וסטווינד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף סי-סקאן)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
וסטווינד
Air Sweden IAI 1124.jpg
מאפיינים כלליים
סוג מטוס מנהלים
ארץ ייצור ישראלישראל  ישראל
יצרן התעשייה האווירית לישראל
טיסת בכורה 1965
תקופת שירות 19782017 (חיל האוויר הישראלי)
נוסעים מספר מקסימלי של נוסעים (בתצורת מטוס-מנהלים) 10
ממדים
אורך 15.93 מטר
מוטת כנפיים 13.65 מטר
שטח כנפיים 28.64 מ"ר
משקל ריק 4,536 ק"ג
משקל המראה מרבי 10,660 ק"ג
ביצועים
מהירות שיוט 723 קמ"ש
מהירות מרבית 360 קשר
טווח טיסה מרבי 3,218 ק"מ
סייג רום 14,800 מטר
הנעה
2 מנועי טורבו-מניפה מסוג Garret Airesearch 731-3-1G
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מטוס ווסטווינד ברישום ישראלי 4X-CTE

מטוס הווסטווינד (באנגלית: IAI Westwind) מתוצרת התעשייה האווירית לישראל הוא מטוס מנהלים דו-מנועי אשר יכול לשאת בין שבעה לעשרה נוסעים. המטוס המוצלח נתן לחברה דריסת הרגל בשוק התעופה האזרחית. קו הייצור של המטוס פעל במשך כעשרים שנה.
מטוסי השחף, המבוססים על ווסטווינד, פעלו בשירות חיל האוויר הישראלי בגף סיורי ים של הטייסת הבינלאומית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח המטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

תכנונו של הווסטווינד מתבסס על תכנון של חברת Aero Commander למטוס סילוני בשם Jet Commander שהתבסס בעצמו על מטוס קודם של אותה חברה שהיה בעל שני מנועי מדחף (ונקרא, כמו החברה, Aero Commander). ה-Jet Commander טס לראשונה ב-2 בינואר 1963 (תחת השם Aero Commander 1121 Jet Commander) ולאחר תקופת מבחן נכנס לייצור סדרתי ונמסר ללקוחות החל בשנת 1965. זמן קצר לאחר מכן נרכשה חברת Aero Commander על ידי חברת רוקוול אינטרנשיונל, שלה היה כבר מטוס מנהלים דומה - ה-Rockwell Sabreliner ונאסר עליה לייצר את שני המטוסים במקביל בשל חוקים נגד מונופול. ברוקוול הוחלט למכור את הזכויות על הג'ט קומנדר והתעשייה האווירית רכשה אותן בשנת 1967[1]. בינואר 1970 נערכה טיסת הבכורה של הג'ט קומנדר הראשון שייצרה התעשייה האווירית[2].

יצור בתעשייה האווירית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתעשייה האווירית יוצרו 150 מטוסים על פי התכנון המקורי כדי למלא את ההזמנות שעליהן התחייבה חברת Aero Commander, ואז פנו מהנדסי החברה לשיפור התכנון. הם האריכו את גוף המטוס והוסיפו לו מכלי דלק בקצות הכנף. זמן קצר לאחר תחילת הייצור של הדגם הוחלפו מנועי הטורבו סילון במנועי טורבו מניפה חסכוניים יותר. הדגם החדש קיבל את השם "ווסטווינד" (או דגם 1123). הוא קיבל רישוי טיסה בארצות הברית בדצמבר 1971. תחום ייצור המטוסים בתעשייה האווירית הגיעה לאיזון תקציבי ב-1975[3].

ב-1974 הוחל בפיתוח דגם חדש של ה"ווסטווינד" (דגם 1124)[4]. הוא הוצג לראשונה במאי 1975[5], טיסת הבכורה נערכה ב-22 ביוילי 1975[6]. והוא קיבל רישוי טיסה בארצות הברית במרץ 1976[7]. עד 1978 כבר נמכרו 95 מטוסים מדגם זה[8], ובסך הכל החזיקה התעשייה האווירית נתח של כ-10% משוק מטוסי המנהלים בארצות הברית באותם שנים[9].

ווסטווינד 2[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1979 הוצג הדגם החדש של המטוס שעבר שיפורים, תוכננה עבורו כנף חדשה והוספו לו כנפונים בקצות הכנף. פנים המטוס עבר שינויים רבים נוספים, והמטוס קיבל את השם "ווסטווינד 2" - "Westwind II"[10]. בשנת 1980 נמכרו 73 יחידות בשווי כולל של 200 מיליון דולר[11]. בשנת 1982 החזיקה התעשייה האווירית כבר נתח של כ-25% משוק מטוסי המנהלים בארצות הברית[12].

המטוס האחרון ירד מפס הייצור בשנת 1987, לאחר ש-244 מטוסים נבנו.

בשנת 2000 השיקה התעשייה האווירית תוכנית השבחה ללקוחות המטוס. אפשרויות השבחה כללו: שידרוג המנועים, שיפור מערכות האוויוניקה, השבחה לעיצוב הפנים וכלל מערכות המטוס[13].

סי-סקאן/שחף[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוס השחף של חיל האוויר

שחף הוא הכינוי בצה"ל למטוס סיור ימי סילוני מדגם "סי-סקאן" המבוסס על הווסטווינד מתוצרת התעשייה האווירית. תכנון המטוס החל בשנת 1976[14], בעקבות הפיגוע במלון סבוי בתל אביב במרץ 1975, שבו שמונה מחבלים חדרו בסירת גומי לחוף הים של ת"א[15].

