תנין (שדה גז)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תנין הוא כינויו של שדה קידוח של גז טבעי הנמצא בים התיכון, במים הכלכליים של מדינת ישראל. השדה נמצא 120 קילומטר צפונית מערבית לחיפה, וצפון מזרחית משדה הגז הטבעי לוויתן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תגלית הגז[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפעולת הקידוח בשדה היו שותפות החברות הבאות: נובל אנרג'י (47%), דלק קידוחים (26.5%) ו-אבנר חיפושי נפט (26.5%). בפברואר 2012[1]. התגלה גז במאגר תנין 1, על פי דיווחן של החברות השותפות באפריל 2012, הוערך המאגר בכ-31.14 מיליארד מטר מעוקב (‎31.14 BCM שהם ‎1.1 TCF) גז טבעי[2]. הקידוח בוצע לשכבת הקרקע הידועה בתור "חולות תמר", בעומק (קרקע ומים) של 5,523 מטר. כמחצית מהגז בתנין-1 נחשב ככמות מוכחת וכמחצית כ-כמות מותנה המסווגת כ-"משאבים פרוספקטיביים". כמות זו מציבה את המאגר כשלישי בגודלו בישראל אחרי המאגרים לווייתן ותמר.

מכירת המאגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם למתווה הגז בתוך 14 חודשים מחתימת המתווה, הוטל על בעלות הזיכיון ב"כריש" וב"תנין" למכור את השדות, אחרת השדות יימכרו על ידי נאמן שהממונה על ההגבלים העסקיים יבחר מתוך רשימת מועמדים שהחברות יכינו. למימוש חובה זו, ב-24 בדצמבר 2015 העניק הממונה על ענייני הנפט במשרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים שטרי חזקה למאגרים "כריש" ו"תנין" לחברות בעלות הזיכיון, כדי לאפשר את מכירתם בהתאם למתווה[3].

בדצמבר 2016, חתמה קבוצת דלק על הסכם למכירת זכויותיה במאגרי הגז כריש ותנין לידי חברת אנרג'יאן (Energean) היוונית, כפי שנדרש במתווה הגז[4].

פיתוח המאגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2017, הגישה חברת אנרג'יאן לממונה על ענייני הנפט במשרד האנרגיה את תוכנית הפיתוח של המאגרים כריש ותנין. לפי התוכנית, פיתוח המאגרים יקיף קידוח של שלוש בארות, כשמעליהן יוקם מתקן צף להפקת הגז, בהספק הזרמה של כ-400 מלמ"ק גז ביום[5]. במהלך 2017 חתמה אנרג'יאן חוזים למכירת גז לקבוצת כי"ל בהיקף של 13 מיליארד מ"ק ובהיקף מוערך של 1.9 מיליארד דולר[6] וכן עם תחנות הכוח דוראד ודליה. סך החוזים שדיווחה החברה כולל כ-61 מיליארד מ"ק גז, בקצב של 4.2 מיליארד מ"ק לשנה ובמחירים שנעים על פי ההערכות בין 4 ל-4.2 דולר ליחידת חום.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

‬ ‪