נחל חרובים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נחל חרובים
שפך נחל מערות
מדינות באגן הניקוז ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נחל חרובים הוא נחל הזורם באזור רכס הכרמל ואחד מיובליו של נחל מערות הנשפך לים התיכון.

תוואי הנחל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילתו של הנחל היא מדרום ליישוב הדרוזי דלית אל-כרמל.

הנחל מתפתל לכיוון דרום-מערב ויוצא לעמק (בקעת) מהר"ל ומתחבר במערבה לנחל מערות.

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני יובליו העליונים של נחל חרובים מדרום לדליית אל כרמל מאופיינים בסלעי קירטון. לאחר המפגש בין שני היובלים האפיק מאופיין בסלע גיר קשה. הנחל מתחתר בסלעי הגיר, אפיקו מוצר, גדותיו תלולות ומצוקים גבוהים בין שני צדדיו שבהם צנירים ומערות.

עם היציאה לבקעת מהר"ל הופך האפיק לרדוד והנחל זורם באדמת הסחף המהווה את קרקעית העמק.[1]

דפנותיו הצפוניות של העמק בנויות מסלעי טוף שהם שריד להר געש תת-מימי שהתפרץ בים רדוד בתקופת הקנומן (כ 100 מיליון שנים לפני תקופתנו) באותה התקופה היה הכרמל מכוסה ים רדוד ובו ארכיפלג של הרי געש.[2]

חורש האלון המצוי בחלקו העליון של נחל חרובים העוטר את חורבת סומק, במרכז שרידי בית הכנסת העתיק.

חי וצומח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בערוצו העליון של הנחל ובגדה המזרחית גדל חורש ים-תיכוני וניתן לראות מיני עצים כאלון מצוי, אלה ארצישראלית וקטלב מצוי. במערות המצויות במצוקי הנחל ניתן לחזות בעופות דורסים מקננים. בגדה המזרחית פורחים בעונה שושן צחור, וניתן לראות לבנה רפואי.[1]

אדם בנחל[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש אומרים שהשם כרמל מורכב מהמילים כרם ואל, כלומר מטע האלוהים[3] ואכן בתקופות קדומות היה הר הכרמל מכוסה ישוב צפוף שהתבסס על כרמי זיתים וגפנים ועוד קודם לכן, בתקופה שקדמה למהפכה החקלאית, נמשכו בני האדם למקום בזכות שפע הצמחייה ובעלי החיים שחיו בה.

גם באגן נחל חרובים נמצא רצף יישובי החל מהתקופה הפלאוליתית ועד ימינו.

תקופת האבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר בפתחו של נחל מערות מייצג רצף של מיליון שנות יישוב פרה היסטורי[4] אך הוא אינו האתר הפרה היסטורי היחיד, במעלה נחל חרובים מדרום לדאלית אל כרמל היה קיים אתר אחר מהתקופות הפלאוליתית התיכונה, הנאוליתית והכלקוליתית.[5]

תקופת הברזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במוצאו של נחל חרובים לבקעת מהר"ל הוקם בראשית תקופת הברזל אתר גדול, הידוע בכינוי נ.ג. 146.

שטחו של האתר כ 27 דונם והוא הורכב ממגדל גדול שכיום שרידיו מגיעים לגובה של שישה מטרים וקוטרו כעשרים מטר, במרכזו של המגדל חדר בודד ואליו הוליך מסדרון צר.

סביבו של המגדל חצר רחבה המוקפת חומה שגם בה מגדל גדול ובסמוך מבני מגורים וגדרות ששיטת בנייתם שונה משיטות הבניה מאותה תקופה.

החוקרים קבעו כי "יש לראות במתחם הישראלי — השולט על כל האזור — שרידים מחווה מוגנת, שהותאמה למגורים ולשמירה על עדרי בקר וצאן."[6]

אולם הארכאולוג אדם זרטל הציע לראות באתר יישוב של שרדנים, אחד מגויי הים אשר מוצאו ככול הנראה באי סרדיניה על סמך הדמיון שבין המגדל ומבני המגורים לסגנון הבניה של מבני הנוראג בסרדיניה ושל המבנים בתרבות המקבילה באי קורסיקה.

מדרום לאתר עוד שני אתרים קטנים יותר בעלי מאפיני בניה דומים.[7]

מערת קבורה בחורבת סומק, שימו לב לסמל המנורה מצד שמאל לכניסה

התקופה הרומיתביזנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה זו הגיע היישוב בכרמל בכלל ובנחל חרובים בפרט לשיאו.

באגן נחל חרובים התקיימו לפחות שתי עיירות ככול הנראה יהודיות, האחת שכיום בנוי עליה המרכז העתיק של דאלית אל כרמל (דאליה היא גפן בערבית והשם משמר את מציאותם של שרידי כרמי גפנים שהיו בהר) והשנייה בהר סומק, יישובים נוספים התקיימו גם בחורבת דרג' 5 וגבעת שנה (כרם מהר"ל)

התקופה הצלבנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסורת שרווחה בכפר איג'זים הפיקו ברזל מהטוף השחור הנמצא בבקעת מהר"ל.

התקופה העות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה זו הוקמו באגן הנחל הכפרים דאליית אל כרמל ואיג'זים באתרם של יישובים מהתקופות הקדומות יותר, הכפר דאליית אל כרמל קיים עד היום, הכפר איג'זים חרב במלחמת העצמאות ועל חורבותיו נבנה המושב כרם מהר"ל.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 סלמאן אבו רוכן, יעקב שורר, כרך 5: הכרמל וחופו ורמות מנשה / מדריך ישראל החדש: אנציקלופדיה, מסלולי טיול, תל אביב, ידיעות אחרונות, 2001, ע"מ 157
  2. ^ אידלמן ואנמר, אתרים גיאולוגיים בישראל, משרד להגנת הסביבה ורשות הטבע והגנים, 2014, עמ' 123-128
  3. ^ מקור הערך: מעובד על פי פנחס נאמן, אנציקלופדיה גיאוגרפית מקראית, תשכ"ו, וברשות הוצאת יבנה; סגל, הגיאוגרפיה במשנה, הכרמל - הר הכרמל, דעת, ‏נדלה 09/07/2021
  4. ^ שמורת הטבע נחל מערות - היסטוריה וארכיאולוגיה, רשות הטבע והגנים, ‏נדלה 08/07/2021
  5. ^ יעקב עולמי, שלמה סנדר ואלדד אורן, דָּאלִיַּת אֶל–כַּרְמִל (דרום) אתר מס 27, סקר ארכיאולוגי של ישראל מפת יגור, ‏פורסם 2011 נדלה בתאריך 09/07/2021
  6. ^ יעקוב עולמי, סקר ארכיאולוגי של ישראל מפת דליה אתר מס 20, סקר ארכיאולוגי של ישראל, ‏פורסם 2013
  7. ^ אדם זרטל, סודו של סיסרא, ישראל: כנרת, זמורה ביתן, דביר מוציאים לאור בע"מ, 2010, עמ' 204-215


Flag of Israel.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא גאוגרפיה של ישראל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.