לפני המקום
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | חיים באר |
| שפת המקור | עברית |
| תורגם לשפות | גרמנית |
| סוגה | רומן |
| הוצאה | |
| הוצאה | עם עובד |
| תאריך הוצאה | 2007 |
| מספר עמודים | 298 |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 002573219 |
לפני המקום הוא רומן מאת חיים באר, שיצא לאור במסגרת "ספריה לעם" בשנת 2007. זהו ספר ארס פואטי העוסק בתהליך יצירתו של ספר זה עצמו, ואגב כך מספר את סיפורם של ביבליופילים וחוקרי ספרות המתכנסים בברלין בשנים 2006-2005, ומעלים סיפורים על גורלם של ספרים שאבדו וספרים נדירים, כמו גם גורלם של יהודים שנספו בשואה וזכר השואה בגרמניה של ימינו.
תמצית העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסופר חיים באר, שהוא המְסַפֵּר, חש שאינו יכול להשלים את הספר שבכתיבתו החל, "מלים ללא ארץ". ספר זה, ששורשיו בחרדתו של באר לעתידה של מדינת ישראל, עוסק במרטין למברג, ההוגה תוכנית להקמת ספרייה מחוץ לישראל, שאוסף הספרים העבריים שלה יהיה עשיר מזה של הספרייה הלאומית, ובכך יאפשר המשך קיומה של התרבות העברית גם ללא הארץ המהווה את מרכזה כעת.[1]
באר נענה לפנייתו של איל הנדל"ן רפאל זוסמן, המציע לו להגיע לפגישה בת ימים אחדים בברלין, של ועדת היגוי למפגש חצי שנתי שהוא מארגן לזכר בתו המנוחה מרים. בברלין פוגש באר את סוחר ספרי היודאיקה שלמה רפופורט, את מזכירתו הגרמנייה של זוסמן, ד"ר קתרינה זיגל, ואת חוקר הספרות הווינאי, פרופ' פליקס בילקר-בולקר, הזכור לבאר מהתקופה שפעל בתל אביב כמשורר הכנעני נמרוד נמרוד. שיחותיו של באר עם אנשים אלה עוסקות בספרים שנעלמו בשואה ובגורלם של יהודים שנספו בשואה, בכתביה של אלזה לסקר-שילר, שבהם עסקה עבודת הדוקטור של קתרינה זיגל, ובקשייו שלו להתקדם עם כתיבת ספרו.
שלמה רפופורט מבטיח לבאר לקחת אותו לביקור בשתי ספריות, שהן "הספריות החשובות ביותר באירופה כיום".[2] מתברר שאחת הספריות, ספרייתו הפרטית של רפופורט, נמצאת בביתו, בחדר שעל דלתו השלט "בית הספר", ובה ספר יחיד, ספרו של אנ-סקי "חורבן היהודים בפולין, גליציה ובוקובינה" (בגרסתו המקורית, ביידיש), ובתוכו דפים שרופים אחדים מהמהדורה הראשונה של סיפורו של קפקא, "הגלגול", שאותם הציל אביו של רפופורט בבוקר שלמחרת שריפתם בכיכר בבל. "הספרייה שלי הייתה הספרייה המושלמת של המאה העשרים עד שקמה הספרייה החדשה שאנו נוסעים אליה וגזלה ממנה את הבכורה" אמר רפופורט לבאר, והוביל אותו אל "ספרייה" - האנדרטה שהקים מיכה אולמן בכיכר בבל לזכר לזכר אירוע שריפת הספרים בכיכר.
