יעקב עמידרור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יעקב עמידרור
Yaakov Amidror 2009.jpg
יעקב עמידרור בכנס במרכז הבינתחומי
נולד 15 במאי 1948, ישראל Flag of Israel.svg
כינוי יקי
השתייכות IDF new.png צבא הגנה לישראל
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות

מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
הלחימה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה הראשונה

תפקידים אזרחיים

סגן נשיא המכללה האקדמית מכון לנדר, עמית במכון לאסטרטגיה ציונית, דירקטור בחברות שונות, ראש המטה לביטחון לאומי

יעקב עמידרור (נולד ב-15 במאי 1948, ו' באייר תש"ח) הוא אלוף בצה"ל במילואים, כיהן כראש המטה לביטחון לאומי, ראש חטיבת המחקר באמ"ן, מזכיר צבאי לשר הביטחון, ומפקד המכללות הצבאיות.

הוריו אריה וצילה עמידרור היו אנשי אצ"ל. אביו התגייס לצבא הבריטי ונפל בשבי, ואמו הייתה מפקדת בבית"ר הצעירה ובאצ"ל ואף נאסרה. יעקב גדל בתל אביב ולמד בבית הספר צייטלין.

קריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב עמידרור במדי שרד כמזכיר צבאי לשר הביטחון בביקור בארצות הברית

עם גיוסו לצה"ל, באוגוסט 66', התנדב עמידרור לצנחנים, שם שובץ בגדוד 202. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם והשתתף באימונים ופעילות מבצעית במסגרת הגדוד והחטיבה, וכן עבר קורס מ"כים חי"ר[1]. עמידרור לחם במסגרת הגדוד במלחמת ששת הימים בקרבות ברצועת עזה וברמת הגולן. לאחר המלחמה יצא לקורס קציני חי"ר ומאוחר יותר עבר לאגף המודיעין. במלחמת יום הכיפורים לחם בחזית המצרית כקצין מודיעין בחפ"ק של אוגדה 162. בהמשך שימש, בין השנים 1986 - 1983, כראש מחלקת הבקרה באמ"ן, העוסקת בביקורת המחקר ובהצגת דעה נגדית לדעה הראשית. בשנים 1989 - 1986 שירת כקצין המודיעין של פיקוד הצפון. לאחר מכן, בין השנים 1992 - 1990, עמד בראש פרויקט טכנולוגי בחיל המודיעין. לאחר מכן שימש כארבע שנים כראש חטיבת המחקר באמ"ן בדרגת תא"ל. בין השנים 1998 - 1996, היה מזכיר צבאי לשר הביטחון יצחק מרדכי. לדברי אבי בניהו[2] לא מונה לתפקיד ראש אמ"ן ב-1998 משום שאמר בראיון עיתונאי "מבחינתנו, היהודים הדתיים, החילונים הם גויים דוברי עברית".‏[3]

בשנים 1998–2002, בתפקידו האחרון בצה"ל, בדרגת אלוף, כיהן כמפקד המכללות הצבאיות, ובתוך כך פיקד גם על המכללה לביטחון לאומי. במינוי זה היה לאיש הדתי הראשון בצה"ל (לבד מהרב הצבאי הראשי) שענד דרגת אלוף .

במהלך שירותו בצה"ל למד לתואר ראשון כללי באוניברסיטת תל אביב, ולתואר שני במדעי החברה באוניברסיטת חיפה. הוא בוגר המכללה לביטחון לאומי ובוגר המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה בצה"ל.

במסגרת הסדרה "אוניברסיטה משודרת" יצא לאור ספרו "מודיעין הלכה למעשה".

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמידרור בוועידת הנשיא, 2011

כיהן כסגן נשיא המכללה האקדמית "מכון לנדר", ירושלים, יושב ראש תוכנית ההסברה של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, שימש בהתנדבות כחבר בוועדת משרד הביטחון לתפיסת הביטחון העתידית של ישראל, וראש הצוות הממונה על חיפוש הנעדרים בחזית המצרית. עמד בראש הוועדה לבדיקת פעילות המודיעין במלחמת לבנון השנייה. עמית במכון לאסטרטגיה ציונית וחבר במועצות מנהלים של תאגידים שונים. שימש פרשן צבאי של העיתון "ישראל היום".

