נוהל חניבעל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נוהל חניבעל הוא פקודה מטכ"לית של צה"ל שעוסקת בכללים לפעולה מיידית במקרה של חטיפת חייל בידי האויב.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

"חניבעל" הוא שמו של נוהל שקובע שורה של תקנות במקרה של הכרזה על חטיפת חייל. הנוהל נוצר כדי להפעיל תגובה אוטומטית לסיכול חטיפה, בלי לקבל אישורים על כל פעולה, דבר שאורך זמן רב. הוא כולל הצבת מחסומים, פגיעה בתשתיות כגון גשרים וכבישים למניעת התקדמות החוטפים והפעלת ירי מאסיבי לעבר החוטפים. לפי האלוף יעקב עמידרור נבחר השם "חניבעל" באופן אקראי על ידי המחשב הצה"לי. חניבעל היה מצביא בן קרתגו שהעדיף להתאבד בבליעת רעל כאשר הרומאים דרשו את ראשו.‏[1].

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים סירבה מדינת ישראל פעמים רבות לנהל משא-ומתן עם ארגוני טרור לשם שחרור שבויים מחשש שהדבר יתפרש ככניעה ויזמין פעולות טרור נוספות. מדיניות זו הובילה למספר הצלחות ראויות לציון, כגון מבצע אנטבה, אך גרמה גם לאובדן חיי אדם, כמו בטבח מעלות. במהלך מספר אירועים בהם חיילים נפלו בשבי ופתרון צבאי לא היה בנמצא, נאלצה ישראל לנהל משא ומתן עם החוטפים, שהוביל לשחרור שנוי במחלוקת של מאות ואף אלפי מחבלים מבתי הכלא בישראל, הבולט שבהם הוביל לעסקת ג'יבריל ב-1985.

כבר בשנת 82, עם שביית שמונת חיילי הנח"ל בלבנון, הונהגה בצה"ל הוראה בעל פה לפיה יש לעשות הכל כדי למנוע נפילה בשבי של חיילים, אך הדעות לגבי משמעות ההוראה חלוקות. לפי אלוף פיקוד הצפון בשנים אלו, אורי אור, ההוראה התייחסה לפעולות כגון חסימת צירים ופגיעה במכונית מילוט של החוטפים בשביל לעצור אותה אך לא להרג מכוון, בעוד שחיילים העידו כי הייתה הוראה מפורשת לירי על מכונית גם במחיר פגיעה ביושביו.‏[2]

בעקבות שביית יוסף פינק ורחמים אלשיך בשנת 1986, וככל הנראה בשל החשש מעסקת חילופי שבויים נוספת בדומה לעסקת ג'יבריל, התעורר בצה"ל הצורך בגיבוש ההוראה בעל פה לכדי נוהל כתוב והוא הוכנס כסעיף כתוב לנוהל הכללי על ידי אלוף פיקוד הצפון, יוסי פלד, קצין אג"ם הפיקודי אל"מ גבי אשכנזי וקצין המודיעין הפיקודי, אל"מ יעקב עמידרור. הנוהל הובא לידיעת חיילים שנדרשו לפעול לפיו.

הנוהל לסיכול חטיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסעיף המקורי שנוסף ב-86 עסק בהוראות פתיחה באש למקרה של חטיפת חייל, ולפיו יש לפעול בכל דרך אפשרית לשם סיכול החטיפה, כולל ירי לעבר החוטפים וסיכון החטופים:

א. בזמן מחטף הופכת המשימה העיקרית חילוץ חיילינו מידי החוטפים גם במחיר של פגיעה או פציעת חיילינו. ב. במידה ויזוהו החוטפים והחטופים ולא נענו לקריאות לעצור, יש לבצע ירי נק"ל (נשק קל), על מנת להוריד את החוטפים לקרקע, או לעצור אותם. ד. אם לא עצר הרכב או החוטפים, יש לירות לעברם ירי נשק קל בבודדת, במכוון, על מנת לפגוע בחוטפים גם אם המשמעות פגיעה בחיילינו. (סעיף זה לווה בהערת כוכבית שהדגישה: בכל מקרה ייעשה הכל על מנת לעצור הרכב ולא לאפשר בריחתו").

