הבחירות לכנסת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מערכות בחירות בישראל

הבחירות לכנסת הן לבה של שיטת הממשל בישראל, שהיא דמוקרטיה פרלמנטרית, שיטה שבה סמכותו של השלטון, הממשלה, נובעת מן האמון שמביעה בו הכנסתפרלמנט הישראלי), שנבחרה על ידי אזרחי המדינה.

הבחירות נערכות בשיטת בחירות יחסית-ארצית, ומספר המושבים שכל רשימה מקבלת בכנסת יחסי למספר המצביעים בעבורה (בתנאי שתעבור את אחוז החסימה). הבוחרים מצביעים עבור רשימה ולא עבור אדם מסוים ברשימה. בחלק מהמפלגות מתקיימות בחירות מקדימות (פריימריז) על פיהן נבחרים מועמדי מפלגות אלו לכנסת בתהליך בחירה ישירה על ידי חברי המפלגה. ישנן מפלגות שבהן מוסדות המפלגה (על פי רוב "מרכז המפלגה") בוחרים את המועמדים. במפלגות החרדיות המועמדים נקבעים על ידי מנהיגיהן הרוחניים.

הבחירות לכנסת מתקיימות אחת לארבע שנים, אך הכנסת יכולה להקדימן, וכמו כן יכול ראש הממשלה ליזום את הקדמתן בהליך מיוחד. בנסיבות מסוימות עשויה הכנסת לכהן יותר מארבע שנים.

שיטת הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשיא חיים ויצמן מצביע בבחירות לכנסת השנייה
הנשיא חיים ויצמן ממתין בעוד אשתו ורה מצביעה בבחירות הכלליות הראשונות במדינת ישראל

מאז הבחירות הראשונות לאספה המכוננת, שהפכה לכנסת הראשונה, אשר נערכו ב-25 בינואר 1949, נערכו כל מערכות הבחירות לכנסת לפי אותה שיטה בשינויים קלים בלבד.

שני חוקים עיקריים עוסקים בשיטת הבחירות לכנסת: חוק יסוד: הכנסת משנת 1958 וחוק הבחירות לכנסת,‏[1] משנת 1969. לחוק זה נוספו תיקונים רבים במשך השנים, רובם עוסקים בעניינים טכניים הקשורים להליך ההצבעה במטרה לאפשר לבעלי זכות הצבעה רבים יותר לממש את זכותם. כמו כן ברבות ממערכות הבחירות נחקקו חוקי הוראת שעה שבאו לענות על צרכים מיוחדים שהתעוררו לפני מערכת בחירות זו או אחרת, (למשל בבחירות לכנסות ה-15, ה־16 וה־17 ובבחירות המיוחדות ב-2001). הוראות שעה נדרשות במיוחד בעת הקדמת הבחירות, כדי לקצר הליכים שלא נותר די זמן להשלימם, וכדי לקבוע לוח-זמנים חדש להליכים האלה.

חוק נוסף, חוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט-‎1959, קובע את כלליה של תעמולת הבחירות.

מאז נחקק חוק המפלגות בשנת 1992, רק מפלגות הרשומות כחוק רשאיות להשתתף בבחירות ולהגיש רשימת מועמדים.

המסגרת הכללית לבחירות נקבעה בסעיף ‎4 לחוק יסוד: הכנסת ולפיו, הכנסת תיבחר בבחירות כלליות, ארציות, ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות. סעיף זה ניתן לשנות רק בהצבעה של לפחות ‎61 חברי הכנסת.

עקרון הכלליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – זכות הבחירה לכנסת

עקרון הכלליות מבטיח את הזכות הפעילה של כל אזרח ישראלי בוגר להצביע, ואת הזכות של כל אזרח ישראלי בוגר להיבחר. הזכות לבחור כמעט שאינה מוגבלת, אבל יש מגבלות על הזכות להיבחר.

בישראל נהוגות ארבע מגבלות עיקריות על זכות הבחירה - על הבוחר להיות אזרח ישראלי, עליו להיות תושב קבע בישראל, עליו להיות בן 18 שנים לפחות, והוא צריך להימצא בישראל ביום הבחירות (אלא אם כן הוא נמצא בחו"ל בשליחות המדינה). החוק אמנם קובע הליך לשלילת זכות הבחירה במקרים מיוחדים, אך עד כה לא נעשה בו שימוש. בעבר נמנעה מאסירים ומעצירים היכולת להצביע באופן טכני - לא אפשרו להם להגיע לקלפיות שבהן הם רשומים. תיקון לחוק הבחירות לכנסת משנת 1992 מחייב הצבת קלפיות גם בבתי סוהר ובבתי מעצר.

הזכות להיבחר מוגבלת יותר - על המועמד לעמוד בכל התנאים לקבלת זכות בחירה, אבל עליו להיות בן 21 שנים לפחות, ובנוסף הוא צריך לוותר על אזרחות זרה, אם יש לו. חוק יסוד: הכנסת שולל את הזכות להיבחר מבעל עבר פלילי "שנידון, בפסק דין סופי, לעונש מאסר בפועל לתקופה העולה על שלושה חודשים וביום הגשת רשימת המועמדים עדיין לא עברו שבע שנים מיום שגמר לרצות את עונש המאסר בפועל, אלא אם כן קבע יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית כי אין עם העבירה שבה הורשע, בנסיבות העניין, משום קלון"[2].