ב-2008 מונה לעמוד בראש ועדה ציבורית שתפקידה לקבוע את רשימת המועמדים בבחירות לכנסת השמונה עשרה של מפלגת הימין החדשה (מאוחר יותר נבחר שמה: הבית היהודי) שהוקמה מאיחודה של המפדל עם מפלגות האיחוד הלאומי. על חוויותיו בתפקידו זה אמר: "אנשים באו אלי לסוכה ופשוט הונו אותי. הם שיקרו לי במצח נחושה. מדובר באנשים שלא באו על סיפוקם הפוליטי ועכשיו, כשבעזה מתחוללת מלחמה, הם החליטו לשרוף את הבית".[4]

במרץ 2011 מונה לראש המטה לביטחון לאומי, במקום עוזי ארד[5] וכיהן בתפקיד עד נובמבר 2013.

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כראש חטיבת המחקר באמ"ן היה ממתנגדי הסכמי אוסלו, ואף זומן לכנסת להשמיע את הערכות המודיעין שגיבשו באמ"ן. לימים היה מהמתנגדים הבולטים לתוכנית ההתנתקות.

עמידרור כתב מאמרי פובליציסטיקה ופרשנות, בעיקר בנושאי ביטחון, בעיתון "ישראל היום". עם תחילת מבצע "עופרת יצוקה" סבר כי אין להסתפק בפעילות מהאוויר אלא יש להיכנס קרקעית ולכבוש את רצועת עזה.[6][7] עמידרור תמך בטענות של תנועת "אם תרצו" כלפי "הקרן החדשה לישראל",[8] וכתב: "על המדינה לפעול נגד הקרן בכל האמצעים העומדים לרשותה, ואם אין אמצעים שכאלה - עליה ליצור אותם".[9]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתגורר ברעננה, נשוי לדורית ואב לבן וארבע בנות. אחותו, אל"ם אהובה ינאי, שירתה כקצינת פניות הציבור בצה"ל, ונשואה לאלוף שלמה ינאי. אחיו הבכור בנימין עמידרור נחשב לאחד המומחים הבכירים בישראל לתאוריה והיסטוריה צבאית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמריו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏יעקב עמידרור, ‏ימי הזחיחות והביטחון המופרז, באתר "ישראל היום", 17 בספטמבר 2010 , "היה זה גדוד 'חרוב' מפיקוד המרכז ועליו פיקד מי שהיה מוכר בצבא בשם איוון. הוא היה בצעירותו מפקד פלוגת אוגוסט 1966 בגדוד 890 של חטיבת הצנחנים. אנו, ששירתנו בפלוגה המקבילה בגדוד 202 ראינו בהם יריבים מרים".
  2. ^ אבי בניהו, האיש שלא פחד ללכת נגד הזרם, סופהשבוע, 26 בנובמבר 2013
  3. ^ מתי גולן, ‏האנטישמיות של עמידרור, באתר גלובס, 11 במרץ 2011
    חיים לוינסון, מצנע על דברי עמידרור: גם קדאפי יורה במי שלא מסתער, באתר הארץ, 3 במרץ 2011
    אבי בניהו, האיש שלא פחד ללכת נגד הזרם, סופהשבוע, 26 בנובמבר 2013
  4. ^ יעקב עמידרור, ‏"שרפו את הבית", באתר ישראל היום, 14.1.2009
  5. ^ ‫אטילה שומפלבי ואביאל מגנזי, עמידרור ראש המטה לביטחון לאומי: אשרת כראוי, באתר ynet‏, 9 במרץ 2011‬
  6. ^ יעקב עמידרור, ‏לא לוותר להם - לכבוש עם כניסה קרקעית, באתר ישראל היום, 28.12.2008
  7. ^ יעקב עמידרור, באתר ישראל היום, 30 בדצמבר 2008
  8. ^ יעקב עמידרור, זכות הציבור לדעת על הקרן החדשה, ישראל היום
  9. ^ יעקב עמידרור, ‏במישרין או בעקיפין - נזקי הקרן החדשה, באתר ישראל היום, 23.4.2010


ראשי חטיבת המחקר באגף המודיעין

אריה סימון · מרדכי גיחון · יהודה בן-דוד · דוד כרמון · שלמה גזית · אריה שלו · יהושע שגיא · אביעזר יערי · עמוס גלבוע · אלקנה הר נוף · דני רוטשילד · קותי מור · יעקב עמידרור · עמוס גלעד · יוסי קופרווסר · יוסי ביידץ · איתי ברון

ראשי המועצה והמטה לביטחון לאומי

דוד עברי | אפרים הלוי | עוזי דיין | גיורא איילנד | אילן מזרחי | דני ארדיטי | עוזי ארד | יעקב עמידרור | יוסי כהן