תחנת הכוח דוראד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דוראד אנרגיה בע"מ
תחנת הכוח דוראד
שנת הקמה: 2009
בעלות: קצא"א (37.5%)
זורלו (25%)
אדלקום (18.75%)
דורי תשתיות אנרגיה (18.75%)
ענפי תעשייה: חשמל
הכנסות: 1,484,176,000 ש"ח (2014)
רווח: 79,651,000 ש"ח (2014)
http://www.dorad.co.il

דוראד היא תחנת כוח פרטית לייצור חשמל על יד אשקלון (מתחם קצא"א), הפועלת בטכנולוגיית מחזור משולב. התחנה היא בעלת הספק מקסימלי של 840 מגה-ואט, והיא מופעלת בגז טבעי (ובסולר בשימוש משני). התחנה סונכרנה לרשת הארצית במאי 2014.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השליטה בדוראד מתחלקת בין כמה חברות וקבוצות - קצא"א (37.5% וספקית הקרקע לתחנה, באמצעות חברת הבת שתא"א, שירותי תשתיות אילת-אשקלון), זורלו הטורקית (מחזיקה כ־25% מהחברה ומספקת את הציוד), אדלקום מקבוצת אדלטק (18.75%) ו־א. דורי תשתיות אנרגיה (18.75%, חברה בבעלות חלקית של קבוצת א. דורי).

דוראד אינה חברה ציבורית ואינה מפרסמת דו"חות כספיים לציבור, אך נתונים כספיים אודותיה מפורסמים בדו"ח הכספי הציבורי של קבוצת א. דורי, שהיא חברה ציבורית המחזיקה בבעלות על דוראד באמצעות א. דורי תשתיות אנרגיה.

בסוף 2010 הגיעה החברה לסגירה פיננסית, וחתמה על הסכם מימון ומספר הסכמים נלווים עם בנק הפועלים[1] התחנה תוכננה בשנת 2002, והרצתה החלה בקיץ 2013 כאשר חוברה לרשת הארצית ביכולת הפעלה חלקית, לצורך גיבוי בתרחישי ביקוש קיצוניים. התחנה סמוכה לתחנת הכוח רוטנברג והיא תחנת הכוח העצמאית הגדולה ביותר בישראל. עלות בניית תחנת הכח היא מעל למיליארד דולר. בראשות החברה המפעילה עומדים דוד צרפתי ואלי אסולין.

יחידות ייצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת הכח דוראד בנויה באופן שונה ממרבית תחנות הכוח בישראל, ומכילה שתי קבוצות של שש טורבינות גז סילוניות (כ-60 מגה-ואט כל אחת) מתוצרת ג'נרל אלקטריק, המזינות בנוסף יחידה קיטורית אחת, המאפשרות יכולת ייצור מרבית של 840 מגה-ואט (במרבית תחנות הכוח ישנן יחידות ייצור גדולות בהספק של כמה מאות מגה-ואט). תצורה זו מאפשרת גמישות תפעולית רבה יותר בהשוואה ליחידות הייצור הרגילות (ניתן להתאים את יכולת הייצור לביקוש המשתנה), ועמידות גבוהה יותר בפני תקלות (תקלה ביחידת ייצור גורעת רק חלק קטן מיכולת הייצור הכללית), אך מנגד, נצילות התחנה נמוכה יותר בעת הפעלת יכולת הייצור המלאה (47%–49%), בהשוואה להפעלת יכולת מרבית בתחנת כח בעלת יחידות ייצור גדולות (49%–58%).[2]

סיבה עיקרית לבחירה במודל פעולה זו היא היותה של זורלו הטורקית אחת השותפות במיזם. לזורלו יש ניסיון נרחב עם תפעול והקמת תחנות כח קטנות המבוססות על טורבינות הגז התעופתיות של ג'נרל אלקטריק.

מודל כלכלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודל ההפעלה של דוראד הוא אספקת חשמל לצרכנים גדולים במחיר נמוך ממחיר החשמל של חברת החשמל (כ־7% הנחה). דוראד עושה שימוש במערכת ההולכה והחלוקה של חברת החשמל, ומשלמת לה על שימוש במרכיב זה בתוספת תשלום על גיבוי מצד חברת החשמל במקרה של תקלה בתחנת הכח.

הלקוחות העיקריים של דוראד הם משרד הביטחון, מקורות וחברת ג'י ישראל מרכזים מסחריים. על פי הדו"ח הכספי שלה, דוראד מכרה לצרכנים כ־95% מכלל יכולת הייצור שלה.

כאחת מ־3 תחנות הכח הפרטיות הראשונות בישראל, נהנית דוראד מהגנות כלכליות שונות ('הגנת ינוקא') על ידי מדינת ישראל.

הסכם עם מצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2009 חתמה דוראד על עסקה עם חברת EMG, לאספקת גז טבעי לתחנה בהיקף של כ־12.5 BCM (מיליארד מ"ק). החוזה, בהיקף כ־2 מיליארד דולר, אמור היה לאפשר לתחנה לפעול במשך 17 שנה החל מ-2013 ולספק כ־800 מגה־ואט חשמל, שהם כ־6.5% מכושר הייצור של חברת החשמל. אולם צינור הגז ממצרים לישראל חובל ב-2011 מספר פעמים והזרמת הגז נעצרה.[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]