לשון כנען

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לשון כנען או כנענית הוא כינוי בפי יהודי אירופה לשפה סלאבית מערבית, שהייתה מדוברת בעיקר באזור בוהמיה (צ'כיה).

השם "ארץ כנען" בפי יהודי אירופה בימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי הביניים השתמשו היהודים בשמות מתוך התנ"ך עבור ארצות רבות באירופה וסביבתה[1]. כך זיהו יונתן בן עוזיאל ורש"י את ספרד[2] עם אספמיא שנקראת עד ימינו ספרד. צרפת התנ"כית[3] גם זוהתה כארץ אירופית. אשכנז[4] ידועה ככינוי לגרמניה. טורקיה נקראת "ארץ תוגרמה" (על שם תוגרמה בן גומר), והונגריה - ארץ הגר[5]. בוהמיה נקראה בשם "ארץ כנען[6]", ויש המשייכים זאת לקשר בין המילה "סלאבים" ו"עבדים" שמתקשר לכנען[7].

זיהוי שפת "לשון כנען"[עריכת קוד מקור | עריכה]

חנוך קאהוט במבוא לספר ערוך השלם, כותב כי לשון כנען המוזכר בכמה מקומות בפירוש רש"י, הוא כינוי לשפה סלאבית ובייחוד לשפה המדוברת בארץ בוהמיה[8]. כך גם פרופ' אברהם ברלינר בליקוטים שבסוף פירוש רש"י עם ביאור זכור לאברהם[9], מזהה את השפה עם שפה סלאבית. חוקרים נוספים מזהים את השפה עם צ'כית עתיקה ודיאלקטים דומים[7]. באופן דומה מזכיר רש"י במקומות אחדים את "לשון אשכנז" כאשר הכוונה לגרמנית המדוברת בארץ אשכנז.

יש הטוענים כי השם "שפת כנען" התייחסה לצ'כית יהודית[10][11], שפה קרובה לצ'כית ולסלובקית, שהיהודים היו משתמשים בה החל מהמאה ה-9 עד למאה ה-16, שאז נדחקה בהדרגה מפני היידיש.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לשון כנען בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]