ניקולאוס קופרניקוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניקולאוס קופרניקוס
Nicolaus Copernicus
לידה 19 בפברואר 1473
טורון, פרוסיה, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 במאי 1543 (בגיל 70)
פראואנבורג (אנ'), פרוסיה, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Niklas Koppernigk עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי אסטרונומיה, פיזיקה, מתמטיקה
מקום מגורים נסיכות-הבישוף וארמייה
מקום קבורה Archcathedral Basilica of the Assumption of the Blessed Virgin Mary and Saint Andrew in Frombork עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט דומניקו מריה נובארה דה פררה, Leonhard von Dobschütz עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט גיאורג יואכים רטיקוס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה היכל התהילה הבנילאומי של החלל (1995) עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
המודל ההליוצנטרי
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ניקולאוס קוֹפֶּרניקוּס (חתם את שמו כ: Niklas Koppernigk, בגרסה הלטינית: Nicolaus Copernicus;‏ 19 בפברואר 147324 במאי 1543) היה אסטרונום, מתמטיקאי, כלכלן ואיש אשכולות בן תקופת הרנסאנס, נתין נסיכות-בישופות של ורמייה. ידוע כמי שפיתח את המודל ההליוצנטרי (שלפיו כוכבי הלכת סובבים את השמש) על בסיס חישובים מתמטיים ולכן היה שימושי, מבחינה מדעית, לממשיכיו. הקדיש את רוב זמנו לפעילות למען הציבור כמנהל נכסי הכנסייה, מושל, משפטן, דיפלומט, אסטרולוג ורופא, למרות שתחום התעניינותו העיקרי הייתה האסטרונומיה. התאוריה שלו לגבי מיקומהּ של השמש במרכז מערכת השמש, בניגוד למודל הגאוצנטרי (בו כדור הארץ במרכז) ששלט בכיפה עד אז, נחשבת לאחד מאבני הבסיס החשובים ביותר בהתפתחות האסטרונומיה המודרנית ובמדע המודרני בכלל, וניתן לומר כי הייתה הפתיח למהפכה המדעית המודרנית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קופרניקוס נולד ב-1473 בעיר טורון שבפרוסיה המלכותית, אז ברית נחלות אוטונומיות שהייתה כפופה לממלכת פולין. אביו, ניקלאס, תושב קרקוב (בירת פולין דאז), עבר לטורון ב-1460,[1] למרות שהעיר הייתה אז מעורבת בצורה פעילה במלחמת שלושה עשר השנים (אנ'), נגד מדינת המסדר הטווטוני. הוא ביסס בטורון עסק מצליח למסחר בנחושת, וסחר עם העיר דנציג (גדנסק של היום).[2] גם טורון וגם דנציג היו חברות בברית הערים הנזה וקשרי המסחר הנרחבים של הברית הביאו להצלחת עסקיו. בערך ב-1463 הוא נשא לאישה את ברברה ווצנרודה, בת למשפחה מקומית מבוססת. ניקולאוס האב הפך לאחד מראשי העיר טורון ושופט. לזוג נולדו ארבעה ילדים וניקולאוס היה הצעיר שבהם. האב נפטר כשקופרניקוס היה בן עשר והאם כנראה מתה עוד לפני בעלה. דודו מצד האם, לוקאס ווצנרודה, איש כנסייה (ואחר-כך הנסיך-בישוף של ורמייה) גידל את ארבעת ילדי אחותו לאחר מות אביהם. בת אחת, ברברה, נעשתה לנזירה בנדיקטינית והבת האחרת, קתרינה, נישאה לאיש עסקים מקומי, ברתל גֶרטנר. ניקולאוס ואחיו אנדריאס נשארו בטורון והמשיכו את לימודי היסוד. בשנת 1488 נשלח ניקולאוס ללמוד בבית הספר של הקתדרלה של וולוצלאבק. בשנת 1491, ניקולאוס ואחיו אנדריאס החלו את לימודיהם באוניברסיטה בקרקוב - כיום האוניברסיטה היגלונית.[3] אחיו המשיך שם את לימודיו ונעשה לכומר בפראואנבורג (אנ'), הנקראת היום פרומבורק. באוניברסיטת קרקוב התוודע קופרניקוס לאסטרונומיה, תחת שרביט מורו המוכשר, אלברט ברודזבסקי (אנ') (Albert Brudzewski). האוניברסיטה של קרקוב הייתה ידועה ברמה גבוהה של הוראת אסטרונומיה, אסטרולוגיה ומתמטיקה, אך לא במובן המודרני.[4] לימודי המתמטיקה נועדו להכיר לסטודנטים את הקוסמולוגיה של אריסטו ושל תלמי ולאפשר להם לחשב את תאריכי החגים וגם לנווט בים, כיאה לארץ אשר חלק מעריה היו חברות בברית ערי הנזה ועיסקיהם הקיפו את אזור הים הבלטי. לימודי האסטרונומיה נטו יותר לכיוון האסטרולוגיה ומטרתם ללמד סטודנטים לחשב את ההורוסקופ על פי תאריך הלידה[3]. מדעים אלה ריתקו את קופרניקוס, והוא רכש ספרים שהכילו את טבלאות אלפונסין (אנ') לחישוב עמדת השמש, הירח וכוכבי הלכת וכן תעתיק לטיני של "האלמנטים" (ספר "היסודות") של אוקלידס.[5] ספריו של קופרניקוס נמצאים היום בספרייה של אופסלה, לאחר שנלקחו כשלל מלחמה על ידי השוודים, באחת ממלחמות שוודיה - פולין, בשנת 1650.

