מוזיקה מזרחית
| מקורות סגנוניים | מוזיקה ערבית, מוזיקה יוונית, מוזיקה טורקית, מוזיקת פופ, מוזיקה עברית, מוזיקה בלקנית |
|---|---|
| מקורות תרבותיים | מזרחים, ישראל |
| מוצא |
ישראל  |
| כלים | מערכת תופים, חצוצרה דרבוקה, בנדיר זורנה ריק גיטרה מזרחית, עוד, שליש, קסילופון, כינור, בגלמה, בוזוקי, חלילית,חליל נאיי, מקלדת אלקטרונית |
| פופולריות מיינסטרים | שנות השבעים, סוף שנות התשעים – העשור הראשון של המאה ה-21 בישראל |
| תת-סוגות | |
| פופ מזרחי, מוזיקת דיכאון, רוק מזרחי, היפ הופ מזרחי | |
  | |
מוזיקה מזרחית, או מוזיקה ים תיכונית, או הזמר המזרחי הישראלי, היא סוגה מוזיקלית בזמר העברי שנוצרה בישראל ומבוססת על המוזיקה המסורתית של בני עדות המזרח. זמר זה מושפע מהמוזיקה הערבית, התימנית, היוונית, ההודית, הכורדית, הטורקית, המרוקאית, העיראקית, האיראנית ומהמוזיקה הארצישראלית ההגמונית משנות ה-30 ועד שנות ה-50.
מקורה של המוזיקה המזרחית
רקע
מזרחים שעלו מארצות ערב יצרו במהלך 50 השנים האחרונות סגנון מוזיקלי ייחודי המשלב אלמנטים של מוזיקה ערבית, טורקית ויוונית. זאת בניגוד לסגנון העברי החדש, שבו הסגנון המזרחי הוא ספונטני יותר.[1]
לאחר מלחמת העולם השנייה עלו משפחות יהודיות רבות למדינת ישראל החדשה, שנוסדה ב-1948.[2] התנועה של ה"מוזיקה מזרחית" התחילה בשנות החמישים עם אמנים תוצרת בית בשכונות עם ריכוז גבוה של יהודים ממדינות ערב שהיו מנגנים בחתונות ובאירועים אחרים. הם ביצעו שירים בעברית, אבל בסגנון ערבי, בכלים ערביים מסורתיים - העוד, הקאנון והדרבוקה. בשנות ה-60, הם הוסיפו לצליל גיטרה אקוסטית וחשמלית וכך הצליל שלהם הפך לאקלקטי יותר. זמרים קישטו בדרך כלל את שירתם בסלסולים, וההגשה הייתה לרוב בצליל באף או גרוני. האינטונציה הייתה בדרך כלל מערבית, לעומת זאת; זמרים לא השתמשו בסולמות הרבעטון האופייניים למוזיקה הערבית. בשנות ה-80 סינתיסייזרים וכלים אלקטרוניים עשו את הופעת הבכורה שלהם במוזיקה המזרחית.[3]
מילות השיר היו במקור טקסטים הלקוחים מהספרות העברית הקלאסית, כולל שירים של משוררים עבריים מימי הביניים. מאוחר יותר הוסיפו טקסטים של משוררים ישראלים, והחלו לכתוב גם מילים מקוריות. דוגמה לכך הוא השיר "חנהלה התבלבלה", ששר יזהר כהן עם מילים מאת המשורר נתן אלתרמן, בלחן מסורתי. זמרים גם תרגמו את אהובי הילדות מערבית לעברית והוסיפו אלקטרוניקה וקצב מהיר יותר.[4]
שנות ה-70 ואילך
שניים מהמוזיקאים המזרחיים הפופולריים הראשונים היו זוהר ארגוב ואביהו מדינה. ארגוב גדל בשירה בבית כנסת עם מליזמה מזרח תיכונית מאוד מוגדרת. הלהיט המזרחי המובהק שלו היה הפרח בגני.[5] לאחר התאבדותו הוא הפך לאייקון בישראל של מה שקורה כשמרומים על ידי החברה ופעיל פוליטי. על סיפור חייו נכתב המחזה "המלך", המתאר את נפילתו לסמים ואת צרותיו עם החוק. זה היה מאוד פופולרי.[6]