לאורך השנים שונתה הפקודה מספר פעמים בעקבות ביקורת שהושמעה על ההיתר לסכן חיי החטופים. על פי אחד הנוסחים קבע הנוהל כי "יופעל שיקול דעת מפקדים לירי טנקים". בנובמבר 99 דן הרמטכ"ל בפקודה בעקבות שאילתה של דן מרידור, ונקבע נוסח נוסף לפיו יש לעשות כל מאמץ להימנע מפגיעה בחטופים. ב-2002 הפקודה שונתה שוב וכללה את הנוסח: "בזמן חטיפה, המשימה העיקרית היא לחלץ את החייל החטוף מידי החוטפים", וכן הושמט המשפט "גם במחיר של פגיעה או פציעה של חיילינו". עוד נקבע כי יש לירות רק בגלגלי הרכב החטוף בלי לסכן את חיי החטוף. בינואר 2003 פורסמה פקודה מטכ"לית חדשה בנושא לאחר התייעצות עם הפרקליטות הצבאית, אך הנוסח שלה לא פורסם. בשנת 2014 טען מנסח הקוד האתי של צה"ל, פרופ' אסא כשר, כי קיימים מספר נוסחים מקבילים לפקודה, אך לכולם עיקרון משותף, כפי שנכתב לדבריו בנוסח שנוצר באוקטובר 2010: "יש לפעול, ככל הניתן, לעצירת פעולת החטיפה, לרבות הפעלת אש, אך לא באופן שעלול להוביל בסבירות גבוהה למותו של החטוף, זאת מתוך הבנה שערך חיי החטוף גבוה ממחיר החטיפה".[3]

באוקטובר 2011 הדגיש הרמטכ"ל, בני גנץ, שהנוהל אינו מאפשר ירי שמטרתו היא הריגת החייל החטוף.‏[4]

בינואר 2015 קבע היועץ המשפטי לממשלה שהנוהל ראוי, וכי הוא עומד בכללי המשפט הבינלאומי.גם הוא הדגיש שהנוהל אוסר להרוג חייל חטוף.‏[5]

הפעלת הנוהל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרי חטיפה אחדים הופעל הנוהל, אך לא תמיד הביא לסיכול החטיפה.

במהלך חטיפת החיילים בהר דב ב-7 באוקטובר 2000 תקף חזבאללה רכב סיור לא ממוגן של צה"ל שערך סיור לאורך גדר הגבול בגזרת הר דב, וחטף את שלושת החיילים שבו. צה"ל ניסה לעכב את הכוח החוטף באמצעות ירי של טנקים ומרגמות, סריקות באזור (כולל עם מסוקי הקרב, שהגיעו לשטח רק 45 דקות לאחר אירוע החטיפה‏[6]), ותקיפות של חיל האוויר על מוצבי חזבאללה סמוכים.

חטיפת חיילי צה"ל בגבול לבנון הביאה לפתיחתה של מלחמת לבנון השנייה. בבוקר 12 ביולי 2006 חטף כוח חזבאללה שני חיילי צה"ל. נוהל חניבעל הוכרז יותר מחצי שעה לאחר החטיפה.‏[7] טנק צה"לי ונגמחון נשלחו לאחר כשעה ללבנון בעקבות החטופים במטרה לאתרם, הטנק עלה על מטען גחון שנאמד במאות קילוגרמים של חומר נפץ וארבעת אנשי צוותו נהרגו.

בעקבות חטיפת גלעד שליט בגבול רצועת עזה ב-25 ביוני 2006 הופעל נוהל חניבעל רק כשעה לאחר החטיפה, שלב שבו כבר לא הייתה בו תועלת. המחיר הרב ששילמה ישראל בתמורה לשחרורו של שליט הביאה את צה"ל לחדד את הנוהלים.[8]

במהלך מבצע עופרת יצוקה הופגז בית כדי למנוע חטיפת גופת חייל‏[9]. במהלך מבצע צוק איתן, ב-1 באוגוסט 2014, הופעל הנוהל לאחר חטיפת סגן הדר גולדין ברפיח. במסגרת הנוהל ביצע צה"ל ירי כבד לאזור למניעת בריחה של החוטפים, הפלסטינים דיווחו על עשרות הרוגים ומאות פצועים בתקיפות צה"ל כתוצאה מהירי.‏[10][11] שנה לאחר המבצע חשף פרופ' אסא כשר כי חייל צה"ל נהרג במהלכו כתוצאה מנוהל חניבעל.‏[12][13]

דיון ציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצנזורה הצבאית פעלה להסתרת הנוהל עד שב-2003 התירה את פרסום קיומו. עוד בטרם פרסום הנוהל בפומבי התעורר דיון בדבר מוסריות הפקודה המקורית שעוסקת במקרה קיצוני של פגיעה בחוטפים גם במחיר פגיעה בחטופים. בעקבות זאת נעשו שינויים תכופים בנוסח הכתוב של הפקודה, שעדיין נותר לוט בערפל. לאורך השנים פורסם כי הלכה למעשה, מפקדים תדרכו חיילים ברוח ההנחה ש"טוב חייל מת מחייל חטוף", כולל התאבדות עצמית כדי לסכל חטיפה.[14][15]

בשל העובדה שחטיפת חייל הפכה לפעולה בעלת משמעות אסטרטגית עבור ארגוני הטרור, היו שקיבלו בהבנה את השיקול הטקטי של מניעת הישג זה מהאויב על ידי עסקאות שחרור מחבלים המוניות.‏[16] מנגד יש שראו בכך סתירה לעקרון הנהוג בקוד האתי של צה"ל לפיו אין מפקירים חייל פצוע בשדה,‏[17] וחלק אף הגדירו את ההוראה פקודה בלתי חוקית בעליל[2]. היו שתמכו בביטול הנוהל משיקולים מעשיים, לאור העובדה שלטענתם הנוהל לא תרם לסיכול במקרים בהם הופעל.‏[18]