לאחר ארבע שנים באוניברסיטה הוא חזר לטורון. דודו, אשר התמנה בינתיים לבישוף של ורמיה, שאף להעניק לאחיינו הכנסה קבועה ויכולת להמשיך בלימודיו, לכן כיוון אותו לתפקיד במסגרת הכנסייה. לשם כך, בשנת 1496, קופרניקוס נסע לאוניברסית בולוניה, ללמוד משפט קאנוני.[3] בזמן שהותו בבולוניה, דודו השיג עבורו מינוי כקאנון בקתדרלת פראונבורג, ללא חובת נוכחות, למרות שלא הוסמך לכומר.[6] באוניברסית בולוניה, חוץ ממשפט קאנוני, קופרניקוס למד גם יוונית, מתמטיקה ואסטרונומיה.

בבולוניה, קופרניקוס גר בשכירות אצל דומניקו מריה נוברה דה פרארה (אנ') (Domenico Maria Novara da Ferrara), אשר היה האסטרונום הראשי של האוניברסיטה.[7] הוא למד אצלו ונעשה עוזרו במחקרים ובתצפיות אסטרונומיות. שם ראה את ליקוי הכוכב אלדברן על ידי הירח.[3]כנראה שדה פרארה הוא זה שהכיר לקופרניקוס שני ספרים אשר השפיעו רבות על ניסוח התיאוריה שלו: האחד תמצית לאלמג'סט (אנ') של תלמי עם הערות ועדכונים על ידי מחבר התמצית ואילו השני הכיל ביקורת נוקבת על הנחות היסוד של האסטרולוגיה, בייחוד לאור העובדה שבאותה תקופה האסטרונומים טרם החליטו על סדר כוכבי הלכת.[7]

בשנת 1500 קופרניקוס נסע לרומא לחגיגות היובל, שם הוא הרצה במשך שנה בנושאי אסטרונומיה ומתמטיקה וצפה בליקוי הירח שהתרחש ב-6 בנובמבר 1500.

באביב שנת 1501 הוא נסע לפראואנבורג וקיבל את תפקידו כקאנון. בהמשך, ביקש ממעסיקיו לאפשר לו לחזור לאיטליה על מנת לסיים את לימודיו במשפט הקאנוני וללמוד רפואה בפדואה. האפשרות שבעתיד יוכל להעמיד לרשותם טיפול רפואי צמוד קסמה לחבר הנהלת המחוז הכנסייתי. הם אישרו את נסיעתו וגם מימנו את כל הכרוך בה.[3] אוניברסיטת פדואה הייתה ידועה ברמת לימודי הרפואה בה, אך חוץ מלימודי אנטומיה ניתן שם מישקל רב ללימודי אסטרולוגיה משום האמונה, שרווחה באותם ימים, על הקשר בין גוף האדם לבין מצב גרמי השמים בעת הולדתו ובתקופת מחלתו. גם הדיאגנוזה התבססה על שיקולים אסטרולוגיים.[8]מניחים כי בפדואה הוא גילה את הפסקאות בכתבי אפלטון וקיקרו על דעות ההוגים בעת העתיקה לגבי תנועת כדור הארץ, ושם הוא גיבש את התשתית הראשונית לתאוריה שלו.

