בית הסוהר דמון – הבדלי גרסאות
התו השמיני (שיחה | תרומות) |
התו השמיני (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
'''בית הסוהר דמון''' הוא [[בית סוהר]] השוכן על [[הר הכרמל]]. |
'''בית הסוהר דמון''' הוא [[בית סוהר]] השוכן על [[הר הכרמל]]. |
||
בית הסוהר דמון הוקם בשנת [[1953]] על אדמות שהיו שייכות לחברת "קרמאן, דיק וסלטי" בבעלות משפחת קרמאן – משפחה ערבית [[אסלאם|מוסלמית]]{{הערה|[[אלכס כרמל]], '''תולדות חיפה בימי הטורקים''', הוצאת [[יד בן צבי]], 1969, עמ' 179}} מ[[חיפה]] – במקום שהיו בו מחסני [[טבק]].{{הערה|[[מנחם מרקוס]], "הר הכרמל - סקר נוף ומסלולי טיול", הוצאת [[רשות שמורות הטבע]], 1997, עמ' 66}} את בית הסוהר הקימו ה[[אסיר]]ים עצמם, שעברו מ[[בית סוהר|בתי סוהר]] אחרים, שבהם לא היה מקום. בית הסוהר דמון סבל שנים רבות מבעיות תחזוקה ובריחות של אסירים. בדצמבר 1987 נותר בית הסוהר מספר ימים ללא חשמל ומים זורמים{{הערה|{{מעריב|אמיר גילת|אסירי כלא דמון נותרו ללא מים וחשמל ובשב"ס שקלו את פינויים|1987/12/27|00212}}}}. |
בית הסוהר דמון הוקם בשנת [[1953]] על אדמות שהיו שייכות לחברת "קרמאן, דיק וסלטי" בבעלות משפחת קרמאן – משפחה ערבית [[אסלאם|מוסלמית]]{{הערה|[[אלכס כרמל]], '''תולדות חיפה בימי הטורקים''', הוצאת [[יד בן צבי]], 1969, עמ' 179}} מ[[חיפה]] – במקום שהיו בו מחסני [[טבק (שיח)|טבק]].{{הערה|[[מנחם מרקוס]], "הר הכרמל - סקר נוף ומסלולי טיול", הוצאת [[רשות שמורות הטבע]], 1997, עמ' 66}} את בית הסוהר הקימו ה[[אסיר]]ים עצמם, שעברו מ[[בית סוהר|בתי סוהר]] אחרים, שבהם לא היה מקום. בית הסוהר דמון סבל שנים רבות מבעיות תחזוקה ובריחות של אסירים. בדצמבר 1987 נותר בית הסוהר מספר ימים ללא חשמל ומים זורמים{{הערה|{{מעריב|אמיר גילת|אסירי כלא דמון נותרו ללא מים וחשמל ובשב"ס שקלו את פינויים|1987/12/27|00212}}}}. |
||
בשנת [[2000]] נסגר בשל המצב הירוד בו. לאחר [[האינתיפאדה השנייה]] נפתח מחדש. כיום משמש בית הסוהר למאסר ולמעצר של [[שוהה בלתי חוקי|שוהים בלתי חוקיים]], וכן יש בו אגף אחד של אסירים פליליים העוסקים בתחזוקתו. בסך הכול, מוחזקים בבית הסוהר כ-500 אסירים. |
בשנת [[2000]] נסגר בשל המצב הירוד בו. לאחר [[האינתיפאדה השנייה]] נפתח מחדש. כיום משמש בית הסוהר למאסר ולמעצר של [[שוהה בלתי חוקי|שוהים בלתי חוקיים]], וכן יש בו אגף אחד של אסירים פליליים העוסקים בתחזוקתו. בסך הכול, מוחזקים בבית הסוהר כ-500 אסירים. |
||
גרסה מ־20:49, 26 בספטמבר 2018
בית הסוהר דמון הוא בית סוהר השוכן על הר הכרמל.
בית הסוהר דמון הוקם בשנת 1953 על אדמות שהיו שייכות לחברת "קרמאן, דיק וסלטי" בבעלות משפחת קרמאן – משפחה ערבית מוסלמית[1] מחיפה – במקום שהיו בו מחסני טבק.[2] את בית הסוהר הקימו האסירים עצמם, שעברו מבתי סוהר אחרים, שבהם לא היה מקום. בית הסוהר דמון סבל שנים רבות מבעיות תחזוקה ובריחות של אסירים. בדצמבר 1987 נותר בית הסוהר מספר ימים ללא חשמל ומים זורמים[3].
בשנת 2000 נסגר בשל המצב הירוד בו. לאחר האינתיפאדה השנייה נפתח מחדש. כיום משמש בית הסוהר למאסר ולמעצר של שוהים בלתי חוקיים, וכן יש בו אגף אחד של אסירים פליליים העוסקים בתחזוקתו. בסך הכול, מוחזקים בבית הסוהר כ-500 אסירים.
בית הסוהר נבנה על אתרו של יישוב קדום מהתקופה הביזנטית בשם "ח'רבת א-דמון". בחצר הכלא התגלתה רצפת פסיפס, בורות קברים חצובים ושברי עמודים.[4]
ב-2 בדצמבר 2010, במהלך השריפה בכרמל, נשרפו יערות מסביב לכלא והוא פונה. כ-37 צוערים של שירות בתי הסוהר נהרגו בעת שהיו בדרך לסייע לפינוי הכלא, כשהאוטובוס שבו נסעו נלכד בלהבות. הייתה זו הפעם הראשונה בתולדות המדינה בה פונה כלא שלם מיושביו.[5] על אף שהאש בערה מסביב לבית הכלא הוא לא ניזוק.[6]
קישורים חיצוניים
- בית הסוהר דמון, באתר השב"ס
- ברוך קרא, דו"ח: כלא דמון אינו ראוי לבני אדם, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2002
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים ניר חסון, דו"ח: קטינים כלואים בתנאים קשים בכלא הביטחוני "דמון", באתר הארץ- אורה דרור, אני רוצה לעשות משהו פרודוקטיבי, מעריב, 24 בינואר 1960 כתבה בה מתאר דוד בן הרוש ממנהיגי אירועי ואדי סאליב את חוויותיו מהכלא והתנאים בו.
הערות שוליים
- ^ אלכס כרמל, תולדות חיפה בימי הטורקים, הוצאת יד בן צבי, 1969, עמ' 179
- ^ מנחם מרקוס, "הר הכרמל - סקר נוף ומסלולי טיול", הוצאת רשות שמורות הטבע, 1997, עמ' 66
- ^ אמיר גילת, אסירי כלא דמון נותרו ללא מים וחשמל ובשב"ס שקלו את פינויים, מעריב, 27 בדצמבר 1987
- ^ "כל מקום ואתר", הוצאת משרד הביטחון, עמוד 113
- ^ "ישראל היום", 3 בדצמבר 2010, עמוד 9
- ^ האש בערה במשך 4 ימים - אך כלא דמון לא ניזוק, חדשות 2, 5 בדצמבר 2010
