יועז הנדל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

ד"ר יועז הנדל (נולד ב-22 במאי 1975) הוא פובליציסט, עיתונאי ישראלי, בעל טור קבוע במספר עיתונים, שדר ופרשן ברדיו. באוגוסט 2011 החל לכהן כראש מערך ההסברה הלאומי של ישראל, וכעבור שמונה חודשים התפטר מתפקידו ומונה לראש המכון לאסטרטגיה ציונית, כראש המכון ייסד את תנועת זכויות אדם כחולבן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנדל נולד בפתח תקוה וגדל באלקנה. בשנת 1993 התגייס לצה"ל והתנדב לשייטת 13. הנדל השלים את הכשרת מסלול הלוחם בקומנדו הימי[1] ויצא לקורס קציני חי"ר. עם תום הקורס שב לשייטת, שם שימש כמפקד צוות וכמפקד פלוגה[2]. הנדל השתחרר מצה"ל לאחר שש וחצי שנים, אולם המשיך לשמש בתפקידים נוספים במערכת הביטחון הישראלית עד גיל 29, בין היתר במשרד ראש הממשלה[3]. הוא רב-סרן במילואים, ולחם בין היתר במלחמת לבנון השנייה ובמבצע עופרת יצוקה[4].

למד בחוג להיסטוריה של אוניברסיטת תל אביב ושם גם סיים את עבודת הדוקטורט בהיסטוריה, בנושא "אמצעי המודיעין בעולם העתיק- ממרד החשמונאים ועד מרד בר כוכבא" אצל הפרופסורים אהרן אופנהיימר ובנימין איזק. במהלך לימודיו שימש כעמית מחקר במרכז יפה למחקרים אסטרטגיים ופרסם מספר מחקרים בנוגע למודיעין הישראלי, מלחמת לבנון השנייה ולוחמה זעירה. מאז 2009 מלמד באוניברסיטת בר-אילן במחלקה למדע המדינה קורסים בנושא טרור וגרילה.

כתב טורים קבועים ב"ידיעות אחרונות" בנושאי פוליטיקה, צבא, ציונות ויהדות, וטור פרשנות ביטחונית ב"מקור ראשון". מדי שבוע הגיש את התוכנית רצועת הביטחון בגלי צה"ל. כיום מגיש את התוכנית (מצד שני) עם ספי עובדיה בגל"צ. כתב בעבר גם בעיתון "מעריב". בין השאר את סדרת כתבות תחת הכותרת "מיהו יהודי" שעסק בזרמים השונים ביהדות ו"ארץ השמאלנים" שעסקה בשמאל הישראלי.

בספטמבר 2010 יצא לאור ספרם של הנדל ושל פרופסור זכי שלום "תנו לצה"ל לנצח" בנושא האינתיפאדה השנייה והמאבק בארגוני טרור. הספר זכה בפרס ראשון לספרות צבאית ע"ש מולדובן באותה שנה. במרץ 2011 יצא לאור ספרם של הנדל ושל העיתונאי יעקב כץ "ישראל נגד איראן - מלחמת הצללים", בספר נבחנים מהלכי המלחמה בין ישראל לאיראן מאז מלחמת לבנון השנייה. שיטות הפעולה החשאיות, האמצעים והכוונות העתידיות, תקיפת חיל האוויר הישראלי בסוריה, עופרת יצוקה, המרוץ אחר טכנולוגיה, הקרבות הקיברנטיים, ההתנקשויות ומלחמת הברחות הנשק דרך הים.

באוגוסט 2011 מונה לראש מערך ההסברה הלאומי במשרד ראש הממשלה. בתחילת שנת 2012 מונה על ידי ראש הממשלה כחבר בצוות המשא ומתן עם הפלסטינים בירדן, השיחות הסתיימו ב-26 בינואר 2012. בפברואר 2012 התפטר מתפקידו, עקב פרשת נתן אשל[5].

