פרשת הקורבנות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרשת הקורבנות (לפעמים בקיצור רק "קורבנות") במקורה נועדה כדי ללמוד מספר קטעים מן המקרא המשנה והתלמוד לאחר ברכות התורה, היא הורחבה בידי מקובלי צפת והפכה להיות זכר לסדר העבודה היומי בבית המקדש. יש קהילות אשכנז שלא קבלו הוספות אלו, ואומרות רק עיקר הקרבנות, דהיינו פרשת התמיד, פרק איזהו מקומן, וברייתא דרבי ישמעאל.[1]

סדר הקורבנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. פרשת הכיור (למנהג האשכנזים): על הכהנים הייתה חובה ליטול את ידיהם ורגליהם בטרם עבודתם. זכר לכך אומרים כיום את פרשת הכיור (ספר שמות, פרק ל').
  2. פרשת תרומת הדשן (למנהג האשכנזים): בפרשת קורבן עולה (ספר ויקרא, פרק ו'), מובא בין השאר סדר הכנסת הכהן לעבודתו (לבישת הבגדים) וסדר הכנת המזבח (הוצאת הדשן הנשאר מקורבנות אמש מחוץ למקדש) ועוד. זכר לכך אומרים כיום את פרשת תרומת הדשן.
  3. פרשת קורבן התמיד: הקורבן הראשון שהוקרב בבוקר היה "תמיד של שחר". אחר הצהרים הוקרב "תמיד של בין הערביים". תהליך ההקרבה, המנחה המצורפת ופרטי הקורבן מובאים בפרשת קורבנות המועדים (במדבר, כ"ח-כ"ט). במקור היא נאמרה לצורך אמירת קטע מן המקרא. כיום אומרים אותה כזכר להקרבת קורבן התמיד.
  4. פרשת הקטורת: בזמן בית המקדש, הקטירו לאחר התמיד את הקטורת. הקטורת הורכבה מ-11 סממנים ודרך הכנתה והקטרתה הייתה מהמלאכות הקשות שבמקדש. זכר לכך אומרים כיום את הפסוקים העוסקים בציווי הקטורת למשה (ספר שמות, פרק ל'), ברייתא העוסקת בהכנת הקטורת, סממניה, כמותם, דרך הכנתה ועוד (מסכת כריתות ו) וכן מספר פסוקים נוספים העסוקים בציפיה לגאולה.
  5. סדר המערכה: במסכת יומא (לג) מובא סדר המערכה על המזבח במקדש. בסדר זה נזכרות העבודות הקבועות שנעשו במהלך היום במקדש, לפי סדרן.
  6. פרשת קורבן מוסף (למנהג האשכנזים): בשבתות, בראשי חודשים ובמועדים הוקרב קרבן מיוחד לכבוד היום. תהליך הקרבתו כמו קורבן התמיד מובא בפרשת קורבנות המועדים (במדבר, כ"ח-כ"ט). זכר לכך אומרים כיום בשבתות ובראשי חודשים את פרשת קורבן מוסףמועדים פרשת קורבן מוסף נאמרת כחלק מתפילת מוסף).
  7. משנת הזבחים: פרק "איזהו מקומן" ממסכת זבחים (פרק ה) שבו מובאים כל סוגי הקורבנות שהוקרבו בבית המקדש עם הלכותיהם ופרטי דיניהם (קדשי קדשים, פרים ושעירים הנשרפים, חטאת הציבור והיחיד, עולה, שלמי ציבור ואשם, תודה ואיל נזיר, שלמי יחיד, בכור, מעשר ופסח). בשולחן ערוך כתב שפרק זה נאמר "כדי שיזכה כל אדם ללמוד בכל יום מקרא משנה וגמרא (ברייתא דרבי ישמעל הנאמרת תיכף)" (אורח חיים, סימן נ') ואילו בבית יוסף כתב (שם) שתיקנו לומר פרק איזהו מקומן "לפי שאין באותו הפרק מחלוקת והיא משנה ברורה למשה מסיני", וה לקיים "אין עומדים להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה".
  8. ברייתא דרבי ישמעאל: כדי להוסיף לסדר הלימוד גם קטע תלמוד[2] מובאת ברייתא של רבי ישמעאל של 13 מידות שאיתן ניתן להסיק הלכות "אליבא דהלכתא" (לפי דיני התורה). לדוגמה: קל וחומר, גזירה שווה, כלל ופרט ועוד. בסוף הברייתא מובאת תפילה לבניין בית המקדש (מסכת אבות פרק ה).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תפילות ימי החול באתר של מכון מורשת אשכנז.
  2. ^ לא מדובר בקטע מספר התלמוד אלא לקטע שכתוב בצורת תלמוד, כלומר לימוד בעזרת ההגיון,


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.