מניעת התאבדות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"יש תקווה, תתקשר". שלט בגשר הזהב בסן פרנסיסקו.
פוסטר מניעת התאבדות של צבא ארצות הברית

מניעת התאבדות הוא מונח כללי המשמש אנשי מקצוע במקצועות הרלוונטיים, המתייחס לדרכים בהן ניתן להפחית את השכיחות של אובדנות. מעבר להתערבויות ישירות המיועדות לעצור התאבדות בטווח המידי, המונח מתייחס גם למניעת התאבדות בטווח הרחוק, על ידי טיפול בסימפטומים פסיכולוגיים ופסיכו-פיזיולוגיים של דיכאון, שיפור אסטרטגיות התמודדות של אנשים ששוקלים התאבדות ברצינות, ומניעה או הפחתה מחומרתם של מצבים שנחשבים כמהווים גורמי סיכון להתאבדות, וכדומה. בישראל, לדוגמה, מתאבדים מדי שנה כ-500 בני אדם, וברחבי העולם כ-1 מיליון. הציפייה היא להקטנת מספרים אלו על ידי הגברת המאמצים בתחום זה.

מניעת התאבדות כוללת אמצעי מניעה פרואקטיביים בתחומים של רפואה, בריאות הנפש, בריאות הציבור (אנ') ותחומים משיקים. משום שגורמי סיכון שעלולים לגרום לאדם ליטול את חייו קשורים לנושאים שונים ורבים, כמו תמיכה חברתית, גישה לאמצעים קטלניים, וכדומה, הנושא אינו מטופל אך ורק כסוגיה רפואית או נפשית, אלא בקרב כל הגורמים שיכולים להיות קשורים לנושא. בישראל, לדוגמה, הוקמה המועצה הלאומית למניעת אובדנות בהובלת משרד הבריאות ששותפים בה משרדים וארגונים מתחומים רבים ושונים, כמו משרד החינוך, משרד הרווחה, משרד העלייה והקליטה, צה"ל, אנשי אקדמיה ומחקר, ועוד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שהתאבדות היא תופעה אנושית המוכרת כבר מתקופות קדומות מאד, התפיסה לפיה ניתן לפעול כדי למנוע התאבדות, היא תפיסה חדשה יחסית בת עשרות שנים בלבד[1]. עם זאת, הטיעונים המוסריים השוללים התאבדות והמצדדים במניעתה היו קיימים עוד טרם התפתחה התפיסה לפיה ניתן למנוע התאבדות. התפתחות התפיסה לפיה ניתן למנוע התאבדות קשורה לשני שינויים עיקריים בהבנת התאבדות[2]: ראשית, התאבדות מתרחשת כמעט תמיד בתוך הקשר חברתי כלשהו. שנית, החברה בה חי האדם יכולה לנקוט בצעדים שונים כדי להקטין את הסיכון להתאבדות של פרטים בתוכה.

צידוקים מוסריים וערכיים למניעת התאבדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ובחרת בחיים (מניעים דתיים)[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחס היהדות להתאבדות בימי המקרא נגזר מהפסוק "שופך דם האדם באדם דמו יישפך". כלומר התאבדות נתפסה כסוג של רצח[3].  מימי הביניים ואילך הפך יחס היהדות להתאבדות להיות פחות גורף[4]. יחס הנצרות להתאבדות מודגם בקאנטו 11 ב"התופת", (החלק הראשון בקומדיה האלוהית, של דנטה אלגיירי) שם מתוארים מתאבדים כמי שהפכו לעצים המעוטרים בקוצים נוטפים ארס. המקורות הדתיים לא דיברו במושגים של נקיטת צעדים אקטיביים למניעה של התאבדות, אך עם זאת לעצם השלילה המוסרית של המעשה והתפיסה לפיה מעשה  ההתאבדות מבטא כפירה בעקרונות הדת הייתה השפעה מניעתית מסוימת[2].

צידוקים חברתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מתקופת "האמנה החברתית" לרוסו התעצבו נימוקים הומניסטיים, המדגישים את מחויבותה של חברה לכבודו של אדם ולחייו, זאת אפילו בנסיבות בהן האדם מוותר מרצונו על זכויות אלה[5] במאה ה-20 עבר בהדרגה מרכז הכובד מהענשת המנסים להתאבד להגנה על חייהם.

