סמואה האמריקנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף סמואה האמריקאית)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמואה האמריקנית
American Samoa
Flag of American Samoa.svg Seal of American Samoa.svg
דגל סמל

לחצו כדי להקטין חזרה

יפן איי מריאנה הצפוניים פלאו מיקרונזיה מזרח טימור אינדונזיה אטול מידוויי הוואי אטול ג'ונסטון וייק (אי) פפואה גינאה החדשה איי מרשל נאורו קיריבטי פולינזיה הצרפתית פיטקרן טוקלאו איי קוק איי שלמה נורפוק ניו זילנד ונואטו טובאלו ואליס ופוטונה טונגה ניואה אוסטרליה סמואה סמואה האמריקנית פיג'י האולנד בייקר אטול פאלמירה שונית קינגמן ג'רביס קלדוניה החדשה יפן אנטארקטיקה רוסיה אי הפסחא אלסקה קנדה מקסיקו ארצות הברית קוריאה הצפונית קוריאה הדרומית הרפובליקה העממית של סין טאיוואן וייטנאם לאוס קמבודיה תאילנד הפיליפינים הרפובליקה העממית של סין סינגפור מלזיה ברונייUnited States on the globe (American Samoa special) (small islands magnified) (Polynesia centered).svg
אודות התמונה
מוטו לאומי סמואה, תני לאלוהים להיות ראשון
המנון לאומי הדגל זרוע הכוכבים
יבשת אוקיאניה
שפה רשמית סאמואה, אנגלית
עיר בירה פאגו פאגו
פאגאטוגו (מושב הממשלה)
14°16′46″S 170°42′02″W / 14.2794444444444°S 170.700555555556°W / -14.2794444444444; -170.700555555556
14°16′57″S 170°41′24″W / 14.2825°S 170.69°W / -14.2825; -170.69
העיר הגדולה ביותר פאגו פאגו
משטר טריטוריה לא מאורגנת של ארצות הברית
ראש המדינה
- נשיא
- מושל
נשיא ארצות הברית
דונלד טראמפ
לולו לטאלו מאטלאסי מוליגה
הקמה
ועידת טריפרטיט
חלוקת הארכיפלג הסמואי בין גרמניה וארצות הברית
1899
שטח[1]
- דירוג עולמי
199 קמ"ר[2]
217 בעולם
אוכלוסייה[3]
(הערכה ליולי 2017)

- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות

51,504 נפש[2] 
209 בעולם
258.81 נפש לקמ"ר
48 בעולם
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 30.28%
גילאי 15 - 24 18.79%
גילאי 25 - 54 36.38%
גילאי 55 - 64 8.58%
גילאי 65 ומעלה 5.97%
תמ"ג[4]
(הערכה לשנת 2013)

- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש

711 מיליון $ 
206 בעולם
13,805 $
110 בעולם
מטבע דולר אמריקני ‏ (USD)
אזור זמן UTC +11
סיומת אינטרנט .as
קידומת בינלאומית 684 1

סמואה האמריקניתאנגלית: American Samoa להאזנה (מידע · עזרה)) היא אזור מבודד של ארצות הברית, הממוקמת בדרום האוקיינוס השקט, מזרחה מסמואה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאה ה-18: מגע ראשון עם אירופאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המגע הראשון של תושבי האזור המהווה כיום את סמואה האמריקנית החל בראשית המאה ה-18. מגלה הארצות ההולנדי, יאקוב רוחבן היה האירופאי הידוע הראשון שהגיע לאיי סמואה ב-1722. בעקבות ביקור זה הגיע החוקר הצרפתי לואי דה בוגנוויל שקרא לאיים ב-1768 בשם "איי הנווט". המגעים עם התושבים המקומיים היו מוגבלים עד לשנות השלושים של המאה ה-19, כאשר מיסיונרים וסוחרים אנגליים החלו להגיע לאזור.

המגעים הראשונים של תושבי האזור עם המערב כללו עימותים אלימים בין החוקרים הצרפתים לבין תושבי האיים שהתרחשו באי טוטואילה. הסמואים האשימו את האירופאים ועקב כך נוצר להם מוניטין של פראים.

המאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות המיסיון בסמואה החלה בסוף 1830 כאשר ג'ון ויליאמס מהאגודה המיסיונרית הלונדונית הגיע מאיי קוק ומטהיטי.[5] באותה עת זכו הסמואים במוניטין של פראים ומחרחרי מלחמה, שכן התרחשויות אלימות התחוללו בין הילידים לבין מבקרים אירופאים. על כל פנים, בסוף המאה ה-19, עצרו כלי שיט צרפתים, בריטים, גרמנים ואמריקאים באופן שיגרתי בסמואה והם עשו שימוש בנמל פאגו פאגו כתחנת תדלוק בפחם לספנות.

במרץ 1889 נכנס כוח ימי של הקיסרות הגרמנית לכפר בסמואה ובעשותו כן גרם נזק לרכוש אמריקאי. בעקבות כך נכנסו שלוש ספינות מלחמה אמריקאיות לנמל אפיה והתכוננו להתעמתות עם שלוש ספינות מלחמה גרמניות שנמצאו שם. לפני שנורתה ירייה אחת, החריבה סופה טרופית, הן את הספינות האמריקאיות והן את הספינות הגרמניות. עקב כך נכפתה הפסקת אש על הצדדים בשל חוסר בספינות מלחמה.[6]

ראשית המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוש המאה ה-20 יושבו היריבויות הבינלאומיות של סוף המאה הקודמת עם כינוסה של הוועידה התלת-צדדית בוושינגטון ב-1899 שבה חילקו גרמניה וארצות הברית את איי סמואה לשני חלקים: קבוצת האיים המזרחית הפכה להיות טריטוריה של ארצות הברית (איי טוטואילה ב-1900 ומאנואה ב-1904) והם מהווים היום את סמואה האמריקנית. קבוצת האיים המערבית, ששטח האדמה שלהם גדול בהרבה, הפכו להיות לטריטוריה שהייתה ידועה בשם סמואה הגרמנית. בריטניה וויתרה על כל תביעותיה בסמואה ובתמורה בוטלו כל הזכויות של גרמניה בטונגה, באזורים מסוימים באיי שלמה ובמערב אפריקה. לוועידה התלת-צדדית קדמו ועידת וושינגטון ב-1887, הסכם ברלין ב-1889 וההסכם האנגלו-גרמני על סמואה שנחתם ב-1899.

שטח חסות אמריקני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנה שלאחר מכן, קיבלה ארצות הברית באופן רשמי את החלק שהוקצה לה באיים, קבוצה קטנה של האיים המזרחיים, שבאחד מהם שכן הנמל החשוב של פאגו פאגו. לאחר שצי ארצות הברית תפש את השליטה בסמואה המזרחית עבור ממשלת ארצות הברית, הורחבה תחנת הטענת הפחם בפאגו פאגו להיות בסיס מלא של הצי, שנודע בשם בסיס צי ארצות הברית טוטואילה. לצורך כך חתם הצי על הסכם להעברת שטחים עם ראשי השבטים בשם ממשלת ארצות הברית. ב-17 ביולי 1911 הוסב שמם של בסיס הצי בטוטואילה והבסיסים באאונואו ובמנואה באופן רשמי לסמואה האמריקאית.[7][8]

מלחמת העולם הראשונה ומגפת השפעת של 1918[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1918, בשלבים האחרונים של מלחמת העולם הראשונה, גבתה מגפת השפעת הספרדית את קורבנותיה ברחבי העולם, כשהיא מתפשטת במהירות ממדינה למדינה. סמואה האמריקנית הייתה אחת משלושת המקומות היחידים בעולם (האחרים היו קלדוניה החדשה והאי מרז'ו שבברזיל) שלא אירע בהם שום מקרה מוות במהלך המגפה, וזאת בזכות התגובה המהירה של המושל ג'ון מרטין פויר, שלאחר ששמע על הדיווחים על פרוץ המגפה בשידור רדיו, ביקש מארצות הברית ספינות קרנטינה. תוצאות תגובתו המהירה של פויר זיכו אותו בצלב הצי. בזכות פעולתו זו של פויר, ראו בו תושבי סמואה האמריקנית כגיבור שלהם. בטריטוריה השכנה, סמואה המערבית, שהייתה אז בשליטת ניו זילנד, נגבה מחיר הדמים הגבוה ביותר מכל איי האוקיינוס השקט, כש-90% מהתושבים נדבקו במחלה ו-30% מכל הגברים, 22% מהנשים ו-10% מהילדים איבדו את חייהם. פויר הציע סיוע לעמיתיו הניו זילנדים, אך המנהלן של סמואה המערבית, רוברט לוגן, שזעם על כמות ספינות הקרנטינה שראה מקיפות את סמואה האמריקנית, סירב להצעה. בכעסו ניתק לוגן את כל הקשרים עם עמיתו האמריקני.[9]