המחזיקים בתפקידים מסוימים, כמו נשיא המדינה, מבקר המדינה, שופטים ודיינים, קצינים בצבא קבע ועובדי מדינה בכירים, אינם רשאים להיות מועמדים לבחירה, אלא אם התפטרו מתפקידם ששה חודשים (בבחירות המתקיימות במועדן) או ‎100 ימים (בבחירות מוקדמות) לפני הבחירות, לפי המצוין בחוק; קצינים מדרגת אלוף ומעלה (או מקבילה לה במערכות האחרות) אינם יכולים ליהנות מהקיצור בבחירות המקדימות. חיילים וקצינים בשירות סדיר אינם רשאים להיות מועמדים, גם אם מלאו להם 21 שנים.

עקרון הארציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבחירות נערכות בכל הארץ בעת ובעונה אחת, והקולות מכל הארץ מרוכזים ומסוכמים בחישוב אחד, בניגוד לשיטה של מחוזות-בחירה שבה הבחירות מתנהלות בכל מחוז בנפרד. למעשה, לעניין מניית הקולות וחישוב התוצאות, מדינת ישראל כולה היא אזור בחירה אחד. אזרח ישראלי יכול להצביע בכל קלפי מוכרת בארץ ובעולם מבלי שהדבר ישפיע על חלקו בקביעת התוצאות.

שיטת בחירות ארצית איננה נפוצה בעולם המערבי ומלבד מדינת ישראל והולנד בכל המדינות המערביות הדמוקרטיות קיימות בחירות מחוזיות-אזוריות בהן המדינה מתחלקת למספר אזורי משנה ולא קיימת הצבעה ארצית כללית בחישוב אחד.

בוחר משלשל מעטפת בחירות לקלפי בבחירות לכנסת ה-19, 2013

עקרון היחסיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבחירה היא של רשימת מועמדים (ולא של מועמד מסוים), כשמספר המועמדים מהרשימה שמתקבל לכנסת תלוי ביחס ישיר לשיעור הקולות שקיבלה הרשימה. לדוגמה, במצב הנוכחי בו הכנסת מונה 120 חברים, אם הרשימה קיבלה 10% מהקולות היא תקבל כ-10% מהמושבים בכנסת, כלומר 12 המועמדים הראשונים ברשימה יתקבלו כחברי-כנסת. הסטייה העיקרית מן הכלל הזה היא קביעת אחוז חסימה - מספר קולות מינימלי לקבל ייצוג בכנסת. כמו כן, ייתכנו סטיות קלות מעקרון זה עקב עודפי קולות, כלומר מצב שבו יש למפלגה קולות "לא מנוצלים" לאחר חלוקת המנדטים הראשונה. במקרה כזה קובעים כללים מיוחדים אם המפלגה תזכה במנדט נוסף.

להבדיל מרוב הדמוקרטיות הפרלמנטריות המערביות, בישראל נשמרת השיטה היחסית-ארצית בצורה קיצונית, כשהמגבלה היחידה על בחירתה של רשימה שהשתתפה בבחירות, היא שתעבור את אחוז החסימה. כיום עומד אחוז החסימה על 2% מכלל הקולות הכשרים שנמנו בבחירות. לפני 1992 עמד אחוז החסימה על 1%, ובין 1992 ל-2003 על 1.5%. התיקון לחוק הבחירות לכנסת המעלה את אחוז החסימה ל-2% התקבל ב-17 במאי 2004, ויושם החל מהבחירות לכנסת השבע עשרה.

מדינת ישראל ירשה את השיטה היחסית הנוקשה מהמערכת הפוליטית של היישוב בתקופת המנדט. שיטה זאת הייתה מבוססת על קנאותן של המפלגות השונות - שהאידאולוגיה וההרכב האישי שיחקו בהן תפקיד חשוב - לעצמאותן. השיטה יצרה מערכת רב-מפלגתית, שהוצדקה בכך שהיא מאפשרת ביטוי וייצוג מרבי לקבוצות שונות באוכלוסייה, בתקופה שבה חלות תמורות מרחיקות לכת ומהירות בהרכב האוכלוסייה בעיקר בעקבות העלייה.

עקרון הישירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחירות ישירות משמעותן שתוצאות הבחירות נקבעות על-פי מניין קולות הבוחרים ללא גורם מתווך. לשם השוואה, בבחירות לנשיאות ארצות הברית, מניין קולות הבוחרים משמש לקביעת הרכבו של מוסד מיוחד, שהוא בתורו בוחר את הנשיא.

