מכנסיים כלבוש נשים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אניטה קרון טראסת, מנהלת חברת HP בנורווגיה, לובשת מכנסי נשים

נשים לא נהגו ללבוש מכנסיים עד אמצע המאה ה-19, ובאופן נרחב עד תחילת המאה ה-20. במהלך העת החדשה אופנה זו חדרה אל המיינסטרים בתהליך ארוך ומדורג.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נערות בניקרבוקרס במינסוטה, 1924

המכנסיים אומצו כבגד במערב אירופה בשלהי העת העתיקה, אך היו מיועדים לגברים בלבד.

בשנות ה-50 של המאה ה-19 כהתרסה על סרבולן של השמלות שהיו נפוצות באותה התקופה, נשים אירופאיות ממעמדות הביניים החלו ללבוש סוג של מכנסיים לנשים שכונה "שמלה טורקית", שהיו מאוד לא-מקובלות קודם לכן. דגם זה היה דומה למכנסיים שהיו נפוצות מהאימפריה העות'מאנית. לאחר מכן המכנסיים לנשים הפכו להיות מקובלים יותר באזורים נוספים, אולם עדיין לא חדרו אל המיינסטרים האופנתי באירופה[1]. לעומת זאת, בארצות הברית אימצו את דגם המכנס הטורקי פעילות פמיניסטיות, בהן אליזבת קיידי סטנטון, סוזן ב. אנתוני ולוסי סטון, וכן נשים אנגליות ממעמד הפועלים בוויגאן.

מרי אדוארדס ווקר לבושת מכנסיים, 1870.

אחת התומכות הנלהבות בלבישת מכנסיים הייתה הרופאה מרי אדוארדס ווקר, שעבדה בבית חולים צבאי בתקופת מלחמת האזרחים האמריקנית. היא כתבה ב-1871 שבגד צריך "להגן על האדם ולאפשר לו חופש תנועה, ולא להפוך את האדם הלובש אותו למשועבד לו." ווקר נהגה ללבוש מכנסיים לעיתים קרובות, ונעצרה על כך מספר פעמים. היא נהגה להשיב: "אני לא לובשת בגדי גברים, אני לובשת את הבגדים שלי". מעצרה הראשון היה בניו יורק ב-1866, ומעצרה האחרון היה ב-1913, בשיקגו, בגיל 80.

בתחילת המאה ה-20 יוצרו בגדי עבודה לגברים בלבד, לכן היה מקובל עבור נשים בבריטניה ובארצות נוספות באירופה ללבוש מכנסיים במפעלי תעשייה, בעבודות גינון, וכן בפעילות חברתית ועיסוקי פנאי. רק בשנת 1943 החלו לייצר מכנסי עבודה מיוחדים לנשים בבריטניה. עם זאת, בשנים אלו מכנסיים לנשים פועלות או חקלאיות החלו להיות נפוצות יותר במספר אזורים, למשל, במזרח אירופה, ומשם התפשט המנהג באמצעות העולות הציוניות גם אל ישראל[1].

בשנת 1919 לואיסה קפטילו (אנ') קראה תיגר על כללי החברה והפכה לאישה הראשונה בפוארטו ריקו שלבשה מכנסיים אופנתיות בציבור. קפטילו נודעה כלוחמת למען זכויות עובדים וזכויות האישה. מעשה זה נחשב לעבירה על החוק. היא נשפטה ונדונה למאסר, אך בית המשפט ביטל מאוחר יותר את ההאשמות נגדה.

קפטילו שימשה השראה לנשים רבות בארצות הברית ובאירופה, ובשנות ה-20 החלה להתפשט האופנה החדשה. בשנות ה-30 השחקניות מרלן דיטריך וקתרין הפבורן צולמו לעיתים קרובות במכנסיים.

בשנות ה-60 הציג לראשונה מעצב האופנה אנדרה קורז' (אנ') מכנסי ג'ינס שנועדו לנשים, והפך את הג'ינס מבגד עממי ל"בגד מעצבים".

