משתמש:Emgaz/חייו של ישו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המאסטה מאת דוצ'ו (1310), המתאר, את חייו של ישו, עם 26 סצנות מרכזיות המוקדשות לסוף חייו של ישו ולתחייתו מן המתים [1] .

חייו של ישו מתוארים בעיקר בארבעת הבשורות הקנוניות, הכוללות את אילן היוחסין שלו ואת לידתו, שירותו הציבורי, סבלו וצליבתו, נבואותיו, תחייתו ועליותו השמיימה [2][3]. חלקים אחרים של הברית החדשה - כמו איגרות שאול השליח שנכתבו ככל הנראה תוך 20 עד 30 שנה אחת מהשנייה[4], ושכוללות התייחסויות לפרקי מפתח בחייו של ישו, כגון הסעודה האחרונה [2] [3] [5], ומעשי השליחים (א': 1–11), הכוללים יותר התייחסויות לפרק עליית ישו השמיימה מאשר הבשורות הקנוניות [6] [7] מפרשות גם על חייו של ישו. בנוסף לטקסטים המקראיים (בברית החדשה) הללו, ישנם טקסטים חוץ-מקראיים, שלדעתם של נוצרים רבים מתייחסים לאירועים מסוימים בחייו של ישו, כגון בכתביו של יוספוס פלביוס על ישו (יוסף בן מתיתיהו) וכתבי טקיטוס[8] על ישו .

לפי הבשורות, שירותו של ישו בבשורת מלכות שמים, מתחילה לאחר שנטבל על ידי יוחנן המטביל. ישו הגיע לנהר הירדן שם הוטבל על ידי יוחנן המטביל, ולאחר מכן צם ארבעים יום ולילה במדבר יהודה. תקופה מוקדמת זו כוללת גם את הנס הראשון של ישו (נס הפיכת המים ליין) בחתונה בקנה.

המקומות העיקריים לשירות הבשורה של ישו היו בגליל וביהודה, כאשר חלק מהפעילויות מתקיימות גם באזורים סמוכים כמו פריאה (חבל ארץ בעבר הירדן) והשומרון. פעילותו של ישו בגליל כוללת מספר ניסים ולקחי לימוד בשורתו.

אילן היוחסין ולידתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערצת הרועים מאת חרארד ואן הונטהורסט, 1622

אילן היוחסין ולידתו של ישו מתוארים בשתיים מתוך ארבע הבשורות הקנוניות: בשורת מתי ובשורת לוקס[9]. בעוד שבשורת לוקס עוקבת אחר שושלת היוחסין בסדר עולה עד אדם ואלוהים, בשורת מתי עוקבת אחר שושלת היוחסין בסדר יורד החל מאברהם לעבר ישו[10]. בשתי הבשורות נכתב במפורש שיוסף לא הוליד את ישו, אלא שברחמה של מרים, אמו של ישו, נוצר עיבור באופן נסי, על ידי פועל של רוח הקודש[11]. שני דיווחי היוחסין מיחסים את יוסף לשושלת דוד המלך ומשם לעבר אברהם. רשימות השושלות הללו זהות בשושלת החל מאברהם לדוד (למעט אחת), אך הן שונות כמעט לחלוטין ברשימת השמות בשושלת שבין דוד ליוסף[12][13]. בבשורת מתי צוין יעקב כאביו של יוסף ובבשורת לוקס נאמר שיוסף היה בנו של חלי. הניסיונות להסביר את ההבדלים שבין אילנות היוחסין היו מגוונים באופיים[14][15][16]. חלק ניכר מהמחקר המודרני מפרש אותם כ"המצאות ספרותיות"[17].

לתיעוד על לידתו של ישו בבשורות מתי ולוקס יש מספר נושאים משותפים; בשתיהן ישו נולד בבית לחם, ביהודה, לאם הבתולה מרים. לפי התיעוד של בשורת לוקס, עוברים יוסף ומרים מביתם שבנצרת בגליל לבית לחם בגלל מפקד האוכלוסין שנערך על פי פקודת הקיסר אוגוסטוס לפקוד את כל דרי תבל. שם, בבית לחם, ילדה מרים את ישו, אשר הושכב באבוס[18]. מלאכים מכריזים עליו באוזני רועי צאן ששהו במרעה בסביבות בית לחם, כעל מושיע לכל בני האדם, ואלה באים להעריץ אותו; לאחר מכן, המשפחה חוזרת לנצרת.

לפי בשורת מתי, המגושים עוקבים אחר כוכב לבית לחם, שם מתגוררת המשפחה, כדי להביא מתנות לרך הנולד ישו, כיוון שהבינו שנולד כמלך היהודים. המלך הורדוס, ברצותו להיפטר ולהרוג את ישו, כמי שמיועד לדברי המגושים מהמזרח להיות המלך (במקומו), טובח את כל התינוקות הזכרים מתחת לגיל שנתיים בבית לחם. לפי חלום שנגלה ליוסף ומזהיר אותו מפני כוונות הזדון של הורדוס, הוא מצווה לברוח עם משפחתו למצרים להציל את ישו התינוק. מאוחר יותר, כאשר נודע ליוסף כי הורדוס מת, הוא חוזר עם המשפחה להתיישב שוב בנצרת. במהלך מאות השנים, חוקרי המקרא ניסו ליישב את הסתירות הללו[19], בעוד שחוקרים מודרניים מתייחסים לעדויות אלה כאל אגדות[20][21][22][23]. לטענתם ה"אמת ההיסטורית" בעדויות אלה מוטלת בספק, בהתחשב בכך שהבשורות נכתבו בעיקר כמסמכים תיאולוגיים ולא כצירי זמן כרונולוגיים[24] [25] [26] [27].

שירות הבשורה של ישו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקריאה לשליחים מאת דומניקו גירלנדאיו (1481) מתארת את ישו הממנה את שנים עשר השליחים

חמש אבני הדרך העיקריות בתיאורי הברית החדשה על חייו של ישו הן הטבילה שלו, ההשתנות שלו, צליבתו, תחייתו מהמתים ועלייתו השמיימה[28] [29] [30].

בבשורות, שירותו של ישו התחיל בטבילתו על ידי יוחנן המטביל, כשהוא בן שלושים בערך. לאחר מכן, ישו מתחיל להטיף ולבשר בגליל ואוסף תלמידים[31] [32]. לאחר הודאתו של שמעון פטרוס כי ישו הוא המשיח, שלושה מתלמידיו עדים לאירוע ההשתנות שלו[33] [34]. לאחר מותו של יוחנן המטביל ואירוע ההשתנות, ישו מתחיל את מסעו האחרון לירושלים, לאחר שחזה את מותו שם[35]. ישו נכנס לירושלים בצעדת ניצחון, ושם גובר העימות שלו עם הפרושים ואחד מתלמידיו מסכים לבגוד בו תמורת שלושים מטבעות כסף [36] [37] [38] .

בבשורות, כהונתו של ישו מתחילה בטבילתו באזור הכפרי של יהודה ועבר הירדן הרומית, ליד נהר הירדן, ומסתיימת בירושלים, לאחר הסעודה האחרונה עם תלמידיו[32]. לפי בשורת לוקס (ג' 33) ישו היה "כבן 30" בתחילת כהונתו. בכרונולוגיה של ישו אומדים בדרך כלל את תאריך תחילת כהונתו בין השנים 27 לשנת 29 לספירה ואת סיומה בטווח שבין 30 ל 36 לספירה[39] [40] [41] [42].

שירותו הגלילי הקדום של ישו מתחיל כאשר הוא חוזר לגליל לאחר טבילתו והזמן שעבר עליו במדבר יהודה[43]. בתקופה מוקדמת זו הוא מטיף ברחבי הגליל ומגייס את תלמידיו הראשונים שהולכים בעקבותיו לכל מקום ובסופו של דבר מהווים את הגרעין של הקהילה הראשונית של מאמיניו[31] [32], שכן השליחים נפוצו החל מירושלים כדי לייסד את הקהילות הראשונות. השירות הגלילי העקרי שתיאורו מתחיל בבשורת מתי ח' כולל את מינויים של שנים עשר השליחים, ומכסה את רוב שירותו של ישו בגליל[44]. השירות האחרון בגלילי מתחיל לאחר מותו של יוחנן המטביל כאשר ישו מתכונן להגיע לירושלים[45] [46].

בשלב המאוחר של שירותו ביהודה מתחיל ישו את מסעו האחרון לירושלים דרך ארץ יהודה [33] [34] [47]. כאשר ישו נע לכיוון ירושלים, בשירות המאוחר יותר בעבר הירדן המזרחי, בערך בשליש המרחק מהכנרת, הוא חוזר לאזור שבו הוטבל [48] [49] [50]. השירות האחרון בירושלים נקרא לפעמים שבוע המשפט והצליבה של ישו, ומתחיל עם כניסת הנצחון של ישו לירושלים[51]. הבשורות מספקות יותר פרטים על תקופת שירות הבשורה האחרון מאשר התקופות האחרות, ומקדישות כשליש מהטקסט שלהן לשבוע האחרון לחייו של ישוע בירושלים[52]. בסיפורי הבשורה, לקראת סוף השבוע האחרון בירושלים, ישו עורך עם תלמידיו, את סעודת סדר הפסח, כיום לפני מועד סדר הפסח המקובל. סעודת הסדר הזה מכונה "הסעודה האחרונה". מייד לאחר הסדר הזה, למחרת בבוקר בטרם עלות השחר, הוא נבגד על ידי יהודה איש קריות, נעצר על ידי שליחי הכוהנים ונשפט בפניהם ובפני הסנהדרין[53]. המשפט מסתיים בהרשעתו, מסירתו לצליבה בידי הרומאים, ובמותו על הצלב. שלושה ימים לאחר מותו וקבורתו, הוא קם לתחייה ומופיע[54] באורח פלאי בפני תלמידיו ורבים מחסידיו (המונים באותו זמן כחמש מאות איש בסך הכל) במשך תקופה[55] של ארבעים יום, במהלך ימי העומר שבין הפסח לחג השבועות ואז מתרחשת עלייתו לשמיים לגן עדן לתפוס את מקומו לימין הגבורה[6] [7].