עקרון השוויון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחירות שוות משמעותן שוויון בין הקולות:

  • זכות הבחירה נקבעת על-פי קריטריונים אוניברסליים, כלומר, קריטריונים שכל אדם יכול להיכלל בהם, כגון גיל או אזרחות, ולא קריטריונים שרק קבוצה מסוימת יכולה להיכלל בהם, כגון מין או גזע (ראו פירוט להלן).
  • לכל בעל זכות בחירה יש קול אחד בלבד.
  • כל בעל זכות בחירה אחראי לבדו על הצבעתו. לדוגמה, ראש משפחה אינו רשאי להצביע עבור כל בני משפחתו הבוגרים, אלא כל אחד מהם חייב להתייצב בקלפי בעצמו ולקיים את הליך ההצבעה לבדו. כדי להבטיח זאת, קובע החוק כי הבחירות הן חשאיות (ראו פירוט להלן).
  • בית המשפט העליון קבע שעקרון השוויון נוגע גם לשוויון בהזדמנות לגבי כל הרשימות המתחרות.

עקרון החשאיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרגוד מאחוריו מכניס הבוחר פתק למעטפה

הבוחר אינו חייב להצהיר על הצבעתו, ולשום רשות ממלכתית אין רשות לשאול אותו על כך. ההצבעה עצמה נעשית מאחורי פרגוד, ופתק ההצבעה מושם בתוך מעטפה אטומה. פתק או מעטפה שיש עליהם סימן מזהה כלשהו נפסלים ואינם נספרים. אם הבוחר מצביע בקלפי מיוחדת, שאינה הקלפי שבה רשום שמו, הוא שם את המעטפה האטומה בתוך מעטפה נוספת שעליה נרשמים פרטי הזיהוי שלו, בשיטה הנקראת הצבעה במעטפות כפולות. אחרי שוועדת הבחירות המרכזית בירושלים מוודאת שהוא לא הצביע פעם נוספת בקלפי אחרת, היא מפרידה את המעטפות, ומטילה את המעטפה האטומה לקלפי כללית, שם היא מתערבבת עם מעטפות אחרות. לבסוף שולפים את המעטפות, שכבר אינן מזוהות, באקראי, פותחים אותן וסופרים את הפתקים שבתוכן.

ועדת הבחירות המרכזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ועדת הבחירות המרכזית

בראש ועדת הבחירות עומד שופט מבית המשפט העליון. בוועדה חברים נציגים של סיעות שמיוצגות בכנסת היוצאת. על רוב החלטות הוועדה לא ניתן לערער בפני בית משפט רגיל, והן נתונות לביקורתו של בג"ץ בלבד. יחד עם זאת על החלטות בנוגע לפסילת רשימות או מועמדים ולקביעת תוצאות הבחירות, ניתן לערער לבית המשפט העליון בלבד.

מועד הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי סעיפים 8 ו-9 לחוק יסוד: הכנסת, הבחירות לכנסת אמורות להיערך ביום שלישי בשבוע השלישי בחודש חשוון (או יום שלישי בשבוע הראשון בחודש חשוון אחרי שנה מעוברת) שחל בחלוף 4 שנים מהבחירות הקודמות. עם זאת, הכנסת רשאית להחליט ברוב של 61 חברי כנסת על פיזורה המוקדם. במקרה כזה עשויה הכנסת הבאה לכהן יותר מארבע שנים (אך לא יותר מחמש שנים), עד חודש חשוון שבא אחרי תום ארבע שנים (סעיף 36 לחוק הנ"ל). עם הנהגת שיטת הבחירה הישירה לראש הממשלה נקבע שראש הממשלה, בהסכמת נשיא המדינה, רשאי לפזר את הכנסת ולהקדים את הבחירות. לאחר ביטול השיטה הזאת נותר האמצעי הזה בידי ראש הממשלה, אך נקבע שהכנסת תוכל לחסום יוזמה כזאת: מרגע פרסום הצו לפיזור הכנסת מונים 21 ימים שבהם יכולות סיעות הכנסת לנהל משא ומתן ולהציג מועמד חלופי להרכבת הממשלה, שהוא חבר כנסת ואינו ראש הממשלה המכהן. בחלוף 21 יום, אם לא הוצע מועמד חלופי, מתפזרת הכנסת ונערכות בחירות ביום שלישי האחרון לפני היום ה-90 מפיזור הכנסת. בסך הכול, משעה שפורסם הצו ברשומות ועד הבחירות עוברים כ-110 ימים. אפשרות נוספת לפיזור הכנסת היא מקרה שבו לא הצליחו להרכיב ממשלה, וגם במקרה זה רשאים 61 חברי כנסת להציע מועמד לראשות הממשלה תוך 21 יום, ואם לא עשו זאת, מתקיימות בחירות תוך 90 יום.

עד היום הוקדמו רוב מערכות הבחירות לכנסת, חלקן הוקדמו אך מעט מטעמים טכניים של שינוי מועד, ורק מיעוטן התקיימו במועדן הנקוב בחוק. הכנסת השנייה, השלישית, החמישית, הששית, השביעית, השמינית והאחת עשרה הן היחידות שהשלימו את מלוא תקופת כהונתן. הבחירות לכנסת השנייה, הבחירות לכנסת החמישית, הבחירות לכנסת התשיעית, הבחירות לכנסת העשירית, הבחירות לכנסת האחת עשרה, הבחירות לכנסת השלוש עשרה, הבחירות לכנסת הארבע עשרה, הבחירות לכנסת החמש עשרה והבחירות לכנסת התשע עשרה הוקדמו ביוזמת הכנסת. הבחירות לכנסת השש עשרה הוקדמו ביוזמת ראש הממשלה.