בשנת 1969 חברת הקונגרס הרפובליקנית שרלוט ריד הייתה האישה הראשונה שלבשה מכנסיים בקונגרס של ארצות הברית.

פט ניקסון הייתה הגברת הראשונה של ארצות הברית שהופיעה לראשונה בציבור לבושה במכנסיים.

בשנות ה-70 בוטל קוד הלבוש בבתי הספר בארצות הברית לפיו בנות חויבו להגיע בחצאיות. עקב כך עלתה הפופולריות של מכנסי נשים בכל רחבי המדינה.

בשנת 1989 חברת הסנאט של קליפורניה בקי מורגן הייתה האישה הראשונה שלבשה מכנסיים בסנאט של מדינה אמריקאית.

הילרי קלינטון הייתה האישה הראשונה שלבשה מכנסיים בדיוקן רשמי של הגברת הראשונה בבית הלבן.

נשים לא הורשו ללבוש מכנסיים בסנאט של ארצות הברית עד שנת 1993. בשנה זו, הסנטוריות ברברה מיקולסקי וקרול מוזלי בראון הגיעו לסנאט במכנסיים, כאות מחאה. עקב כך שונו כללי הלבוש בסנאט, ונשים יכולות כעת להגיע במכנסיים, כל עוד הן לובשות גם חליפה תואמת.

בשנת 2012 שונה קוד הלבוש של המשטרה הרכובה המלכותית של קנדה, ואפשרה לנשים ללבוש מכנסיים ומגפיים.

איסורים דתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישה בלבוש סיקי מסורתי, הנחשב לצנוע וכולל מכנסי נשים

מספר דתות אוסרות על נשים לחשוף את רגליהן, ומקובל בהן שנשים לובשות שמלות ארוכות. דת הסיקיזם חריגה במובן זה, מכיוון שאישה סיקית הלובשת מכנסיים נחשבת לצנועה יותר.

מאמיני הפנטקוסטליזם (זרם בנצרות) נוהגים על פי הציווי המקראי לפיו אסור לנשים ללבוש בגדי גברים.

ביהדות אורתודוקסית, רוב הנשים אינן לובשות מכנסיים. לפי דעת חלק מהפוסקים, אשה הלובשת מכנסיים עוברת על האיסור "לא ילבש", המבוסס על הפסוק ”לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל-אִשָּׁה, וְלֹא-יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה” (ספר דברים, פרק כ"ב, פסוק ה') שאוסר על לבישת בגדי גבר על ידי אישה ולהפך. אולם קיימים פוסקים אחרים האומרים שכיוון שמאז המאה ה-20 נהוג שנשים לובשות מכנסיים איסור זה לא חל עליהן. אמנם למרות זאת מוסכם בקרב רוב הפוסקים שמטעמי צניעות על אישה להימנע מלבישת מכנסיים.

בנצרות הקתולית מותר לנשים ללבוש מכנסיים, על פי איגרת שפורסמה על ידי האפיפיור ניקולאוס הראשון ב-13 בנובמבר 866, שם נכתב: "אם נשים לובשות או לא לובשות מכנסיים, אין הדבר מעכב את ישועתן ואין הדבר מסמל מעלה מוסרית גבוהה יותר." עם זאת, מנהג זה אינו נפוץ, וחלק מחכמי הדת הקתולית אוסרים עליו.

חוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקת ארצות הברית אפשרה בעבר להגדיר קוד לבוש לנשים בבתי ספר, וקוד זה חייב בדרך כלל לבישת חצאית. בשנת 1972, בוטל סעיף זה בחוקה, ומאז מכנסי נשים הפכו לפופולריים.

בקליפורניה הזכות ללבוש מכנסיים מעוגנת בחוק נגד אפליה במקומות עבודה. בטופס התלונה על אפליה מופיעה האפשרות "נמנעה ממני הזכות ללבוש מכנסיים."

הודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2014 דן בית המשפט לענייני משפחה במומבאי בריב בין בני זוג בו הבעל דרש שאשתו תלבש סארי מסורתי, אך היא העדיפה ללבוש מכנסי ג'ינס. דרישת הבעל הוגדרה כמקרה של אלימות במשפחה, והזוג התגרש.

הממלכה המאוחדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי החוק הבריטי, כל בית ספר רשאי לקבוע קוד לבוש. רוב בתי הספר בבריטניה מאפשרים לתלמידות ללבוש מכנסיים, אם כי מנהג זה אינו נפוץ, ויש גם בתי ספר שבהם חובה על התלמידות ללבוש חצאית.

בחברת התעופה בריטיש איירווייז נדרשו רוב הדיילות ללבוש את מדי הדיילת המסורתיים, שאינם כוללים מכנסיים. כלל זה שונה רק בשנת 2016[2].

טורקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2013 ביטלה האספה הלאומית הגדולה של טורקיה חוק האוסר על חברות פרלמנט ללבוש מכנסיים.

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נערות בבית הספר לחינוך חקלאי בנהלל, 1935

בבתי ספר רבים בישראל התקנון אוסר להגיע לבית הספר בחצאית מיני ובמכנסיים שאינם מכנסיים ארוכים או מכנסיים עד לגובה הברך. אין איסור גורף על לבישת פריט זה או אחר, אולם על פי משרד החינוך, תקנוני הלבוש של בית הספר הם אוטונומיים ואמורים להיקבע בתיאום של המורים, התלמידים וההורים, "בהתאם לערכי הקהילה במקום"[3].

מסקירת תקנוני לבוש בבתי ספר משנת 2015, עולה כי בבתי ספר רבים אסור לבנות ללבוש מכנסיים קצרים, אך לבנים מותר[4]. גם בתיכון באילת, עיר בה חם מאוד בחודשי הקיץ, חויבו הבנות להגיע עם מכנסיים ארוכים לבית הספר, בניגוד לבנים[5].

בשנת 2015, קמה מחאה בקרב תלמידי תיכון בנושא זה, וחברת הכנסת זהבה גלאון פנתה לשר החינוך נפתלי בנט וקראה לו לפעול על מנת להפסיק את האפליה בקוד הלבוש בין בנים לבנות בבתי הספר[6]. גם בשנת 2020 פורסמו מקרים רבים שבהם תלמידות לא הורשו להיכנס לבתי הספר משום שלבשו מכנסיים קצרים, והתפתחה בנושא זה מחאת רשת שסוקרה גם בכלי התקשורת[7]. יושבת ראש נעמת, חגית פאר, אמרה: "מדובר בהתעללות של ממש על רקע מגדרי... קו ישיר עובר בין תופעות של הדרת נשים לבין תופעות אחרות שעיקרן פגיעה בנשים ובבנות בשלל דרכים."[8]

מלאווי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשיא הייסטינגס באנדה חוקק חוק בשנת 1965 לפיו אסור לנשים ללבוש מכנסיים. החוק בוטל בשנת 1994.

סודאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתיקון משנת 1991 לחוקת סודאן, נאסר על נשים ללבוש "תלבושות מגונות" בפומבי, כאשר הכוונה היא בעיקר למכנסיים. 13 נשים נעצרו בח'רטום ביולי 2009 והואשמו בלבישת מכנסיים. עשר מהנשים הודו באשמה; כל אחת קיבלה עשר מלקות וקנס של 250 לירות סודאניות. שלוש הנשים האחרות הורשעו ונקנסו בקנס גבוה יותר, כתחליף למלקות.

צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפריז היה חוק עזר עירוני מימי המהפכה הצרפתית המחייב נשים לבקש את הסכמת רשויות העיר לפני שהן "מתלבשות כגבר" כולל לבישת מכנסיים (החוק תוקן בעבר והחריג את אלו "האוחזות בכידון האופניים או במושכות הסוס"). החוק בוטל רשמית על ידי השרה לזכויות הנשים בשנת 2013[9].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]