מערכת אוטובוסים מהירה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוטובוס מפרקי ארוך, באורך של 25 מטר של חברת Van Hool מדגם AGG300

מערכת אוטובוסים מהירהאנגלית: BRT – Bus Rapid Transit) היא מערכת תחבורה להסעת המונים, בה נעשה שימוש באוטובוסים רבי קיבולת, שנוסעים בנתיב תחבורה ציבורית ייעודי תוך קבלת עדיפות בתנועה על פני כלי תחבורה אחרים, באופן דומה למערכות אחרות, כגון רכבות קלות. הרעיון הוא לשלב את המהירות, האמינות והיעילות של הרכבת הקלה עם הגמישות המתאפשרת בהפעלת שירות אוטובוסים.‏[1]

מערכת האוטובוסים המהירה הראשונה בעולם הופעלה בקוריטיבה, ברזיל בשנת 1974. כיום פועלות מערכות כאלו בערים רבות בעולם, כגון: איסטנבול, לוס אנג'לס, לאס וגאס, הלסינקי ואתונה, אשר מספקות שירות מהיר יותר מקווי אוטובוס רגילים.‏[2] הן משרתות כ-27 מיליון נוסעים ביום ברחבי העולם, מתוכם כ-17 מיליון בדרום אמריקה לבד.‏[3]

בישראל קיימות כיום שתי ערים שבהן נעשה שימוש במערכות מסוג זה: בירושלים, כחלק מתוכנית הרכבת הקלה בירושלים ובחיפה הושמשה בסוף 2012 מערכת המטרונית. ברחבי גוש דן מתוכננים כחמישה קווי מערכת אוטובוסים מהירה, כחלק מהמיזם שמבצעת החברה הממשלתית נת"ע, אשר מקימה גם קווי רכבת קלה ותחתית. קו מספר 1 הוא הקו הראשון שיושם על ידי חברת נת"ע בגוש דן. מסלולו דומה מאוד למסלול המתוכנן של הרכבת הקלה, אך הוא עובר במעט מאוד נתיבי תחבורה ציבורית בלעדיים (נתיבי האוטובוסים לאורך דרך ז'בוטינסקי בפתח תקווה, למשל), ולכן הוא אינו בדיוק "מערכת אוטבוסים מהירה".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]