פרשת הקורבנות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פרשת הקרבנות (לפעמים בקיצור רק "קרבנות") במקורה נועדה כדי ללמוד מספר קטעים מן המקרא המשנה והתלמוד לאחר ברכות התורה, היא הורחבה בידי מקובלי צפת והפכה להיות זכר לסדר העבודה היומי בבית המקדש. יש קהילות אשכנז שלא קיבלו הוספות אלו, ואומרות רק עיקר הקרבנות, דהיינו פרשת התמיד (בתוספת פסוקי מוסף של שבת ושל ראש חודש בימים אלו), פרק איזהו מקומן, וברייתא דרבי ישמעאל.[1]

סדר הקרבנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. פרשת הכיור (למנהג האשכנזים): על הכהנים הייתה חובה ליטול את ידיהם ורגליהם בטרם עבודתם. זכר לכך אומרים כיום את פרשת הכיור (ספר שמות, פרק ל').
  2. פרשת תרומת הדשן (למנהג האשכנזים): בפרשת קורבן עולה (ספר ויקרא, פרק ו'), מובא בין השאר סדר הכנסת הכהן לעבודתו (לבישת הבגדים) וסדר הכנת המזבח (הוצאת הדשן הנשאר מקורבנות אמש מחוץ למקדש) ועוד. זכר לכך אומרים כיום את פרשת תרומת הדשן.
  3. פרשת קרבן התמיד: הקרבן הראשון שהוקרב בבוקר היה "תמיד של שחר". אחר הצהריים הוקרב "תמיד של בין הערביים". תהליך ההקרבה, המנחה המצורפת ופרטי הקורבן מובאים בפרשת קרבנות המועדים (במדבר, כ"ח-כ"ט). במקור היא נאמרה לצורך אמירת קטע מן המקרא. כיום אומרים אותהּ כזכר להקרבת קרבן התמיד.
  4. פרשת הקטורת: בזמן בית המקדש, הקטירו לאחר התמיד את הקטורת. הקטורת הורכבה מ-11 סממנים ודרך הכנתה והקטרתה הייתה מהמלאכות הקשות שבמקדש. זכר לכך אומרים כיום את הפסוקים העוסקים בציווי הקטורת למשה (ספר שמות, פרק ל'), ברייתא העוסקת בהכנת הקטורת, סממניה, כמותם, דרך הכנתה ועוד (מסכת כריתות ו') וכן מספר פסוקים נוספים העסוקים בציפייה לגאולה.
  5. סדר המערכה: במסכת יומא (דף ל"ג) מובא סדר המערכה על המזבח במקדש ("אביי הוה מסדר"). בסדר זה נזכרות העבודות הקבועות שנעשו במהלך היום במקדש, לפי סדרן.
  6. פרשת קרבן מוסף (למנהג האשכנזים): בשבתות, בראשי חודשים ובמועדים הוקרב קרבן מיוחד לכבוד היום. תהליך הקרבתו כמו קרבן התמיד מובא בפרשת קרבנות המועדים (במדבר, כ"ח-כ"ט). זכר לכך אומרים כיום בשבתות ובראשי חודשים את פרשת קרבן מוסףמועדים לא נוהגים לומר קרבן מוסף כחלק מהקרבנות שבתחילת התפילה).[2]
  7. משנת הזבחים: פרק "איזהו מקומן" ממסכת זבחים (פרק ה') שבו מובאים כל סוגי הקורבנות שהוקרבו בבית המקדש עם הלכותיהם ופרטי דיניהם (קדשי קדשים, פרים ושעירים הנשרפים, חטאת הציבור והיחיד, עולה, שלמי ציבור ואשם, תודה ואיל נזיר, שלמי יחיד, בכור, מעשר ופסח). בשולחן ערוך כתב שפרק זה נאמר "כדי שיזכה כל אדם ללמוד בכל יום מקרא משנה וגמרא (ברייתא דרבי ישמעאל)" (אורח חיים, סימן נ') ואילו בבית יוסף כתב (שם) שתיקנו לומר פרק איזהו מקומן "לפי שאין באותו הפרק מחלוקת והיא משנה ברורה למשה מסיני", וזה לקיים "אין עומדים להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה".
  8. ברייתא דרבי ישמעאל: כדי להוסיף לסדר הלימוד גם קטע תלמוד[3] מובאת ברייתא של רבי ישמעאל של 13 מידות שאיתן ניתן להסיק הלכות "אליבא דהלכתא" (לפי דיני התורה). לדוגמה: קל וחומר, גזירה שווה, כלל ופרט ועוד. בסוף הברייתא מובאת תפילה לבניין בית המקדש (מסכת אבות פרק ה').

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצחק אליעזר יאקאב, 'ביאור דברי הגמרא אביי הווה', ביאור והבנה נכונה (בדרך פשט, דרוש, סוד) הגמרא שאומרים יום יום אחרי 'אמירת הקרבנות' הנקרא אביי הווה.
  • יצחק אליעזר יאקאב, ברייתא דרבי ישמעאל המבוארת : י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם : ביאור והבנה נכונה (בדרך פשט,דרוש, סוד) לברייתא שאומרים יום יום לפני תפילת הודו (ברוך שאמר) הנקראת ברייתא דרבי ישמעאל.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תפילות ימי החול באתר של מכון מורשת אשכנז.
  2. ^ שולחן ערוך או"ח מח.
  3. ^ לא מדובר בקטע מספר התלמוד אלא לקטע שכתוב בצורת תלמוד, כלומר לימוד בעזרת ההיגיון.


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.