אמיל דורקהיים (Durkheim, 1952)  בחיבורו המפורסם על התאבדות מציג טקסונומיה ראשונית לסיבות להתאבדות. היה זה אחד החיבורים המדעיים הראשונים שהצביעו על כך שלהתאבדות יש סיבות שמקורן בחברה או ליתר דיוק ביחסי הגומלין בין החברה לאדם הבודד. לפי חיבור זה  שורשי המעשה האובדני נעוצים לא רק באדם המתאבד עצמו אלא גם במאפייני החברה בה הוא חי, וביחסי הגומלין שלו עם חברה זו. במדינות שונות ובחברות שונות נתפסה ההתאבדות כצורה של הפרעה לסדר החברתי  בהתאם לכך נקבעו למנסים להתאבד עונשים שונים שהשתנו ממדינה למדינה. גם בארץ ישראל של ימי המנדט הבריטי היה קיים חוק כזה. זהו הסבר חלקי לכך שהמשטרה בישראל מעורבת לפעמים במניעת התאבדויות[6].

צידוקים כלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפיסת ההתאבדות כתופעה בעלת משמעות כלכלית היא תפיסה חדשה יחסית של עשרות השנים האחרונות, והיא חלק מתפיסה לפיה למחלות גוף ונפש יש משמעות מבחינת הנטל הכלכלי הגלום בהן. הצטברות ידע אפידמיולוגי אודות מתאבדים והתאבדויות אפשר ללמוד אודות המשמעויות הכלכליות של התאבדויות. לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי (2004) קבוצת הגיל בה ההתאבדות שכיחה ביותר ברבות ממדינות העולם היא 15-55. כיוון שברוב חברות העולם זוהי גם קבוצת הגיל היצרנית ביותר, הרי שמשמעות הדבר היא שהתאבדות גורמת להפסד בתוצר. אם מוסיפים את הפגיעה בשאירי התאבדות ההפסד גדל אף יותר[7]. היו מי שעבורם היה די בכך כדי לקרוא לנקוט בפעולות אקטיביות של מניעת התאבדות[8].

מניעת התאבדות כחלק ממדיניות קידום בריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון לפיו אפשר וצריך לעשות צעדים כדי לקדם בריאות נפשית וגופנית התרחב במהלך המאה ה-20 והחל בהדרגה לכלול גם את ההתאבדות. עם זאת יוזמות מקומיות שונות למניעת התאבדות התפתחו במקומות שונים בעולם עוד קודם לכן, גם בלא הכוונה של קובעי מדיניות בריאות וללא תיקצוב מסודר של תוכניות מניעה.

סוגי מניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעולם הרחב התפתח מגוון רחב של אמצעים למניעת התאבדות. חלק מהאמצעים הללו מכוון לקבוצת גיל מסוימת (למשל נוער) או לקבוצת אוכלוסייה בסיכון גבוה כמו שארי התאבדות. חלק מהשיטות למניעת התאבדות ממוקד בהעברת מסרים הפונים ספציפית לתרבות מסוימת. במקובל לחלק את האסטרטגיות למניעת התאבדות לשלוש רמות: מניעה ראשונית, שניונית ושלישונית[9].

רמה מוקד המניעה
ראשונית כלל האוכלוסייה
שניונית אוכלוסייה בסיכון
שלישונית אנשים עם התנהגות אובדנית פעילה