מיקומי בשורת ישו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גליל, פרה ויהודה בתקופת ישוע

בסיפורי הברית החדשה, המקומות העיקריים לכהונתו של ישו היו הגליל ויהודה, כאשר פעילויות מתקיימות גם באזורים סמוכים כמו פריאה והשומרון [31] [32].

הבשורות מתעדות את שליחותו של ישו, תוך התייחסות למיקומים הגיאוגרפיים השונים בבשורתו.

הבשורה בגליל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירותו של ישו מתחיל כאשר לאחר טבילתו הוא חוזר לגליל, ומטיף בבית הכנסת של כפר נחום [43] [56]. תלמידיו הראשונים של ישו פוגשים בו בסמוך לאגם הכנרת ושירותו המאוחר יותר בגליל כולל פרקי מפתח בבשורתו כגון "הדרשה על ההר" (עם ברכות ה"אשרי" השונות) המהוות את הליבה של תורתו המוסרית. [57] . שירותו של ישו באזור הגליל מסתיים במקביל להוצאתו להורג של יוחנן המטביל על ידי המלך הורדוס[45] .

המסע לירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו של יוחנן המטביל, בערך באמצע הבשורות (בערך בבשורת מתי י"ז ובשורת מרקוס ט') מתרחשים שני אירועים מרכזיים המשנים את אופיו ששל סיפור הבשורה, בגין תחילת הגילוי ההדרגתי של זהותו לתלמידיו: ההכרזה והכרה שלו כמשיח על ידי שמעון כיפא (פטרוס) ואירוע ההשתנות שלו[33] [34]. לאחר אירועים אלה, חלק ניכר מהסיפורי הבשורה עוסקים במסעו האחרון של ישו לירושלים דרך עבר הירדן המזרחי וארץ יהודה[33] [34] [47] [58]. כאשר ישו עובר לכיוון ירושלים דרך פריאה הוא חוזר לאזור שבו הוא נטבל[48] [49] [50].

השבוע האחרון בירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלק האחרון של שירותו של ישו מתחיל (בבשורת מתי כ"א ובשורת מרקוס י"א) עם כניסת הניצחון שלו לירושלים לאחר אירוע החייאתו של אלעזר המתרחש בבית עניה. הבשורות מספקות יותר פרטים על התקופה האחרונה מאשר על התקופות האחרות, ומקדישות כשליש מהטקסט שלהן לשבוע האחרון לחייו של ישו בירושלים, המסתיים בצליבתו[52]. תיאורי הברית החדשה על הופעות תחיית המתים של ישו ועלייתו השמיימה מתייחסים למיקומו ביהודה.

הטבילה והניסיונות של ישו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטבילה של ישו על ידי יוחנן המטביל, יצירה של פרנצ'סקו אלבני מהמאה ה-17 היא תיאור טיפוסי כאשר השמים נפתחים ורוח הקודש היורדת עליו בדמות יונה תוך כדי הטבילה[59].

טבילת ישו מסמנת את תחילת כהונתו הציבורית. אירוע זה מתועד בבשורות הקנוניות של מתי, מרקוס ולוקס. בבשורת יוחנן א' 33-29, במקום עדות ישירה, מעיד יוחנן המטביל על הפרשה[60] [61].

בברית החדשה, מטיף יוחנן המטביל ל"טבילה במים", הנקראת "טבילת התשובה וסליחת החטאים" (לוקס ג' 3). יוחנן המטביל מכריז על עצמו כ"מבשר" על מי שיבוא אחריו ויטביל בני אדם "בטבילת רוח הקודש והאש". בכך הוא הכין את הדרך לישו [62]. ישו עצמו הגיע לנהר הירדן שם הוטבל על ידי יוחנן [62] [63]. בעת שישו נטבל נפתחים לפניו השמים, ורוח הקודש צולחת עליו ויורדת בדמות יונה. באותה עת נשמע קול משמיים הקורא ואומר, "אתה בני ידידי בך רציתי"[62] .

רוב החוקרים המודרניים רואים בעובדה שישו הוטבל על ידי יוחנן אירוע היסטורי שניתן לייחס לו מידה גבוהה של ודאות [64] [65] [66]. ג'יימס דאן קובע כי ההיסטוריות של הטבילה וצליבתו של ישו "מחייבת הסכמה כמעט אוניברסלית" [67]. יחד עם צליבתו של ישו רוב החוקרים רואים בה אחת משתי העובדות הוודאיות מבחינה היסטורית אודותיו, ולעתים קרובות משתמשים בה כנקודות המוצא לחקר ישו ההיסטורי [67].

ניסיונות הפיתוי שישו עבר מפורטים בבשורות של מתי[68], מרקוס[69], ולוקס[70]. בעדויות אלה, לאחר שישו הוטבל, הוא צם במשך ארבעים יום ולילה במדבר יהודה . במהלך הזמן הזה, השטן התגלה לישו וניסה לפתות אותו. לאחר שישו סירב לשטן ועמד בהצלחה בכל הניסיונות השטן הרפה ממנו ומלאכים באו ושרתו את ישו, הם הביאו לו מזון ומים לשבירת הצום.

קריאה לתלמידים וכהונתו המוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקריאה לתלמידים ונס הדגים, מאת רפאל, 1515

הקריאה לתלמידים הראשונים מהוה פרק מפתח בבשורות שמתחילה את שירותו הפעיל של ישו, ומרכיבה את הבסיס לקבוצת האנשים שהולכים אחריו, ומאוחר יותר יוצרים את הקהילה המשיחית הקדומה[71] [72]. קריאה זו מתוארת בבשורת מתי ד' 22-18, בשורת מרקוס א' 20-16, ובבשורת לוקס ה' 11-1 ומתרחשת על ים הכנרת או בסמוך לה. בשרת יוחנן א' 51-35 מתארת את המפגש הראשון עם שניים מהתלמידים מעט קודם לכן בנוכחות יוחנן המטביל. תחילת כהונתו של ישוע וקריאה אל התלמידים הראשונים אינם ניתנים להפרדה במיוחד בבשורת מרקוס[73].

- - - - - - - - - - - -

בבשורת לוקס ה' 11-1[74], האירוע הוא חלק מנס דגים ומהוה הגורם לכך ששמעון כיפא (פטרוס) וכן יעקב ויוחנן, בני זבדי, מצטרפים לישו כתלמידים [75] [76] [77]. התכנסות התלמידים בבשורת יוחנן א' 51-35 עוקבת אחר דפוסי התלמידות הרבים המופיעים תדירות בברית החדשה, בכך שכל מי שקיבלו עדות של מישהו אחר על ישו, הופכים בעצמם לעדים לישו. אנדרי הולך בעקבות ישו בגלל עדותו של יוחנן המטביל, פיליפוס מביא את נתנאל, דפוס זה ממשיך גם לאירוע שבו האישה השומרונית שנפגשה עם ישו ליד הבאר שמחוץ לעיר סוכר מעידה בפני אנשי עירה על ישו.

תקופה מוקדמת זו כוללת גם את הנס הראשון של ישו בחתונה בקנה, בבשורת יוחנן, אשר שם ישו ותלמידיו מוזמנים לחתונה וכאשר נגמר היין, הופך ישו מים ליין באופן ניסי[78] [79].

כהונתו בגליל ובצוע שם[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילותו של ישו בגליל כוללת מספר ניסים והפצת הטפה ולימוד. תחילתה של תקופה זו כוללת את ריפוי עבדו של שר המאה (סנטוריון) (בשורת מתי ח' 5–13) והרגעת הסערה (בשורת מתי ח' 23–27), שניהם עוסקים בנושא של התגברות על הפחת באמונה [80] [81] [82]. בתקופה זו, ישו גם אוסף תלמידים, למשל הוא קורא למתי [83]. הסמכת שנים עשר השליחים מתייחסת לבחירה הראשונית של שנים עשר השליחים מבין תלמידי ישו [84] [85] [86].

בשיח השליחות, ישו מורה לשנים עשר השליחים שמונו בבשורת מתי י' 4-1 לא לשאת חפצים כשהם נוסעים מעיר לעיר ומבשרים את הבשורה (מתי י': 10-9) [44]. בשורת לוקס י':24-1 מתייחסת בנפרד לשבעים תלמידים, שבהם ישו ממנה מספר גדול יותר של תלמידים ושולח אותם בזוגות בתפקידי מבשרים, להיכנס לכפרים עוד לפני שישו יגיע לשם[87].