בין מלחמות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העולם הראשונה, במהלך פעילותה של תנועת המאו בסמואה המערבית (שאז נשלטה על ידי ניו זילנד במסגרת מנדט חבר הלאומים), פעלה גם תנועת המאו בסמואה האמריקנית בהנהגתו של סמואלו ריפלי, וטרן של מלחמת העולם הראשונה מכפר לאון שבטטואילה. לאחר פגישות שהתנהלו בארצות הברית, נמנע ממנו לרדת מהספינה שהחזירה אותו לסמואה האמריקנית והוא לא הורשה לשוב בשל העובדה שתנועת המאו בסמואה האמריקנית דוכאה על ידי צי ארצות הברית. ב-1930 שיגר הקונגרס של ארצות הברית ועדה בהנהגת האמריקנים שהיה להם חלק בהפלת ממלכת הוואי, שתחקור את מעמדה של סמואה האמריקנית.

ב-1925 סופח לסמואה האמריקנית האי סוואן, שנכלל ברשימת האיים האמריקנים על פי חוק הגואנו.

ב-1938 נהרגו הטייס הנודע אד מוזיק וצוותו בהתרסקות המטוס הימי Samoan Clipper מדגם S-42 של חברת פאן אמריקן וורלד איירווייז מעל פאגו פאגו, כאשר ביצעו טיסת סקר לאוקלנד, ניו זילנד. בזמן כלשהו לאחר ההמראה אירעה תקלה במטוס ומוזיק הפנה אותו בחזרה לפאגו פאגו. בעוד הצוות עוסק בהשלכת דלק כחלק מההכנה לנחיתת החירום, אירעה התפוצצות שקרעה את המטוס לגזרים.[10]

מלחמת העולם השנייה ואחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העולם השנייה, עלה מספר כוחות חיל הנחתים של ארצות הברית שהיו מוצבים בסמואה על האוכלוסייה המקומית ולכך הייתה השפעה תרבותית רבה. גברים סמואנים מגיל 14 ומעלה קיבלו אימון צבאי על ידי סגל צבא ארצות הברית. סמואנים שירתו בתפקידים שונים במהלך המלחמה, כולל בתפקידים קרביים, בתפקידי רפואה, בתפקידי קשרים ובתיקוני ספינות.

ב-1949 הוצגה על ידי מחלקת הפנים לקונגרס של ארצות הברית הצעת חוק למתן עצמאות לסמואה האמריקנית, הצעה שנפלה, בעיקר עקב מאמציהם של ראשי השבטים המקומיים, בהנהגת טויסופו מריאוטה. מאמצים אלו הובילו לכינונה של המועצה המחוקקת של הטריטוריה.

המחצית השנייה של המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1956 הוחלף מושל סמואה האמריקנית שעד אז מונה על ידי צי ארצות הברית בפיטר טלי קולמן, שנבחר בבחירות מקומיות. אף על פי שמבחינה טכנית נחשבה סמואה האמריקנית ל"בלתי מאורגנת" (unorganized), מאחר שהקונגרס של ארצות הברית לא העביר חוק מתאים בנוגע לטריטוריה, קיים בה ממשל עצמי על פי חוקה שנכנסה לתוקף ב-1 ביולי 1967. הטריטוריה האמריקנית של סמואה נכללת ברשימת הטריטוריות ללא ממשל עצמי של האו"ם, נתון שעליו חולקים פקידי הממשל של הטריטוריה, שמחשיבים את עצמם כממשל עצמי.

לסמואה האמריקנית ולנמל התעופה הבינלאומי של פאגו פאגו הייתה משמעות היסטורית בנוגע לתוכנית אפולו.[11] צוותי האסטרונאוטים של אפולו 10, אפולו 12, אפולו 13, אפולו 14 ואפולו 17 נמשו מהמים מאות ק"מ אחדים מפאגו פאגו והועברו במסוקים לנמל התעופה המקומי לפני שהוטסו להונולולו.[12]

בעוד שסמואה האמריקנית וסמואה המערבית חולקות שפה ומוצא משותפים, התפצלו התרבויות שלהן בעשורים האחרונים לכיוונים שונים, כשתושבי סמואה האמריקנית מהגרים לעתים קרובות להוואי ולארצות הברית ומאמצים מנהגים אמריקאים רבים, כמו העיסוק בפוטבול ובבייסבול. תושבי סמואה המערבית נוטים יותר להגר לניו זילנד, שהשפעתה ניכרת בעיסוק בענפי הרוגבי והקריקט הפופולריים יותר באיים המערביים.

המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב המצב הכלכלי הקשה בטריטוריה, ניצלו רבים מתושבי סמואה האמריקנית ותושבי אזורים מבודדים נוספי של ארצות הברית את האפשרות לשירות צבאי.[13] משמעות הדבר ששיעור ההרוגים בשירות צבאי מקרב תושבי האיים ביחס לגודל האוכלוסייה גבוה יותר בהשוואה לחלקים אחרים של ארצות הברית. נכון ל-23 במרץ 2009 נהרגו 10 מתושבי סמואה האמריקנית בעיראק ושנים נהרגו באפגניסטן.[14]

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פוליטיקה של סמואה האמריקנית

החוקה של סמואה האמריקנית אושרה בשנת 1966 ונכנסה לתוקף בשנת 1967. זכות ההצבעה היא מגיל 18 ומעלה, וראשי הרשות המבצעת להלכה הם נשיא ארצות הברית וסגנו. ראש הממשלה הוא טוגיולה טולפונו (מאז 26 במרץ 2003). הרשות המחוקקת מורכבת משני בתי מחוקקים, בית הנבחרים (21 מושבים: 20 מושבים נבחרים על ידי הצבעת הציבור, ומושב אחד ממונה), והסנאט (18 מושבים. נבחרים לתקופה של 4 שנים).

החג הלאומי חל ב-17 באפריל (לטריטוריה אין יום עצמאות).

חלוקה מנהלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה מנהלית סמואה האמריקנית מחולקת ל-3 מחוזות ו-2 אטולים לא מאורגנים.

מפת מחוזות סמואה האמריקנית

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלת סמואה האמריקנית היא כלכלה פולינזית מסורתית, שבה יותר מ-90% מן הקרקעות נמצאות בבעלות משותפת. הפעילות הכלכלית קשורה בקשרים הדוקים לארצות הברית, שותפת הסחר הגדולה ביותר של סמואה האמריקנית.

כוח הקנייה בתל"ג הוא 500 מיליון דולרים, כאשר כוח הקנייה לנפש הוא כ-8,000$. כוח העבודה כולל כ-14,000 איש ואישה, וענף התעסוקה הגדול ביותר הוא מפעלים לייצור שימורי טונה, שהם גם מוצר הייצוא העיקרי. התעשייות העיקריות בסמואה האמריקנית הן ייצור טונה, כאמור, ומלאכת יד. התוצרת חקלאית של סמואה האמריקנית כוללת בננות, קוקוס, ירקות, קולקס, לחם עץ, קופרה, אננס, פפאיה, מוצרי חלב ומשק חי. השותפים לייצוא (נכון לשנת 2003) הם אינדונזיה (70%), אוסטרליה (6.7%), יפן (6.7%), וסמואה (6.7%).

שיעור האבטלה בסמואה האמריקנית עומד על כ-6%, ושיעור ההוצאות שלה עולה על ההכנסות (127 מיליון דולר הוצאות לעומת 121 מיליון דולר הכנסות). העברות כספים ישירות מממשלת ארצות הברית תורמות במידה רבה לרווחתה הכלכלית של סמואה האמריקנית: 63% מתקציב הממשלה מקורו בתמיכה אמריקנית (נכון ל-1997). ניסיונות השלטונות להרחיב ולהגדיל את הפעילות הכלכלית נתקלים בקשיים בשל המיקום המרוחק, התחבורה המצומצמת, וההוריקנים ההרסניים.

