נסים קיוויתי
 | ||||||||||||||||||||
| קיוויתי, 2019 | ||||||||||||||||||||
| לידה |
23 בנובמבר 1926 תל אביב, פלשתינה (א"י) | |||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 4 בפברואר 2024 (בגיל 97) | |||||||||||||||||||
| מידע כללי | ||||||||||||||||||||
| שם לידה |
נסים כוויתי  | |||||||||||||||||||
| מדינה |
ישראל | |||||||||||||||||||
| מספר צאצאים |
4 | |||||||||||||||||||
| ספורט | ||||||||||||||||||||
| ענף ספורט | אתלטיקה | |||||||||||||||||||
| תקופת הפעילות | 1952–1991 (כ־39 שנים) | |||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||||
נסים יוסף קיוִויתי (23 בנובמבר 1926 – 4 בפברואר 2024) היה עיתונאי, קריין ומנחה טלוויזיה ישראלי. היה שדרן ספורט, עד ליציאתו לגמלאות בשנת 1991.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיוויתי נולד בתל אביב בשם נסים כוויתי למשפחה שמוצאה בעיראק.[2] בצעירותו היה אתלט וזכה בגיל 20 באליפות ("רבנאות") ארץ ישראל בריצת 1500 מטר. במקביל היה פעיל בגדנ"ע ובהגנה. במלחמת העצמאות שירת כלוחם בחטיבת גבעתי. באליפות ישראל שנערכה ביולי 1949 זכה בתארים גם בריצות 400 מטר ו-800 מטר.[3] עם שחרורו מהצבא עבר לגור בלונדון כדי ללמוד הנדסה. במקביל התאמן באתלטיקה בהדרכת פרנץ שטאמפל (אנ'), מאמנו הנודע של רוג'ר בניסטר. במכביה השלישית הוא השתתף במדי בריטניה וזכה בשלוש מדליות.[4][5][6] קיוויתי נמנה עם שדרני השידור העברי של ה-BBC, ששידרו בעברית בעיקר למאזינים בישראל, עד להפסקת השידורים בשנת 1968.[7] ב-1952 נשלח על ידי ה-BBC לסקר את אולימפיאדת הלסינקי, וב-1953 היה בצוות שדרני טקס ההכתרה של אליזבת השנייה.[8][9] בעקבות הצלחתו שימש ככתב של הטלוויזיה הישראלית בלונדון, ובשנת 1973 קודם לתפקיד כתב ידיעות אחרונות בוושינגטון.[10]
בעת שהותו בלונדון תרגם קיוויתי ב-1966 לעברית את ספרו של וולטר וינטרבוטום (המנג'ר הראשון של נבחרת אנגליה בכדורגל), "יסודות הכדורגל". כיוון שבשפה העברית חסרו מונחים רבים המקבילים למונחים האנגליים, המציא אותם קיוויתי בעצמו, וכלל בספר המתורגם מעין מילון למונחים החדשים. חלק מהמונחים שהמציא קיוויתי עבור הספר המתורגם נקלטו בעברית ומשתמשים בהם עד היום.
את הקריירה העשירה שלו כשדרן ספורט בענפי האתלטיקה והשחייה בערוץ הראשון החל קיוויתי באולימפיאדת מינכן (1972), שם הוא גם סיקר את טבח הספורטאים. הוא המשיך לשדר את מרבית התחרויות בענפים אלה גם בארבע האולימפיאדות הבאות: אולימפיאדת מונטריאול (1976), אולימפיאדת מוסקבה (1980), אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) ואולימפיאדת סיאול (1988).[11] השידורים הישירים שלו באתלטיקה היו לרוב לצד הפרשן ד"ר גלעד ויינגרטן, ואת שידורי השחייה ביחד עם הפרשן ומאמן השחייה יוסף טלקי. במקביל, המשיך את עבודתו העיתונאית בידיעות אחרונות, עד שבשנת 1979 התפטר כדי להתמסר לקריירה הטלוויזיונית במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית בניהולו של אלכס גלעדי. מאותה עת החל לשדר נוסף על תחרויות שחייה ואתלטיקה קלה, גם תחרויות טניס וכדורגל יחד עם יורם ארבל. קוויתי שידר את משחקי הכדורגל שהתקיימו במונדיאל 1986 שנערך במקסיקו, ובמונדיאל 1990 שהתקיים באיטליה. במסגרת עבודתו במחלקת הספורט ברשות השידור השתתף בהנחיית מבט ספורט, וכן את "משחק השבת" תוכנית סיכום משחקי השבת. כמו כן שידר משחקים בליגת העל בכדורגל ומשחקי נבחרת ישראל, וכן משחקים מליגת העל בכדורסל במהלך שנות ה-80 ותחילת שנות התשעים עד פרישתו.