גרפיטי הקורא להחרמת הבחירות, בני ברק

הבחירות לכנסת השבע עשרה הוקדמו על-פי המלצת ראש הממשלה לנשיא המדינה. נשיא המדינה פרסם צו לפיזור הכנסת רק לאחר התייעצות עם נציגים של סיעות הכנסת בנוגע לתאריך הרצוי לעריכת הבחירות. תחילה ביקר היועץ המשפטי לממשלה את המהלך של נשיא המדינה, וקבע כי היה צריך לפרסם את הצו מיד כשנוכח שהמלצתו של ראש הממשלה נעשתה בתום לב, אולם בסופו של דבר אושר המהלך מבחינה משפטית, כך שמועד הבחירות נקבע למעשה בהסכמה בין הנשיא לנציגי רוב הסיעות.

הבחירות לכנסת השמונה עשרה הוקדמו עקב הודעת הנשיא לפיה ציפי לבני, המועמדת להרכבת הממשלה, לא הצליחה להרכיב ממשלה חלופית לממשלה בראשות אהוד אולמרט, שהתפטר.

אם נוצר מצב חירום שאינו מאפשר קיום בחירות, רשאית הכנסת, ברוב של 80 מחבריה, לדחות את מועד הבחירות. עד היום הדבר קרה רק פעם אחת, בחודש חשוון של שנת ה'תשל"ד (אוקטובר 1973) עקב מלחמת יום הכיפורים. הבחירות אז נדחו בחודשיים.

בעת שחלה אריאל שרון במהלך הבחירות לכנסת ה-17 עלתה הצעה להפעיל את הכלל הזה ולדחות את מועד הבחירות, אולם ההצעה נפסלה עוד בטרם הובאה לדיון בכנסת משני טעמים - הטעם העיקרי: מחלתו של אחד המועמדים אינה מהווה מכשול לעריכת הבחירות במועדן, להבדיל למשל ממצב שבו חלק ניכר מהמצביעים אינו יכול להגיע אל הקלפיות. טעם נוסף שהעלה היועץ המשפטי לממשלה: הכנסת כבר התפזרה על-פי צו של נשיא המדינה, ולכן לא ברור אם יש לה סמכות חוקית לקבל החלטות משמעותיות כגון דחיית מועד הבחירות.

הבחירות לכנסת התשע עשרה, שהיו אמורות להיערך ב-22 באוקטובר 2013, הוקדמו ל-22 בינואר 2013, בהתאם לחוק התפזרות הכנסת ה-18, התשע"ג-2012. חוק זה התקבל, לפי הצעת הממשלה, לאחר שראש הממשלה, בנימין נתניהו, מצא שאין ביכולתו להעביר בכנסת את תקציב המדינה לשנת 2013.

הבחירות לכנסת העשרים צפויות להיערך ב-7 בנובמבר 2017, אלא אם יוקדמו בידי הכנסת.

מועמדים לכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פתקי הצבעה בישראל (הכנסת ה-18)

ההתמודדות בבחירות היא בין רשימות מועמדים. מאז נחקק חוק המפלגות בשנת ‎1992 רק מפלגה הרשומה כחוק אצל רשם המפלגות, או כמה מפלגות רשומות שהחליטו להתמודד ברשימה אחת, רשאיות להגיש רשימת מועמדים (למשל, בבחירות לכנסת החמש עשרה התמודדה הרשימה "ישראל אחת", שהייתה מורכבת משלוש מפלגות: מפלגת העבודה, גשר ומימד). באופן לא פורמלי יכולה מפלגה לצרף לרשימתה אישים או גופים שאינם חברים בה, ואינם רשומים בעצמם כמפלגה (למשל, בבחירות לכנסת החמש עשרה התמודדו במסגרת הרשימה הערבית המאוחדת המפלגה הדמוקרטית הערבית - מפלגה רשומה - ואישים מהתנועה האסלאמית, שאיננה רשומה כמפלגה).