לאחר שסיים את לימודיו, קופרניקוס עזב את איטליה, אך לא שב לפרומבורק (אנ'), אלא עבר לגור עם דודו, בארמון הבישוף בהיילסברג. שם הוא עסק בענייני הכנסייה ושימש גם יועץ ומזכיר אישי של הדוד. כאשר דודו חלה, ב-1507, קופרניקוס העניק לו טיפול רפואי צמוד. בגלל עיסוקים אלה, הזמן שעמד לרשותו לתצפיות אסטרונומיות היה מצומצם ביותר,[3] אך כנראה שזו הייתה התקופה בה הבשילו הרעיונות לתיאוריה ההליוצנטרית. דודו נפטר ב-1512 וקופרניקוס שב למלא את תפקידו כקאנון בכנסיית פרומבוק, שם קיבל מגורים בתוך דירה בביצורי העיר, ובמגדל הצמוד קיים תצפיות אסטרונומיות.[3] גם בתקופה זו, קופרניקוס הירבה בפעילות למען הכלל. הוא היה אחראי על ניהול רכוש הכנסייה, גישר בסכסוכים, השתתף בישיבות וניהל חשבונות ורישומים שונים. הוא גם השתתף במלחמה נגד האבירים הטאוטונים והעניק טיפול רפואי לבישוף החדש ולראשי כנסייה אחרים. דמויות בולטות בפרוסיה המערבית ובפרוסיה המזרחית נמנו בין מטופליו.[9]

אסטרונום קופרניקוס מדבר עם אלוהים", מאת הצייר הפולני יאן מטייקו.

קופרניקוס רכש מוניטין כאסטרונום גם מחוץ לפולין. ב--1514 הוזמן לייעץ לוועדה האפיפיורית אשר תפקידה היה לתקן את לוח השנה שחובר עוד בזמנו של יוליוס קיסר.[7] הוא דחה את ההזמנה ובאותה שנה כתב את קומנטריולוס (אנ') (Commentariolus).זהו טקסט קצר בכתב יד, המתאר את הרעיונות שלו לגבי ההיפותזה ההליוצנטרית. החיבור פורסם בין חבריו, ללא חתימתו. בחיבור מצומצם זה קופרניקוס אף הביע את כוונתו לכתוב חיבור נרחב יותר. זאת לפי הציטוט של דבריו: השמטתי כאן את ההוכחות המתמטיות, אשר יופיעו בעבודה עתידית, נרחבת יותר.[10]

בזמן המלחמה בין המסדר הטווטוני לבין ממלכת פולין (15191524) הגן קופרניקוס בהצלחה על אלנשטיין, בראש הכוחות המלכותיים, שהיו במצור בידי הכוחות של המדינה הטאוטונית. כהוקרה על הצלחתו זו הוא מונה לבנות מחדש את אזור ארמלנד (ורמיה - מזוריה) וידידו הקרוב, טידמן גיזה (אנ'), מונה כעוזרו. כחלק משיקום המחוז, החל ב-1522, קופרניקוס יעץ במשך שנים לאוצר של פרוסיה המלכותית ואף הציע רפורמת מטבע, בה התעניינו מנהיגי פרוסיה ופולין, אך לא אימצו אותה.[11] רק אחרי שנים רבות גישתו הפכה לתיאוריה כלכלית בשם חוק גרשאם.

בשנים אלה הוא ערך נסיעות רבות בענייני ממשל ודיפלומטיה, בשליחות הבישוף של ורמיה.

בשנת 1539 הגיע לפראונבורג גיאורג יואכים רטיקוס, מתמטיקאי צעיר מוויטנברג. יש לציין שבאותם ימים של מלחמות דת, היה זה מעשה אמיץ מצידו של רטיקוס להגיע מאזור פרוטסטנטי למעוז הקתוליות. רטיקוס הפך לתלמידו של קופרניקוס, נשאר איתו למשך שנתיים, שבמהלכן חיבר ספר בשם "נרטיו פרימה" (Narratio prima), שהיווה הצגה ראשונית על התאוריה של קופרניקוס.[3] חיבור זה התקבל בעניין וגרם לקופרניקוס להשלים את החיבור המלא, כולל החישובים המתמטיים, 27 שנים לאחר ההבטחה מ"קומנטריולוס". ב-29 באוגוסט 1541 החיבור של קופרניקוס De revolutionibus orbium coelestium(על תנועתם של גרמי השמים) (אנ') היה מוכן לדפוס. רטיקוס לקח את כתב היד איתו לויטנברג ומסר אותו למדפיס בנירנברג, תחת השגחתו של אנדריאס אוסיאנדר (אנ'), תאולוג לותרני, שהתמחה בהדפסת כתבים מתמטיים. בינתיים קופרניקוס חלה בשיתוק, רותק מיטתו והיה שרוי בתרדמת. תוך ניצול מצבו של המחבר, אוסיאנדר שילב במקום בולט, מעבר לדף הכותרת, פניה אנונימית לקורא. בפניה זו נאמר :ההיפוטזות המובאות כאן אינן מתארות בהכרח מצב אמיתי או אפילו אפשרי. אם יש התאמה בין החישובים לבין התצפיות, דיינו.[12] פניה זו חטאה מאד לכוונתו של קופרניקוס, אך אולי גרמה לחוגים שונים לא לדחות את התיאוריה על הסף. ברור שאוסיאנדר חשש מתגובת הכנסייה, לפי מכתב שהפנה לקופרניקוס בנושא, כאשר זה היה עדיין בריא. אותו מכתב נכתב בשנת 1541 ובו אוסיאנדר מציע נוסח אשר יגן על קופרניקוס מהתקפותיהם של תאולוגים.[13] היות הקדמה זו זיוף התגלה ופורסם בידי קפלר ב-1609.[14]