ישו הולך על המים, מאת ונציאנו, 1370

לאחר ששמע על מותו של יוחנן המטביל, ישו נסוג באופן פרטי בסביבות הישוב בית צידה ליד הכנרת. הוא פונה להמונים שהלכו בעקבותיו ברגל מהערים, ומאכיל במעשה נס, את כולם ב"חמש ככרות לחם ושני דגים" שסופקו על ידי נער שהיה שם[88]. לאחר מכן, מתארות הבשורות את נס ההליכה על המים של ישו (בבשורת מתי י"ד 23-22, בשורת מרקוס ו' 52-45, ובשורת יוחנן ו’ 16–21) כצעד חשוב בקידום מערכת היחסים בין ישוע לתלמידיו, בשלב זה של בשורתו[89]. הפרשה הזו מדגישה את חשיבות האמונה בכך שהיא קובעת שכאשר שמעון כיפה (פטרוס) ניסה בעצמו ללכת על המים לעבר ישו שהלך על המים, הוא החל לשקוע בשל חולשת אמונתו והפחד שאחז בו. ובסופה של פרשה זו, מתחזקת אמונת התלמידים בישו ובבשורת מתי י"ד: 33 הם משתחוים לו ואומרים: "אכן באמת בן האלוהים אתה" [90].

הלימודים העיקריים בתקופה זו כוללות את השיח על הטומאה בבשורת מתי ט"ו 1–20 ובבשורת מרקוס ז' 1–23, ששם בתגובה לתלונה של הפרושים אומר ישו "הַעוֹד לֹא תֵדְעוּ כִּי כָל־הַבָּא אֶל־הַפֶּה יוֹרֵד אֶל־הַכֶּרֶשׂ וְיִשָׁפֵךְ מִשָׁם לְמוֹצָאוֹת, אֲבָל הַיּוֹצֵא מִן־הַפֶּה יוֹצֵא מִן־הַלֵּב וְהוּא מְטַמֵּא אֶת־הָאָדָם" [91].

בעקבות פרשה זו ישו עובר לעבר "חבלי צור וצידון " שליד הים התיכון, שם מתרחש האירוע עם בתה של האישה הכנענית בבשורת מתי ט"ו 28-21 ובבשורת מרקוס ז' 30-24 [92]. פרשה זו מהוה דוגמה לאופן שבו ישו מדגיש את ערך האמונה, באומרו לאישה: "אִשָׁה רַבָּה אֱמוּנָתֵךְ יְהִי־לָךְ כִּרְצוֹנֵךְ " [92] חשיבות האמונה מודגשת גם בפרשת טיהור עשרת המצורעים בבשורת לוקס י"ז:11–19[93] [94] .

בבשורת מרקוס, לאחר שעבר בצידון ישו נכנס לאזור הדקאפוליס, קבוצה של עשר ערים מדרום מזרח לגליל, שם מדווח על נס ריפוי החרש האילם במרקוס ז' 31–37, שם לאחר הריפוי, אומרים התלמידים: "וַיִּשְׁתּוֹמֲמוּ עַד־מְאֹד וַיֹּאמְרוּ אֶת־הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה גַּם־הַחֵרְשִׁים הוּא עֹשֶׂה לְשֹׁמְעִים גַּם־הָאִלְּמִים לִמְדַבְּרִים". פרשה זו היא האחרונה בסדרה של ניסים שתועדו שמבססים את הכרזתו של שמעון כיפא (פטרוס) על ישו כמשיח במרקוס ח' 29 [95].

הכרזה כמשיח[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתו של פייטרו פרוג'ינו: "הענקת המפתחות לפטרוס הקדוש" על ידי ישו,1481 -1482

הווידוי של פטרוס מתייחס לפרשה בברית החדשה שבה שואל ישו את לתלמידיו: "מי אתם אומרים שאני?" השליח פטרוס מכריז על ישוע שהוא המשיח - המשיח הצפוי. ההכרזה מתוארת בשלושת הבשורות הסינופטיות : מתי טז 16:13–20, מרקוס 8:27–30 ולוקס 9:18–20 . [96] [97]

הווידוי של פטרוס מתחיל בדיאלוג בין ישוע לתלמידיו שבו ישוע מתחיל לשאול על הדעות הקיימות לגבי עצמו בקרב "ההמונים", ושואל: "מָה־אֹמְרִים לִי בְנֵי אָדָם מִי הוּא בֵּן־הָאָדָם?" בהתכוונו לעצמו [96]. התלמידים מספקים מגוון מההשערות שהיו נפוצות בקרב ההמונים באותה תקופה. לאחר מכן שואל ישו את תלמידיו לגבי דעתם בנושא: "וְאַתֶּם מַה־תֹּאמְרוּ לִי מִי אָנִי?" שמעון פטרוס הוא היחיד שעונה לו: "אַתָּה הוּא הַמָּשִׁיחַ בֶּן־אֱלֹהִים חַיִּים"[97] [98].

בבשורת מתי ט"ז 17 מברך ישו את פטרוס על תשובתו, ומאוחר יותר מציין אותו כצחור שעליו יבנה ישו את קהילתו., וקובע שהוא ייתן לשמעון פטרוס את "־מַפְתְּחוֹת מַלְכוּת הַשָׁמָיִם וְכָל־אֲשֶׁר תֶּאֱסֹר עַל־הָאָרֶץ אָסוּר יִהְיֶה בַּשָׁמַיִם וְכָל־אֲשֶׁר תַּתִּיר עַל־הָאָרֶץ מֻתָּר יִהְיֶה בַּשָׁמָיִם" [99].

בברכתו של ישו לשמעון פטרוס, הוא לא רק מקבל אישור על התארים "משיח בן אלוהים חיים" שפטרוס מייחס לו, אלא מכריז הוא על ההכרזה כהתגלות אלוהית בהצהרה שאביו שבשמים, הוא זה שגילה אותה לפטרוס [100]. בקביעה זו, על ידי אישור שני התארים כהתגלות אלוהית, ישו מכריז באופן חד משמעי על עצמו שהוא גם המשיח וגם בן האלוהים [100]. ההכרזה על ישו כמשיח היא יסוד למשיחיות ולנצרות ולווידוי של פטרוס, ועובדת קבלתו של ישו את התואר היא הצהרה מוחלטת לגביו סיפור הברית החדשה. [101] . בעוד שחלק מהקטע הזה עשוי להיות אותנטי, יש הסבורים כי ההתייחסות לישו כמשיח ובנו של אלוהים עשויה להיות תוספת של בשורת מתי [102].

הִשׁתַנוּת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההשתנות של ישו, מתואר על ידי קרל בלוך, המאה ה-19

ההשתנות - השינוי בצורתו של ישו הוא פרק בסיפור הברית החדשה שבו ישו משתנה ובגדיו זוהרים ומלבינים כשלג על ההר [103] [104]. הבשורות הסינופטיות מתארות זאת (בשורת מתי י"ז 9-1, בשורת מרקוס ט' 8-2, בשורת לוקס ט' 36-28) והאגרת השנייה לפטרוס א' 18-16 מתייחסת לכך [103]. בתיאורים אלה, ישו ושלושה משליחיו הולכים להר ("הר ההשתנות"). על ההר, ישו הופך לזוהר בקרני אור בוהקות. ואז מופיעים לידו הנביאים משה ואליהו והוא מדבר איתם. הם שומעים קול מן השמיים שקורא "זֶה־בְּנִי יְדִידִי אֲשֶׁר רָצִיתִי בוֹ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן" בדומה לקריאה שנשמעה בעת טבילתו[103].

אירוע ההשתנות הוא אחד מהניסים של ישו בבשורות [104] [105] [106]. נס זה ייחודי בין השאר המופיעים בבשורות הקנוניות, בכך שהנס קורה לישו עצמו, יתר על כן, מעבר לכך נס, זהו חזון יוצא דופן שנגלה לתלמידיו על ההר[107] כאשר בנוסף להשתנות ישו הם רואים אתו גם את הנביאים משה ואליהו. תומס אקווינס החשיב את ההשתנות כ"נס הגדול ביותר" בכך שהוא מהווה השלמה לאירוע הטבילה של ישו ובכך שהדגים את שלמות חייו בגן עדן [108]. ההשתנות מהוה אחת מחמשת אבני הדרך העיקריות בסיפור הבשורה של חיי ישו, האחרים הם הטבילה, הצליבה, תחייתו מהמתים ועלייתו השמיימה [28] [29]. בברית החדשה, אירוע ההשתנות הנו רגע מכונן מרכזי, והמערכה שנגלתה על ההר מוצגת כמקום שבו הטבע האנושי פוגש את אלוהים: נקודת המפגש שבין הזמני לנצחי, כאשר ישו עצמו משמש כנקודת החיבור, הפועל כמגשר בין שמים וארץ[109].

מסע אחרון לירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסיפס מהמאה השישית של העלאת לזרוס, כנסיית Sant'Apollinare Nuovo, Ravenna, איטליה.