אזרח הרוצה להיבחר לכנסת - עליו להצטרף למפלגה ולהיכלל ברשימת המועמדים שלה. הוא גם יכול ליזום הקמת מפלגה שתציג רשימה כזו. רוב המפלגות מרכיבות את רשימותיהן בתהליך של בחירות פנימיות בשיטה כזאת או אחרת. מפלגה שלא היה לה ייצוג בכנסת הקודמת, ואשר רוצה להציג רשימת מועמדים חייבת להציג בפני ועדת הבחירות המרכזית חתימות של כמה אלפי בעלי זכות בחירה שהביעו תמיכה ברשימה, ולהפקיד ערבות כספית שמוחזרת רק אם נבחר לפחות נציג אחד מהרשימה. ברשימת מועמדים יכולים להיות רק בעלי זכות בחירה שמלאו להם 21 שנים, שאין להם אזרחות זרה בנוסף לאזרחות הישראלית, שאינם נושאים בתפקיד ממלכתי אחר ושאין להם עבר פלילי קרוב (בדרך כלל הכוונה להרשעה בעברות שיש עמן קלון בשבע השנים שקדמו לבחירות). ועדת הבחירות המרכזית, שמנהלת את הבחירות, רשאית לפסול רשימה או מועמד ברשימה שמציגים מצע גזעני, או שוללים את אופיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. מועמד או רשימה שנפסלו רשאים לערער לבית המשפט העליון על ההחלטה, והוא הפוסק האחרון בעניינם.

תעמולת בחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תעמולת בחירות היא מרכיב מרכזי בתהליך של כל מסע בחירות, ומכאן גם במסע הבחירות לכנסת. במסגרת תעמולת הבחירות לכנסת, המקדימה את הבחירות עצמן, חותרת כל מפלגה לשכנע את הבוחרים לבחור בה. מאפיינים מסוימים של תעמולת הבחירות מוסדרים בחקיקה, ונמצאים בפיקוח של ועדת הבחירות המרכזית. אמצעי התעמולה הולכים ומשתנים במהלך השנים, בהתאם לשינויים טכנולוגיים ותרבותיים.

קהל היעד של תעמולת הבחירות מתחלק לשתי קבוצות עקריות: חברי ותומכי המפלגה הזקוקים לעידוד והמרצה על מנת להשפיע ולהצביע וכן לתשובות לשאלות מקניטות שעלולים לשאול אותם ולצידם קבוצת המהססים שטרם החליטו למי הם מיעדים את קולם, אותם צריך לשכנע להצביע בעד מפלגה זו או אחרת.

פנקס הבוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר בעלי זכות בחירה במערכות הבחירות בישראל באלפים. החלק הכהה מייצג את אחוז המצביעים. העמודה החומה מייצגת את הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה שנערכו ב-2001.
הגרף מצביע על מגמה של ירידת אחוז המצביעים ככל שמספרם גדל. בכנסת הראשונה 86.9% מבעלי זכות ההצבעה השתתפו, בכנסת ה-10 אחוז המשתתפים ירד ל-78.5, ובכנסת ה-17 הוא כבר הגיע ל-63.5%

חוק הבחירות לכנסת קובע שכל אדם שהוא תושב קבע בישראל ובעל אזרחות ישראלית, ואשר מלאו לו 18 שנה, זכאי להצביע לכנסת.

בחוק הבחירות לכנסת (נוסח משולב), התשכ"ט-1969, נקבע:

2. הזכות להצביע בבחירות לכנסת נתונה רק למי שרשום בפנקס הבוחרים.
3. (א)לעניין השימוש בזכות הבחירה לכנסת, ייחשב בן 18 שנה כל מי שיום הולדתו ה-‎18 חל לא יאוחר מיום הבחירות.

בעבר היו מכינים פנקס בוחרים רק פעם בשנה, ביום ט"ו באב, וכאשר הייתה מתקיימת מערכת בחירות, לכנסת או לרשויות המקומיות, היה יכול להצביע רק מי שנולד עד יום ט"ו באב שקדם ליום הבחירות. בכל פעם שהכנסת התפזרה לפני המועד הרגיל, היה יוצא תיקון לחוק כהוראת שעה, שמשנה את יום סגירת "ספר הבוחרים", כך שכל מי שמלאו לו 18 שנים עד לתאריך הבחירות - יכול היה להצביע.

עקב חוסר העקביות שבדבר - היה קשה לדעת אם אדם שהגיע לגיל 18 בין ט"ו באב ליום הבחירות זכאי להצביע, בפרט לאור העובדה שברוב הפעמים הכנסת התפזרה לפני המועד הרגיל - הוחלט לתקן את החוק, וכעת נאמר בו שבבחירות יוכל להצביע כל מי שיהיה בן 18 עד יום הבחירות. כמו כן שונתה שיטת העריכה של פנקס הבוחרים. בעבר הוא היה מנוהל בנפרד לפי כללים מיוחדים. כיום פנקס הבוחרים הוא חלק ממרשם האוכלוסין הרגיל. זמן קצר לפני מועד הבחירות "נשלף" פנקס הבוחרים מתוך מרשם האוכלוסין, כלומר מתוך מרשם האוכלוסין נלקחים שמותיהם של כל המתאימים לקריטריונים של זכות ההצבעה, ומוצגים כפנקס הבוחרים.

