הדרת נשים

הדרת נשים היא הדרה חברתית על רקע מגדרי שבמסגרתה מוטלות מגבלות חברתיות ומשפטיות על נוכחותן ופעילותן של נשים במרחב הציבורי. ההדרה מתבטאת בין השאר בדחיקת נשים מהמרחב הציבורי ומעמדות השפעה, כפיית הפרדה מגדרית, חלוקה בלתי-שוויונית של משאבים בין המינים, ודרישות צניעות ייחודיות לנשים.

הדרת נשים היא צורה של אפליה על בסיס מין, הפוגעת בזכויות יסוד לשוויון, לחירות ולכבוד האדם. הדרת נשים הייתה נהוגה במרבית החברות הפטריארכליות לאורך ההיסטוריה, אך מאבקיהן של תנועות פמיניסטית הביאו לצמצום ניכר ואף למיגור תופעה זו בחלקים רבים בעולם.

רקע

ראו גם – פטריארכיה, זכויות האישה לאורך ההיסטוריה

לאורך ההיסטוריה נשים הודרו מהספרה הציבורית, ונמנע מהן להחזיק בעמדות כוח והשפעה. מצב זה נבע מהמבנה החברתי הפטריארכלי שאפיין את מרבית החברות האנושיות בהיסטוריה המתועדת, שבו גברים עמדו במרכז וניהלו את מוסדות החברה, בעוד נשים הוגדרו ככפופות להם והוגבלו לספרה הביתית ולתפקידים שוליים. עד ראשית המאה ה-20, החוק ברוב מדינות העולם שלל מנשים זכויות בסיסיות שניתנו לגברים: הזכות לבחור ולהיבחר, זכויות קניין, הזכות ללמוד ולרכוש השכלה ועוד. בשל תפקידו המרכזי של המשפט באכיפת הפטריארכיה, המאבקים הפמיניסטיים המוקדמים התמקדו בביטול האפליה המעוגנת בחוק, ובראשם הדרישה להשגת זכות בחירה לנשים.

התנועה הפמיניסטית שהתפתחה במהירות במאה ה-19 ובמאה ה-20, הציבה במרכזה את הדרישה להכרה בשוויון זכויות לנשים, והובילה למגמה עולמית של החלת זכויות אזרח לנשים ומיסודן בחקיקה שהתעצמה החל משנות ה-50 של המאה ה-20. עם זאת, גם בחברות בהן התרופף הסדר הפטריארכלי, הוא עודנו מושרש בתרבות ובתודעה החברתית, ונותר בעל אחיזה במציאות החברתית בפועל.

הגדרת התופעה וביטוייה

הדרת נשים עשויה להיות לא מוצהרת ואף לא מודעת, ולנבוע מהטיה או מסטראוטיפים מגדריים מופנמים (לדוגמה, אחוזי קבלה נמוכים של נשים למשרות בכירות כאשר קיימות מועמדות הולמות בדומה למועמדים הגברים). הדרה מסוג זה נחשבת לרוב כצורה של אפליית נשים, בעוד השיח הספציפי על הדרת נשים מתמקד בהבחנה מכוונת, גלויה או מוצהרת בין גברים לנשים.

המונח הדרת נשים מתייחס למגוון תופעות חברתיות בהן מוחלים כללים או פרקטיקות שמגבילים את פעולותיהן, נוכחותן, קולן או הופעתן של נשים בשל היותן נשים. תופעות אלו מהוות צורה של אפליה פסולה על בסיס מין, הפוגעת בזכויות יסוד לשוויון ולכבוד וחירות. ביטוייה מגבילים את האוטונומיה האישית של נשים, את חופש הביטוי, את חופש העיסוק ואת השתתפותן הפוליטית, התרבותית והחברתית של נשים.

היסטורית, הדרת נשים לא התקיימה בחברות דתיות בלבד, אלא גם בחברות חילוניות וליברליות, והייתה מקובלת במידת מה בכל העולם עד לראשית התנועה הפמיניסטית. עם זאת, מופעיה העכשוויים כפי שהם מתבטאים בעשורים האחרונים, נובעים במרביתם מנימוקים דתיים.

הדיון בהדרת נשים במישור המשפטי עוסק בבחינת חוקיותם של כללים ונוהגים המונעים את השתתפותן השוויונית של נשים באופן גלוי וגורף, על בסיס התפיסה כי נשים שונות באופן מהותי מגברים, ומטעם זה אינן זכאיות לאותן האפשרויות. הבחינה המשפטית, כמו בהקשרים אחרים של הדרה חברתית, נעשית בהתאם לעקרון הרלוונטיות. חומרת תופעת הדרת הנשים מתוארת בדו"ח הצוות המשרדי לבחינת תופעת הדרת הנשים במרחב הציבורי:

"התופעה שחלק ממופעיה מכונה לעתים 'הדרת נשים' במרחב הציבורי היא תופעה חמורה המתאפיינת בהפלייתן של נשים באשר הן נשים. הפליה זו יורדת לשורשו של עניין ומערערת את הנחות היסוד עליהן מושתת המשטר הדמוקרטי במדינת ישראל, המכיר בערכו האנושי של האדם באשר הוא אדם."