לאחר מותו של יוחנן המטביל וההשתנות, ישו מתחיל את מסעו האחרון לירושלים, לאחר שחזה מראש את מותו שלו שם [35] [110] [111]. הבשורה על פי יוחנן מציינת כי במהלך המסע האחרון ישו חזר לאזור בנהר הירדן שבו נטבל, ובבשורת יוחנן י' 40–42 נכתב כי "אנשים רבים מעבר הירדן" האמינו בו , באומרם " כָּל־אֲשֶׁר דִּבֶּר יוֹחָנָן עַל־הָאִישׁ הַזֶּה אֱמֶת הוּא" [48] [49] [50]. האזור שבו הוטבל ישו נחשב כקרוב גיאוגרפית של אזור פריאה בהתחשב בפעילותו של יוחנן המטביל בבית עברה ועינון ביוחנן 1:28 ו -3:23 . [112] [113] חוקרי מקרא מניחים בדרך כלל שהמסלול שעבר ישו מהגליל לירושלים עבר דרך פריאה [50].

תקופת שירות זו כוללת את השיח על הקהילה שבו ישו צופה הקמת קהילה עתידית של מאמינים שילכו אחריו, ומסביר לתלמידיו את תפקידם כשליחיו להנהגתה [114] [115]. הוא כולל את המשלים של הכבש האובד והעבד שלא מחל במתי י"ח המתייחסים גם למלכות השמים. [115] [116]. בהתייחסו לשליחיו בבשורת מתי י"ח 18, ישו אומר: "אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם כֹּל אֲשֶׁר־תַּאַסְרוּ עַל־הָאָרֶץ אָסוּר יִהְיֶה בַּשָׁמָיִם וְכֹל אֲשֶׁר־תַּתִּירוּ עַל־הָאָרֶץ מֻתָּר יִהְיֶה בַּשָׁמָיִם". השיח מדגיש את חשיבותה של הענווה וההקרבה העצמית כמעלות נשגבות במסגרת הקהילה העתידית. הוא מלמד שבמלכות אלוהים, ענווה ותמימות של ילדים היא שחשובה, לא הכבוד, הבולטות החברתית והיוקרה[115] [116].

בסוף תקופה זו, בשורת יוחנן כוללת את פרק החייאת אלעזר (לזרוס) בבשורת יוחנן י"א 1–46. מסופר שם שישו מחזיר לחיים את לזרוס מבית עניה לחיים, כארבעה ימים לאחר שכבר מת ונקבר. בבשורת יוחנן, החייאתו של לזרוס מן המתים מהוה את שיאן של "שבעת האותות" המאשרים בהדרגה את זהותו של ישו כמשיח בן האלוהים שלו מצפים[117]. זהו גם אירוע מרכזי שמתחיל את שרשרת האירועים שמובילה להמונים המחפשים את ישו בעת כניסת הניצחון שלו לירושלים - מה שהוביל להחלטת קיפא והסנהדרין לתכנן את הריגתו של ישו[118].

שבוע אחרון בירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאור השבוע האחרון לחייו של ישו (המכונה לעתים קרובות שבוע הפסיון ) תופס כשליש מהנרטיב בבשורות הקנוניות. [52] הנרטיב של אותו שבוע מתחיל בתיאור הכניסה האחרונה לירושלים, ומסתיים בצליבתו. [51] [119]

הסעודה האחרונה, יצירתו של פסקל דגנן-בוורט 1896

השבוע האחרון בירושלים הוא סיומו של המסע שישו החל בגליל דרך פראיה ויהודה [51]. רגע לפני הדיווח על כניסתו הסופית של ישו לירושלים, בשורת יוחנן כוללת את אירוע החיאתו של לזרוס, שמזין את המתח בין ישו לרשויות הדתיות. בתחילת השבוע כשישו נכנס לירושלים, הוא מתקבל על ידי ההמונים המריעים, מה שמוסיף למתח הזה[51].

===========

השבוע מתחיל עם כניסת הניצחון לירושלים . במהלך השבוע של "כהונתו האחרונה בירושלים", מבקר ישוע בבית המקדש, ויש לו סכסוך עם חלפני הכספים בנוגע לשימוש שלהם בבית המקדש למטרות מסחריות. לאחר מכן מתקיים ויכוח עם הכוהנים והזקן שבו מוטלת בספק סמכותו . אחד מתלמידיו, יהודה איש קריות, מחליט לבגוד בישוע תמורת שלושים פיסות כסף . [38]

לקראת סוף השבוע, ישוע עורך את הסעודה האחרונה עם תלמידיו, במהלכה הוא מכין את הסעודת, ומכין אותם לקראת יציאתו בשיח הפרידה. לאחר הסעודה, ישו נבגד בנשיקה כשהוא סובל בייסורים בגן, ונעצר. לאחר מעצרו, ישוע ננטש על ידי רוב תלמידיו, ופטרוס מכחיש אותו שלוש פעמים, כפי שחזה ישוע במהלך הסעודה האחרונה. השבוע האחרון שמתחיל עם כניסתו לירושלים, מסתיים בצליבתו וקבורתו באותו יום שישי

סבלו ומותו של ישו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגידה ומעצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיקת יהודה (1304–1306), פרסקו מאת ג'וטו, קפלת Scrovegni, פדובה, איטליה

במתי 26:36–46, במרקוס 14:32–42, לוקס 22:39–46 וביוחנן 18:1, מיד לאחר הסעודה האחרונה, ישוע מטייל כדי להתפלל, מתי ומרקוס מזהים את מקום התפילה הזה כגן . של גת שמנים . [120] [121]

ישוע מלווה בפטרוס, יוחנן וג'יימס הגדול, שאותם הוא מבקש "להישאר כאן ולשמור איתי". הוא מתרחק מהם "מרחק אבן", שם הוא חש עצב עצום ואומר " אבא שלי, אם זה אפשרי, תן לכוס הזו לעבור לידי. אף על פי כן, שיהיה כמו שאתה, לא אני, רוצה." [121] רק הבשורה של לוקס מזכירה את פרטי זיעת הדם של ישוע וביקורו של המלאך שמנחם את ישוע כשהוא מקבל את רצון האב. בשובו לתלמידים לאחר התפילה, הוא מוצא אותם ישנים ובמתי כ"ו:40 הוא שואל את פטרוס: "אם כן, האם אתם לא יכולים לשמור איתי שעה משמרת?" [121]

בהיותו בגן מופיע יהודה, מלווה בקהל הכולל את הכוהנים היהודים והזקנים ואנשים עם נשק. יהודה נותן לישוע נשיקה כדי לזהות אותו בפני הקהל אשר לאחר מכן עוצר את ישו[121] [122]. אחד מתלמידיו של ישו מנסה לעצור אותם ומשתמש בחרב כדי לכרות את אוזנו של אחד האנשים בקהל. [121] [122] לוק קובע שישו ריפא בנס את הפצע ויוחנן ומתיו קובעים שישוע מתח ביקורת על המעשה האלים, והתעקש שתלמידיו לא יתנגדו למעצרו. במתי 26:52 ישוע אומר את ההצהרה הידועה: כל מי שחי בחרב, ימות בחרב . [121] [122]

משפטו של ישו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישו עומד להיפגע מול הכהן הגדול אנאס, כמו ב- John 18:22, המתואר על ידי Madrazo, 1803.

בנרטיב של ארבע הבשורות הקנוניות לאחר בגידתו ומעצרו של ישו, הוא נלקח לסנהדרין, גוף שיפוטי יהודי. ישוע נשפט על ידי הסנהדרין, לועג ומוכה ונידון על כך שהוא טוען שהוא בן האלוהים . [122] [123] [124] לאחר מכן הוא נלקח אל פונטיוס פילטוס והזקנים היהודים מבקשים מפילטוס לשפוט ולגנות את ישו - מאשימים אותו בטענה שהוא מלך היהודים . [124] לאחר חקירה, עם מעט תשובות שסיפק ישו, פילטוס מצהיר בפומבי שהוא מוצא את ישו חף מפשע, אך הקהל מתעקש להעניש. לאחר מכן מורה פילטוס על צליבתו של ישוע. [122] [123] [124] [125] למרות שסיפורי הבשורה משתנים ביחס לפרטים שונים, הם מסכימים על האופי הכללי והמבנה הכללי של ניסיונותיו של ישוע. [125]

לאחר משפט הסנהדרין ישוע נלקח לחצרו של פילטוס בפרטוריום . רק בבשורת לוקס, כשהוא מגלה שישוע, בהיותו מגליל, שייך לתחום השיפוט של הורדוס אנטיפס, פילטוס מחליט לשלוח את ישוע להורדוס . הורדוס אנטיפס (אותו האיש שהורה בעבר על מותו של יוחנן המטביל ) רצה לראות את ישו במשך זמן רב, כי קיווה לקיים את אחד מהניסים של ישוע . [126] עם זאת, ישוע אינו אומר דבר בתגובה לשאלותיו של הורדוס, או להאשמות החריפות של ראשי הכוהנים והסופרים. הורדוס וחייליו לועגים לישו, לבשו עליו גלימה מהממת, כמלך היהודים, ושלחו אותו חזרה לפילאטוס. והורדוס ופילטוס התיידדו זה עם זה ביום ההוא, כי קודם היו באיבה. [127] לאחר שחקר את ישוע ולא קיבל תשובות, הורדוס רואה בישוע לא איום ומחזיר אותו לפילטוס. [128]

