נשמת כל חי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נשמת כל חי היא תפילה הכלולה בפסוקי דזמרא בשבתות ובחגים. תפילת "נשמת כל חי" כלולה גם בהגדה של ליל הסדר[1]. התפילה נאמרת גם על ידי יחידים שניצלו מצרה. ישנה מסורת בשם רבי יהודה החסיד שלפיה התחייבות בעת צרה לומר "נשמת כל חי" לאחר ההצלה, היא סגולה להינצל מצרה[2].

מקור התפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפילה, בנוסח הקרוב לזה המופיע כיום בסידורים, נמצאת במשנה תורה לרמב"ם, ובדילוגים של וכו' בסדר רב עמרם גאון (הקטע מ"מי ידמה לך" עד "ובקרב קדושים תתהלל" חסר לגמרי מסדר רב עמרם גאון). חלק מתפילת נשמת כל חי, הפותח במילים "ואילו פינו מלא שירה כים", תוקן בזמן המשנה[3], והשתמשו בו לברכת הגשמים[4]. בתלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קי"ח, עמוד א', מצוינת דעת רבי יוחנן ש"ברכת השיר", שעל פי המשנה יש לאומרה בליל הסדר, היא "נשמת כל חי". הדעות חלוקות האם רבי יוחנן התכוון לכל התפילה המוכרת לנו או שרק את החלק הראשון (עד "לך לבדך אנחנו מודים") יש לומר בליל הסדר, וכלל לא הכיר את כל תפילת נשמת כיחידה אחת.

על פי הדעה האחרונה, תפילת נשמת השלמה הורכבה בתקופת הגאונים משלושה חלקים:

  • מ"נשמת כל חי" עד "לך לבדך אנחנו מודים" - שהיה לפי דעת רבי יוחנן "ברכת השיר" של ליל הסדר.
  • מ"אילו פינו מלא שירה כים" עד "כל קומה לך תשתחווה" או עד "ועני ואביון מגוזלו" שהיה חלק מתפילת ההודאה על הגשמים של רבי יוחנן בתלמוד[5].
  • מ"כל פה לך יודה" עד "עבדך משיחך" - תוספת של הגאונים

יש המייחסים את חיבור התפילה השלמה לשמעון כלשהו בהתאם לאות הראשונה של חמישה חלקים בתפילה, מהסוף להתחלה: שוכן עד, מי ידמה, עד הנה עזרונו, ואילו פינו, נשמת. בהתאם יש המייחסים את התפילה לתנא שמעון בן שטח. אחרים ייחסו את תפילת נשמת כל חי לפטרוס הנוצרי ששמו העברי היה שמעון, למשל בהתאם למסופר בספר תולדות ישוע. בעל מחזור ויטרי שהביא דעה זו שלל אותה בחריפות מכל וכל.

לפי האבודרהם, שם המחבר הוא "יצחק" בהתאם לראשי התיבות של ישרים, צדיקים, חסידים וקדושים, ושם אשתו הוא "רבקה", בהתאם לראשי התיבות תתרומם, תתברך, תתקדש, תתהלל.

סגולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסורת יוחסו לאמירת נשמת כל חי סגולות מיוחדות. על פי כתבי מקובלים לאמירת נשמת כל חי, או להתחייבות לאומרו, השפעה על חייו של האומר.

סגולה כנגד סכנה בדרכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי הקבלה הוסיפו את אמירת נשמת כל חי לתפילת הדרך כסגולה לחזרה בשלום מן הדרכים. בספר דרך ישרה[6], נכתב: "קבלה בדוקה ומנוסה, כשיצא אדם מן העיר, יאמר הריני מקבל עלי כשאגיע למקים פלוני אז אני אומר נשמת כל חי תברך וכו', וכשיגיע לשם ישלם נדרו[7]". המקור לסגולה זאת אינו ברור דיו. רבים המביאים את הסגולה בספריהם ללא מקור. בעל החמדת ימים, מייחס את הסגולה לרבי יהודה החסיד[8]. אולם לדעת החוקרים בעל חמדת ימים העתיק את כל הסגולות בנוגע ליוצאים לדרך, מהספר דרך ישרה, שלא הביא מקור לסגולה, ועל כן ייחוסה לר"י החסיד אין לה בסיס.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בעבר היו שלא נהגו לאומרה בליל הסדר אך מאז אמירתה נהוגה בכל הקהילות ראו ברכת השיר לפירוט השיטות השונות בסוגיה.
  2. ^ ראו למשל: יעקב חיים סופר, כף החיים, חלק ד', סימן רפ"א, ס"ק ח'; קובץ בית אהרן וישראל, שבט-אדר תש"ע, עמוד קמ"ג
  3. ^ אוצר דינים ומנהגים, "ערך נשמת כל חי"
  4. ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ט, עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ו', עמוד ב'
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ט, עמוד ב' ותלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ו', עמוד ב'
  6. ^ ספרו של רבי צבי הירש חוטש (ישרה - בהיפוך אותיות הירש) העוסק בתפילות וסגולות על פי הקבלה.
  7. ^ צבי הירש חאטש, ‏דרך ישרה, מהדורת פירדא, ה'תנ"ז, כ"א ע"ב, באתר HebrewBooks
  8. ^ לא נודע מי חברו, ‏חמדת ימים - חלק ג', בני ברק, 2011, תצ"ז, באתר HebrewBooks