קורקינט

ילדה על קורקינט

קורקינט מעץ

קוֹרְקִינֵט (על פי האקדמיה ללשון העברית: גַּלְגִּלַּיִם) הוא כלי תחבורה העשוי ממשטח צר, המקביל אל הקרקע, שניים (או שלושה, לקורקינט כזה קוראים סטריטר) גלגלים וכידון היגוי המחובר לגלגל הקדמי.

המשתמש בכלי תחבורה זה עומד עליו ברגלו האחת, ודוחף אותו ברגלו השנייה, כשבידיו הוא מחזיק בכידון. את הסטריטר (קורקינט עם 3 גלגלים) דוחפים ברגל אחת, (את הרגל השנייה שמים על המשטח השני)ואז שמים גם את הרגל הראשונה על המשטח, כך שאין רגל על האדמה, כשההסריטר מאט מזיזים את שתי הרגליים לצד ימין או שמאל, והסטריטר ממשיך לזוז. בעבר נהגו ילדים ליצור קורקינטים לשימוש אישי. בשלהי המאה העשרים הפכו הקורקינטים למוצר תעשייתי, שלו דגמי מתכת יקרים. ישנם גם קורקינטים ממונעים, אשר פועלים על חשמל או דלק.

המילה קורקינט משמשת רק בישראל; מקורה הוא שינוי של המילה הצרפתית trottinette ("טרוטינט"). הלשונאי והבלשן יצחק אבינרי הציע תחת המילה קורקינט את המילה טפפית, והעיד כי בבית אליעזר בן יהודה חודשה המילה אוֹפַנִּית:

כלי הנסיעה־למשחק של ילדים, הנקרא בצרפתית טרוטינט, שובש בפי ילדינו ל"קורקינט". שִבוש זה כבר חדר ללשון עִתוני ילדים ואף לעולם התעשִיה... השם הצרפתי לקוח מהשורש trottiner שעניינו – הָלוֹךְ וְטָפוף. לפי זה ראוי לקרוא לטרוטינט – טְפָפִית (על משקל עששית, צללית). בבית איתמר בן אב"י שמעתי אומרים "אופנית".

— פורסם בפינת הלשון של אבינרי בסיוון תש"ז, יוני (1947), מתוך "יד הלשון" עמוד 8, יזרעל 1964

ראו גם

• קורקינט ממונע

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא תחבורה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.