במרץ 2012 מונה הנדל לראש המכון לאסטרטגיה ציונית[6]. במקביל הנדל חזר לכתוב עבור "ידיעות אחרונות", ובימים אלו משדר פעם בשבוע לצד ספי עובדיה את התוכנית ״מצד שני״ בגל״צ. באוקטובר 2012 זכה הנדל בתואר אביר איכות השלטון על טוהר מידות, מטעם האגודה לאיכות השלטון, בשל חשיפת פרשת נתן אשל כראש מערך ההסברה בלשכת ראש הממשלה. בבחירות 2013 קיבל הנדל הצעות להצטרף לפוליטיקה, הוא סירב ונימק זאת ברצונו להשפיע מבחוץ. הנדל מגדיר עצמו כלאומי ליברלי, בעל תפיסה ימנית פרגמטית. בכנס הרצליה 2013 הוא הסביר שהוא תומך בנאום בר-אילן של נתניהו כחזון אך חושב שלא ניתן ליישמו בדור הזה. הנדל הציע לספח את גושי ההתיישבות ולאזרח את הערבים שגרים שם ובתמורה להגדיל את שטחי הרשות מA לB. הנדל קרא לזה מיצוי הקונצנזוס הישראלי וצמצום גבולות הסכסוך. בנובמבר 2013 זכה באות אומ"ץ על פעילותו בתחום החברתי בהקמת תנועת זכויות אדם כחולבן.

בנוסף, המכון שהנדל עומד בראשו עוסק בשאלות הקשורות לצביון יהודי של מדינת ישראל ללא מונופול חרדי, ובצורך ליצר חוקה למדינת ישראל. אחד הפרויקטים הבולטים של המכון עסק בהצעה לחוק יסוד שמגדיר את מדינת ישראל כמדינת לאום של העם היהודי לצד חוק יסוד כבוד האדם וחירותו שמאפיין אותה כמדינה דמוקרטית. הנדל משמש כחבר בוועד המנהל של ארגון 'השומר החדש' שעוסק בהגנה על קרקעות חקלאיות, חבר במועצה הציבורית של ארגון 'רבני בית הלל' ובחבר הנאמנים של עמותת 'בשביל המחר' ופעיל חברתי בעוד ארגונים אחרים. בשנת 2013 זכה הנדל בפרס איש המופת החברתי מטעם תנועת אומ"ץ. לצדו זכו מרים אדלסון ודויד גרוסמן. הנדל נשוי ואב לשלושה, מתגורר במושב נס הרים.

זכויות אדם כָּחוֹלָבָן[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2013 הודיע המכון לאסטרטגיה ציונית שבראשו עומד הנדל על הקמת [ארגון זכויות אדם] בשם "זכויות אדם כחולבן"‏[7]. הנדל טען בטוריו כי הזכות על ארץ ישראל מלווה בחוב מוסרי. בכנס ההקמה טען הנדל שהציונות איננה מונופול של הימין וזכויות האדם אינן מונופול של השמאל. הארגון מתעתד לפעול במעברים בהם שוהה צה"ל כדי לסייע בנקודות החיכוך, בבתי ספר כדי לחנך על חשיבות טוהר הנשק ובעזרת קבוצות של רופאים שמזוהים עם המחנה הלאומי כדי להעניק טיפול חופשי ללא הבדלי דת גזע ומין‏[8]. בניגוד לארגוני זכויות אדם אחרים הפועלים בשטחים מדיניות הארגון היא שלא להעביר מידע על הפרת זכויות לתקשורת אלא ל"גופי חקירה מוסמכים בצה"ל". דרך זכויות האדם עוסק הארגון של הנדל בהסברה למען מדינת ישראל, ומציג לדבריו את 'המאמצים והיתרון המוסרי הגדול' של התנועה הציונית.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עזרי עמרם, גלנט: "בן לאדן הוא התגלמות הרוע", חדשות 2, ‏ 03.05.2011
  2. ^ לבנה מושון, תנו לצה"ל לנצח, כתב העת של הסתדרות המורים בישראל- "אתרוג", גיליון 50 תשע"א.
  3. ^ ליאורה קפלן, "למה אנחנו רוצים להיות חברים של יועז הנדל", גלריה - המגזין, "הארץ", אוגוסט 2010
  4. ^ מרב מיכאלי"יועז הנדל, האם דיבררת את שרה נתניהו בפרשת המטפלת הנפאלית של אביה?", באתר הארץ, 02.09.2011
  5. ^ מורן אזולאי, לשכת נתניהו מתפרקת: יועז הנדל התפטר, באתר ynet‏, 21 בפברואר 2012
  6. ^ טל שלו, הג'וב החדש של הנדל: ראש המכון לאסטרטגיה ציונית, וואלה, ‏ 25.03.2012.
  7. ^ זכויות אדם כחולבן בפייסבוק.
  8. ^ ברק רביד, לראשונה: ארגון ימני יתעד פגיעה בזכויות פלסטינים בגדה, הארץ, מרץ 2013