לאחר שובו של ישוע מחצרו של הורדוס, פילטוס מצהיר בפומבי כי הוא מוצא שישוע חף מהאישומים, אך ההמון מתעקש על עונש מוות. השלטון האוניברסלי של האימפריה הרומית הגביל את עונש המוות אך ורק לבית הדין של המושל הרומי [129] ופילאטוס החליט לשטוף את ידיו בפומבי כיוון שאינו מודע למותו של ישוע. לפיכך, פילטוס מציג את עצמו כסנגור הטוען בעניינו של ישוע ולא כשופט בדיון רשמי, ובכל זאת הוא מורה על צליבתו של ישוע. [130] [131] [132]

צליבתו וקבורתו של ישו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצליבה (1622) מאת סיימון וואט ; כנסיית ישו, גנואה

צליבתו של ישו מתוארת בכל ארבע הבשורות הקנוניות, ועליהן מעידים מקורות אחרים מאותו גיל (למשל יוספוס וטקיטוס), ונחשב כאירוע היסטורי. [133] [134]

לאחר הניסויים, ישוע עשה את דרכו לגולגולתא (הדרך נקראת באופן מסורתי דרך דולורוזה ) ושלוש הבשורות הסינופטיות מצביעות על כך שהוא נעזר בשמעון מקירנה, הרומאים הכריחו אותו לעשות זאת. [135] [136] בלוקס 23:27–28 ישוע אומר לנשים בהרבה אנשים שעוקבים אחריו לא לבכות בשבילו אלא בשביל עצמן וילדיהן. [135] פעם אחת בגולגולתא (גולגותא), הציעו לישו יין מעורבב עם מרה לשתות - מוצע בדרך כלל כסוג של משכך כאבים. בבשורותיהם של מתיו ומרקו נכתב שהוא סירב לכך. [135] [136]

לאחר מכן צלבו החיילים את ישו והטילו גורל על בגדיו. מעל ראשו של ישו על הצלב הייתה הכתובת מלך היהודים, והחיילים והעוברים במקום לעגו לו על התואר. ישו נצלב בין שני גנבים מורשעים, שאחד מהם נזף בישוע, בעוד השני הגן עליו. [135] [137] לכל בשורה יש תיאור משלה על מילותיו האחרונות של ישוע, הכוללות את שבע האמרות האחרונות על הצלב. [138] [139] [140] ביוחנן 19:26–27 ישוע מפקיד את אמו בידי התלמיד שאהב, ובלוק 23:34 הוא אומר: "אבי, סלח להם, כי הם לא יודעים מה הם עושים", המתפרש בדרך כלל כמחילה שלו לחיילים הרומאים. האחרים המעורבים. [138] [141] [142]

בשלוש הבשורות הסינופטיות, אירועים על טבעיים שונים מלווים את הצליבה, כולל חשכת השמים, רעידת אדמה ו(במתיו) תחיית הקדושים. [136] קריעת צעיף המקדש, עם מותו של ישוע, מוזכרת בתקציר. [136] החיילים הרומאים לא שברו את רגליו של ישו, כפי ששברו לשני הצלבים האחרים (שבירת הרגליים זירזה את תהליך הצליבה), שכן ישו כבר מת; נבואה זו שהתגשמה עוד יותר, כפי שצוין ביוחנן יט:36, "כי נעשו הדברים האלה למען יתקיים הכתוב, עצם ממנו לא ישבר." אחד החיילים פילח את הצד של ישו עם רומח ודם ומים זרמו החוצה. [137] במרקוס 15:39, כשהתרשם מהאירועים, קורא המאה הרומאי את ישוע בן האלוהים . [135] [136] [143] [144]

לאחר מותו של ישוע ביום שישי, ביקש יוסף מאריתאה את רשותו של פילטוס להסיר את הגופה. הגופה הוסרה מהצלב, נעטפה בבד נקי ונקברה בקבר חדש חצוב בסלע, בסיועו של נקדימון . [135] במתי 27:62–66 היהודים הולכים לפילאטוס למחרת הצליבה ומבקשים שומרים לקבר וגם חותמים את הקבר באבן כמו גם את השומר, כדי להיות בטוח שהגופה נשארת שם. [135] [145] [146]תבנית:Jesus Passion chronology

Empty tombBurial of JesusQuod scripsi, scripsiCrucifixion of JesusPilate's courtDenial of PeterSanhedrin trial of JesusArrest of Jesus

Last SupperEmpty tombBurial of JesusCrucifixion darknessMocking of JesusCrucifixion of JesusPilate's courtDenial of PeterSanhedrin trial of JesusArrest of JesusGethsemanePassover SederLast Supper

תחייתו מהמתים ועלייתו השמיימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחיית ישו מאת לוקאס קראנאך, 1558

הבשורות קובעות כי ביום הראשון של השבוע שלאחר הצליבה (בדרך כלל מתפרש כיום ראשון), חסידי ישו נתקלים בו קם מן המתים, לאחר שהתגלה קברו ריק. הברית החדשה אינה כוללת תיאור של "רגע התחייה" ובכנסייה המזרחית אייקונים אינם מתארים את הרגע הזה, אלא מציגים את נושאי המור, ומתארים סצנות של ישועה.

לאחר מכן, ישוע שקם לתחייה מופיע בפני חסידיו באותו יום ומספר פעמים לאחר מכן, נושא דרשות ואוכל ארוחת ערב עם כמה מהם, לפני העלייה לגן עדן. הבשורות של לוקס ומרקוס כוללות אזכורים קצרים של ההתעלות, אך ההתייחסויות העיקריות אליה נמצאות במקומות אחרים בברית החדשה.

לארבע הבשורות יש וריאציות בתיאור תחייתו של ישוע והופעותיו, אך ישנן ארבע נקודות שבהן כל הבשורות מתכנסות: הפיכת האבן שסגרה את הקבר, ביקור הנשים ב"ה יום ראשון בשבוע;" שישוע הקם בחר קודם להופיע בפני נשים (או אישה) ואמר להן (לה) להודיע לתלמידים האחרים; הבולטות של מרים מגדלנה בחשבונות. [147] [148] גרסאות קשורות לזמן המדויק שבו ביקרו הנשים בקבר, למספר ולזהותן של הנשים; מטרת ביקורם; הופעת השליח(ים) - מלאכי או אנושי; המסר שלהם לנשים; ותגובת הנשים. [147]

במתי 28:5, מרקוס 16:5, לוקס 24:4 ויוחנן 20:12 הוכרז על תחייתו ומוסבר לחסידים המגיעים לשם מוקדם בבוקר על ידי יצור אחד או שניים (או גברים או מלאכים) לבושים. גלימות בהירות המופיעות בקבר או בסמוך לו. תיאורי הבשורה משתנים באשר למי הגיע ראשון לקבר, אך הן נשים והן הונחו על ידי ישוע שקם להודיע לתלמידים האחרים. כל ארבעת החשבונות כוללים את מרים מגדלנה ושלושה כוללים את מרים אמו של ישוע. החשבונות של מרקוס 16:9, יוחנן 20:15 מצביעים על כך שישוע הופיע למגדלנה תחילה, ולוקס 16:9 מציין שהיא הייתה בין נושאי המור שהודיעו לתלמידים על תחיית המתים. במתי 28:11–15, כדי להסביר את הקבר הריק, הזקנים היהודים משחדים את החיילים ששמרו על הקבר כדי להפיץ את השמועה שתלמידיו של ישוע לקחו את גופתו.

הופעותיו של ישו לאחר תחייתו מהמתים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Noli me Tangere מאת אנטוניו דה קורג'יו, כ. 1534

John 20:15–17 ישוע מופיע למרים מגדלנה זמן קצר לאחר תחייתו. בהתחלה היא לא מזהה אותו וחושבת שהוא הגנן. כשהוא אומר את שמה, היא מזהה אותו ובכל זאת הוא אומר לה Noli me Tangere, אל תיגע בי, "כי עדיין לא עליתי אל אבי."

מאוחר יותר באותו יום, בשעות הערב, ישוע מופיע לתלמידים ומראה להם את הפצעים בידיו ובצד שלו John 20:19–21 . תומאס השליח אינו נוכח באותה פגישה ומאוחר יותר מביע ספק לגבי תחייתו של ישוע. בעוד תומס מביע את ספקותיו, בפרק המוכר של תומאס המפקפק בג'ון 20:24–29 ישוע מופיע אליו ומזמין אותו להכניס את אצבעו לתוך החורים שנוצרו מהפצעים בידיו ובצדו של ישוע. לאחר מכן תומס מצהיר על אמונתו בישוע. Matthew 28:16–20, בוועדה הגדולה ישוע מופיע בפני חסידיו על הר בגליל וקורא להם להטביל את כל העמים בשם "האב, הבן ורוח הקודש".

לוקס 24:13–32 מתאר את הופעת הדרך לאמאוס שבה בזמן שתלמיד בשם קליאופס הלך לעבר אמאוס עם תלמיד אחר, הם פגשו את ישוע, שמאוחר יותר סועד איתם ארוחת ערב. למרקוס 16:12–13 יש סיפור דומה המתאר את הופעתו של ישוע בפני שני תלמידים בזמן שהם טיילו בארץ, בערך באותו זמן בסיפור הבשורה. בתפיסה המופלאה של 153 דגים ישוע מופיע לתלמידיו על הכנרת, ולאחר מכן ישוע מעודד את השליח פטרוס לשרת את חסידיו.