בדומה לתוכנית של מרטין למברג, עוסק גם בילקר-בולקר בהקמתה של ספרייה בארצות הברית, שתתבסס, בין השאר, על "כמה וכמה ספריות פרטיות של סופרים וחוקרים ישראלים בעלי שם. במסגרת זו הוא מציע לבאר למכור את ספרייתו תמורת סכום גבוה.[3] כאשר באר מספר על הצעה זו לאשתו, היא משכנעת אותו שלא להיענות לה, ומנמקת זאת, בין השאר, במילים: "הספרייה שלך הלוא היא, בעצם, הביוגרפיה שלך".[4]
ועדת ההיגוי מתכנסת בווילה של הקולוקוויום הספרותי של ברלין (LCB), שעל גדות אגם ואנזה, שממנה נשקפת על החוף שממול הווילה שבה התכנסו, בדיוק 63 שנים קודם לכן, משתתפיה של ועידת ואנזה, שבה גובש "הפתרון הסופי", להשמדת יהדות אירופה. בסיום המפגש של ועדת ההיגוי מציע באר שהמפגש החצי שנתי הבא, המתוכנן להתקיים באילת, יעסוק בבארה של מרים.[5]
מסיבה שאינה ידועה למספר, המפגש המתוכנן לא התקיים, אך כעבור שנה וחצי, בעת מלחמת לבנון השנייה, הוא חוזר לברלין, בהזמנת הקולוקוויום הספרותי של ברלין. בתחילתו של ביקור זה עלה במספר "הרעיון לכרוך יחד את הרומן הממאן לגווֹע ואת פרשת ועדת ההיגוי", ובמהלך הביקור עסק בהגשמת רעיון זה.[6] בהמשך ביקור זה הוא נפגש פעם נוספת עם קתרינה זיגל, שסיפרה לו כל ימיו האחרונים של רפופורט, שנפטר שנה קודם לכן, ועל בתה, שולמית, שנולדה לה לאחר שהרתה לזוסמן, ונקראה על שמו של רפופורט.
פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שם הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
לשם הספר, "לפני המקום", משמעות כפולה:[7]
- "המקום" הוא אחד מכינויו של אלוהים, כפי שמוסבר בבראשית רבה: "רב הונא בשם ר' אמי אמר: מפני מה מכנין שמו של הקב"ה וקוראין אותו מקום? שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו",[8] והרמב"ן כתב: ”הַכָּל שָׁוֶה לִפְנֵי הַמָּקוֹם”.[9]
- שלושה מקומות משמעותיים בתולדות השואה תופסים מקום מרכזי בספר:
- כיכר בבל, שבה התרחש אירוע שריפת הספרים סמוך לאחר עליית הנאצים לשלטון.
- אגם ואנזה, שבווילה השוכנת לחופו ונשקפת מהווילה שבה התכנסו גיבורי הסיפור, נהגה "הפתרון הסופי" בוועידת ואנזה.
- רציף 17, שממנו יצאו הטרנספורטים של יהודי ברלין, ובהם גם אביו של רפופורט, למחנות ההשמדה.
הראשון בשלושה מקומות אלה, כיכר בבל, מוצג בעטיפת הספר. בתרגומו של הספר לגרמנית, לא ניתן היה לשמור על כפל המשמעות של שם הספר, ונשמר רק חלק מהמשמעות השנייה, בשם "Bebelplatz".
על המילה "מקום" במשמעותה הבסיסית, הפשוטה, בהקשר של מיקום עלילת הספר בגרמניה סיפר חיים באר:
- "ופה זה גם התגלמות הרוע. הבונקר של היטלר כאן - שיכון עממי סובייטי, כמה עצי צפצפה ושלג - ואתה לא תופס שזה המקום. זה המקום שבו שרפו ספרים, זה המקום שבו התקבלו ההחלטות. 'זה המקום', 'זה המקום', 'זה המקום', טירטר לי כל הזמן במוח."[10]
עטיפת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
על עטיפת הספר מופיע תצלום של האנדרטה "ספרייה" שיצר מיכה אולמן בכיכר בבל (Bebelplatz) בברלין, לזכר שריפת הספרים שנערכה במקום ב-10 במאי 1933. בתקרת הזכוכית של האנדרטה משתקפים השמים המעוננים חלקית. במסגרת עלילת הספר לוקח רפופורט את באר לביקור בכיכר בבל.
זיוה שמיר מוצאת בצילום העטיפה את ארבעת היסודות: "את המרצפות שעל גבי עפר העולם, את השמים הכחולים כמים, המשתקפים בזגוגית השקופה, וכן את הרוח, רוח האדם, הגלומה בספרים. האש, ששרפה בשעתה את הספרים, ומקץ שנים אחדות גם את היהודים שנשלחו אל המשרפות, מרחפת מעל האתר הברלינאי הסמלי הזה – נוכחת ונפקדת כאחת."[11]
על הזמן והמקום[עריכת קוד מקור | עריכה]
עלילותיו של המספר, חיים באר, מתרחשות בזמנים אחדים (המוצגים לאו דווקא בסדר כרונולוגי) ובמקומות אחדים, בגרמניה ובישראל. בכל אחד מהזמנים היה באר עסוק בספר אחר מספריו.
- ביקורו הראשון של באר בגרמניה היה בתחילת שנות ה-90, ובו התגורר באר במשך חודשיים בעיירה הינטרצרטן שבלב היער השחור, ועסק בכתיבתו של ספר שגיבורו הוא איש המחלקה הגרמנית בפלמ"ח.[12] בעקבות פגישתו של באר עם הולגר, בנו של מפקד בצי הצוללות הנאצי, כתיבתו של ספר זה לא הושלמה.
- בפברואר 2001 הגיע באר לביקור נוסף, לכבוד הוצאתו לאור של התרגום לגרמנית של "חבלים". שם פגש לראשונה את קתרינה זיגל.[13]
- בעקבות שני ביקורים אלה החל באר לכתוב את הספר "מלים ללא ארץ", אך התקשה להשלימו. את הקשיים הללו תיאר בהרחבה בביקורו השלישי בגרמניה, בברלין, בינואר 2005, אליו הוזמן על ידי רפאל זוסמן. בביקור זה, שהוא מרכז הספר, נפגש עם "סגל החבורה": זוסמן, רפופורט, זיגל ובילקר-בולקר.
- ביקורו האחרון בגרמניה נערך ביולי 2006, תחילה בברלין ואחר כך בדיסלדורף, ובו עסק בהשלמת ספרו "לפני המקום".[6] הזיקה של ספר זה לספר "מלים ללא ארץ" נרמזת במשפט הפתיחה של "לפני המקום", שתחילתו: "ראשיתם של המעשים שבכוונתי לגולל בספר זה אחוזה באחריתו של ספר אחר, שעמי בכתובים...". בביקור זה נפגש פעם נוספת עם קתרינה זיגל.
בין בידיון למציאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
כברבים מספרי הסיפורת, גם בתחילתו של "לפני המקום" מופיעה ההסתייגות:
- רבים מגיבוריו של "לפני המקום" – וביניהם ר' שלמה רפופורט, תלמה ורפאל זוסמן, פרופסור פ. בילקר-בולקר, ד"ר קתרינה זיגל, רובי סטולמן וניקולאי – הם ילידי רוחו ופרי דמיונו של המחבר.
- כל קיומם מצטמצם אך ורק בין דפיו של ספר זה ואין להם ולעלילותיהם חלק ונחלה במציאות וכל קשר בינם לבני אדם ואירועים אמיתיים מקרי בהחלט.
להסתייגות זו חשיבות מיוחדת בספר זה, משום שבנוסף לדמויות בדיוניות אלה ועלילותיהן הבדיוניות, הספר מלא וגדוש בדמויות ממשיות, שבמעשיהן הלא בדיוניים דנים גיבוריו הבדיוניים של הספר. בראש הדמויות הממשיות ניצב חיים באר עצמו, המקיים אינטראקציה עם הדמויות הבדיוניות. הספר מזכיר פרטים ביוגרפיים אחדים של באר, ובהם ספריו "נוצות" ו"חבלים" וטורו "מזיכרונותיה של תולעת ספרים", כמו גם מגוריו ברמת גן. דמויות ממשיות שבהן עוסקים גיבורי הספר כוללים את אלזה לסקר-שילר, ש"י עגנון, חיים נחמן ביאליק, פרנציסקה ברוך, אברהם הולץ, נאוה סמל, מישקה בן-דוד, שלמה גולדברג- מנהל מחלקת ההשאלה והמחסנים של הספרייה הלאומית בירושלים והספרן הוותיק ביותר שלה, ורבים אחרים, המוזכרים בלוויית עובדות מחייהם.
הופעתו של חיים באר כאחד מגיבורי הספר ממשיכה את הדרך שבה הלך בספריו הקודמים, "נוצות", "עת הזמיר" ו"חבלים". חוקרת הספרות ניצה בן-דב העירה על כך:
- חבלים הוא סיפור ההקדשה ולפני המקום הוא סיפור ההגשמה. ואכן, בלפני המקום מופיע באר לפני קוראיו כסופר בוגר, מודע לעצמו, שמנסה להיחלץ משיתוק הכתיבה הממושך שאחז בו לאחר שסיים את כתיבת חבלים, דברים הידועים גם ממציאות חייו.[14]
השילוב האינטנסיבי בין מציאות ובידיון ב"לפני המקום" מציב אתגר לקורא, להבדיל בין השניים.
יש שאינם מקבלים את ההסתייגות שבפתח הספר כפשוטה, ומבקשים לראות בספר רומן מפתח, ולזהות את האישים ששימשו מודל ליצירת הדמויות הבדיוניות.
עצות לסופר[עריכת קוד מקור | עריכה]
"לפני המקום" הוא ספר ארס פואטי העוסק בתהליך יצירתו של ספר זה עצמו. בין השאר, גיבורי הספר מייעצים למספר כיצד לכתוב את ספרו. קתרינה זיגל אמנם אומרת למחבר: "מי בכלל רשאי לייעץ לסופרים על מה לכתוב, אל תשמע לאיש, תעשה רק מה שהלב אומר לך",[15] אך דקות אחדות קודם לכן יעצה אף היא: "הגיעה השעה שתחדל לכתוב על ילד קטן שמסתכל מלמטה למעלה אל אבא ואמא שלו. ... תחדל מזה. תתבגר. תתחיל לכתוב מהכיוון האחר. תכתוב ביושר ובאהבה על האבהות שלך. זה אמנם קשה הרבה יותר ומסובך הרבה יותר, אבל גם מעניין ואמיץ יותר מלכתוב על אנשים ונשים שמתו מזמן".[15]
קדמו לה בעצותיהם עוזי רון, שיעץ למחבר להיות זהיר בהכנסת רציף 17 לספרו, משום שהוא מופיע כבר בספר מאת מישקה בן-דוד,[16] ורפופורט, שיעץ: "תלמד את עצמך להביט ליופי של הרוע ישר בעיניים, זה יכול להיות תרגיל מצוין לסופרים, שלעיתים מזומנות צריכים לתת בספריהם פתחון פה לחלאות".[17]
עושרו של הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר "לפני המקום" מתאפיין בעושר רב. שפתם של שלושה מגיבוריו – באר, זוסמן ורפופורט – גדושה ברמזים לדברי חז"ל, וגיבורים אלה, שאליהם מצטרפת קתרינה זיגל, מפגינים שליטה מופלאה בתולדות הספרות העברית. עושר זה הוביל את חוקרת הספרות זיוה שמיר לשלל שאלות:
- השאלות הבלתי נמנעות, העולות למקרא ספרו החדש של חיים באר, הן: כיצד יתורגם ספר כדוגמת "לפני המקום", הגדוש במכמני הספרות העברית והיהודית לדורותיהם והמשובץ בפסוקי חז"ל לרוב, וכיצד יגיע חיבור כה פרטיקולרי אל הקהל הרחב, בארץ ובעולם? מי בכלל יגלה בו עניין, חוץ מקומץ יודעי ח"ן – ספרנים, ארכיברים וחוקרים העושים את ימיהם בד' אמות של רוחניות צרופה, בין ספרים וגווילים, קונטרסים וכתבי-יד? איך יקראוהו ויבינוהו חבריו של המחבר מן השנים האחרונות – סופרים ועיתונאים, אנשי הוצאות הספרים, מדינאים ועסקנים – אנשי מחנה השמאל שזה מכבר התנתקו משורשיהם התרבותיים שבעולם המסורת, שמהם יונק ספרו של באר את חיותו ואת טעמו המיוחד? כיצד יקראוהו ויבינוהו חבריו של המחבר מימים ראשונים, אותם "שיבולים בודדות" שנשארו בעולמה של תורה, וזה מכבר התנתקו מן הספרות העברית העכשווית? האם לא נמצא המחבר, שכתב ספר המתגדר בגבולות התרבות העברית, קירח מכאן ומכאן? היימצא לו קורא בעולם הרחב, שיתבונן בתמונה הנגלית לנגד עיניו בעיני זר לא יבין זאת?[11]
הרושם הוא שאף את מחבר הספר הטרידו שאלות אלה, לא רק כאשר המספר מונה את פגמיו האפשריים של הספר, ובין השאר שואל: "האין בספר עודף דידקטיות והפגנה מוגזמת של למדנות, דבר שעלול להיראות בעיני הקוראים כניסיון נואש של המחבר לחפות על בורותו?"[18]. בניגוד לעגנון, שנקט אף הוא בגישה למדנית ברבים מסיפוריו, אך הותיר לקורא לגלות בעצמו את האינטרטקסטואליות שבסיפור, באר טורח, בחלק המקרים, לתת הסבר לקורא שלא פענח את הסיפור. כך, למשל, כאשר זוסמן אומר לבאר: "אבוא אצלך במקלי ובמעותי", עונה לו באר: "ובלבד שיהיה הדבר ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונך".[19] זהו רמז עבה כקורת בית הבד למחלוקת בין רבי יהושע לרבן גמליאל בדבר עיבור החודש, המתוארת במשנה, במסכת ראש השנה,[20] אך לאחר שיחה זו טורח המספר לספר לקורא את כל סיפור המחלוקת. במקרה אחר מותיר באר לקורא לפענח את הרמזים: "מי שהוליך את יוסף הצדיק אל משכבה של אשת אדוניו במצרים, את נֹח בנו יחידו של חנינא-ליפא אל מאחורי הגדר למאריניטשקא, את הרוכל אל חיקה של האדונית בשדה יער ..."[21] - כך הוא כותב ואינו מפרש.
שפת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלושה מגיבורי הספר, זוסמן, רפופורט ובאר הם בעלי רקע תורני. שניים מהם, זוסמן ובאר, הם שומרי מצוות (זוסמן מתפלל בבית הכנסת "גבורות יש"ע" ומגיש לאורחיו מזון כשר, באר אינו אוכל בשר במסעדה לא כשרה, ונמנע מחילול שבת). זיקתם ליהדות באה לידי ביטוי בולט בשפתם, המתובלת בציטוטים מארון הספרים היהודי. דוגמאות:
- כאשר זוסמן אומר לבאר: "אבוא אצלך במקלי ובמעותי", עונה לו באר: "ובלבד שיהיה הדבר ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונך" – השניים מתפקדים כשני זרים הנפגשים לראשונה ומחליפים ביניהם את שני חלקיה של סיסמה סודית שנועדה לוודא ששניהם שותפי סוד. גם פגישתם הבאה החלה בטקס דומה: זוסמן פתח במילים משירו של יהודה הלוי, "ציון הלא תשאלי": "אַשְׁרֵי מְחַכֶּה וְיַגִּיעַ וְיִרְאֶה עֲלוֹת אוֹרֵךְ", ובאר משלים "וְיִבָּקְעוּ עָלָיו שְׁחָרָיִךְ".
- רפופורט מציע לבאר לעצור ולהשתין במלון מהודר: "נטיל מים בחברותא על רצפת בהט ושש ודר וסוחרת"[22] – תיאור חדר השירותים נלקח ממגילת אסתר, פרק א', פסוק ו', שם מתואר הפאר במשתה אחשוורוש. "אתה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי" ציטט רפופורט מתפילת מוסף של יום הכיפורים, לאחר שבאר זיהה את מוצאו המשפחתי.
בולט בשפתו האחרת ניקולאי, הנהג שהעמיד זוסמן לרשות אורחיו בברלין. באר מופתע כאשר ניקולאי פונה אליו בעברית ואומר: "אני גולנצ'יק, אחי. אכלתי חרא שנתיים בפלס"ר, מארבים, קו, מבצעית בקסבה, אבטחת שב"כ בבַּלַטַה, כל הבבל"ת הרגיל".[22]
באר ועגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרופ' יגאל שוורץ מוצא זיקה הדוקה בין "לפני המקום" ובין ספרו של ש"י עגנון, "אורח נטה ללון":
- "לפני המקום" הוא "רומן כיסוי" מבריק של "אורח נטה ללון" של עגנון; ביצוע מחודש של יצירה קאנונית במודוס מפתיע, מאתגר, נועז וגם מעורר חרדות ומטריד. "לפני המקום", כמו "אורח נטה ללון", הוא רומן-אמן שבמרכזו מסעו של סופר ישראלי (או ארץ-ישראלי במקרה של עגנון) מהארץ לגולה, שבמהלכו הוא נאלץ להתמודד עם עולם יהודי המצוי בתהליך של שקיעה. בשתי היצירות, הגיבורים, שיש להם מאפיינים בולטים הלקוחים מהביוגרפיות של מחבריהם, עסוקים בניסיונות מודעים ולא מודעים להציל, לשמר, לתעד ואפילו להחיות שרידים מאותו עולם יהודי. לדמיון העמוק בין שתי היצירות, המתבטא בעשרות דרכים מרתקות, יש גם גילוי לשוני מפורש. לקראת סוף הספר של באר מגדיר עצמו הגיבור, ששמו בספר חיים באר, כאורח שנטה ללון.[23]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ניצה פרילוק, "חסיד ומוכר ספרים בעולם של האתמול", ידע-עם 69-70, 2009, עמ' 125–137
- חבצלת פרבר, "חשבון נפש של סופר ושל יהודי", האומה 171, 2008, עמ' 118–124
- זיוה שמיר, "החיים והספר : על ספרו החדש של חיים באר, 'לפני המקום'", גג 17, 2008, עמ' 12–17
- דינה שטיין, "'במקלי ובמעותַי': אמת, סמכות ואלוזיות ב'לפני המקום'", בקובץ: חנה סוקר-שווגר וחיים וייס (עורכים), מלאכת החיים - עיונים ביצירתו של חיים באר, הוצאת עם עובד, תשע"ד
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לפני המקום, באתר "טקסט"
- ורד לי, כולנו בדרני תרבות, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2007 - ריאיון עם חיים באר
- חנן חבר, יגאל שוורץ, הספר על הספר על הספר (שלא נכתב), באתר הארץ, 25 בספטמבר 2007
- חגית חוף, הגיבורה הראשית היא המלה, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2007
- אורין מוריס, חיים שכאלה, באתר וואלה!, 16 בספטמבר 2007
- זיוה שמיר, חיים באר / לפני המקום - כי מעפר אתה ואל עפר תשוב, באתר e-mago, 4 בספטמבר 2007
- קרן דותן, פטיש ספרותי, באתר ynet, 2 באוקטובר 2007
- יוסף אורן, "כדבורה המשתחררת משבייה", נתיב גיליון 1 (120), ינואר 2008, עמ' 75–83
- ניצה בן-דב, לשונו לשונם, כיוונים חדשים 17, ינואר 2008, עמ' 305-301, באתר ההסתדרות הציונית העולמית
- דוד אדלר, "בין חיים באר לפליני : נקודות השקה בין לפני המקום לחיים באר לסרטו של פליני שמונה וחצי", אפריון 110, 2009, עמ' 39-37.
- אריק גלסנר, על חיים באר, 12 באפריל 2008
- אורן צור, מדובשו ומעוקצו - על פערי השפה והתרבות בלפני המקום לחיים באר, בבלוג "מדע בזיוני"
- הספר "לפני המקום", באתר "סימניה"
- In that Place, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ חיים באר, לפני המקום, עמ' 33-28
- ^ לפני המקום, עמ' 47
- ^ לפני המקום, עמ' 185-182
- ^ לפני המקום, עמ' 241-238
- ^ לפני המקום, עמ' 213-206
- ^ 1 2 לפני המקום, עמ' 259
- ^ ראו גם: נורית גוברין, "בכף הקלע: מתח ההקשבה לעצמו ביצירתו של חיים באר", בקובץ: חנה סוקר-שווגר וחיים וייס (עורכים), מלאכת החיים - עיונים ביצירתו של חיים באר, הוצאת עם עובד, תשע"ד, עמ' 52-51
- ^ בראשית רבה סח ט
- ^ אגרת הרמב"ן
- ^ ורד לי, כולנו בדרני תרבות, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2007
- ^ 1 2 זיוה שמיר, חיים באר / לפני המקום - כי מעפר אתה ואל עפר תשוב, באתר e-mago, 4 בספטמבר 2007
- ^ לפני המקום, עמ' 74
- ^ לפני המקום, עמ' 20
- ^ ניצה בן-דב, לשונו לשונם, כיוונים חדשים 17, ינואר 2008, עמ' 302, באתר ההסתדרות הציונית העולמית
- ^ 1 2 לפני המקום, עמ' 157
- ^ לפני המקום, עמ' 54
- ^ לפני המקום, עמ' 92
- ^ לפני המקום, עמ' 291
- ^ חיים באר, לפני המקום, עמ' 10
- ^ משנה, מסכת ראש השנה, פרק ב', משניות ח'-ט'
- ^ לפני המקום, עמ' 113
- ^ 1 2 לפני המקום, עמ' 98
- ^ חנן חבר, יגאל שוורץ, הספר על הספר על הספר (שלא נכתב), באתר הארץ, 25 בספטמבר 2007
| כתבי חיים באר | ||
|---|---|---|
| שירה | שעשועים יום יום |  |
| רומנים | נוצות • עת הזמיר • חבלים • לפני המקום • אל מקום שהרוח הולך • חלומותיהם החדשים • בחזרה מעמק רפאים | |
| ספרי עיון | גם אהבתם גם שנאתם - ביאליק, ברנר, עגנון מערכות-יחסים • מזיכרונותיה של תולעת ספרים • חדרים מלאים ספרים • קשר לאחד | |