מסופר כי העותק הראשון של "דה רבולוטיוניבוס" הגיע לידיו של קופרניקוס על ערש דווי. הוא התעורר מהתרדמת בה היה שרוי, הסתכל בספר ומת משטף דם מוחי[3] בשנת 1543, שנים לפני פרסום הספר.

קופרניקוס נקבר בקתדרלת פראואנבורג, אך ציון קברו נעלם. חיפושים אחר הקבר התנהלו ב-1802, 1909, 1939 ללא תוצאות. קבוצת ארכאולוגים יזמו חיפוש נוסף ב-2004 ושרידי גופתו אכן נמצאו ב-2005. הם זוהו על פי בדיקות גנטיות, תוך השוואה למספר שערות שנותרו בכתב יד שלו.[15] הוא נקבר מחדש בטקס מפואר בשנת 2010.[16]

לאומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטבע פולני לזכרו של קופרניקוס מ-1925

במאות ה-19 וה-20, הן הלאומיות הגרמנית והן הלאומיות הפולנית תבעו בעלות על קופרניקוס. הוא היה נתין נחלה פיאודלית שדיבר גרמנית כשפת אמו, אשר באוניברסיטת בולוניה נרשם כחבר אגוד הסטודנטים "האומה הגרמנית" וכתב בלטינית את החיבורים המדעיים ונכתב בפולנית ברישומי הכנסייה. היסטוריונים וכותבים לאומיים משני הצדדים התאמצו להוכיח שהוא "שייך" לצד שלהם. מחאות פולניות, על כך שקופרניקוס איננו מוצג כפולני במקומות שונים, פורצות מפעם לפעם.

פעילות מדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאוריה ההליוצנטרית של קופרניקוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערכים מורחבים – המודל הגיאוצנטרי, המודל ההליוצנטרי, המהפכה הקופרניקאית

תאוריות מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ידוע על טקסטים מהתקופה הקלאסית העוסקים ב-תיאוריות הליוצנטריות מוקדמות. פילולאוס (המאה ה-5 לפנה"ס) היה מהראשונים שהציעו כי הארץ נעה, כנראה בהשראת התאוריות של פיתגורס על הגלובוס העגול.

אריסטרכוס מסאמוס (המאה ה-3 לפנה"ס) פיתח כמה תאוריות של הרקלידס פונטיקוס (שכבר דיבר על סיבוב של כדור הארץ סביב צירו) והציע את התאוריה הראשונה המוכרת לנו של מערכת שמש הליוצנטרית[14]. החיבור שלו על ההיפותזה ההליוצנטרית לא שרד, ולכן אין יודעים את המקור המדויק של תיאוריה זו. כנראה שזו הייתה גם ההתנגשות הראשונה בין דת כלשהי לתיאוריה ההליוצנטרית. פלוטרכוס, בן זמנו של אריסטרכוס, אשר היה כהן במקדש אפולו בדלפי, האשים את אריסטרכוס בחוסר אדיקות בשל כך ש"הניע את הארץ".

קופרניקוס ציטט את אריסטרכוס ופילולאוס בכתב יד ראשוני של ספרו ששרד, כשהוא כותב: "פילולאוס האמין בתנועת הארץ, ויש אף שאומרים כי גם אריסטרכוס איש סאמוס היה בדעה זו". בנוסח הסופי קופרניקוס מחק משפט זה, כנראה כדי לא להזכיר שדת אחרת כבר התנגדה לתיאוריה זו.[17]

במשך כמעט 1800 שנה שלטה בעולם התיאורה של אריסטו (384–322 לפנה"ס), שקבעה שני עקרונות: הארץ היא מרכזו של העולם וכל מה שנמצא מעל הירח הוא קבוע ונצחי. מי שתרם יותר מכל לחיזוקה של תיאוריה זו היה האסטרונום קלאודיוס פתולמיי (תלמי), שחי במצריים בין השנים 100–168. הוא הציע הסברים לסימני השאלה אשר הוצבו בפני התיאוריה של אריסטו על ידי תופעות קוסמיות שונות. הוא הוסיף לשם כך שתי תיאוריות - האחת תנועה אפיצקלית והשניה קיום אקוואנט (אנ').[18]

החיבור של האסטרונום המוסלמי בן המאה ה-14, אבן אל-שאטיר, הביא דגם לא תלמי לשמש ולירח. הוא כולל תצפיות וחישובים הדומים לאלה של קופרניקוס, ויש שהציעו כי קופרניקוס הושפע ממנו.[19]

התאוריה הקופרניקאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – על הקפות כיפות השמיים

התאוריה של קופרניקוס פורסמה בספר "על הקפות כיפות השמיים" (De revolutionibus orbium coelestium) בשנת מותו, 1543, אף שהוא התחיל לפתח אותה כמה עשורים מוקדם יותר. הוא התבסס על למעלה מ-60 תצפיות אסטרונומיות, אותן ערך בעצמו.

ספר זה מציין את ראשית המעבר מיקום גיאוצנטרי (בעצם, אנתרופוצנטרי), שהארץ במרכזו, ליקום שהשמש במרכזו. קופרניקוס טען כי הארץ היא אחד מכמה כוכבי לכת, המסתובבים סביב שמש שאינה נעה, וכי הארץ משלימה את הקפתה פעם בשנה, יחד עם סיבוב סביב צירה פעם ביום. הוא הגיע לסדר הנכון של כוכבי הלכת, ואף הצביע על שינוי איטי בכיוון ציר הסיבוב של כדור הארץ כגורם לתופעה הידועה כנקיפה (פְּרֶצֶסיה). כמו כן הסביר כי קיומן של עונות נובע מהעובדה שציר הסיבוב אינו ניצב למישור הסיבוב של כדור הארץ, אלא נטוי בזווית. הוא אף הוסיף תנועה אחת לכדור הארץ, השומרת על כך כי הציר שלה יהיה מכוון כל הזמן לאותה הנקודה (צפון-דרום). בזמנו של גלילאו גליליי הובהר, כי אין תנועה כזאת.

קופרניקוס טען כי כל המסלולים במערכת השמש הם מעגליים, דבר שאינו מדויק, שכן הם אליפטיים, ולפיכך המודל שלו היה לא מדויק ולא יכול היה לחזות אירועים אסטרונומיים בצורה טובה מזה של תלמי, שהיה מקובל אז. הוא גם סבר שמערכת השמש קטנה בהרבה מגודלה הממשי, כמו שחשבו רוב האסטרונומים בתקופתו.

ובכל זאת, למודל שלו הייתה השפעה מכרעת על מדענים רבים דוגמת גליליי, טיכו ברהה ויוהאנס קפלר, אשר אימצו ושיפרו אותו.

רק תצפיותיו של גליליי אל כוכב הלכת נוגה בעזרת הטלסקופ שבנה, היו הראיות הממשיות הראשונות לתאוריה של קופרניקוס. הוכחות ברורות יותר התקבלו במאה ה-19. ב-1838 ו-1839, בהפרש של מספר חודשים, שלושה מדענים (פרידריך בסל, אוטו וילהלם פון שטרובה, ו-תומס הנדרסון (אנ') ) הוכיחו באופן עצמאי את תנועת כדור הארץ במסלולו.[20]ב-1851 ניסוי המטוטלת של פוקו הביא הוכחה לתנועת כדור הארץ סביב צירו.

קופרניקוס סיכם את התיאוריה שלו בשבע נקודות. הסיכום נמצא ופורסם רק ב-1878:

  1. למסלולים של גופים אסטרונומיים אין מרכז אחד ששייך לכולם.
  2. מרכז הארץ אינו מרכז היקום, אלא רק המרכז של מסת הארץ ושל מסלול הירח.
  3. כל כוכבי הלכת מסתובבים במסלול סביב השמש, ולכן השמש היא מרכז היקום (קופרניקוס לא היה בטוח האם השמש נעה או לא, כשהוא טוען כי מרכז היקום הוא "בשמש, או לידה").
  4. המרחק בין הארץ לשמש, ביחס למרחק בין הארץ לכוכבים הקבועים, הוא קטן מאד.
  5. התנועה היומית של השמש היא למראית עין בלבד, והיא נראית כנעה בגלל הסיבוב של כדור הארץ סביב צירו.
  6. הארץ סובבת סביב השמש, כמו שאר כוכבי הלכת, כך שכל התנועות-לכאורה של השמש במהלך השנה הן למעשה תנועה של הארץ.
  7. התנועה לאחור לכאורה של כוכבי הלכת היא טעות אופטית, שנובעת מתנועת כדור הארץ ביחס לתנועת כוכבי הלכת, כפי שהיא נתפסת מנקודת מבטו של הצופה.[18]

חיבורו של קופרניקוס "על תנועתם של גרמי השמים", אשר הוקדש לאפיפיור פאולוס השלישי,[21] מחולק לשישה חלקים:

  • החלק הראשון כולל הצגה כללית של המודל ההליוצנטרי, וסיכום רעיונותיו על העולם.
  • החלק השני הוא תאורטי בעיקר, ומדבר על עקרונות האסטרונומיה, וכן כלולה בה רשימת כוכבים (כבסיס לטענותיו המובאות בהמשכו של חלק זה).
  • החלק השלישי עוסק בעיקר בתנועותיה לכאורה של השמש, ולתופעות הקשורות בה.
  • החלק הרביעי כולל תיאור דומה של הירח, של תנועותיו ושל מסלולו.
  • החלקים החמישי והשישי כוללים תיאור של המודל החדש.