— משרד המשפטים, דו"ח הצוות המשרדי לבחינת תופעת הדרת הנשים במרחב הציבורי, 2013

הדרת נשים מהמרחב הציבורי ניתנת לסיווגים שונים ובאה לידי ביטוי בדרכים שונות, ביניהן הרחקה מוחלטת של נשים ומניעת השתתפותן, היעדר ייצוג ציבורי לנשים, כפיית הפרדה מגדרית, חלוקה בלתי שוויונית של משאבים, כוח והזדמנויות בין נשים וגברים ודרישות צניעות ייחודיות.

הדרה מוחלטת

הביטוי הברור ביותר של הדרת נשים, בו השתתפותן ונוכחותן של נשים במרחב הציבורי נמנעת או מוגבלת באופן חד-משמעי. הדרה מוחלטת עשויה להיות פיזית, ולהתבטא במניעת כניסת נשים למרחבים מסוימים (כגון מופע ציבורי, יחידה צבאית, או רשימת מועמדים של מפלגה), או סימבולית, ולהתבטא בהיעדר ייצוג תרבותי או תקשורתי (כגון השמטת נשים מפרסומות, איורי ספרים או שידורי רדיו).

הפרדה מגדרית

הדרת נשים לא מתבטאת בהכרח בהדרה מוחלטת. סיווג והפרדה בין נשים וגברים ומתן יחס שונה או אפשרויות שונות לכל קבוצה עשויים להוות הדרה חלקית, ונחלקים לפי מידת השוויון בחלוקת התנאים ביניהם:

• הפרדה אסימטרית – כאשר לנשים מוקצים תנאים נחותים לעומת גברים (לדוגמה, הקצאת חלקו האחורי של אולם מופעים לנשים, כך שהמקומות מרוחקים יותר מהבמה, וכן המיקום מאחור לעומת קדמת האולם מכיל מטען סמלי שלילי).
• הפרדה בתנאים סימטריים – כאשר מתקיימים תנאי חלוקה סימטריים (למשל, אולם שבו נשים וגברים יושבים בצדדים מופרדים אך מקבילים כך שהתנאים זהים).

הפרדה מגדרית זוכה לביקורת על שני סוגיה, שכן היא פוגעת בזכות לחירות שווה במרחב הציבורי באופן שאינו מושפע מסיווג חברתי. נוסף כל כך, במציאות החברתית ישנה היררכיה מעמדית ברורה בין גברים ונשים. גם אם הפרדה חברתית מכל סוג עשויה להיראות שוויונית, כך ששתי הקבוצות "מודרות" מהאפשרויות של הקבוצה השנייה, בפועל עולה כי נפגעים חברי הקבוצה המוחלשת במידה רבה יותר מחברי הקבוצה ההגמונית. מצב מקביל נידון בהקשר להפרדה הגזעית בארצות הברית, שהוצדקה תחת הדוקטרינה המשפטית נפרד אבל שווה, לפיה שוויון מתאפשר גם תחת הפרדה. הפרדה זו בוטלה לאחר מאבק משפטי ארוך, כשבית המשפט העליון בארצות הברית קבע בפסק הדין המפורסם בראון נגד מועצת החינוך (1954) כי הפרדה לעולם אינה שוויונית, תמיד מפלה ולכן אסורה.

הפרדה מגדרית מקובלת

לא כל הפרדה מגדרית נחשבת לאפליה פסולה. בהתאם לעקרון השוויון המהותי במשפט הישראלי ובמדינות דמוקרטיות נוספות, ניתן להצדיק הבחנות מגדריות אם הן נובעות משוני רלוונטי, מגנות על זכויות אחרות או מקדמות שוויון. נוהגי הפרדות מקובלים הם במלתחות ובשירותים ציבוריים מטעמי פרטיות וביטחון, ובבתי כנסת כחלק מחופש הפולחן. גם בהפרדות מוצדקות עולה ביקורת על מידת הסימטריות בין תנאי ההפרדה: בבתי כנסת רבים, לדוגמה, מתחם עזרת הנשים אינו שווה בתנאיו למתחם המוקצה לגברים.

דרישות צניעות

ראו גם – הפרדה מגדרית, הפרדה מגדרית בישראל

הדרת נשים מתבטאת גם בדרישות צניעות הקיימות עבור נשים בלבד או מחמירות כלפי נשים לעומת גברים. לדרישות אלו ביטויים שונים: חיוב ילדות ונשים להתלבש באופן המכסה את עורן ומסתיר את תווי גופן; הימנעות מהצגת תמונות של נשים במרחב הציבורי, בפרסום ובאמצעי תקשורת; הדרת קולן של נשים בדיבור או בשירה בפומבי ועוד. התהליך בו פרקטיקות הדרת נשים חודרות מהחברה החרדית למרחבים הציבוריים בחברה הישראלית כולה כולל גם דרישות חדשות להופעה "צנועה", וניכר בצה"ל, בבתי ספר ממלכתיים, באמצעי התקשורת ובמוסדות ציבוריים נוספים.