אביהו מדינה היה זמר ומלחין. הוא הלחין להיטים פופולריים רבים עבור ארגוב. גם נשים החלו למלא חלק נכבד במוזיקה המזרחית הפופולרית. אמנית פופולרית הייתה זהבה בן. בגלל קשריה עם מרוקו והמזרח התיכון היא החלה את הקריירה שלה בשירה יחד עם הזמרת אום כולתום.[7]
מכיוון שהמוזיקה הישראלית הים תיכונית הייתה כה פופולרית בקהילות יהודי המזרח, שהפכו במהירות לאחוז גדול מישראל, התוצאה הטבעית תהיה השמעה מתמשכת בתחנות הרדיו המקומיות. אולם הממשלה הארצית הגבילה את השמעת המוזיקה המזרחית משום שהיא לא נחשבה 'ישראלית אותנטית'. החוקר החברתי, סמי שלום חתרית, כתב "הממסד החינוכי והתרבותי עשה כל מאמץ להפריד בין הדור השני של עולי המזרח למוזיקה זו, על ידי סוציאליזציה אינטנסיבית בבתי ספר ובתקשורת.[8]
חדירתה של מוזיקה מזרחית למיינסטרים הישראלי הייתה תוצאה של לחץ של מלחינים ומפיקים מזרחיים כמו אביהו מדינה, הפופולריות הבלתי ניתנת להכחשה, של הסגנון, ואימוץ הדרגתי של אלמנטים של מוזיקה מזרחית על ידי אמנים ישראלים פופולריים. ירדנה ארזי, אחת הזמרות הפופולריות בישראל, הקליטה ב-1989 אלבום בשם "דמיון מזרחי", וכללה חומרים מקוריים וכמה שירים ישראלים קנוניים.
קבלתה של מוזיקה מזרחית, במהלך שנות ה-90, מקבילה למאבק החברתי של ישראלים ממוצא ספרדי ומזרחי להשיג קבלה חברתית ותרבותית. "היום, המוזיקה המזרחית הפופולרית החלה למחוק את ההבדלים ממוזיקת הרוק, ואנחנו יכולים לראות לא מעט אמנים הופכים למיינסטרים. המעבר הזה לתרבות המיינסטרים כולל הטמעה תרבותית", כותב חוקר הספרות והמבקר מתי שמואלוף.[9]
עובדה מקובלת כיום היא שהמצאת קלטת השמע על ידי תאגיד פיליפס ורשת הפצת הקלטות המסחרית בתחנת הרכבת בתל אביב השפיעה רבות על הפופולריות של המוזיקה הישראלית הים תיכונית. קלטות אפשרו לאוכלוסייה המזרחית ליצור ולהפיץ מוזיקה משלה בתוך הקהילות שלה. הם גם אפשרו יותר אינטגרציה מוזיקלית. אפשר לקבל את אום כולתום ושכנה שלה שהיא זמרת בהתהוות. קלטות שמע היו גורם דומיננטי בצמיחת המוזיקה הישראלית הים תיכונית בשנות ה-70. לאחר שהייתה מועדפת לראשונה באירועים פרטיים, כמו חתונות וימי הולדת, הקלטת חתונות הפכה למצרך מבוקש במעברות המזרחית ("מחנה המעבר"). הקלטות הללו הן שגרמו לאתנומוזיקולוגית איימי הורוביץ להתחיל לחקור את סגנון המוזיקה החדש והפורח הזה.[10]
לאחר שהחברים והשכנים של ראובני החלו להציע לקנות את הקלטות, הוא הבין שאולי תהיה לו הזדמנות מצוינת בידו.[11] מאוחר יותר הוא ואחיו הפכו לאחת מחברות ההקלטות למוזיקה מזרחית הגדולות בישראל.
