לשון כנען

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לשון כנען או כנענית הוא כינוי בפי יהודי אירופה לשפה סלאבית מערבית, שהייתה מדוברת בעיקר באזור בוהמיה (צ'כיה).

השם "ארץ כנען" בפי יהודי אירופה בימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי הביניים השתמשו היהודים בשמות מתוך התנ"ך עבור ארצות רבות באירופה וסביבתה[1]. כך זיהו יונתן בן עוזיאל ורש"י את ספרד[2] עם אספמיא שנקראת עד ימינו ספרד. צרפת התנ"כית[3] גם זוהתה כארץ אירופית. אשכנז[4] ידועה ככינוי לגרמניה. טורקיה נקראת "ארץ תוגרמה" (על שם תוגרמה בן גומר), והונגריה - ארץ הגר[5]. בוהמיה נקראה בשם "ארץ כנען[6]", ויש המשייכים זאת לקשר בין המילה "סלאבים" ו"עבדים" שמתקשר לכנען[7].

זיהוי שפת "לשון כנען"[עריכת קוד מקור | עריכה]

חנוך קאהוט במבוא לספר ערוך השלם, כותב כי לשון כנען המוזכר בכמה מקומות בפירוש רש"י, הוא כינוי לשפה סלאבית ובייחוד לשפה המדוברת בארץ בוהמיה[8]. כך גם פרופ' אברהם ברלינר בליקוטים שבסוף פירוש רש"י עם ביאור זכור לאברהם[9], מזהה את השפה עם שפה סלאבית. חוקרים נוספים מזהים את השפה עם צ'כית עתיקה ודיאלקטים דומים[7]. באופן דומה מזכיר רש"י במקומות אחדים את "לשון אשכנז" כאשר הכוונה לגרמנית המדוברת בארץ אשכנז.

יש הטוענים כי השם "שפת כנען" נתיחדה לצ'כית יהודית[10][11], שפה קרובה לצ'כית ולסלובקית, שהיהודים היו משתמשים בה החל מהמאה ה-9 עד למאה ה-16, שאז נדחקה בהדרגה מפני היידיש.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]