קיוויתי היה ידען גדול בתחום הספורט, ובפרט במקצועות האתלטיקה הקלה והשחייה. הוא שידר תחרויות אתלטיקה גם בשתי אליפויות עולם: אליפות העולם באתלטיקה 1983 שנערכה בהלסינקי, פינלנד ואליפות העולם באתלטיקה 1987, שנערכה ברומא, איטליה.
לצד הצלחותיו ספג מדי פעם ביקורת על צורת השידור שלו, אופן התבטאותו ועל טעויותיו בשידור.[12] במונדיאל מקסיקו ב-1986 שגה כאשר לא הבחין במשך כחצי שעה בפסילת שער לחובת נבחרת ברזיל במשחקה מול נבחרת ספרד, והמשיך לשדר כאילו ספרד הבקיעה. עם הגיעו לגיל 65 בשנת 1991, פרש לפנסיה.[13] הוא זכה להערכה רבה על כישוריו כשדרן, שהלכה וגברה במיוחד אחרי פרישתו. מערכת האתר nrg העניקה לו בשנת 2006 את "פרס ישראל האלטרנטיבי" בתחום הספורט, שמוענק ל"אישים שתרומתם הרבה לא מצאה את דרכה אל הכותרות".[14] אלכס גלעדי הצהיר ב-2008 כי "לא קם ולא יקום יורש לנסים קיוויתי".[15]
ב-8 בינואר 2014 קיבל עיטור על מפעל חיים בספורט, בטקס שארגנה התאחדות לספורט הוותיקים בישראל.[16]
בדצמבר 2016, לאחר שמלאו לו 90 שנה, אירח אותו ואת רעייתו זיווה נשיא המדינה ראובן ריבלין בלשכתו, ואמר, בין השאר, "הבאת אלינו הביתה את יסודות הכדורגל, את יסודות הספורט כולו".[17]
נפטר ב-4 בפברואר 2024.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיוויתי היה נשוי לזיווה ואב לארבעה ילדים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פס קול ישראל - 80 שנה לשידור העברי - ניסים קיוויתי, סרטון באתר יוטיוב- נרי ליבנה, הרץ למרחקים בינוניים, כותרת ראשית, 9 ביולי 1986
- משה מרקוס, במקום להתלהם, נסים קיוויתי נתן לתמונות לדבר | טור, באתר ynet, 4 בפברואר 2024
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ רן בוקר, שדר הספורט האגדי נסים קיוויתי הלך לעולמו בגיל 97, באתר ynet, 4 בפברואר 2024
- ^ "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972 (4)" הבלוג של יואש אלרואי
- ^ אליפות ישראל באתלטיקה קלה, הַבֹּקֶר, 17 ביולי 1949
- ^ שלל שיאים ב"מכביה", על המשמר, 4 באוקטובר 1950
- ^ האתלטיקה הקלה במכביה, דבר, 20 באוקטובר 1950
- ^ "אתלטיקה 2011 תוכנית אירועים שנתית" מטעם איגוד האתלטיקה בישראל
- ^ דן פחטר, הקול העברי ב"בי.בי.סי.", דבר, 5 בנובמבר 1954
- ^ נרי ליבנה, הרץ למרחקים בינוניים, כותרת ראשית, 9 ביולי 1986
- ^ העולם הזה, גליון 815 מתאריך 4 ביוני 1953, עמוד 15
- ^ ביקורת טלוויזיה 4, הבלוג של יואש אלרואי
- ^ ביקורת טלוויזיה 6, הבלוג של יואש אלרואי
- ^ טדי פרויס, רפורמה במחלקת הספורט, דבר, 14 בספטמבר 1972
- ^ ביקורת טלוויזיה 5, הבלוג של יואש אלרואי
- ^ אביעד פוהורילס, פרס ישראל האלטרנטיבי בספורט: ניסים קיוויתי, באתר nrg, 2 במאי 2006
- ^ פז חסדאי, אתם עוד תתגעגעו אליו, באתר וואלה!, 15 באוגוסט 2008
- ^ יונתן הללי, השדר ניסים קוויתי יקבל עיטור על מפעל חיים, באתר nrg, 5 בינואר 2014
- ^ מואב ורדי, ניסים קיוויתי חגג 90 עם הנשיא: "הבאת לנו את יסודות הכדורגל", באתר nana10, 25 בדצמבר 2016