שילוב עם סגנונות מוזיקה אחרים
עם הזמן נוצרו מיזוגים של מוזיקה מזרחית עם סגנונות מוזיקליים אחרים, כולל רוק, היפ הופ, ופופ.
רוק ומטאל
רוק מזרחי הוא מונח רחב המשלב בתוכו כמה סגנונות מוזיקליים שונים. הוא מוגדר על ידי שילוב של מוזיקת רוק עם כלים, יצירות וטכניקות שירה מזרח תיכוניות. ניתן להשוות את הסגנון עם רוק מתקדם, שכן סולמות ומקצב מזרח תיכוניים נוטים לשבור נורמות מערביות. כמה דוגמאות הן אורפנד לנד, כנסיית השכל, אלגיר והסולן אביב גדג', יוסי סאסי ודודו טסה. דוגמה בולטת נוספת היא פורטיסחרוף, צמד יצירתי המורכב מהאמנים רמי פורטיס וברי סחרוף. גם לפורטיס וגם לסחרוף יש רקע מזרחי חלקי (טורקי ועיראקי). האלמנטים המזרחיים במוזיקה שלהם נעים בין עדינים מאוד למאוד ברורים לפעמים. השניים החלו את הפרויקט שלהם ב-1989 בעקבות התפרקות קבוצת הפוסט פאנק Minimal Compact. שתי הקבוצות מציגות כמה נושאים מזרח תיכוניים, כולל שיר אחד בערבית ג'יבריש, "סנדניה", מתוך תקליט הבכורה שלהם Foreign Affair.
ניתן להגדיר את המיזוג בין מוזיקה מזרחית ומוזיקת מטאל כמטאל מזרחי. תת-ז'אנרים אחרים של רוק ממעטים לקטלג את ההשפעות המזרחיות שלהם.
פּוֹפּ
באמצע שנות ה-90, לייבלים של פופ מזרחי כבר החלו להפוך מפעילות מחתרתית להפצת קלטות בתוך הקהילה המזרחית לתעשיית מוזיקה הרבה יותר פורמלית וסטנדרטית. מוזיקאים ומפיקים של אותה תקופה החלו לשלב יותר אלמנטים של רוק, טכנו, דאנס, יורופופ וריתם אנד בלוז, תוך שימת דגש חזק על השורשים היווניים, הטורקיים והערבים. לצד דוגמאות קודמות כמו עפרה חזה ואתניקס, אמנים מאוחרים יותר כמו זהבה בן, אייל גולן, שרית חדד ואחרים חוללו מהפכה בז'אנר והביאו אותו לקהלים הרבה יותר גדולים. כמה שירים מהתקופה הזו כבר הפכו ללהיטים במדינות שכנות, כולל יוון ומדינות ערב. הפופ המזרחי הפך למטרה ללעג ולעיתים קרובות התעלמות מתרבות הפופ המרכזית של ישראל באותה תקופה. למרות שמבחינה דמוגרפית הם אולי היו פופולריים באותה מידה, רוב תחנות הרדיו סירבו לנגן פופ מזרחי, והעדיפו פופ ורוק בהשפעות אמריקאיות ואירופיות. ההבחנה בין פופ מזרחי למיינסטרים הייתה ברורה. מכיוון שרבים מלהיטי פופ מזרחי עדיין היו הפקות בתקציב נמוך, מבקרי מיינסטרים ותקשורת התעלמו בעיקר מהז'אנר, כשהתירוץ היה של פופ מזרחי חסר עומק אמנותי. רוב השירים היו שירי אהבה פשוטים למדי, תרגומים של שירים יווניים/ים תיכוניים או שירי נושא יהודיים, עם כתיבת שירים לפי נוסחה מסוימת. זו הסיבה שהשוואות ל"תנועות נגד שהפכו למיינסטרים" גלובליות פחות מתאימות, כאשר מוזיקת היפ הופ ורגאיי היא חדשנית ביותר, כמו גם אוריינטציה פוליטית ומחאה. עם זאת, יש הסכמה רחבה שלשירים רבים של פופ מזרחי יש בהם