מניעה ראשונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טיוב של מסד נתונים ארצי: מסד נתונים המתעדכן באופן שוטף אמור להוות בסיס לאפיון  ואיתור של קבוצות סיכון המתהוות מעת לעת והפניית משאבים לטיפול ספציפי המותאם לקבוצות אלה[10] חשיבות נוספת של מסד נתונים כזה היא בכך שניתן ללמוד ממנו על שינויים בדפוסי ההתאבדות של אוכלוסיות בסיכון לאורך תקופות שונות בשנה, בשבוע ואף בשעות היום השונות[11].
  • איתור אוכלוסיות בסיכון גבוה: חלק מהאוכלוסיות בסיכון גבוה הוא תלוי חברה. כך למשל בחברה הישראלית, אוכלוסיית החיילים (בעיקר בשנה הראשונה לשירות) היא קבוצה בסיכון גבוה להתאבדות, זאת בשל הנגישות הגבוהה יחסית לנשק חם, והקושי להסתגל לדרישות המסגרת הצבאית. בחברות אחרות ישנן קבוצות סיכון אחרות, תלויות מצב כלכלי (עוני, קשיי קיום ואי ודאות כלכלית אישית) חברתי (בדידות חוויה של כישלון בחיים) אישי (קיום מחלות שונות, חוסן אישי). איתור של אוכלוסיות בסיכון גבוה מתבצע באמצעים פורמליים (לדוגמה - רופא המשפחה שואל את המטופל שאלות מתוך שאלון קליני לאיתור אובדנות), או באופן לא פורמלי, באמצעות שומרי סף (ראה פירוט להלן). קבוצות נוספות בסיכון גבוה יכולות להיות קבוצות של בעלי מקצועות מסוימים כמו שוטרים וכבאים, אנשים בעלי מעמד חברתי מסוים כמו פליטים ומהגרים. במקרים רבים ישנם שילובים של גורמי סיכון שונים.
  • שומרי סף (Gatekeepers): שומרי סף הם אנשים שהוכשרו במיוחד כדי לאתר אנשים בסיכון להתאבדות בקרב קבוצת חברתית אליה הם שייכים (יחידה צבאית, כיתה בבית הספר, וכדומה). שומרי סף מוכשרים כדי לאתר אנשים במצבי סיכון שונים (למשל ילד בכיתה שמשפחתו חוותה אובדן לאחרונה), ולהנגיש לו בצורה לא פורמלית וחברית אפשרויות תמיכה ועזרה. בעולם התפתחו תוכניות להכשרת שומרי סף שתיים מהבולטות שבהן הן: ASIST (Applied Suicide (Intervention living works Skills Training והשנייה היא QPR (Question Presude Refer).
  • התאבדות בתקשורת: סיקור של נושאים הקשורים להתאבדות יכול לסייע במניעה ראשונית של התאבדות בשתי רמות:
  • 1. העלאת מודעות להתאבדות באופן כללי ולמחיר הכבד שהיא גובה מהחברה. הכוונה כאן היא לחשיפה של סוגיות הקשורות להתאבדות באופן כללי ופחות לסיקור של אירועי התאבדות ספציפיים. ועוד. חשיבות העניין היא בכך שהדיבור על העניין יכול להפחית את הטאבו  שסביב העיסוק בהתאבדות והסטיגמה הקשה ממנה נפגעים חלק משארי ההתאבדות (אברהמי, 2013) וכך להפחית את הבידוד החברתי בו נתונים אנשים עם נטייה אובדנית. חשיבות נוספת היא בהדגשת המחירים החברתיים והכלכליים של התאבדות והשארת הנושא בסדר היום החברתי כלכלי של המדינה. ארגון הבריאות העולמי והארגון הבינלאומי למניעת התאבדות יוזמים יחד את היום הבינלאומי למניעת אובדנות המצוין מדי 10 בספטמבר בתהלוכות, ימי עיון ועוד
  • 2. דיווח חדשותי על התאבדויות: גם סיקור של אירועים ספציפיים יכול לתרום למניעת התאבדות, אם הוא נעשה בצורה אחראית קיימים קווים מנחים רצויים לדיווח חדשותי אחראי אודות התאבדות[12][13]. אלה מתבססים על ממצאי מחקרים המצביעים על כך שהאדרת המעשה האובדני ומבצעו (בעיקר אם מדובר באדם מפורסם) עלולה להביא עמה חיקויים של המעשה גל חיקויים של המעשה מה שמכונה בספרות אפקט ורתר[2].
  • צימצום זמינותם של אמצעים קטלניים: שני סוגי אמצעים קטלניים שבהם מרוכז מאמץ המניעה הם נשק חם לסוגיו (אקדחים, רובים וכדומה) וכן תרופות ורעלים. על פי מחקרים ומתכנני מדיניות בריאות, הגבלת אמצעים מסוכנים עוזרת בהפחתת שיעורי התאבדויות בכך שהיא מונעת את האפשרות לבצע את ההתאבדות. נשק חם הוא אחד מאמצעי ההתאבדות הזמינים, לא רק לחיילים, אלא גם למשרתים בתפקידים אזרחיים שונים (שומרים, מאבטחים, שוטרים ועוד). זמינותו וקטלניותו של אמצעי זה גורמים לכך שמי שחשופים לנשק נמצאים במקרים רבים בסיכון מוגבר לאובדנות. הניסיון בצה"ל הצביע על כך שהגבלות על נשיאת נשק אישי שהוחלו על חיילים המשרתים בתפקידים או ביחידות לא קרביות, גרמה לירידה מובהקת בשיעור ההתאבדות בצה"ל[14]. כשמדובר בתרופות, ישנן תרופות שונות העלולות לשמש אנשים בניסיון להתאבד. כדי להתמודד עם סכנה זו מקובל במדינות שונות בעולם להגביל את גודל האריזות של תרופות מסוימות, העלולות לשמש להתאבדות[15].
  • נקודות חמות (Hot Spots): המושג נקודות חמות מתאר אתרים שהפכו יעד פופולרי למתאבדים. אחת הדוגמאות המפורסמות בעולם לאתר כזה היא גשר שער הזהב בסן פרנסיסקו ארצות הברית. קיימות ראיות חזקות המצביעות כי הגבלת גישה למקומות מהם ניתן לבצע התאבדויות כמו גשרים,צוקים, תהומות, ומבנים גבוהים מפחיתה את שיעורי ההתאבדויות. הצבת שלטים או הגברת פיקוח באזורים אלו הוכחה כיעילה פחות. בעולם מותקנים אמצעים שונים למניעת התאבדות גם במקומות שלא הפכו לנקודות חמות, אך יש סכנה שאדם ינסה להתאבד מהן. בחלק מהמקרים מדובר פשוט במעקות גבוהים המונעים אפשרות של טיפוס עליהן וקפיצה מהן, בחלק מהמקרים מדובר ברשתות המותקנות מתחת גשרים ועוד.
  • קווים חמים (Hotline): קו חם הוא קו טלפון שאליו יכול כל אדם במדינה להתקשר כדי לקבל תמיכה. בעולם הרחב קיימים שירותים מגוונים מאד בתחום זה, המופעלים בחלק מהמקרים על ידי מתנדבים שעברו הכשרה. בנוסף לקווים חמים טלפוניים התפתחו בעולם גם שירותי תקשורת באינטרנט המבוססים על צ'טים, על פורומים לתמיכה נפשית ובשנים האחרונות גם על שימוש באפליקציות ייעודיות. בישראל מפעילה שירות כזה אגודת ער"ן (עזרה ראשונה נפשית). אף ששירותי ערן אינם פונים ספציפית לאנשים במצב אובדני. שירות נוסף הקיים בישראל ופונה בעיקר לאוכלוסייה במצב אובדני הוא ארגון סה"ר (סיוע והקשבה ברשת). הארגון מפעיל צ'טים ודרכי תקשורת אישית מקוונת לצד שירות טלפוני. סוג חדש יחסית של קווים חמים משתמש באפליקציות שמטרתן לאפשר דיווח מהיר ויעיל לאדם הנמצא בסכנה מיידית לפעולה אובדנית. היתרון של אפליקציות כאלה הוא בתגובה המהירה והממוקדת המאפשרת בחלק מהמקרים למנוע מוות או פגיעה חמורה. כיוון שמדובר בטכנולוגיה חדשה יחסית (בת שנים ספורות) עדיין אין מידע על יעילות האפליקציות הללו.
  • חקיקה: חקיקה יכולה להסדיר סטנדרטים שונים הנוגעים לתכנון של מבנים שעלולים לשמש כנקודות חמות. רמה אחרת של פעולת חקיקה נוגעת לשידול אדם להתאבדות (לרבות מתן מידע על אמצעי התאבדות, מתן גישה לאמצעי התאבדות או עידוד בהחלטה להתאבד). בישראל ובמדינות אחרות בעולם פעולה זו היא עבירה פלילית לפי סעיף 302 לחוק העונשין.
  • שימוש בתוכנות מחשב[16]: תוכנות מחשב הסורקות את רשת האינטרנט ובעיקר רשתות חברתיות יכולות לאתר מילות מפתח המעידות על חשיבה אובדנית. השימוש בתוכנה כזו לצורך מניעה ראשונית הוא רעיון חדש יחסית ועדיין אין מחקרים שבחנו את יעילות השיטה.

מניעה שניונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מניעה שניונית מתמקדת בקבוצות שונות הנמצאות בסיכון באוכלוסיית המדינה, זאת בהסתמך על סקרים אפידמיולוגים הנערכים מעת לעת, ובהסתמך על ידע מחקרי מהעולם. בין קבוצות הסיכון המוגבר להתאבדות: מהגרים,פליטים, אנשים החיים בעוני חמור, אנשים הסובלים ממחלות כרוניות (בעיקר סופניות), אנשים שחוו אובדן משמעותי (של מעמד, רכוש, חיי אדם, וכדומה), קורבנות עבירה, אנשים בודדים, אנשים השייכים לקבוצות מיעוט כמו להט"ב, שארי התאבדות ואנשים שניסו בעבר להתאבד (מניעה בשתי קבוצות אלה נקראת באנגלית Postvention). מניעה שניונית תתמקד במתן שירותים לאחת מקבוצת אלה או אחרות. בישראל פועלת עמותת בשביל החיים, הפועלת למען מי שיקיריהם התאבדו ולמניעת התאבדות. עוד דוגמה למניעה שניונית היא תוכנית 'מיתרים', תוכנית טיפולית ויעוצית שמפעילה עמותת אנוש, כחלק מהתוכנית הלאומית למניעת אובדנות של מדינת ישראל.

מניעה שלישונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מניעה שלישונית היא מניעה המתייחסת לאדם הבודד המצוי בסכנה אובדנית פעילה. קיימות שיטות התערבות רבות שפותחו למניעת התאבדות. השיטות הנפוצות הן שיחה ישירה, הערכת מסוכנות על ידי כלי סקירה שונים, הרחקת אמצעים מסוכנים והתערבות חברתית.

בשנים האחרונות פותחו שיטות לאיתור אדם אובדני בעזרת אלגוריתם שפועל על מידע מאחד או מכמה מקורות כגון תיק רפואי, טלפון נייד, רשתות חברתיות. למסקנת כמה מחקרים, שימוש בשיטה מבוססת אלגוריתם יכול להוביל לאיתור מדויק יותר של אדם אובדני.

על פי מחקרים, בערך 75% מאנשים שביצעו התאבדות ראו פסיכיאטר במהלך השנה קודם למותם, ביניהם 45-66% שראו פסיכיאטר במהלך החודש הקודם להתאבדות. בין 33%-41% יצרו קשר עם שירותי בריאות נפש בשנה קודם לכן, וביניהם 20% בחודש שלפני. מחקר זה מלמד על החשיבות הגדולה והצורך של כלי סקר יעילים. נוסף לכך, על פי מחקר קנדי שנערך 48% ממטופלים שהיו להם מחשבות אובדניות וכ-24% מאנשים שביצעו ניסיון התאבדות לא קיבלו כל טיפול או אפילו ניגשו לקבל עזרה.[17]

שיחה ישירה: ארגון הבריאות העולמית מציין דרך זו כצורה יעילה מאד להעריך מסוכנות אובדנית אצל אדם. על פי מתודה זו, יש לשאול באופן ישיר על ניסיונות התאבדות בעבר ורצון להתאבד בהווה וכן על תחושת דיכאון. בניגוד לתפיסה פופולרית, דיבור עם אנשים על התאבדות אינו מעודד אותם לעשות כן או מכניס רעיון זה לראשם. עם זאת, שיחה בנושא צריכה להיות בזהירות, מתוך רגישות רבה. במהלך השיחה יש לנסות להפחית את תחושת העצב ולתת ביטחון לאדם כי יש אפשרות לטפל בתחושותיו הקשות. חשוב לציין בהקשר זה כי על פי מחקר שנערך 66% מחולים הסובלים מדיכאון לא ידעו כי מחלתן ניתנת לטיפול. מה שמדגיש את החשיבות של הצורך להסביר למטופל כי יש אפשרות לטפל ולהקל במחלתו.[18] ארגון הבריאות העולמי ממליץ שלא לומר ש"הכל יהיה בסדר" ולנסות לגמד את הבעיה, כמו גם לא לתת הבטחות שווא. אלא להכיר בבעיה ובחומרתה, ולפרט את דרכי הטיפול וההתמודדות האפשריים.[19].

אחד הפרסומים שזכו להדים בהקשר של מניעה שלישונית הוא "מה תאמר לאדם שעל הגג" שחיברו הפסיכולוגים אבשלום אליצור וחיים עומר.חיבור זה מציע טקסט שניתן להשתמש כאשר אדם העומד לבצע התאבדות[20]. טקסט זה זמין לשימוש חופשי באינטרנט.

זיהוי סימנים אישיים המרמזים על כוונת אובדנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מראה עצוב או דיכאוני או עצבני
  • איטיות בהליכה ובדיבור
  • דיבור חלש ושקט
  • שינוי בהרגלים כך שמתרחשת ירידה בתפקוד בתחומים כגון: שינה מרובה, הרגלים והשקפות דתיות, ירידה בתיאבון, אי הקפדה על מראה חיצוני, ירידה בכמות הדיבור, הזנחת תחביבים, התבודדות, חוסר התעניינות לגבי המתרחש בסביבה ובחיים, הזנחת/שינויים בהרגלים ופעילויות יום יומיות.
  • הבעת תחושת היות האדם לטורח על חבריו ומשפחתו, או שינוי לרעה ביחסו אליהם.
  • נטייה לבכי, לכעס ולצעקות לעיתים קרובות.
  • דיבור בחופשיות, בחוסר פחד ואף במשיכה אל המוות ואל נושאים שקשורים אליו.
  • פיזור דיבורים המבטאים חוסר ערך עצמי ותחושת אשם.
  • חלוקת הרכוש כמתנות לאחרים.
  • אמירות המבטאות תפיסה פסימית על החיים או תחושת חוסר-מוצא.
  • נטייה להסתכן באמצעים מסוכנים כגון: כלי נשק ועבודה, חלון, כביש, אמצעי עישון, אלכוהול.
  • פגיעה עצמית פיזית בגוף.

ניסיונות אובדניים, פגיעה עצמית או דיבור על מוות הם התנהגויות מסכנות שאדם יכול לנקוט בהם לא על מנת להתאבד, אלא כדי לבקש עזרה, להעניש אדם אחר או כדי לקבל תשומת לב. לדוגמה, חיתוך ורידים בצורה שטחית היא פרקטיקה נפוצה שלא אמורה להביא למות המבצע אותה, ויכולה לנבוע מרצון האדם לאותת בצורה לא ישירה שמשהו לא בסדר. התנהגויות מהסוג שפורט יכולות לשמש כנורת אזהרה על התאבדות משמשת ובאה.

כלי סקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים מספר כלים להערכה קלינית של אובדנות. הכלים נועדו לשימוש על יד אנשים שעברו הכשרה לכך: רופאים וצוות רפואי בחדר מיון וכדומה. דוגמה לכלי כזה הוא 'סולם קולומביה לדירוג חומרת אובדנות' (C-SSRS). לכלי זה יש גם חלק של דיווח עצמי. תרגום לעברית של ה כלי זה ניתן למצוא בספר "להאיר את הרי החושך, התנהגות אובדנית בקרב בני נוער" עמ' 321-330.

דילמות במניעת התאבדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפעלה של אסטרטגיות המניעה השונות עשויות להעלות מגוון של דילמות: מיהן הקבוצות שנמצאות בסיכון חמור יותר מאחרות כיום? באילו אמצעי מניעת התאבדות משתלם יותר להשקיע מבחינת יחס עלות / תועלת בהנחה שהתקציב המיועד להפעלת התוכנית אינו אינסופי? סוג אחר של דילמות מתייחס לנקודות חמות: האם יש להכריח הנהלה של קניון הממוקם במבנה גבוה להתקין אמצעים למניעת התאבדות? והאם אפשר להטיל אחריות על התאבדות על מקום שלא פעל כדי למנוע אותה?[21]

התוכנית הלאומית למניעת התאבדות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנים של מחקר, פיילוט ולימוד מהנעשה בעולם יצאה לדרך התוכנית הלאומית למניעת אובדנות והתאבדות של ישראל.[22] זאת אחרי שבדצמבר 2013 עברה פה אחד החלטת ממשלה לפיה מניעת התאבדות היא אינטרס לאומי שיש להתמודד עמו במאמץ משולב של כל המערכות הנוגעות לעניין. לצורך כך הוחלט להפעיל תוכנית לאומית למניעת אובדנות והתאבדות. המטרות שנקבעו לתוכנית היו: איתור יזום של אנשים בסכנת התאבדות והפנייתם לגורמי טיפול, שיפור הרצף הטיפולי בין המערכות במטרה למנוע ניסיון התאבדות נוסף ויצירת שיח נורמטיבי למניעת התאבדות בציבור בישראל. אסטרטגיות המניעה במסגרת התוכנית הן: הסברה והעלאת מודעות להתאבדות כבעיה חברתית, טיוב נתונים אפידמיולוגיים, איתור יזום, הכשרות לשומרי-סף, הבטחת רצף טיפולי באמצעות מתאמים, קווים חמים, סיוע למשפחות שיקירהן התאבדו והקטנת הגישה לאמצעים קטלניים.

הטמעת התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגוף האמון על הטמעת התוכנית הוא היחידה למניעת אובדנות במשרד הבריאות. התוכנית מוטמעת בהדרגה בבתי ספר, לשכות רווחה, לשכות שרות תעסוקה, קופות חולים, בתי חולים מוסדות וארגונים לטיפול בעולים, ועוד. כיום פעילות בתוכנית 40 רשויות מקומיות באזורים שונים בארץ. בשנים הקרובות עתידה התוכנית להתרחב לרשויות נוספות.

המבנה הארגוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הגוף מרכז/ת תפקיד הגוף
וועדת שרים מצומצמת שר הבריאות התווית מדיניות ואישור תוכנית עבודה
מועצה לאומית למניעת התאבדות פרופ' גיל זלצמן גוף מייעץ מקצועי, מורכב מאנשי מקצוע ובעלי עניין
 יחידה למניעת אובדנות, משרד הבריאות עו"ד שושי איזנברג הרץ הפעלה הובלה פיתוח ויישום של התוכנית

מדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

The Bridge between suicide and life הרצאת טד של מר קווין ברידג'ס שעבד בגשר שער הזהב ועזר לאנשים שביקשו לקפוץ אל מותם.

פרופ' גיל זלצמן בראיון רדיו על אובדנות ומניעתה (מתוך התוכנית מה בוער, עם רזי ברקאי, 25/11/13

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברמי, ש. (2006). אחרון מכתבו ילבין: השפעת ההתאבדות על בני משפחה. תל אביב הוצאת עם עובד.

אברמי, ש. (2013). למידה מהצלחות, תוכנית לאומית למניעת התאבדות. מרכז המידע של הכנסת

אלוורז, א. (2011). האל הפראי: עיון בהתאבדות. ירושלים: הוצאת כרמל.

אליצור, א' ועומר ח'. (ללא ציון תאריך). מה תאמר לאדם שעל הגג. באתר הבית של אבשלום אליצור.

בורשטיין-קלומק, ע'. (2016). פרק 12: שיטות למניעת התאבדות בקרב צעירים. בתוך: לוי-בלז, י' בורשטיין קלומק, ע', גביעון, י', ואפטר א'.(עורכים). להאיר את הרי החושך: התנהגות אובדנית בקרב בני נוער. תל אביב: דיונון. עמ' 190-199

דליהו, י., מלמד, י. (2002). התמודדות עם אובדנות שלא על רקע מחלת נפש. רפואה ומשפט. 27, 79-83.

ויצטום, א., מרגולין, י. (2009). פסיכיאטריה ומשפט בארץ ישראל: היבטים היסטוריים. רפואה ומשפט. 41, (דצמבר 2009), 124-140.

יאנקו, י., קוטלר, מ.(2012). בית המשפט: התאבדות שבוצעה מגג קניון עזריאלי אינה באחריות הנהלת הקניון. מהאתר Doctors Only

כספי, א' (ללא תאריך) השומר אחי אנוכי. מאתר עמותת בשביל החיים.

רוסו, ז.ז. (2006). האמנה החברתית. תל אביב: הוצאת רסלינג.

לוי בלז- י' (2016). המלצות לסיקור מקרי התאבדות בתקשורת. בתוך: לוי-בלז, י' בורשטיין קלומק, ע', גביעון, י', ואפטר א'.(עורכים). להאיר את הרי החושך: התנהגות אובדנית בקרב בני נוער. תל אביב: דיונון. 218-220

לוי בלז- י' (2016). מילים יכולות להרוג? סיקור מקרי התאבדות בתקשורת המסורתית ובתקשורת החדשה והשפעתו על אובדנות בקרב צעירים. בתוך: לוי-בלז, י' בורשטיין קלומק, ע', גביעון, י', ואפטר א'.(עורכים). להאיר את הרי החושך: התנהגות אובדנית בקרב בני נוער.תל אביב: דיונון.158-178

פרוכטר, א' ושלף, ל' (2016). מניעת התאבדות בצה"ל מתקופת קום המדינה ועד לתוכנית המניעה הנוכחית. בתוך: לוי-בלז, י' בורשטיין קלומק, ע', גביעון, י', ואפטר א'.(עורכים). להאיר את הרי החושך: התנהגות אובדנית בקרב בני נוער.תל אביב: דיונון. 277-286.

Doessel, D.P., Williams, R.F.G.(2010). The Economic Argument for a Policy of Suicide Prevention. Suicidology Online 2010; 1:66-75.

Durkheim, E.(1952). Suicide : a study in sociology. London : Routledge & Kegan Paul. 

Hawton, K., Bergen, H., Simkin, S., Dodd, S., Pocock, P., Bernal, W., Gunnell, D., Kapur, N. (2013). Long term effect of reduced pack sizes of paracetamol on poisoning deaths and liver transplant activity in England and Wales: interrupted time series analyses. British Journal of medicine. doi: 10.1136/bmj.f403

Hawton, K., Bergen, H.,Simkin, S.,Dodd, S., Pocock, P.,Bernal, W.,Gunell, D., Kapur, N.(2013). Long term effect of reduced pack sizes of paracetamol on poisoning deaths and liver transplant activity in England and Wales: interrupted time series analyses. British Medical Journal 2013;346: 403. doi: 10.1136/bmj.f403

Isaak, M., Elias, B., Katz, L.Y., Belik, S.L., Dean P.F. (2009). Gatekeeper training as a preventative intervention for suicide: A systematic review. Canadian Journal of Psychiatry-Revue Canadienne de Psychiatrie, 54 (4), 260-268.

Mann,J.J., Apter, A.,Beautrais,A., Currier, D., Hass, A., Hegrl, U, Lonnquist, J., Malone, K., Marusik, A., Mehlum, L., Patton, G., Phillips, M., Rutz, W.,Rihmer, Z., Shmidtke, A., Shaffer., D., Silverman, M., Takahashi, Y., Varnik, A., Wasserman, D., Yip, P., Hendin, H. (2005). Suicide Prevention Strategies: A Systematic Review. Journal of American medical association.  294 (16):2064-2074

Martin, G. & Page, A. (2009). National Suicide Prevention Strategies: a Comparison. The University of Queensland. Retrieved from the  internet:

http://www.suicidepreventionstudies.org/index.html

Monhan, J.,Steadman, H.J.,Robbins, P.C., Silver, E., Appelbaum

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מניעת התאבדות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ World Health Organization, [ארגון הבריאות העולמי Prevention of mental disorders: Effective interventions and policy options-Summery report.], http://www.who.int/mental_health/evidence/en/prevention_of_mental_disorders_sr.pdf, ‏2004
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 אל אלוואז, האל הפראי - עיון בהתאבדות, כרמל, 2011
  3. ^ שירלי אברמי, אחרון מכתבו ילבין - השפעת ההתאבדות על בני המשפחה, הקיבוץ המאוחד, 2006
  4. ^ א' כספי, [השומר אחי אנוכי השומר אחי אנוכי?], http://www.path-to-life.org/uploads/caspi.doc, ‏2014
  5. ^ יעל דליהו ויובל מלמד, [www.ismal.co.il/imgs/uploads/refua-umishpat-27-179.pdf התמודדות עם אובדנות שלא על רקע מחלת נפש], רפואה ומשפט 27, 2002, עמ' 79-83
  6. ^ אליעזר ויצטום , יעקב מרגולין, [www.justice.gov.il/Units/NetzivutShivyon/.../psychiatriaumishpatberetzyisrael.pdf פסיכיאטריה ומשפט בארץ ישראל: היבטים היסטוריים], רפואה ומשפט 41, 2009, עמ' 124-140
  7. ^ O’Connor E, Gaynes B, Burda BU, Williams C, Whitlock EP., Screening for Suicide Risk in Primary Care: A Systematic Evidence Review for the U.S. Preventive Services Task Force., Evidence Synthesis 103
  8. ^ Doessel, D.P., Williams, R.F.G, The Economic Argument for a Policy of Suicide Prevention, . Suicidology Online 1, 2010, עמ' 66-75
  9. ^ ענת בורשטיין קלומק, להאיר את הרי החושך: התנהגות אובדנית בקרב בני נוער., תל אביב: דיונון, 2016, פרק 12: שיטות למניעת התאבדות בקרב צעירים., עמ' 190-199
  10. ^ Wilkins N, Thigpen S, Lockman J, Mackin J, Madden M, Perkins T, Schut J, Van Regenmorter C, Williams L, Donovan J, Putting program evaluation to work: a framework for Creating actionable knowledge for suicide prevention practice., Translational Behavioral science., 2 3, 2013, עמ' 61-149 doi: 10.1007/s13142-012-0175-y
  11. ^ שירלי אברמי, [: http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m03309.pdf למידה מהצלחות, תכנית לאומית למניעת התאבדות], מכון המחקר של הכסת, מ.מ.מ מכון המחקר של הכנסת, 2013
  12. ^ יוסי לוי בלז, להאיר את הרי החושך התנהגות אובדנית בקרב בני נוער, דיונון, 2016, פרק 10. מילים יכולות להרוג? סיקור מקרי התאבדות בתקשורת המסורתית ובתקשורת החדשה והשפעתו על אובדנות בקרב צעירים., עמ' 159-176
  13. ^ יוסי לוי בלז, להאיר את הרי החושך התנהגות אובדנית בקרב בני נוער, דיונון, 2016, פרק המלצות לסיקור מקרי התאבדות בתקשורת, עמ' 218-220
  14. ^ אייל פרוכטר ולאה שלף, להאיר את הרי החושך התנהגות אובדנית בקרב בני נוער, דיונון, 2016, פרק 18. מניעת התאבדות בצהל מתקופת קום המדינה ועד לתכנית המניעה הנוכחית., עמ' 277-286
  15. ^ Keith Hawton, Helen Bergen, Sue Simkin, Sue Dodd, Long term effect of reduced pack sizes of paracetamol on poisoning deaths and liver transplant activity in England and Wales: interrupted time series analyses, BMJ 346, 2013-02-07, עמ' f403 doi: 10.1136/bmj.f403
  16. ^ רון קסלר, התוכנה שמסוגלת לזהות נטיות אובדניות, אנשים ומחשבים, 2015
  17. ^ Pagura J, Fotti S, Katz LY, Sareen J,. Help seeking and perceived need for mental health care among individuals in Canada with suicidal behaviors. Psychiatr Serv. 2009 Jul. 60(7):943-9. נתוני המחקר מופיעים באתר MedScape
  18. ^ Depression and Suicide, Louise B Andrew, MD, JD; Chief Editor: Barry E Brenner, MD, PhD, מאתר MedScape
  19. ^ PREVENTING SUICIDE, מסמך של ארגון הבריאות העולמי
  20. ^ suicide מה תאמר לאדם שעל הגג? הצעה לטקסט למניעת התאבדות בזמן אמת, www.a-c-elitzur.co.il
  21. ^ פרופסור משה קוטלר וד"ר יוליאן יאנקו, בית המשפט: התאבדות שבוצעה מגג קניון עזריאלי אינה באחריות הנהלת הקניון, דוקטורס אונלי Doctors Only
  22. ^ בשביל החיים, www.path-to-life.org