מניעת זכות ההצבעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק אינו שולל באופן מפורש את זכות ההצבעה ממי שמתאים לשלושת הקריטריונים המפורטים לעיל, אולם בעבר נמנעה ההצבעה מקבוצות מסוימות באוכלוסייה עקב עניינים טכניים הקשורים ביישום החוק. החוק קובע כי כל אדם חייב להצביע בקלפי שבה הוא רשום כדי לצמצם ככל האפשר את האפשרות לזיופים. החריגים היחידים לכלל זה היו חיילים, שוטרים וימאים. חייל יכול להצביע בכל קלפי צבאית או בקלפי האזרחית שבה הוא רשום, שוטר יכול להצביע בכל קלפי אזרחית, וימאי השוהה על ספינה ישראלית יכול להצביע בקלפי המוצבת על הספינה, או בקלפי האזרחית שבה הוא רשום. אסירים, מאושפזים בבתי חולים, דיפלומטים ישראלים בחו"ל, ואזרחים אחרים שנמנע מהם מסיבה כזאת או אחרת להגיע אל הקלפי שבה הם רשומים, לא יכלו להצביע.

במשך השנים נקבעו קבוצות נוספות של אזרחים הרשאים להצביע בקלפיות שבהן הם אינם רשומים. החוק כיום מחייב הצבת קלפיות בבתי סוהר ובבתי מעצר, בבתי חולים ובנציגויות ישראל בחו"ל. בבתי חולים יכולים להצביע רק אזרחים שיש להם אישור אשפוז ובנציגויות ישראל בחו"ל יכולים להצביע רק דיפלומטים. נשים החוסות במקלט לנשים מוכות רשאיות להצביע בקלפי הסמוכה למקלט במקום בקלפי שבו הן רשומות. הקבוצות שעדיין אינן יכולות להצביע כוללות טייסים במטוסים אזרחיים ואנשי צוות אוויר שחייבים לטוס ביום הבחירות, אזרחים השוהים בחו"ל ביום הבחירות ואזרחים שנאלצים לסעוד אדם המאושפז בבית חולים.

תהליך ההצבעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פתקי הצבעה בקלפי, במסגרת הבחירות לכנסת השבע עשרה. לכל מפלגה מתייחדת אות או צירוף של אותיות.
ספירת הקולות בתום יום הבחירות. מצפה הילה (2006)
קשיש נעזר בנכדתו. צולם בירושלים (2003)

ההצבעה אינה חובה, אולם המדינה מעודדת את האזרחים להצביע באמצעות הכרזה על יום הבחירות כיום שבתון, ובאמצעות מימון דמי הנסיעה אל הקלפי למי שזקוק לכך. כדי למנוע הצבעה כפולה או זיופים, חייב כל בוחר להצביע רק בקלפי שבה נרשם שמו, ולהזדהות באמצעות תעודת זהות ישראלית, דרכון ישראלי תקף או רישיון נהיגה תקף (שימוש בדרכון או ברישיון נהיגה לצורך זיהוי הותר החל מהבחירות לכנסת ה-17 [3]). שמו של האזרח נרשם בדרך-כלל בקלפי הקרובה ביותר לכתובתו הקבועה. עם זאת, ישנם מקרים חריגים בהם אזרחים נרשמים בקלפי רחוקה ממקום מגוריהם. כך למשל, בבחירות לכנסת ה-18, הוצבה בתל אביב קלפי מיוחדת עבור תושבי גוש קטיף אשר לא שינו את מקום מגוריהם במרשם האוכלוסין. בירושלים, נרשמו התושבים היהודיים של רחוב הגיא ברובע המוסלמי בעיר העתיקה בקלפי בשכונת בית הכרם, בה יש גם רחוב בשם הגיא.

לאחר שהבוחר הגיע לקלפי, והזדהה בפני ועדת הקלפי, הוא מקבל מעטפה ריקה, חתומה בידי חברי הוועדה. עם מעטפה זו הוא ניגש לפינת ההצבעה, המאפשרת פרטיות בבחירה של פתק הצבעה שעליו מודפסות האותיות המסמלות את הרשימה הרצויה לבוחר. אם לדעתו של הבוחר חסר פתק של רשימה רלוונטית, הוא רשאי לקחת את אחד הפתקים הלבנים שמאחורי הפרגוד, ולרשום עליו את האות או האותיות של הרשימה לה הוא מעוניין להעניק את קולו. את הפתק שם הבוחר במעטפה שנמסרה לו, ואותה הוא משלשל לתיבת הקלפי, תחת עיניהם הבוחנות של חברי ועדת הקלפי. לאחר הטלת הפתק לקלפי, נמחק שמו של הבוחר מרשימת בעלי זכות הבחירה של הקלפי.

על פי החוק אסור לאף אדם להתלוות אל הבוחר אל מאחורי הפרגוד, אלא אם כן הוא סובל ממום או נכות שאינם מאפשרים לו להצביע בכוחות עצמו. במקרה כזה, המלווה הוא אדם שהבוחר הביא עמו, והוא צריך להזדהות בפני ועדת הקלפי ולהירשם.