הרבה יותר ממה שנראה בתחילה, אז אולי רבים מהם הובנו במידה מסוימת שלא כהלכה כי הקדימו את זמנם. היו גם מקרים רבים של השפעה הדדית של שתי התנועות בפופ הישראלי כבר ב-1985, כשכמה כותבי שירים אשכנזים ידועים התפעלו מהסאונד המזרחי. במהלך במהלך העשורים הראשונים של שנות ה-2000, הפופ המזרחי גדל והפך לצורה הבולטת של מוזיקת הפופ בישראל. ב-2019 הזמר עומר אדם הופיע בפארק הירקון בפני קהל של 50,000 בני אדם,[12] הפרש של 1,000 אנשים בלבד לשבירת השיא של כוורת ב-2013 עם קהל של 51,000 בני אדם.[13]
ביקורת
במהלך השנים ספגה המוזיקה המזרחית ביקורת מפי אנשי מקצוע ואנשי ציבור שונים, שהתמקדה בעיקר באיכותו וברמתו. וגם נגד הניסיון להכליל הרבה סגנונות מוזיקליים תחת הכותרת האחת - "מוזיקה מזרחית". כמו שלא ניתן לטעון שיש ז'אנר אחד ויחיד שנקרא "מוזיקה מערבית", כך גם לגבי "מוזיקה מזרחית".[14] במונחים הביקורתיים של התאוריה התרבותית, "ארגז הכלים המוזיקלי" הישראלי הוא כלי להבניית זהות לאומית וקהילתית, שתוכנו נמצא עדיין ב"משא ומתן". המאבק על תוכנו, לדעתה של חוקרת התרבות הפופולרית מירי טלמון, הוא חלק מתהליך ההבנייה של שדה המוזיקה בישראל, "לא פחות מתהליכים של כלכלה פוליטית ומאבק על בכורה מסחרית".[15]
בינואר 2002 התבטא יוסף לפיד במהלך ראיון ברדיו, לאחר ששמע ברקע שיר מזרחי של עמיר בניון: "אנחנו כבשנו את טולכרם, או טולכרם כבשה אותנו?".[16]
במרץ 2011 יצא יהורם גאון נגד "הגל העכור" של המוזיקה המזרחית וכינה אותה "זבל שהשטן לא ברא" ו"בושה לאינטליגנציה". עם זאת, הוא ציין לשבח יוצרים מזרחיים כמו אביהו מדינה ושלמה בר.[17] לאחר שדבריו עוררו סערה התנצל, אמר כי "זאת מוזיקה משופעת בפנינים, אך לא חסר בה חצץ" ו"לא התכוונתי, הרי אני בעצמי מזרחי".[18]
הזמרת אחינועם ניני יצאה נגד אמני המוזיקה המזרחית המתפשרים על חומר נמוך לטענתה מתוך אינטרסים מסחריים.[19]
בעקבות השמעת שיר מזרחי בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות תשע"ג, 2013, התבטא הרב בני פרל, ראש הישיבה לאמנויות ולמדעים בר-אילן בתל אביב כנגד המוזיקה המזרחית וכינה אותה "שירי ערסים בני שני אקורדים". לדבריו, מוזיקת הפופ המזרחית אינה מייצגת את התרבות המזרחית.[20]
ראו גם
לקריאה נוספת
- ענבל פרלסון, שמחה גדולה הלילה - מוזיקה יהודית-ערבית וזהות מזרחית, תל אביב: רסלינג, 2006.
- אדווין סרוסי ומוטי רגב, מוזיקה פופולרית ותרבות בישראל, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2014.
- סימונה וסרמן, חדשנות מוזיקלית ומיסוד בשדה המוזיקה המזרחית האמנותית בישראל, בתוך: מוזיקה בישראל (2014), עורכים מ' וולפה, ג' כ"ץ וט' פרילינג, הוצ' מכון בן-גוריון, אונ' בן-גוריון.