בשנת 2007 הוחל בתהליך מדורג של העלאת שכר המינימום בסמואה האמריקנית, כדי להשוותה בהדרגתיות לזה של ארצות הברית. בשנים שלאחר מכן ירדה התעסוקה בטריטוריה ב-30% והתל"ג לנפש ירד ב-10%. בעקבות זאת, הוקפאו העלאות שכר המינימום בשנת 2009. בספטמבר 2011 טען המושל של סמואה האמריקנית בפני הקונגרס של ארצות הברית ששכר המינימום הוא הגורם לירידה בפעילות הכלכלית והמשך העלאת שכר המינימום עלולה לחסל את המגזר הפרטי בטריטוריה.[15] בספטמבר 2015 חזר הקונגרס להעלות את שכר המינימום בסמואה האמריקנית בתהליך הדרגתי תלת שנתי. החוק להעלאת שכר המינימום עבר בלחץ של מושל ג'ורג'יה שביקש למנוע את התחרות במפעל טונה במדינה שלו.[16]

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטריטוריה יש 350 ק"מ כבישים, מהם כ- 150 ק"מ סלולים, ואין מסילות ברזל. יש בה שלושה נמלי תעופה קטנים, מהם לשניים מסלולי המראה סלולים.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופו, מנואה, סמואה האמריקנית

סמואה האמריקנית נמצאת באוקיאניה, קבוצת איים באוקיינוס השקט, בערך בשני שלישים מהדרך מהוואי לניו זילנד. שטח האדמה בסמואה האמריקנית הוא 199 קמ"ר, ואילו שטח המים הוא 0 קמ"ר. שטחה של סמואה האמריקנית גדול במקצת משטחה של וושינגטון. סמואה האמריקנית אינה גובלת עם מדינות אחרות.

האקלים הוא בעיקר טרופי. כמות הגשמים שיורדים בשנה בממוצע - 3 מטרים. בסמואה האמריקנית יש סכנות תמידיות של סופות טרופיות ומפולות הרים.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסיית סמואה האמריקנית כוללת כ-58,000 אנשים, רובם בגיל 15–64, חלקם בגיל 0–14, ומיעוטם מגיל 65 ומעלה. שיעור הצמיחה בקרב האוכלוסייה של סמואה האמריקאית בשנה, הוא 0.04%.

97% מן האוכלוסייה (כולל תינוקות וילדים) יודעים קרוא וכתוב (זכרים:98%, נקבות:97%).

מס' מחוז בירה שם בשפת המקור אוכלוסייה
נכון לשנת 2000
שטח
1 מחוז המזרח פגו פגו Eastern district 23,441 67
2 מחוז המערב טפונה Western district 32,435 75
3 מחוז מנו'א לומה Manu'a district 5,000 58

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-18 ביולי 2016
  2. ^ 2.0 2.1 תמ"ג - הערכה לשנת 2013
  3. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-26 בספטמבר 2017
  4. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-26 בספטמבר 2017
  5. ^ Watson, R.M. (1919). History of Samoa: THE ADVENT OF THE MISSIONARY. (1830.1839). Chapter III. Archived from the original on May 3, 2011.
  6. ^ Stevenson, Robert Louis (1892). A Footnote to History: Eight Years of Trouble in Samoa. BiblioBazaar., chapter 10
  7. ^ Sorensen, Stan (July 12, 2006). "Historical Notes, page 2" (PDF). Tapuitea. Archived from the original (PDF) on September 26, 2011. Retrieved August 16, 2011.
  8. ^ "Manu'a celebrates 105 years under the U.S. Flag". Samoa News. July 16, 2009. Archived from the original on September 27, 2011. Retrieved August 16, 2011.
  9. ^ Life in Samoa from 1916 to 1919 (archived from the original on 2015-09-26).
  10. ^ "Edwin Musick – Pan Am Captain Ed Musick – Pan Am Clipper Flying Boats".
  11. ^ "Apollo Splashdowns Near American Samoa". Tavita Herdrich and News Bulletin. Retrieved July 7, 2010.
  12. ^ "Apollo 17 Lunar Surface Journal – Kevin Steen". Eric M. Jones. Retrieved February 23, 2011.
  13. ^ James Brooke (August 1, 2005). "In South Pacific, US Army has strong appeal". New York Times. Retrieved September 30, 2009.
  14. ^ Congressman Faleomavaega (March 23, 2009). "WASHINGTON, DC—AMERICAN SAMOA DEATH RATE IN THE IRAQ WAR IS HIGHEST AMONG ALL STATES AND US TERRITORIES". Press Release. United States House of Representatives. Archived from the original on October 9, 2009. Retrieved September 30, 2009.
  15. ^ Minimum-Wage Activists Should Look to Puerto Rico for Clues to the Future
  16. ^ Chicken of the Sea Gets Samoans a Wage Hike, Bloomberg, October 9, 2015