בנוסף לנציגי שלוש מפלגות המיוצגות בכנסת היוצאת, יושב בכל ועדת קלפי מזכיר שאינו מייצג מפלגה, אלא הוא ממונה על ידי ועדת הבחירות המרכזית. המזכיר אמור להכריע במחלוקות שמתעוררות בין חברי הקלפי בנוגע להליכי ההצבעה וספירת הקולות, וכן הוא אמור לנהל פרוטוקול שמפרט את ההליכים האלה וכל אירוע חריג. חברי ועדת הקלפי, וכן המשקיפים השוהים בקלפי מטעם מפלגות שאינן מיוצגות בוועדת הקלפי, רשאים לדרוש מהמזכיר לרשום בפרוטוקול אירוע שנראה להם בעל משמעות. הפרוטוקולים מועברים לוועדת הבחירות המרכזית, ולפעמים יש בהם כדי לשנות במעט את תוצאות הבחירות. במקרים נדירים עשויה ועדת הבחירות המרכזית להורות על עריכת בחירות חוזרות באחת הקלפיות אם התגלו בה אי-סדרים.

הצבעה במעטפות כפולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הצבעה במעטפות כפולות

חלק מהאזרחים, הנמצאים בעל-כורחם רחוק מבתיהם, ואינם יכולים להגיע למקום מגוריהם הקבוע: חיילים, שוטרים, שליחים דיפלומטיים לחו"ל, שליחי הסוכנות היהודית, ימאים, עצורים, אסירים, חולים המאושפזים בבתי-חולים ונשים החוסות במקלטים לנשים מוכות, רשאים להצביע בקלפיות מיוחדות, שבהן מתבצעת בדיקה מיוחדת למניעת הצבעה כפולה (הצבעה ב"מעטפות כפולות" ראו לעיל). באופן דומה, נכים המוגבלים בתנועתם רשאים להצביע בקלפיות מיוחדות שבהן יש תנאי נגישות לנכים. למגזרים נוספים שאינם יכולים להצביע בקלפי במקום מגוריהם, כגון אנשי צוות אוויר ישראלים, עובדי שגרירויות וקונסוליות שאינם חלק מהסגל הדיפלומטי (למשל, מאבטחים), בני משפחה של מאושפזים הסועדים אותם בבית החולים, וסטודנטים ישראלים השוהים בחו"ל רק לצורך לימודיהם, אין לפי שעה פתרון שיאפשר את הצבעתם.

בבחירות לכנסת ה-17 חוקקה הוראת שעה, שעל-פיה בעל זכות בחירה מאחד מיישובי רצועת עזה וצפון השומרון, שפונה מביתו במסגרת תוכנית ההתנתקות, יוכל להצביע בכל אחת מן הקלפיות באזור שבו הוא נמצא בשיטת "המעטפות הכפולות". זאת משום שסמוך למועד הבחירות טרם נמצאו פתרונות דיור קבועים לחלק גדול מהם וכתובתם במרשם התושבים נותרה ללא שינוי. הוראת שעה זו פקעה, למרות שנשארו כמה מאות מתושבי היישובים האמורים רשומים במרשם האוכלוסין כגרים באחד מהם. לפיכך, בוחר כאמור שלא ישנה את כתובתו במועד (עד ה-29 בנובמבר 2012) יידרש להצביע בקלפי 990 בתל אביב.

ספירת הקולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוב נקודות ההצבעה בארץ, מסתיים הליך ההצבעה בשעה 22:00. ביישובים קטנים, בדרך-כלל כאלו שבהם עד 350 איש, מסתיימת ההצבעה בשעה 20:00.

בתום יום הבחירות מגיע שלב ספירת הקולות. חדר הקלפי ננעל, כל הפתקים שנותרו בלא שימוש נאספים ומורחקים, כדי שלא ייספרו בטעות, ונבדק המנעול של תיבת הקלפי. אם המנעול שלם, שוברים אותו, ומוציאים מן התיבה את המעטפות. מלבד חברי ועדת הקלפי רשאים לצפות בתהליך הספירה רק המשקיפים מטעם המפלגות, ששהו בקלפי בעת סגירתו.

חברי ועדת הקלפי בודקים את המעטפות ומוודאים שיש ביניהן רק מעטפות שנחתמו על ידיהם במהלך היום ושמספרן זהה למספר המצביעים שהגיעו להצביע. פותחים את המעטפות, והפתקים שבתוכן נספרים אחד-אחד לפי הרשימות המתמודדות בכנסת. חברי ועדת הקלפי והמשקיפים רשאים לדרוש לראות כל פתק לפני שהוא נספר. שניים מחברי ועדת הקלפי רושמים בטופס מיוחד את התוצאות תוך כדי הספירה, ומשהסתיימה הספירה - מסכמים את הקולות לכל רשימה. לכל אחד מחברי ועדת הקלפי יש זכות לדרוש ספירה חוזרת של פתקים של מפלגה מסוימת או של כלל הפתקים.

