תנין (שדה גז)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תנין הוא כינויו של שדה קידוח של גז טבעי הנמצא בים התיכון, במים הכלכליים של מדינת ישראל. השדה נמצא 120 קילומטר צפונית מערבית לחיפה, וצפון מזרחית משדה הגז הטבעי לוויתן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תגלית הגז[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפעולת הקידוח בשדה שותפות החברות הבאות: נובל אנרג'י (47%), דלק קידוחים (26.5%) ו-אבנר חיפושי נפט (26.5%). בפברואר 2012[1]. התגלה גז במאגר תנין 1, על פי דיווחן של החברות השותפות באפריל 2012, הוערך המאגר בכ-31.14 מיליארד מטר מעוקב (‎31.14 BCM שהם ‎1.1 TCF) גז טבעי[2]. הקידוח בוצע לשכבת הקרקע הידועה בתור "חולות תמר", בעומק (קרקע ומים) של 5,523 מטר. כמחצית מהגז בתנין-1 נחשב ככמות מוכחת וכמחצית כ-כמות מותנה המסווגת כ-"משאבים פרוספקטיביים". כמות זו מציבה את המאגר כשלישי בגודלו בישראל אחרי המאגרים לווייתן ותמר. ההערכות הן כי אם תפותח התגלית היא תחובר לתשתיות ההולכה הסמוכות לוויתן ותמר, ולכן תעלה פחות.

מכירת המאגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם למתווה הגז בתוך 14 חודשים מחתימת המתווה, על בעלות הזיכיון ב"כריש" וב"תנין" למכור את השדות, אחרת השדות יימכרו על ידי נאמן שהממונה על ההגבלים העסקיים יבחר מתוך רשימת מועמדים שהחברות יכינו. למימוש חובה זו, ב-24 בדצמבר העניק הממונה על ענייני הנפט במשרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים שטרי חזקה למאגרים "כריש" ו"תנין" לחברות בעלות הזיכיון, כדי לאפשר את מכירתם בהתאם למתווה[3].

בדצמבר 2016, חתמה קבוצת דלק על הסכם למכירת זכויותיה במאגרי הגז כריש ותנין לידי חברת אנרג'יאן (Energean) היוונית, כפי שנדרש במתווה הגז[4].

פיתוח המאגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2017, הגישה חברת אנרג'יאן לממונה על ענייני הנפט במשרד האנרגיה את תוכנית הפיתוח של המאגר. לפי התוכנית, פיתוח מאגר כריש יקיף קידוח של שלוש בארות, כשמעליהן יוקם מתקן צף להפקת הגז, בהספק הזרמה של כ-400 מלמ"ק גז ביום[5].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואורדינטות: 33°10′0″N 33°45′0″E / 33.16667°N 33.75000°E / 33.16667; 33.75000‬ ‪