עלייתו של ישו השמיימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עליית ישו מאת גארופלו 1520

עלייתו של ישו ( האנגלית מתוך מעשי הוולגטה הלטינית 1:9-11 כותרת הסעיף: Ascensio Iesu ) היא התורה הנוצרית המצוי בברית החדשה כי ישוע שקם לתחייה הועלה לגן עדן בגופו שקם לתחייה, בנוכחות אחד עשר. שליחיו, המתרחשים 40 יום לאחר תחיית המתים. בנרטיב המקראי, מלאך אומר לתלמידים המתבוננים שביאתו השנייה של ישוע תתרחש באותו אופן כמו עלייתו. [149]

הבשורות הקנוניות כוללות שני תיאורים קצרים של עלייתו של ישוע בלוקס 24:50–53 ובמרקוס 16:19, שבהם היא מתרחשת ביום ראשון של חג הפסחא. [150] תיאור מפורט יותר של עלייתו הגופנית של ישוע לעננים ניתן במעשי השליחים ( 1:9–11 ), שם הנרטיב מתחיל בתיאור הופעותיו של ישוע לאחר תחייתו ומתאר את האירוע כמתרחש ארבעים יום. יותר מאוחר. [151] [152]

מעשי השליחים 1:9–12 מציין את מיקומה של העלייה לשמיים כ"הר הנקרא זית " ליד ירושלים. מעשי השליחים 1:3 קובע שישוע: :"הראה את עצמו חי לאחר תשוקתו על ידי הוכחות רבות, נגלה אליהם בחלוף ארבעים יום, ודיבר בדברים על מלכות האלוהים". לאחר מתן מספר הנחיות לשליחים, מעשי השליחים א' ט' מתאר את ההתעלות באופן הבא: "וַיֹּאמֶר אֵלֶּה בַּאֲשֶׁר הִרְאוּ וַיִּקָּחֵהוּ עָנָן מֵעֵינֵיהֶם." בעקבות זאת מופיעים שני גברים לבושים בלבן ואומרים לשליחים שישוע ישוב באותו אופן שבו נלקח, והשליחים ישובו לירושלים. [152]

במעשי השליחים ב':30–33, באפסיים ד'8-10 וב -1 טימותיאוס ג':16 (שם ישוע נלכד לתפארת) מדברים על ההתעלות כעובדה מקובלת, בעוד שבעברים י':12 מתארים את ישוע כיושב בגן עדן . . [153]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבשורות, כרונולוגיה והיסטוריות

  • הטבילה של ישוע
  • תורת המיתוס של המשיח
  • כרונולוגיה של ישו
  • הרמוניה של הבשורה
  • ישו היסטורי
  • ישו בנצרות
  • חיי ישו באמנות
  • משרד ישו
  • ציר הזמן של הנצרות
  • ציר הזמן של התנ"ך

אתרים קשורים

הערות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Cox, Steven L.; Easley, Kendell H (2007). Harmony of the Gospels. ISBN 978-0-8054-9444-0.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ברוס ג'יי מלינה: חלונות על עולמו של ישו: מסע בזמן ליהודה העתיקה. הוצאת ווסטמינסטר ג'ון נוקס: לואיוויל (קנטקי) 1993
  • ברוס ג'יי מלינה: עולם הברית החדשה: תובנות מאנתרופולוגיה תרבותית . מהדורה שלישית, ווסטמינסטר ג'ון נוקס פרס לואיוויל (קנטקי) 2001
  • אקהארד שטגמן ו-וולפגנג שטגמן: תנועת ישו: היסטוריה חברתית של המאה הראשונה שלה. הוצאת מבצר אוגסבורג: מיניאפוליס 1999

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Media related to Life of Jesus in the New Testament at Wikimedia Commons

תבנית:Jesus footerהדרשה על ההרתבנית:Sermon on the Mount [[קטגוריה:פרשנות המקרא]] [[קטגוריה:ישו]] [[קטגוריה:הברית החדשה]] [[קטגוריה:נצרות]] [[קטגוריה:דפים עם תרגומים שלא נסקרו]]

  1. ^ Medieval Italy: An Encyclopedia by Christopher Kleinhenz (Nov 2003) Routledge, מסת"ב 0415939305 p. 310
  2. ^ 1 2 Jesus and the Gospels: An Introduction and Survey by Craig L. Blomberg 2009 מסת"ב 0-8054-4482-3 pp. 441–442
  3. ^ 1 2 The encyclopedia of Christianity, Volume 4 by Erwin Fahlbusch, 2005 מסת"ב 978-0-8028-2416-5 pp. 52–56
  4. ^ "When were the Bible books written?". www.gty.org. נבדק ב-2015-11-23.
  5. ^ The Bible Knowledge Background Commentary by Craig A. Evans 2003 מסת"ב 0-7814-3868-3 pp. 465–477
  6. ^ 1 2 The Bible Knowledge Background Commentary: Matthew-Luke, Volume 1 by Craig A. Evans 2003 מסת"ב 0-7814-3868-3 pages 521–530 שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Evans521" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  7. ^ 1 2 The Bible Knowledge Commentary: New Testament edited by John F. Walvoord, Roy B. Zuck 1983 מסת"ב 978-0-88207-812-0 page 91 שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Zuck91" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  8. ^ היסטוריון וסנטור רומאי שכתב על ישו ועל צליבתו בידי פונטיוס פילטוס ועל ראשית הנצרות בערך בשנת 116 לספירה.
  9. ^ בשורת לוקס ג' 38-23; בשורת מתי א' 17-1.
  10. ^ Where Christology began: essays on Philippians 2 by Ralph P. Martin, Brian J. Dodd 1998 ISBN 0-664-25619-8 p. 28
  11. ^ The purpose of the Biblical genealogies by Marshall D. Johnson 1989 ISBN 0-521-35644-X pp. 229–233
  12. ^ Joseph A. Fitzmyer, The Gospel According to Luke I–IX. Anchor Bible. Garden City: Doubleday, 1981, pp. 499–500.
  13. ^ I. Howard Marshall, "The Gospel of Luke" (The New International Greek Testament Commentary). Grand Rapids: Eerdmans, 1978, p. 158.
  14. ^ The Gospel of Luke by William Barclay 2001 ISBN 0-664-22487-3 pp. 49–50
  15. ^ Luke: an introduction and commentary by Leon Morris 1988 ISBN 0-8028-0419-5 p. 110
  16. ^ Cox (2007) pp. 285–286
  17. ^ Marcus J. Borg, John Dominic Crossan, The First Christmas (HarperCollins, 2009) p. 95.
  18. ^ "biblical literature." Encyclopædia Britannica. Encyclopædia Britannica Online. 2011. .
  19. ^ Mark D. Roberts Can We Trust the Gospels?: Investigating the Reliability of Matthew, Mark, Luke and John Good News Publishers, 2007 p. 102
  20. ^ Casey, Maurice (2010). Jesus of Nazareth: An Independent Historian's Account of His Life and Teaching. Bloomsbury. pp. 145–146.
  21. ^ Vermes, Géza (2006-11-02). The Nativity: History and Legend. Penguin Books Ltd. p. 64. ISBN 978-0-14-102446-2.
  22. ^ Sanders, E. P. The historical figure of Jesus. Penguin, 1993. pp. 85–88.
  23. ^ Jeremy Corley New Perspectives on the Nativity Continuum International Publishing Group, 2009 p. 22.
  24. ^ Interpreting Gospel Narratives: Scenes, People, and Theology by Timothy Wiarda 2010 מסת"ב 0-8054-4843-8 pp. 75–78
  25. ^ Jesus, the Christ: Contemporary Perspectives by Brennan R. Hill 2004 מסת"ב 1-58595-303-2 p. 89
  26. ^ The Gospel of Luke by Timothy Johnson 1992 מסת"ב 0-8146-5805-9 p. 72
  27. ^ Recovering Jesus: the witness of the New Testament Thomas R. Yoder Neufeld 2007 מסת"ב 1-58743-202-1 p. 111
  28. ^ 1 2 Essays in New Testament interpretation by Charles Francis Digby Moule 1982 מסת"ב 0-521-23783-1 p. 63 שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "digby" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  29. ^ 1 2 The Melody of Faith: Theology in an Orthodox Key by Vigen Guroian 2010 מסת"ב 0-8028-6496-1 p. 28 שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Faith page 28" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  30. ^ Scripture in tradition by John Breck 2001 מסת"ב 0-88141-226-0 p. 12
  31. ^ 1 2 3 Redford, Douglas. The Life and Ministry of Jesus: The Gospels, 2007 מסת"ב 0-7847-1900-4 pp. 117–130 שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Redford117" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  32. ^ 1 2 3 4 Christianity:くぁ an introduction by Alister E. McGrath 2006 מסת"ב 978-1-4051-0901-7 pp. 16–22 שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Alister16" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  33. ^ 1 2 3 4 The Christology of Mark's Gospel by Jack Dean Kingsbury 1983 מסת"ב 0-8006-2337-1 pp. 91–95 שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "KingsburyMark" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  34. ^ 1 2 3 4 The Cambridge companion to the Gospels by Stephen C. Barton מסת"ב 0-521-00261-3 pp. 132–133 שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Barton132" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  35. ^ 1 2 St Mark's Gospel and the Christian faith by Michael Keene 2002 מסת"ב 0-7487-6775-4 pp. 24–25 שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Mark pages 24-25" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  36. ^ The people's New Testament commentary by M. Eugene Boring, Fred B. Craddock 2004 מסת"ב 0-664-22754-6 pp. 256–258
  37. ^ The Bible Knowledge Background Commentary: Matthew-Luke, Volume 1 by Craig A. Evans 2003 מסת"ב 0-7814-3868-3 pp. 381–395
  38. ^ 1 2 All the Apostles of the Bible by Herbert Lockyer 1988 מסת"ב 0-310-28011-7 pp. 106–111 שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Lockyer106" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  39. ^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם Kostenberger140
  40. ^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם ChronosPaul
  41. ^ Jesus & the Rise of Early Christianity: A History of New Testament Times by Paul Barnett 2002 מסת"ב 0-8308-2699-8 pp. 19–21
  42. ^ Sanders, E. P. (1993). "The Historical Figure of Jesus": 11, 249. {{cite journal}}: Cite journal requires |journal= (עזרה)
  43. ^ 1 2 The Gospel according to Matthew by Leon Morris מסת"ב 0-85111-338-9 p. 71 שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Matthew' page 71" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  44. ^ 1 2 The Life and Ministry of Jesus: The Gospels by Douglas Redford 2007 מסת"ב 0-7847-1900-4 pp. 143–160 שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Redford143" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  45. ^ 1 2 Steven L. Cox, Kendell H Easley, 2007 Harmony of the Gospels מסת"ב 0-8054-9444-8 pp. 97–110 שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Steven L. Cox pages 97-110" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  46. ^ The Life and Ministry of Jesus: The Gospels by Douglas Redford 2007 מסת"ב 0-7847-1900-4 pp. 165–180
  47. ^ 1 2 Steven L. Cox, Kendell H Easley, 2007 Harmony of the Gospels מסת"ב 0-8054-9444-8 pp. 121–135 שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Steven L. Cox pages 121-135" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  48. ^ 1 2 3 Steven L. Cox, Kendell H Easley, 2007 Harmony of the Gospels מסת"ב 0-8054-9444-8 p. 137 שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Steven L. Cox page 137" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  49. ^ 1 2 3 The Life and Ministry of Jesus: The Gospels by Douglas Redford 2007 מסת"ב 0-7847-1900-4 pp. 211–229 שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Jesus pages 211-229" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  50. ^ 1 2 3 4 Mercer dictionary of the Bible by Watson E. Mills, Roger Aubrey Bullard 1998 מסת"ב 0-86554-373-9 p. 929 שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Bible' page 929" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  51. ^ 1 2 3 4 Steven L. Cox, Kendell H Easley, 2007 Harmony of the Gospels מסת"ב 0-8054-9444-8 pp. 155–170 שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Cox155" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  52. ^ 1 2 3 Matthew by David L. Turner 2008 מסת"ב 0-8010-2684-9 p. 613 שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Turner613" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  53. ^ The Encyclopedia of Christianity, Volume 4 by Erwin Fahlbusch, 2005 מסת"ב 978-0-8028-2416-5 pp. 52–56
  54. ^ "Evidence for the Resurrection". www.leaderu.com. נבדק ב-2015-11-23.
  55. ^ "1 Corinthians 15 NIV". biblehub.com. נבדק ב-2015-11-23.
  56. ^ Jesus in the Synagogue of Capernaum: The Pericope and its Programmatic Character for the Gospel of Mark by John Chijioke Iwe 1991 מסת"ב 978-8876528460 p. 7
  57. ^ The Sermon on the mount: a theological investigation by Carl G. Vaught 2001 מסת"ב 978-0-918954-76-3 pp. xi–xiv
  58. ^ The Life and Ministry of Jesus: The Gospels by Douglas Redford 2007 מסת"ב 0-7847-1900-4 pp. 189–207
  59. ^ Medieval art: a topical dictionary by Leslie Ross 1996 מסת"ב 978-0-313-29329-0 p. 30
  60. ^ Jesus of history, Christ of faith by Thomas Zanzig 2000 מסת"ב 0-88489-530-0 p. 118
  61. ^ The Gospel and Epistles of John: A Concise Commentary by Raymond Edward Brown 1988 מסת"ב 978-0-8146-1283-5 pp. 25–27
  62. ^ 1 2 3 Harrington, Daniel J., SJ. "Jesus Goes Public." America, Jan. 7–14, 2008, pp. 38ff
  63. ^ Pope Benedict XVI. Jesus of Nazareth. Doubleday Religion, 2007. מסת"ב 978-0-385-52341-7
  64. ^ The Gospel of Matthew by Daniel J. Harrington 1991 מסת"ב 0-8146-5803-2 p. 63
  65. ^ Studying the historical Jesus: evaluations of the state of current research by Bruce Chilton, Craig A. Evans 1998 מסת"ב 90-04-11142-5 pp. 187–198
  66. ^ Jesus as a figure in history: how modern historians view the man from Galilee by Mark Allan Powell 1998 מסת"ב 0-664-25703-8 p. 47
  67. ^ 1 2 Jesus Remembered by James D. G. Dunn 2003 מסת"ב 0-8028-3931-2 p. 339
  68. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:ברית חדשה
    סוג לא תואם [ 3 ]         שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:ברית חדשה) אין ספר Matthew.ספר לא קיים. אנא עיינו ברשימת השמות המותרים לרשימת הערכים הקיימים לתבנית זו., New International Version
  69. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:ברית חדשה
    סוג לא תואם [ 3 ]         שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:ברית חדשה) אין ספר Mark.ספר לא קיים. אנא עיינו ברשימת השמות המותרים לרשימת הערכים הקיימים לתבנית זו., NIV
  70. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:ברית חדשה
    סוג לא תואם [ 3 ]         שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:ברית חדשה) אין ספר Luke.ספר לא קיים. אנא עיינו ברשימת השמות המותרים לרשימת הערכים הקיימים לתבנית זו., NIV
  71. ^ The Gospel according to Matthew by Leon Morris 1992 מסת"ב 0-85111-338-9 p. 83
  72. ^ Luke by Fred B. Craddock 1991 מסת"ב 0-8042-3123-0 p. 69
  73. ^ The beginning of the Gospel: introducing the Gospel according to Mark by Eugene LaVerdiere 1999 מסת"ב 0-8146-2478-2 p. 49
  74. ^ "Luke 5:1–11, New International Version". Biblegateway. נבדק ב-2012-07-18.
  75. ^ John Clowes, The Miracles of Jesus Christ published by J. Gleave, Manchester, UK, 1817, p. 214, available on Google books
  76. ^ The Gospel of Luke by Timothy Johnson, Daniel J. Harrington, 1992 מסת"ב 0-8146-5805-9 p. 89
  77. ^ The Gospel of Luke, by Joel B. Green 1997 מסת"ב 0-8028-2315-7 p. 230
  78. ^ H. Van der Loos, 1965 The Miracles of Jesus, E.J. Brill Press, Netherlands page 599
  79. ^ Dmitri Royster 1999 The miracles of Christ מסת"ב 0-88141-193-0 p. 71
  80. ^ The Gospel according to Matthew: an introduction and commentary by R. T. France 1987 מסת"ב 0-8028-0063-7 p. 154
  81. ^ Michael Keene 2002 St Mark's Gospel and the Christian faith מסת"ב 0-7487-6775-4 p. 26
  82. ^ John Clowes, 1817 The Miracles of Jesus Christ published by J. Gleave, Manchester, UK p. 47
  83. ^ The Gospel of Matthew by R. T. France 2007 מסת"ב 0-8028-2501-X p. 349
  84. ^ The first gospel by Harold Riley, 1992 מסת"ב 0-86554-409-3 p. 47
  85. ^ Mercer dictionary of the Bible by Watson E. Mills, Roger Aubrey Bullard 1998 מסת"ב 0-86554-373-9 p. 48
  86. ^ The life of Jesus by David Friedrich Strauss, 1860 published by Calvin Blanchard, p. 340
  87. ^ Luke by Sharon H. Ringe 1995 מסת"ב 0-664-25259-1 pp. 151–152
  88. ^ Robert Maguire 1863 The miracles of Christ published by Weeks and Co. London p. 185
  89. ^ Merrill Chapin Tenney 1997 John: Gospel of Belief מסת"ב 0-8028-4351-4 p. 114
  90. ^ Dwight Pentecost 2000 The words and works of Jesus Christ מסת"ב 0-310-30940-9 p. 234
  91. ^ Jesus the miracle worker: a historical & theological study by Graham H. Twelftree 1999 מסת"ב 0-8308-1596-1 p. 79
  92. ^ 1 2 Jesus the miracle worker: a historical & theological study by Graham H. Twelftree 1999 מסת"ב 0-8308-1596-1 pp. 133–134
  93. ^ Berard L. Marthaler 2007 The creed: the apostolic faith in contemporary theology מסת"ב 0-89622-537-2 p. 220
  94. ^ Lockyer, Herbert, 1988 All the Miracles of the Bible מסת"ב 0-310-28101-6 p. 235
  95. ^ Lamar Williamson 1983 Mark מסת"ב 0-8042-3121-4 pp. 138–140
  96. ^ 1 2 The Collegeville Bible Commentary: New Testament by Robert J. Karris 1992 מסת"ב 0-8146-2211-9 pp. 885–886 שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Karris" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  97. ^ 1 2 Who do you say that I am? Essays on Christology by Jack Dean Kingsbury, Mark Allan Powell, David R. Bauer 1999 מסת"ב 0-664-25752-6 p. xvi שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Kingsbury" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  98. ^ Christology and the New Testament by Christopher Mark Tuckett 2001 מסת"ב 0-664-22431-8 p. 109
  99. ^ The people's New Testament commentary by M. Eugene Boring, Fred B. Craddock 2004 מסת"ב 0-664-22754-6 p. 69
  100. ^ 1 2 One teacher: Jesus' teaching role in Matthew's gospel by John Yueh-Han Yieh 2004 מסת"ב 3-11-018151-7 pp. 240–241
  101. ^ The Gospel of Matthew by Rudolf Schnackenburg 2002 מסת"ב 0-8028-4438-3 pp. 7–9
  102. ^ Casey, Maurice (2010). Jesus of Nazareth. Bloomsbury. pp. 188–189.
  103. ^ 1 2 3 Transfiguration by Dorothy A. Lee 2005 מסת"ב 978-0-8264-7595-4 pp. 21–30
  104. ^ 1 2 Lockyer, Herbert, 1988 All the Miracles of the Bible מסת"ב 0-310-28101-6 p. 213 שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "lockyer213" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  105. ^ Clowes, John, 1817, The Miracles of Jesus Christ published by J. Gleave, Manchester, UK p. 167
  106. ^ Henry Rutter, Evangelical harmony Keating and Brown, London 1803. p. 450
  107. ^ Karl Barth Church dogmatics מסת"ב 0-567-05089-0 p. 478
  108. ^ Nicholas M. Healy, 2003 Thomas Aquinas: theologian of the Christian life מסת"ב 978-0-7546-1472-2 p. 100
  109. ^ Transfiguration by Dorothy A. Lee 2005 מסת"ב 978-0-8264-7595-4 p. 2
  110. ^ The temptations of Jesus in Mark's Gospel by Susan R. Garrett 1996 מסת"ב 978-0-8028-4259-6 pp. 74–75
  111. ^ Matthew for Everyone by Tom Wright 2004 מסת"ב 0-664-22787-2 p. 9
  112. ^ Big Picture of the Bible – New Testament by Lorna Daniels Nichols 2009 מסת"ב 1-57921-928-4 p. 12
  113. ^ John by Gerard Stephen Sloyan 1987 מסת"ב 0-8042-3125-7 p. 11
  114. ^ Preaching Matthew's Gospel by Richard A. Jensen 1998 מסת"ב 978-0-7880-1221-1 pp. 25 & 158
  115. ^ 1 2 3 Behold the King: A Study of Matthew by Stanley D. Toussaint 2005 מסת"ב 0-8254-3845-4 pp. 215–216
  116. ^ 1 2 Matthew by Larry Chouinard 1997 מסת"ב 0-89900-628-0 p. 321
  117. ^ The Cradle, the Cross, and the Crown: An Introduction to the New Testament by Andreas J. Köstenberger, L. Scott Kellum 2009 מסת"ב 978-0-8054-4365-3 pp. 312–313
  118. ^ Francis J. Moloney, Daniel J. Harrington, 1998 The Gospel of John Liturgical Press מסת"ב 0-8146-5806-7 p. 325
  119. ^ Jesus and the Gospels: An Introduction and Survey by Craig L. Blomberg 2009 מסת"ב 0-8054-4482-3 pp. 224–229
  120. ^ The Synoptics: Matthew, Mark, Luke by Ján Majerník, Joseph Ponessa, Laurie Watson Manhardt 2005 מסת"ב 1-931018-31-6 page 169
  121. ^ 1 2 3 4 5 6 The Bible Knowledge Commentary: New Testament edited by John F. Walvoord, Roy B. Zuck 1983 מסת"ב 978-0-88207-812-0 pages 83–85 שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Zuck83" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  122. ^ 1 2 3 4 5 The Bible Knowledge Background Commentary: Matthew-Luke, Volume 1 by Craig A. Evans 2003 מסת"ב 0-7814-3868-3 page 487-500 שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "CEvans487" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  123. ^ 1 2 Jesus and the Gospels: An Introduction and Survey by Craig L. Blomberg 2009 מסת"ב 0-8054-4482-3 pages 396–400
  124. ^ 1 2 3 Holman Concise Bible Dictionary 2011 מסת"ב 0-8054-9548-7 pages 608–609
  125. ^ 1 2 The International Standard Bible Encyclopedia by Geoffrey W. Bromiley 1982 מסת"ב 0-8028-3782-4 pages 1050–1052
  126. ^ Pontius Pilate: portraits of a Roman governor by Warren Carter 2003 מסת"ב 978-0-8146-5113-1 pages 120–121
  127. ^ New Testament History by Richard L. Niswonger 1992 מסת"ב 0-310-31201-9 page 172
  128. ^ Bromiley, Geoffrey W. (1995), International Standard Bible Encyclopedia. Wm. B. Eerdmans Publishing. vol. K-P. p. 929.
  129. ^ International Standard Bible Encyclopedia. by Geoffrey W. Bromiley 1982 vol. K-P, p. 979.
  130. ^ Bond, Helen Katharine (1998). Pontius Pilate in History and Interpretation. Cambridge University Press. p. 159. ISBN 978-0-521-63114-3.
  131. ^ Matthew (New Cambridge Bible Commentary) by Craig A. Evans (Feb 6, 2012) מסת"ב 0521812143 page 454
  132. ^ The Historical Jesus Through Catholic and Jewish Eyes by Bryan F. Le Beau, Leonard J. Greenspoon and Dennis Hamm (Nov 1, 2000) מסת"ב 1563383225 pages 105–106
  133. ^ Funk, Robert W.; Jesus Seminar (1998). The acts of Jesus: the search for the authentic deeds of Jesus. San Francisco: Harper.
  134. ^ The Word in this world by Paul William Meyer, John T. Carroll 2004 מסת"ב 0-664-22701-5 page 112
  135. ^ 1 2 3 4 5 6 7 The Bible Knowledge Background Commentary: Matthew-Luke, Volume 1 by Craig A. Evans 2003 מסת"ב 0-7814-3868-3 page 509-520 שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Evans2003" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  136. ^ 1 2 3 4 5 The Cradle, the Cross, and the Crown: An Introduction to the New Testament by Andreas J. Köstenberger, L. Scott Kellum 2009 מסת"ב 978-0-8054-4365-3 pages 211–214 שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Kostenberger211" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  137. ^ 1 2 Merriam-Webster's encyclopedia of world religions by Merriam-Webster, Inc. 1999 מסת"ב 978-0-87779-044-0 page 271 שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Miriam271" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  138. ^ 1 2 Geoffrey W. Bromiley, International Standard Bible Encyclopedia, Eerdmans Press 1995, מסת"ב 0-8028-3784-0 page 426
  139. ^ Joseph F. Kelly, An Introduction to the New Testament 2006 מסת"ב 978-0-8146-5216-9 page 153
  140. ^ Jesus: the complete guide by Leslie Houlden 2006 מסת"ב 0-8264-8011-X page 627
  141. ^ Mercer dictionary of the Bible by Watson E. Mills, Roger Aubrey Bullard 1998 מסת"ב 0-86554-373-9 page 648
  142. ^ Reading Luke-Acts: dynamics of Biblical narrative by William S. Kurz 1993 מסת"ב 0-664-25441-1 page 201
  143. ^ The Gospel according to Mark by George Martin 2o05 מסת"ב 0-8294-1970-5 page 440
  144. ^ Mark by Allen Black 1995 מסת"ב 0-89900-629-9 page 280
  145. ^ The Gospel of Matthew by Daniel J. Harrington 1991 מסת"ב 0-8146-5803-2 page 404
  146. ^ The Gospel according to Matthew by Leon Morris מסת"ב 0-85111-338-9 page 727
  147. ^ 1 2 Stagg, Evalyn and Frank. Woman in the World of Jesus. Philadelphia: Westminster Press, 1978, p. 144–150.
  148. ^ Setzer, Claudia. "Excellent Women: Female Witness to the Resurrection." Journal of Biblical Literature, Vol. 116, No. 2 (Summer, 1997), pp. 259–272
  149. ^ "Ascension, The." Macmillan Dictionary of the Bible. London: Collins, 2002. Credo Reference. Web. 27 September 2010. מסת"ב 0333648056
  150. ^ Fred B. Craddock, Luke (Westminster John Knox Press, 2009), page 293
  151. ^ Luke by Fred B. Craddock 2009 מסת"ב 0664234356 pages 293–294
  152. ^ 1 2 New Testament Theology by Frank J. Matera 2007 מסת"ב 066423044X pages 53–54 שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Matera53" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  153. ^ Eerdmans Dictionary of the Bible by D. N. Freedman, David Noel, Allen Myers and Astrid B. Beck 2000 מסת"ב 9053565035 page 110
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:Emgaz/חייו_של_ישו&oldid=36637918"