ארתור קסטלר בספרו על ההיסטוריה של הקוסמולוגיה בעולם המערבי טען כי הספר של קופרניקוס לא נקרא מעולם (על אף שהופץ ב-5 מהדורות)[22]. טענה זו הופרכה על ידי אוון גינגריץ' (אנ') בספרו "הספר שאף אחד לא קרא",[23] לאחר סקירה שארכה 35 שנה. גינגריץ' בחן את כל הספרים ששרדו משתי המהדורות הראשונות, 276 ספרים מהמהדורה הראשונה ו-325 ספרים מהמהדורה שנייה והראה כי כל המתמטיקאים והאסטרונומים המובילים של התקופה קראו ורשמו הערות שוליים על עותקיהם, על אף שהתעלמו מהפרקים המתעסקים בקוסמלוגיה בחלק הראשון. על עבודתו זו גינגריץ' קיבל אות הוקרה מממשלת פולין.

יחס הכנסייה לתיאוריה ההליוצנטרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת ב-1533 יוהאן וידמנשטטר (אנ') (Widmanstetter), מזכירו של האפיפיור קלמנס השביעי, הציג את התאוריה של קופרניקוס לאפיפיור עצמו ולשני קרדינלים. האפיפיור התרשם לטובה והעניק שי למזכיר .[24] ב-1536 התאוריה כבר הייתה מנוסחת בצורה ברורה, ושמועות עליה הגיעו למלומדים רבים באירופה. לכן, ממקומות שונים ביבשת, קופרניקוס נקרא לפרסם את התאוריה. אחד מהפונים היה הקרדינל ניקולאוס משונברג (אנ')[25]אשר אף ביקש עותק לעצמו. אולם, קופרניקוס חשש מתגובותיהם של מי שאינם בעלי הידע המתמטי הנחוץ, כפי שהוא עצמו כתב, בהקדשת ספרו לאפיפיור פאולוס ה-3. חוקרים בני זמננו חלוקים בדעותיהם באשר לסיבת הדחיה המתמשכת בפרסום "על תנועת גרמי השמיים" המהווה את מפעל חייו של קופרניקוס. חלק טוענים שהוא לא היה בטוח בשלמות חישוביו בעוד אחרים טוענים שהחששות שלו היו קשורים גם להיבטים דתיים.[26]לינדברג ונמברס טוענים שקופרניקוס לא חשש מתגובת הכנסייה[27] בעוד Koyré ו-Rosen תומכים בדיעה זו.[28][29] בשלב ראשון, פרסום De Revolutionibus לא עורר שום תגובה שלילית משמעותית. בוועידת טרנטו עניין הספר לא עלה כלל.[30] במהלך המאה ה-16 ספרו של קופרניקוס היה חלק מתוכנית הלימודים באוניברסיטאות קתוליות, כמו אוניברסיטת סלמנקה..ההתנגדות הקתולית החלה רק כ-60 שנה אחרי פרסום הספר, כנראה בעקבות ניתוח תאולוגי של ג'ורדאנו ברונו, אשר סתר דוגמות יסוד של הנצרות ובעקבות משפטו של גלילאו גליליי. ב--1616 הספר נכנס לרשימת הספרים האסורים על ידי האיקוויזיציה האיטלקית. האיקוויזיציה הספרדית לא נקטה עמדה, ובסלמנקה המשיך לשמש כספר לימוד. הרבה מתמטיקאים ואסטרונומים קתוליים המשיכו להשתמש בחלק המתמטי של הספר, תוך התעלמות מהחלק הקוסמולוגי.

אנשי הכנסייה הפרוטסטנטית היו הראשונים לתקוף את התיאוריה ההליוצנטרית. ארבע שנים לפני פרסום הספר, מרטין לותר העיר הערות מזלזלות על הגישה ההליוצנטרית של קופרניקוס, לפי פרטי התיאוריה, שכבר היו ידועים. התנגדותו של לותר התבססה על הכתוב בתנ"ך, בספר יהושוע, פרק י', פסוק י"ב. שם נכתב שיהושוע פקד על גרמי השמים: "שמש בגבעון דום", כלומר מי שנע היא השמש ולא כדור הארץ. פיליפ מלנכטון, שותפו של לותר, הציע ששליטי ארצות יאסרו פרסומים כאלה, הנגועים בקלות ראש.[31]דמויות נוספות מעולם הרפורמציה פסלו את תורתו של קופרניקוס על הסף.