פתקים לבנים אינם נחשבים בספירה להימנעות בהצבעה ואינם משפיעים על אחוז החסימה או על חלוקת המנדטים. הם אמנם נרשמים בסעיף נפרד בדוח הספירה, אולם לבסוף נכללים במניין הקולות הפסולים. עם תום הספירה, הפתקים הפסולים נארזים במעטפה מיוחדת, ופתקים שיש לגביהם ספק, במעטפה אחרת. אם התוצאות זהות בשני הטפסים שנערכו, ולאיש מבין חברי ועדת הקלפי והמשקיפים אין טענות, נארזים הפתקים שנספרו יחד עם הטפסים, ואלו נשלחים לוועדה אזורית המרכזת את התוצאות מכל הקלפיות בתחומה. יושב-ראש ועדת הקלפי והמזכיר חייבים למסור את התוצאות בעצמם לוועדת הבחירות האזורית מיד עם תום ספירתם. חברי ועדת הקלפי האחרים רשאים להתלוות אליהם. לאחר בדיקה ראשונית של הוועדה האזורית, מועברות התוצאות לוועדת הבחירות המרכזית בירושלים.

בקלפיות שבהן מצביעים ב"מעטפות כפולות" לא נערכת ספירה של הקולות, אלא המעטפות מועברות כמות שהן לוועדת הבחירות המרכזית בירושלים לצורך בדיקה וספירה. המעטפות הכפולות מונות כ-6-7% מן הקולות, וספירתן אורכת כיומיים.

קביעת תוצאות הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוצאות הרשמיות של הבחירות מפורסמות רק לאחר בדיקת הפרוטוקולים של ועדות הקלפי ובדיקה של תלונות, אם התעוררו. תהליך זה יכול לארוך עד 8 ימים, שהוא המועד האחרון לפרסום התוצאות. לאחר הפרסום הרשמי של התוצאות, אפשר לערער עליהן בתוך פרק זמן קצוב, אם נמצאות ראיות לכאורה לשיבושים.

חלוקת המושבים בכנסת בין הרשימות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוק בדר-עופר

רשימות אשר עברו את אחוז החסימה מקבלות מספר מושבים בכנסת שהינו יחסי לכוחן האלקטורלי. זאת עושים על ידי חלוקת מספר הקולות הכשרים אשר ניתנו לרשימות שעברו את אחוז החסימה ב-120, כדי לקבוע כמה קולות מזכים רשימה במושב אחד. מהבחירות לכנסת השנייה ועד הבחירות לכנסת השביעית חולקו קולות עודפים (קולות שקיבלה רשימה שעברה את אחוז החסימה אך אינם מספיקים למושב שלם) לאותן רשימות שלהן מספר הקולות העודפים הגדול ביותר (שיטת "האר"). בבחירות לאספה המכוננת ומאז הבחירות לכנסת השמינית מחלקים את הקולות העודפים לרשימות עם מספר הבוחרים הגבוה ביותר למושב - שיטה הידועה בעולם כשיטת האגנבאך-בישוף (דה-הונדט) וידועה בישראל כשיטת בדר-עופר - על שם חברי הכנסת יוחנן בדר ואברהם עופר שהציעו את הנהגתה. שתי רשימות יכולות להגיע להסכם עודפי קולות לפני הבחירות, דבר המגדיל את סיכוייה של כל רשימה לזכות במנדט נוסף מחלוקת עודפי הקולות.

הנבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכנסת נבחרים אותם מועמדים שהופיעו ברשימת מפלגתם לפי סדר הופעתם. אם מפלגה מסוימת קיבלה מספיק קולות לעשרה מושבים, ייכנסו לכנסת עשרת המועמדים הראשונים ברשימתה. אם נבחר נפטר או התפטר מחברותו בכנסת מסיבה כלשהי, ייכנס במקומו הבא ברשימת המועמדים.

בדרך כלל מספר המועמדים ברשימה גדול בהרבה ממספר המושבים בהם זכתה המפלגה. מפלגות רבות אף מגישות רשימות ובהן 120 מועמדים כדרך לכיבוד עסקנים בכירים במפלגה. במקרה יחיד היה מספר המושבים גדול ממספר המועמדים: בבחירות לכנסת התשיעית התמודד שמואל פלאטו שרון כמועמד יחיד ברשימתו וזכה לדי קולות לשני מושבים. קולות המנדט העודף חולקו בין הרשימות האחרות.

בתום הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שבעה ימים שלאחר פרסום תוצאות הבחירות לכנסת, הנשיא מטיל על אחד מחברי הכנסת להרכיב ממשלה, על פי האמור בחוק יסוד: הממשלה.

שינויים בשיטת הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוק הבחירה הישירה

ב-1992 נערך שינוי בחוק יסוד הממשלה, על פיו הופרדה הבחירה לכנסת מהבחירה לראשות הממשלה. השינוי לא התבטא באופן הבחירה לכנסת אלא הוסיף מעטפה נוספת, בה נבחר מועמד לראשות הממשלה.

בשנת 2001 שונה החוק חזרה ובוטלה ההצבעה הנפרדת.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Office-book.svg ספר: מערכות בחירות לכנסת
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חוק הבחירות לכנסת (נוסח משולב)
  2. ^ סעיף 6(א) לחוק יסוד: הכנסת, באתר הכנסת
  3. ^ לפי תיקון מס' 54 לסעיף 74(ב) לחוק הבחירות לכנסת. התקבל בכנסת ביום ד' בכסלו התשס"ו, 5 בדצמבר 2005.
ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg