רשות הגז הטבעי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רשות הגז הטבעי (או רשות הגז) היא רשות ממשלתית הפועלת תחת משרד האנרגיה והמים ואמונה על פיתוח נושא הגז הטבעי בישראל, החל מבטיחות, דרך תכנון אסטרטגי לטווח ארוך וכלה במתן רישיונות לחיפוש גז טבעי.

בראש הרשות עומד אלכסנדר וורשבסקי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות התגלית המהותית הראשונה של שדות גז על ידי חברות ישראליות בים התיכון, בתחום המים הכלכליים של ישראל, בשנת 1999, נחקק בשנת 2002 חוק משק הגז הטבעי, המסדיר את הפעילות במשק הגז הטבעי בישראל. בעקבות החוק הוקמה רשות הגז הטבעי, ובשנת 2004 הוקמה החברה הממשלתית נתיבי הגז הטבעי לישראל (נתג"ז) העוסקת בהקמה, הפעלה ותחזוקה של מערכת ההולכה הארצית.

תפקידי הרשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ​יישום מדיניות הממשלה לקידום משק הגז הטבעי
  • קביעת תוכנית אב למערכת ההולכה ועדכונה, סקרי ביקושים של צרכנים
  • פרסום מכרזים והכנת רישיונות בהתאם לחוק משק הגז הטבעי פיקוח על בעלי רישיונות, תנאי שירות ותעריפים
  • ייעוץ לשר בנושא משק הגז הטבעי
  • הסדרת נושא הכניסה למקרקעין לרבות טיפול בהתנגדויות
  • קביעת צווי בטיחות, תקנות ונהלים לתכנון, הקמה, הפעלה ותחזוקה של מתקני גז טבעי, לרבות אישור מפרטים, נוהלי הפעלה ותוכניות לשעת חירום
  • פיקוח ואישור הקמה והפעלה של מערכות גז על ידי בעלי רישיונות וצרכנים
  • קביעת אמות מידה לשירות, הסדרים ודמי חיבור לצרכנים
  • הסדרת נושא ההסמכה של העוסקים בגז טבעי
  • המלצה על התעריפים השונים לאישור המועצה לענייני הגז הטבעי

פעילות הרשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשות פועלת פועלת מכוח חוק משק הגז הטבעי, המסדיר את הפעילות במשק הגז הטבעי בישראל. 

  • מנהל רשות הגז הטבעי: ממונה על ידי הממשלה לפי הצעתו של שר האנרגיה והמים, בהתייעצות עם שר האוצר. המינוי הוא לתקופה של חמש שנים ועד לשתי תקופות בסה"כ.
  • מועצת רשות הגז הטבעי: מורכבת ממנהל הרשות (יו"ר המועצה), נציג שר האוצר, נציג שר התשתיות הלאומיות ושני נציגי ציבור. המועצה קובעת, בין היתר, אמות מידה בנושאי שירות ותעריפים ומייעצת לשר בנושאים שונים במשק הגז הטבעי.
  • הממונה על הבטיחות במשק הגז הטבעי: ממונה על ידי מנהל הרשות בהתייעצות עם מועצת רשות הגז הטבעי, ומטפל בבטיחות משק הגז בהתאם לחוק משק הגז הטבעי, חוק הגז (בטיחות ורישוי) ולצווים הרלוונטיים.

דו"ח מבקר המדינה 2016[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2016 הוציא מבקר המדינה דו"ח המבקר בחריפות את התנהלות הרשות בפרויקט לחלוקת גז טבעי לצרכנים, עיקר הממצאים היו:[1]

  • עיכובים בפריסת רשת החלוקה
    • שמונה שנים לאחר שמשרד האנרגיה החל בפרויקט לחלוקת הגז הטבעי לצרכנים, ושש שנים לאחר שנתן לזכיינים הפרטיים הראשונים את הרישיונות להקמת צנרת החלוקה, רק 17 ממאות הצרכנים הפוטנציאליים צורכים גז טבעי באמצעות רשת החלוקה; הצרכנים האמורים משתמשים בסך הכול בכ-95 מיליון קוב בשנה, פחות מעשירית מהכמות הצפויה להיות מסופקת (היקף צריכה מוערך של כ-1.5 BCM).
    • עד למרץ 2016 נפרסו כ 159- ק"מ צנרת, שהם פחות משליש מהיקף הצנרת אשר אמורה להיכלל ברשת החלוקה. האטיות בפריסת רשת החלוקה מושפעת, נוסף על הקשיים שבהם נתקלו חברות החלוקה בהליכי התכנון והביצוע של פריסת רשת החלוקה, גם מחוסר כדאיות כלכלית לחברות בקידום הקווים. הרשות לא הצליחה לקדם את עבודת החברות לסייע להן להשיג את היעדים שנקבעו ברישיונות שניתנו להן.
  • קשיים בתהליך ההסבה הפנים-מפעלי
    • רשות הגז, מינהל הבטיחות במשרד הכלכלה ומכון התקנים הישראלי סיכמו כי עד גיבושו של תקן ישראלי שיחול על מתקני צריכת הגז הטבעי, יפעלו על פי מתווה שבמסגרתו יבדוק מכון התקנים את חיבור ציוד הצריכה במפעלים ואת עמידתם של המפעלים בדרישות שנקבעו במתווה, כתנאי למתן אישור הרשויות לשימוש בגז הטבעי. גיבוש המתווה שימש אגף התעשייה במכון התקנים גורם מייעץ למאסדר באימוץ אסדרה )רגולציה(. תהליך גיבוש ואישור המתווה נעשה ללא סיוע אגף התקינה במכון המרכז את פעילות הכנת התקנים במכון (אלא באמצעות אגף התעשייה, אשר תפקידו לשמש גוף בודק בלבד.
    • במועד סיום הביקורת טרם הסתיימה עבודת ועדות התקינה לגיבוש תקן למתקני צריכה מבוססי גז טבעי שמטרתו לקבוע כללים טכניים להסבה לגז טבעי ונהלים לבדיקת הבטיחות הנדרשת לצורך חידוש אישור התקינות. טיוטת התקן מתבססת על התקנים האירופיים בלבד, אף כי חלק נכבד ממתקני הצריכה מותאם לתקנים האמריקניים. רק לאחר סיום מועד הביקורת החלה העבודה על תקן המבוסס על התקנים האמריקניים.
  • היעדר אסטרטגיה למעבר כלל המשק לשימוש בגז טבעי
    • חלפו יותר מארבע שנים מאז החל משרד האנרגיה לגבש תוכנית אב לפיתוח משק האנרגיה, ועדיין לא אושרה התוכנית. ללא תוכנית אב נפגעת אפשרות פיתוחו של משק האנרגיה בראייה ארוכת טווח ומתוך בחינת תמהיל מקורות האנרגיה, לרבותהגז הטבעי.
    • רשות הגז לא הציבה לעצמה יעד של פיתוח תוכנית אב לרשת החלוקה או להנגשת הגז הטבעי למגוון רחב ככל האפשר של אוכלוסיות יעד במדינה. עד סוף שנת 2015, סמוך למועד סיום הביקורת, הרשות לא ראתה ברשת החלוקה של הגז הטבעי תשתית חיונית או מיזם לאומי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]