חשיבות התיאוריה של קופרניקוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתאוריות של קופרניקוס יש חשיבות רבה בהיסטוריה של הידע האנושי, מעבר לשינוי בגישה האסטרונומית. רבים טוענים כי רק לגאומטריה האוקלידית, לתאוריית האבולוציה של דרווין ולפיזיקה של ניוטון הייתה השפעה דומה על התרבות האנושית ככלל ועל המדע בפרט.

ישנן משמעויות רבות לתאוריה של קופרניקוס, לבד מהערך המדעי שלה. אפשר לראות כאן תרומה אדירה של אסטרונום, איש כנסייה, רופא, שחי בכנסייה נידחת בפולין, והביא למהפיכה בהבנת מבנה היקום. חיבורו היה מהפכני ביחס שלו למחקר המדעי ולסתירת תיאוריות מהעת העתיקה, אשר שימשו עדיין נכסי צאן ברזל.

עמנואל קאנט, לדוגמה, ראה את המשמעות הסמלית של המהפכה הקופרניקאית כמייצגת את הדעה שהרציונליות האנושית היא המקור האמיתי להבנת התופעות הנצפות. גם פילוסופים מודרניים רואים חשיבות רבה בקופרניקניזם.

במישור של האסטרונומיה עצמה, תיאורית קופרניקוס שימשה תשתית למדע מודרני, מבוסס תצפיות מדויקות, בלי ניסיון לתרץ פערים בין תיאוריה לתופעות קיימות.

התיאוריה של קופרניקוס שימשה תשתית לתצפיותיו של טיכו ברהה (1546–1601). על בסיס תצפיות אלו עוזרו, יוהנס קפלר (1571–1630), ניסח את מה שנקרא היום "חוקי קפלר", המגדירים את המסלולים של כוכבי הלכת. ואז הצטרף למהפכה גלילאו גליליי (1564–1642), אשר נעזר בטלסקופ שבנה, והוסיף תצפיות אשר חיזקו את המודל ההליוצנטרי. גלילאו אף כתב את ספרו " דיאלוג בעניין שתי מערכות העולם העיקריות" בשפה האיטלקית ופנה לקהל הרחב, בניגוד לקודמיו, אשר כתבו לטינית ופנו רק למלומדים. את ההסבר הפיזיקלי השלם לתמונה שהתקבלה מהגילויים של קופרניקוס, ברהה, קפלר וגלילאו סיפק המדען האנגלי אייזיק ניוטון, בחוקי התנועה שלו.

בסופו של דבר גם הכנסייה הפנימה את השינוי ובשנת 1757 הוסרו הספרים של קופרניקוס ושל גלילאו מרשימת הספרים האסורים. רק בשנת 1992 האפיפיור יוחנן פאולוס השני הכיר בכך שכדור הארץ אכן סובב סביב השמש ושגלילאו צדק. זה קרה 360 שנה אחרי פרסום ספרו של גלילאו.

שנת 1543, שנת פרסום הספר של קופרניקוס " על הסיבובים" נחשבת בימינו כמועד תחילתה של המהפכה המדעית ושנת 1609, שבה החל גלילאו את תצפיותיו, כשנת תחילתה של האסטרונומיה המודרנית.[32]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Josh Sakolsky, Copernicus And Modern Astronomy, The Rosen Publishing Group, 2004, עמ' 8, ISBN 978-1-4042-0305-1
  2. ^ Barbara Bieńkowska, The Scientific World of Copernicus: On the Occasion of the 500th Anniversary of His Birth, 1473–1973, Berlin: Springer, 1973, עמ' 15, ISBN 978-90-277-0353-8
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 J.J. O'Connor and E.F.Robertson, Nicolaus Copernicus, MacTutor, ‏נובמבר 2002
  4. ^ A.Goddu, Copernicus and the Aristotelian Tradition: Education, Reading, and Philosophy in Copernicus’s Path to Heliocentrism, Leiden: Brill, 2010, עמ' 25-33
  5. ^ Edward Rosen, "Copernicus,Nicholas", Complete Dictionary of Scientific Biography/ Encyclopedia.com, ‏יוני 2023
  6. ^ John Farrell, How We Know Copernicus Wasn't A Priest, Forbes, ‏יולי 2017
  7. ^ 1 2 3 Robert S.Westman, Nicolaus Copernicus, בריטניקה, ‏מאי 2023
  8. ^ N.Siraisi, Taddeo Alderotti and His Pupils: Two Generations of Italian Medical Learning, Princeton: Princeton University Press, 1981, עמ' 141-142
  9. ^ Sheila Rabin, Nicolaus Copernicus, אוניברסיטת סטנפורד, ‏סתיו 2019
  10. ^ E. Rosen, When did Copernicus write the 'Revolutions'?, Sudhoffs Arch. 61(2), Aachen: Franz Steiner Verlag, 1977, עמ' 144-155
  11. ^ • Dobrzycki, Jerzy, and Leszek Hajdukiewicz,,,,, "Kopernik, Mikołaj", Polski słownik biograficzny (Polish Biographical Dictionary), Polish Academy of Sciences., כרך vol. XIV, Wrocław: Polish Academy of Sciences., 1969, עמ' 3-16. (בפולנית)
  12. ^ צוות האתר, "Copernicus, Nicholas." Complete Dictionary of Scientific Biography, Encyclopedia.com, ‏מאי 2018
  13. ^ • Alexandre Koyré, The Astronomical Revolution: Copernicus – Kepler – Borelli., Ithaca, NY: Cornell University Press, 1973, עמ' 35,90, ISBN 978-0-8014-0504-4
  14. ^ 1 2 John Louis Emil Dreyer,, A History of Astronomy from Thales to Kepler, New York: Dover Publications, (1953) [1906]
  15. ^ Owen Bowcott, 16th-century skeleton identified as astronomer Copernicus, The Guardian, ‏נובמבר 2008
  16. ^ אבי בליזובסקי, קופרניקוס נקבר מחדש בטקס חגיגי, כמעט 500 שנה לאחר מותו, באתר הידען, ‏23 במאי 2010
  17. ^ George Kish, A Source Book in Geography, Cambridge,Mass.: Harvard University Press, 1978
  18. ^ 1 2 דן מלר בעקבות הרצאות של צבי מזא"ה, המהפיכה הקופרניקאית, באתר hofesh, ‏מרץ 2004
  19. ^ Victor Roberts, The Solar and Lunar Theory of Ibn ash-Shāṭir: A Pre-Copernican Copernican Model, Isis 48(4), Chicago: History of Science Society, 1978
  20. ^ Dorrit Hoffleit, The quest for stellar parallax, Popular Astronomy 57, Northfield, Minnesota: John August Media, 1949, עמ' 259
  21. ^ Nicholas Copernicus, תרגום: Edward Rosen, On the Revolutions of the Heavenly Bodies, London: Macmillan, 1972, עמ' 3-5. (בלטינית)
  22. ^ A.Koestler, The Sleepwalkers, London: Penguin, 1989, הדפסה מחודשת של מהדורת 1959
  23. ^ O.Gingerich, The Book Nobody Read: Chasing the Revolutions of Nicolaus Copernicus, New York: Walker & Company, 2004
  24. ^ Jack Repcheck, Copernicus' Secret: How the Scientific Revolution Began., New York: Simon & Schuster, ISBN 978-0-7432-8951-1
  25. ^ Charles Coulston Gillispie, The edge of objectivity; an essay in the history of scientific ideas, Princeton, N.J.: Princeton Univ. Press, 1960, עמ' 47
  26. ^ Nicholas Copernicus, De Revolutionibus (On the Revolutions), WebExhibits online museum, Translation and Commentary by Edward Rosen The Johns Hopkins University Press Baltimore and London, ‏1543 (בלטינית)
  27. ^ David C Lindberg and Ronald L. Numbers, Beyond War and Peace: A Reappraisal of the Encounter between Christianity and Science, Church History 55 (3), 1986, עמ' 338–354 doi: 10.2307/3166822.‏, JSTOR 3166822
  28. ^ Alexandre Koyré, The Astronomical Revolution: Copernicus – Kepler – Borelli., Ithaca, NY: Cornell University Press, 1973, עמ' 27,90, ISBN 978-0-8014-0504-4
  29. ^ E. Rosen, Erna Hilfstein (ע), Copernicus and his Successors, London: Hambledon Press, 1995, עמ' 64,184, ISBN 978-1-85285-071-5
  30. ^ Robert S. Westman, The Copernican Question: Prognostication, Skepticism, and Celestial Order, Los Angeles: University of California Press, 2011, עמ' 194, ISBN 978-0-520-25481-7
  31. ^ Czesław Miłosz, The History of Polish Literature, שניה, Berkeley: University of California Press, 1969, ISBN 0-520-04477-0
  32. ^ יאתי נבו, המהפכה הגדולה ביותר, באתר מכון דוידסון, ‏נובמבר 2019