מאיר גבאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מאיר שמואל גבאי (26 ביוני 19337 במרץ 2010) היה משפטן ישראלי אשר כיהן בתפקידים בכירים באו"ם ובארגונים בינלאומיים שונים, כיהן כמנכ"ל משרד המשפטים בין השנים 1976–1987, כנציב שירות המדינה בין השנים 1987–1994. גבאי הוא הישראלי היחיד שנבחר על ידי העצרת הכללית של האו"ם למשרה כל שהיא. 1993 - 2000 הוא כיהן כשופט בית הדין המנהלי של האו"ם, 2002-2000 שימש כנשיא הטריבונל.

רקע משפחתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבאי נולד בירושלים, לאליעזר וריינה גבאי. משפחה ספרדית ותיקה שמוצאה ממלכת קסטיליה. אחרי גרוש ספרד הגיעה המשפחה לעיר עזה. עם נסיגת חיילי נפולאון ב 1799 נערך טבח ביהודי עזה, שהואשמו בהפרת תנאי מעמדם הנחות כבני חסות ,ד'ימי[1]. בני המשפחה שניצלו מהטבח, נשאו עמם את משקופי בית הכנסת לעיר חברון בה מצאו מקלט. בטבח חברון 1929 נרצח סבו של גבאי, אב בית הדין חכם מאיר שמואל קסטל, ביחד עם ארבע מתלמידיו ועם סבתו של גבאי, רבקה לבית מאיר[2]. בתום הטבח גורשו יהודי חברון לירושלים. מאיר שמואל גבאי נולד ב 1933 ונקרא על שם סבו. ב מאורעות 1936 הועלה שוב בית העסק לממכר בדים של אביו באש. ב 1948 אביו אליעזר ואחיו בן ציון כמעט שנשרפו חיים בבית העסק, שהוקם מחדש בממילא. הם ניצלו ברגע האחרון הודות לכוחת ההגנה. אחרי המלחמה הקים אביו שוב את העסק במרכז ירושלים. אחרי מלחמת ששת הימים אביו, אליעזר, שמר על קשרים עם הלקוחות והחברים הערבים שחזרו לפקוד את בית המסחר שהוקם מחדש . דודו, הראשון לציון יעקב מאיר, שזכה באוות הצטיינות מהסולטן העות'מאני ומחוסיין בן עלי מלך חיג'אז, היה מקובל על מנהיגי העדות השונות בארץ ישראל. ב 1936 יצא יעקב מאיר ב"קול קורא לידידות" לשכנים המוסלמים. ב 1961 נשא לאשה את עו"ד ימימה פרץ שהייתה לימים ראש מחלקת החנינות במשרד המשפטים. לזוג נולדו שלושה בנים: רענן, גיל ויקיר.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוגר תואר במשפטים מאוניברסיטה העברית (1956, בהצטיינות) ותואר שני במשפט השוואתי מאוניברסיטת קולומביה (1962). בשנת 1958 הוסמך לעריכת דין. לאחר לימודיו היה עמית מחקר בבית הספר לכלכלה של לונדון בנושא דיני כלכלה בינלאומיים (1963).

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשבע שנים עבד בארגון האומות המאוחדות ועסק בזכויות יוצרים, פטנטים וקניין רוחני. בשובו לישראל החזיק בתפקידים בכירים שונים בשירות המדינה, בהם רשם הפטנטים (19691976) ומשנה ליועץ המשפטי לממשלה (19751976).

בין השנים 19761987 כיהן כמנכ"ל משרד המשפטים. בין השנים 19871994 כיהן כנציב שירות המדינה.

לאורך השנים עמד בראש ועדות ציבוריות רבות, ובהן: הוועדה לבדיקת האיסורים החלים על הפלות מלאכותיות (משרד הבריאות, 1974), הוועדה להצעת הסדרים תחיקתיים בתחום שוק ההון (משרד המשפטים, 1985), הוועדה הציבורית לנושא מס רכוש (1997) והוועדה לעניין חוק זכויות יוצרים חדש (משרד המשפטים, 1998). לאחר הסכם השלום בין ישראל למצרים היה חבר צוות המשא ומתן לנושא האוטונומיה.

גבאי היה חבר במשלחות ישראל לאו"ם והוא בעל שם עולמי בדיני כלכלה ובמשפט מינהלי. בנובמבר 1993 נבחר על ידי עצרת האו"ם לשופט ב בית הדין המהלי של האו"מ. בשנת 1997 החל לכהן כסגן נשיא בית הדין ובשנת 2000 נבחר לנשיא בית הדין. כהונתו נמשכה עד 2002 והוא היה לנציג הישראלי הבכיר ביותר במנגנון המקצועי של האו"ם.

בפעילותו הציבורית שימש ומשמש בורר בארגונים בינלאומיים, נשיא אגודת האו"ם בישראל[3], יו"ר מועצת האגודה הבינלאומית למשפטנים יהודים, יו"ר משותף של המועצה בין-דתית מתאמת בישראל, יו"ר ועדת הפטנטים בישראל וחבר דירקטוריון בנק לאומי. בשנת 1998 מונה לבורר יחיד מטעם לשכת המסחר הבינלאומית בסכסוך בין חברות עסקיות משלוש מדינות. גבאי מרצה לדיני מסחר בינלאומי באוניברסיטה העברית בירושלים, באוניברסיטת תל אביב ובמסלול האקדמי המכללה למינהל. משנת 1994 עסק בעריכת דין וייעוץ משפטי במשרדו של אברהם נאמן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראה הרחבה על המושג בספרה של בת יאור "Islam and Dhimmitude – Where Civilizations Colide" Associated University Press, CranburyISBN 0-8386-3943-7 2002
  2. ^ בדו"ח ועדת החקירה הבריטית יש תיאור מפורט של עדויות לגבי הרצח וההתעללות בגופות
  3. ^ אתר אגודת האו"ם בישראל