קישורים חיצוניים
- מתי שמואלוף, הרהורים על מוזיקה מזרחית
- בן שלו, עכבר העיר אונליין, עוּד חוזר הניגון, באתר הארץ, 2 באפריל 2009
- חגי אוזן, מילים זולות, באתר וואלה, 13 בינואר 2010
- אבי שושן, מעסק שחור לעתיד ורוד, באתר ynet, 8 בספטמבר 2010
- אופיר טובול, שומעים מזרחית - מפלפל אל מצרי ועד דודו טסה – ציוני דרך משמעותיים במה שאנו מכירים היום כ"מוזיקה מזרחית", באתר "העוקץ", 10 במאי 2011
- דניאל שוייצר, המוזיקה המזרח-תיכונית שכובשת את הסצנה בישראל, מגזין המזרח הקרוב, 13 אפריל 2015
רום אטיק, חאפלה בלי הפסקה: אחרי שלב ההתמסחרות, המוזיקה המזרחית חוזרת אל המקומות מהם היא צמחה, באתר הארץ, 8 בינואר 2016- איתי שטרן, איזו מדינה, המדינה שלנו? הפופ הים־תיכוני בורח ממחאה כמו מאש, באתר הארץ, 9 בספטמבר 2018
הערות שוליים
- ^ Regev and Seroussi (2004), pp 191-235
- ^ "Israel". State.gov. נבדק ב-2012-12-30.
- ^ Horowitz, Amy (2010), "Mediterranean Israeli Music and the Politics of the Aesthetic pp 1-155
- ^ Friedman, Thomas (1987), "Using Songs, Israelis Touch Arab Feelings" pp 1-3 Friedman, Thomas L.; Times, Special To the New York (1987-05-03). "USING SONGS, ISRAELIS TOUCH ARAB FEELINGS". The New York Times (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2022-01-03.
- ^ Regev, Motti (1996), "Musica Mizrakhit, Israeli Rock and National Culture in Israel" pp 275-284 Motti Regev, Musica Mizrakhit, Israeli Rock and National Culture in Israel, Popular Music 15, 1996, עמ' 275–284
- ^ Horowitz, Amy (2010) תבנית:Page needed
- ^ Horowitz, Amy (2010) תבנית:Page needed
- ^ Chetrit (2004) תבנית:Page needed
- ^ Shmuelof (2006) תבנית:Page needed
- ^ Horowitz, Amy (2010) תבנית:Page needed
- ^ Horowtiz, Amy (1999) תבנית:Page needed
- ^ מהפכת עומר אדם הושלמה בפארק: הביישן מכוכב נולד בנה אימפריה - וואלה! תרבות, באתר וואלה!, 2019-07-18
- ^ כוורת בפארק הירקון - ההופעה האחרונה, באתר mako, 2013-08-08
- ^ שירה אוחיון, אין דבר כזה מוזיקה מזרחית, באתר "העוקץ", 18 במרץ 2011
- ^ מיכאל וולפה, גדעון כ"ץ, טוביה פרילינג (ע), הפסקול של המדינה: היסטוריה תרבותית ופסקול מוזיקלי בקולנוע הישראלי, מוזיקה בישראל, אוניברסיטת בן גוריון בנגב: מכון בן גוריון לחקר ישראל והציונות, 2014, עמ' 850-870
- ^ מירב יודילוביץ', קרקס לפיד - קיראו כאן!, באתר ynet, 22 בינואר 2002
- ^ עכבר העיר, יהורם גאון על המוזיקה המזרחית: "אסון טבע", באתר הארץ, 9 במרץ 2011
יהורם גאון: "מוזיקה מזרחית זה זבל שהשטן לא ברא", באתר גלובס, 9 במרץ 2011 - ^ יהורם גאון מתנצל: "לא התכוונתי, הרי אני בעצמי מזרחי", באתר גלובס, 10 במרץ 2011
- ^ יעל ולצר, אחינועם ניני: "הזמרים המזרחיים מתפשרים על חומר נמוך", באתר גלובס, 8 בפברואר 2012
- ^ מירב שלמה מלמד, "המוזיקה המזרחית מכילה מילים מטופשות", mynet, 18 באפריל 2013(הקישור אינו פעיל, 15.5.2020)