המטוס הופעל עבור חיל הים הישראלי על ידי חיל האוויר בשנים 1977-2016[16]. בשנת 2000 החליט צה"ל לרכוש מטוסים חדשים, שיחליפו את השחף, מדגם "קינג-אייר 200" מתוצרת חברת ריית'און האמריקנית, כדי שיוכל להשתמש בכספי הסיוע אמריקאי לישראל[17]. אך בשנת 2001 החולט להשביח את המטוסים הקיימים במקום רכישת מטוסי סיור ימיים חדשים[18]. בתחילת ינואר 2017 הוצא משירות מבצעי[15]. השחף הוחלף בכלי טיס בלתי מאויש מדגם הרון 1[19].

המטוס מסוגל לגלות ולזהות מטרות ממרחק רב, כמו כן למטוס יכולת גילוי צוללות.[20]במטוס שני חלונות דמויי בועה, משני צידי הגוף, המאפשרים זווית ראייה גדולה יותר מאשר בחלונות מקובלים, למטרת זיהוי עין של מטרות על ידי צופים. מטוסי השחף אוישו על ידי "גף סיורי ים" הכפוף לשייטת ספינות הטילים והוטסו על ידי חיל האוויר, לפי המשימות שנקבעו על ידי חיל הים.

את המטוס הפעילו שבעה אנשי צוות: קברניט, טייס משנה ונווט מחיל האוויר ומפקד משימה ושלושה חיילים מחיל הים. מפקד המשימה הוא קצין בוגר קורס חובלים או קורס קציני שליטה בחיל הים.

דגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגם יצרן תאריך אישור שירות מהירות מרבית משקל המראה מרבי מספר נוסעים הערות
1121 Aero Commander 4 נובמבר 1964 0.765 מאך 7,620–7,938 ק"ג 8
1121A Aero Commander 19 בספטמבר 1967 0.765 מאך 7,938 ק"ג 8 הוכנסו שיפורים במערכת הדלק ותא הטייס
1121B Aero Commander 23 באפריל 1968 0.765 מאך 7,938 ק"ג 8
1123 התעשייה האווירית 8 בדצמבר 1971 0.785 מאך 9,389 ק"ג 10 המטוס הוארך בשלושה אינץ', שלבו מיכלי דלק בקצות הכנפיים
1124 התעשייה האווירית 17 במרץ 1976 0.785 מאך 10,659 ק"ג 10 פרופיל החרטום שופר, שולב סנפיר בגג המטוס
1124A התעשייה האווירית 17 באפריל 1980 0.785 מאך 10,659 ק"ג 10 נקרא גם "וסטווינד 2" (באנגלית Westwind II), שולב כנפון קצה-כנף
  • ייצר ואישור דגם 1122 בוטל
  • דגם 1125 היה הקוד שניתן למטוס הדור הבא ה"אסטרה".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ התעשייה האווירית תייצר מטוסי סילון נוסעים קטנים ־ סיכוי לייצוא, הצופה, 19 בספטמבר 1967
  2. ^ מטוס המנהלים "ג'ט קומאנדר" ביצע את טיסת הבכורה, מעריב, 21 בינואר 1970
  3. ^ חלק ניכר מהשקעות ב"וסטווינד" ו"ערבה" כוסה ממכירת המטוסים, מעריב, 29 באוגוסט 1975
  4. ^ ‭1.5‬ מיליון דולר ־ מחיר "ווסטווינד" מהדגם החדש, דבר, 3 בדצמבר 1974
  5. ^ מטוס המנהלים וומטווינד ‭-1124 "‬ תוצרת " התעשיה האוירית- הוצג אתמול לראשונה, דבר, 5 במאי 1975
  6. ^ "ווסטווינד ‭"1124‬ סיים בהצלחה טיסת ניסוי ראשונה, דבר, 23 ביולי 1975
  7. ^ תע"א בודקת אפשרות הגברת ייצור "ווסטווינד", דבר, 13 ביולי 1976
  8. ^ 95 מטוסי "ווסטווינד" נמכרו מאז תחילית הייצור, דבר, 24 באוקטובר 1978
  9. ^ התעשייה האווירית 'מוכרת ‭10%‬ מימטוסי־המנהלים בשוק האמריקאי, דבר, 26 במאי 1978
  10. ^ דן ארקין, מצפים שווסטווניד 2 יקבל השנה רישוי בארה"ב, מעריב, 4 באוקטובר 1979
  11. ^ הצלחה במכירות "ווסטווינד", דבר, 6 בפברואר 1981
  12. ^ דן ארקין, השפל הכלכלי גורם לשיתוק בשוק מטוסי המנהלים, מעריב, 27 באוקטובר 1982
  13. ^ דרור מרום, ‏התעשייה האווירית וקבוצת פריצקר מציעות השבחות למטוסי ווסטווינד של תע"א, באתר גלובס, 15 באוקטובר 2000
  14. ^ מתכננים "ווסטווינד‭-"‬מדגם חדש לסיוע טקטי לחילות ים, דבר, 20 בספטמבר 1976
  15. ^ 15.0 15.1 ה"שחף" יוצא משירות מבצעי, באתר חיל האוויר הישראלי, 9 בינואר 2017.
  16. ^ שעיה סגל, בת הים בשחקים, מעריב, 10 באוקטובר 1980
  17. ^ דרור מרום, ‏צה"ל החליט: מטוסי סיור אמריקניים - ולא מטוסי "אסטרה" מתוצרת תע"א, באתר גלובס, 11 ביוני 2000
  18. ^ דרור מרום, ‏צה"ל חזר בו מכוונה לרכוש מטוסי סיור ימיים חדישים; ישביח את הווסטווינד הישן, באתר גלובס, 22 בנובמבר 2001
  19. ^ רן דגוני, ‏מל"טים יחליפו את טייסי חיל האוויר מעל הים התיכון להגנה על חופי ישראל, באתר גלובס, 19 במרץ 2008
  20. ^ לפי אתר חיל הים [1]