הנושא זכה להתייחסות הלכתית במאמר מאת הרב אלעזר גולדשטיין, ששלל פעילות שמטרתה פגיעה בחייל החטוף, אך התיר פעילות שמטרתה שחרור החטוף או פגיעה בחוטפים, גם אם יש בה סיכון לחיי החייל החטוף.‏[19] הרב שלמה אבינר הביע תמיכה בנוהל.[20]

בהיבט המשפטי נטען על ידי האגודה לזכויות האזרח בעקבות הרג אזרחים בלתי מעורבים במהלך הפעלת הנוהל במבצע צוק איתן כי הנוהל מנוגד למשפט הבינלאומי.‏[21] לעומת זאת סבר פרופ' אסא כשר כי הנוהל כלל לא מתייחס לפגיעה בבלתי מעורבים, וכי בנושא זה יש להפעיל שיקול דעת של מידתיות כמו בכל פקודה אחרת.‏[22]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Isabel Kershner, ‏Israeli Procedure Reignites Old Debate, The New York Times, August 7, 2014
  2. ^ 2.0 2.1 שרה ליבוביץ-דר, דילמת השבוי, באתר הארץ, 20 במאי 2003
  3. ^ אסא כשרהבהרה של כמה אי דיוקים בנוגע לנוהל חניבעל, באתר הארץ, 27 ביולי 2014
  4. ^ עמוס הראלהרמטכ"ל למפקדים קרביים: נוהל חניבעל אינו מאפשר הרג חייל כדי למנוע חטיפה, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2011
  5. ^ יואב זיתון, היועמ"ש: נוהל חניבעל אוסר להרוג חייל חטוף, באתר ynet‏, 12 בינואר 2015
  6. ^ נחטפו לפי הנהלים, באתר ynet‏, 4 בדצמבר 2002
  7. ^ ג'קי חוריאיזנקוט: תוכנן מבצע קצר, דברים השתבשו, באתר הארץ, 26 באפריל 2007
  8. ^ אהרל'ה ויסברג ועדי רובינשטיין (צילומים: דודי ועקנין, רוני שיצר, מלני פנטון, אי.אף.פי, אריאל חרמוני/ משרד הביטחון, GettyImages, ערוץ 10), ‏הדילמה, באתר ישראל היום, 4 בנובמבר 2011
  9. ^ * אמיר בוחבוטבית בעזה ובו גופת חייל הופגז - למנוע חטיפתה, באתר nrg‏, 26 בינואר 2009.
  10. ^ אליאור לוי ויואב זיתון, עשרות הרוגים בעזה: "כמו הפצצה אטומית", באתר ynet‏, 2 באוגוסט 2014
    עמוס הראל, גילי כהןמה קרה ב"יום שישי השחור" של רפיח, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2014
  11. ^ Israeli forces pound Rafah overnight, killing dozens, חדשות מען (סוכנות ידיעות).
  12. ^ יוני קמפינסקי, ‏צוק איתן - חייל נהרג בנוהל חניבעל, באתר ערוץ 7, 8 ביולי 2015
  13. ^ נועם אמיר, פרופסור אסא כשר: "בצוק איתן נהרג חייל בגלל נוהל חניבעל", "מעריב", 8 ביולי 2015
  14. ^ אור הלר, גיבוי בגולני לדברי המג"ד במהלך הלחימה בעזה, באתר nana10‏, 26 בינואר 2009
  15. ^ יואב זיתוןמפקדי גבעתי מהקרב ברפיח: "מצפון שקט", באתר ynet‏, 24 בספטמבר 2014
  16. ^ עמית סגל, ‏לא צריך להזדעזע מנוהל חניבעל, באתר ‏mako‏‏, ‏12 באוגוסט 2014‏
  17. ^ אורי ערד, חניבעל: מקור הרוע, באתר ynet‏, 12 באוגוסט 2014
  18. ^ שלמה גזיתלבטל את נוהל חניבעל, באתר הארץ, 13 באוגוסט 2014
  19. ^ אלעזר גולדשטיין, "נוהל חניבעל" על פי ההלכה, תחומין לא 157. אתיקה צבאית יהודית 222, באתר מכון משפטי ארץ
  20. ^ הרב שלמה אבינר, נוהל חניבעל, יא מרחשון תשע"ה, באתר ספריית חוה
  21. ^ [1]
  22. ^ יעל פרידסון ויוחאי עופר, נוהל "חניבעל" – עכשיו בשדה הקרב המשפטי, באתר nrg‏, 11 באוגוסט 2014