מנחם בן שמעון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבי מנחם בן שמעון מפּוֹשְקְיֶרָה (בסביבות 1190, ד'תתק"ן) היה מדקדק ופרשן מקרא שעסק בפרשנות הפשט למקרא במאה ה-12.

חייו ופירושיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי מנחם חי בעיר פּוֹסְקְיֶיר (Posquières) שבחבל פרובאנס שבדרום צרפת, בסביבות שנת ד'תתק"ן בערך. הוא למד אצל רבי יוסף קמחי, אבי משפחת קמחי, שהתגורר בעיר נרבונה הסמוכה למקום מגוריו. כרבים מחכמי פרובנס, שהיו קרובים ברוחם ליהדות ספרד יותר מליהדות צרפת, גם רבי יוסף קמחי עסק רבות בדקדוק, ועל נושא זה נסובים חיבוריו "ספר זיכרון" ו"ספר הגלוי"; כן היה ממפרשי המקרא המרכזיים בתקופתו. כמורו, גם רבי מנחם עסק בשני תחומים אלו: הוא כתב פירוש על התנ"ך, בסביבות שנת ד'תתקנ"א, ואת דעותיו בדקדוק הוסיף כהגהות בתוך "ספר הגלוי" של רבו. מתוך פירושו לתנ"ך נותרו פירושיו לספר ירמיהו וספר יחזקאל.

גישתו לתנ"ך בפירושיו היא על דרך הפשט המובהק; הוא מרחיק מאוד את פירושי האגדה למקראות. בנוסף, התרחק רבי מנחם מדרך הפילוסופיה שהייתה רווחת אז בפרובאנס. ייתכן שנטיות אלו הפכו את הפירוש לבלתי פופולרי ועל כן הוא נשכח במהלך השנים[1].

בני דורו שהכירוהו ועסקו בתחומים המקבילים לו, האחים רבי משה קמחי ורד"ק בני רבי יוסף קמחי, אינם מזכירים כלל בפירושיהם את רבי מנחם בן שמעון, ואף הוא איננו מזכיר אותם.

בן אחיו של רבי מנחם בן שמעון, רבי משה מפרובאנס[2], עסק גם הוא בדקדוק, כדודו, והוא מחבר הספר הדקדוקי "שכל טוב"[3], שיוחס בטעות לרבי משה קמחי בנו של רבי יוסף קמחי[4].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראה אנציקלופדיה מקראית, כרך ח', עמוד 707.
  2. ^ ראה אוצר הספרים, יצחק אייזיק בן יעקב, עמ' 583 סי' 670; שרי האלף, מנחם מנדל כשר, חלק שני עמוד תק"ל.
  3. ^ על פי הוצאת הספר בקראקא, ה'תרנ"ד, על ידי בנימין מאיר, ובפרנקפורט, ה'תרפ"ז, על ידי אברהם רפאל מאיר. אין לבלבל ספר זה עם מדרש שכל טוב, שנתחבר במאה ה-12 על ידי רבי מנחם בר שלמה.
  4. ^ על שמו פורסם הספר לראשונה בכתב העת Revue des Études Juives, כרך כ"ח שנת 1894 עמ' 212–227 וכרך כ"ט עמ' 100–110.


תקופת חייו של הרב מנחם בן שמעון על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן