צליה (עיר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
צליה
Celje
Celje-logo.svg
סמל צליה
Celje-flag .svg
דגל צליה
מראה העיר
צליה, 2004
מדינה סלובניהסלובניה  סלובניה
אזור סבינסקה
ראש העיר בויאן סרוט (SLS)
תאריך ייסוד 1451
שטח 94.9 קמ"ר
גובה 238 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 50,039 (2012)
 ‑ צפיפות 1,655 נפש לקמ"ר (2012)
קואורדינטות 46°14′09″N 15°16′03″E / 46.235833333333°N 15.2675°E / 46.235833333333; 15.2675 
אזור זמן UTC +1
www.celje.si

צליהסלובנית: Celje להאזנה (מידע · עזרה)) היא עיר במרכז סלובניה, והשלישית בגודלה במדינה. צליה משמשת כבירת האזור ההיסטורי שטיריה תחתית, ושל המועצה המקומית צליה.

בתחומי העיר נפגשים ארבעה נהרות: סביניה (Savinja), חודיניה (Hudinja), לוז'ניצה (Ložnica) ו-ווגלאינה (Voglajna).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתיישבות הראשונה באזור צליה, מתוארכת לתקופת תרבות האלשטאט. באזור בו שוכנת העיר נמצאו מטבעות קלטים.

האימפריה הרומית שכבשה את העיר בשנת 15 לפנה"ס קראה לה בשם Civitas Celeia. בשנת 45 לספירה קיבלו תושבי העיר סוג של שלטון עצמי במוניקיפיום שנקרא Claudia Celeia. בתקופת שלטונו של הקיסר קלאודיוס (41-54), הייתה צליה עיר עשירה, מיושבת בצפיפות, מאובטחת בחומה, ובה ארמונות שיש, וכיכרות רחבות.

בתקופה זו נקראה העיר טרויה סקונדה השנייה (Troia secunda), או טרויה הקטנה. בעיר עברה דרך רומית שהובילה מאקוויליה לפאנוניה. צליה הפכה במהרה למושבה רומית משגשגת, מבנים גדולים כדוגמת מקדש מרס נבנו בה, והיא הייתה ידועה בכל רחבי האימפריה. בתקופת שלטונו של הקיסר קונסטנטינוס, אוחדה צליה למחוז אקוויליה.

בתקופת נדידת העמים נחרבה העיר על ידי שבטים סלאבים, אך נבנתה מחדש בראשית ימי הביניים. האזכור הראשון לעיר בימי הביניים מופיע בכרוניקה של וולפהולד ואן אדמונט (Wolfhold von Admont), שנכתבה בין 11221137. בין השנים 13411456 שלטו בעיר רוזני צליה, שהיו צאצאים של בית הבסבורג. במחצית הראשונה של המאה ה-14 קבלה העיר אנטומיה מהרוזן פרדריק השני.

לאחר מות אחרון רוזני צליה ב-1456, ירשו בית הבסבורג האוסטרי את העיר, הם מינו את דוכסות שטיריה למנהלים. החומות והחפיר נבנו ב-1473, והם הגנו על העיר בעת שניסו העות'מאנים לכבשה. בשנת 1515 במהלך מרד האיכרים הסלובנים, כבשו האיכרים את הטירה העתיקה.

אצילים מקומיים רבים המירו את דתם לנצרות פרוטסטנטית במהלך הרפורמציה הפרוטסטנטית, אולם בעת הקונטרה-רפורמציה הם שבו לכנסייה הקתולית. בתקופת המלחמות הנפוליאוניות הפכה צליה לחלק מהאימפריה האוסטרית. בשנת 1867, לאחר תבוסת האוסטרים במלחמת שבעת השבועות, הפכה צליה לחלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית.

המאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיכל הלאומי

ב-27 באפריל 1846, עברה בעיר הרכבת הראשונה בקו וינה-טריאסטה. בשנת 1895 החל בית הספר שהוקם בשנת 1808, ללמד בשפה הסלובנית.

בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 הייתה צליה מרכז לגרמנים, מפקד האוכלוסין שנערך בשנת 1910, גילה כי 66.8% מתושבי העיר היו גרמנים. במאי 1907 נפתח מרכז התרבות הגרמני הדויטשס האוס (Deutsches Haus). חלק גדול מתושביה הגרמנים של העיר, קראו לה צֶלֶה (Celle).

קצב גידול האוכלוסין היה יציב בתקופה זו. בשנת 1900 התגוררו בעיר 6,743 תושבים, ובשנת 1924 גדלה האוכלוסייה ל-7,750. ההיכל הלאומי (Narodni dom) אשר משמש את מועצת העיר נבנה ב-1896, קו הטלפון הראשון הותקן ב-1902, וקו החשמל הראשון ב-1913.

עם קריסת האימפריה האוסטרו-הונגרית בשנת 1918, הפכה צליה לחלק מממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים, במהלך תקופה זו חוותה העיר תיעוש מהיר, וגידול ניכר באוכלוסייתה.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1941 נכבשה העיר על ידי גרמניה הנאצית, הגסטפו נכנסו לעיר ב-16 באפריל. בתקופת המלחמה הפציצו בעלות הברית את העיר, במטרה לפגוע בקווי תקשורת ומתקנים צבאיים.

לפני המלחמה התגוררו בעיר ובעיירות שסביבה כ-20,000 תושבים, מהם כ-570 נהרגו במהלך המלחמה, יותר מ-1,500 תושבים גורשו לסרביה ולשאר מדינות הציר. כ-1,300 נכלאו, מספר לא ידוע גויסו בכוח לצבא הגרמני, וכ-600 ילדים נחטפו ממשפחותיהם על מנת שיתחנכו כגרמנים.

לאחר המלחמה הוקמה אנדרטת "Vojna in mir" (מלחמה ושלום), המנציחה את קרבנות המלחמה בעיר, של הפסל הסלובני ג'ייקוב סבניושק (Jakob Savinšek).

בסיום המלחמה גורשו התושבים הגרמניים מהעיר. 25 תעלות נ"ט שנותרו מזמן המלחמה, שימשו בין השנים 19451956 לקברי אחים בהם קברו קרואטים, סרבים וסלובנים ששיתפו פעולה עם הנאצים, כמו גם אזרחים שהתנגדו במהלך המלחמה לפרטיזנים, אזרחים ממוצא גרמני, וחשודים באנטי קומוניזם.

סלובניה העצמאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת עשרת הימים שנערכה בשנת 1991, הפכה צליה לחלק מסלובניה. ב-7 באפריל 2006 הוקמה הבישופות הקתולית של צליה, על ידי האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסיית העיר לפי שנים
שנה תושבים שינוי
1439 1,000 -
1798 1,400 Increase 0.09%
1820 1,635 Increase 0.71%
1834 1,511 Decrease 0.56%
1840 1,793 Increase 2.89%
1900 6,743 Increase 2.23%
1924 7,750 Increase 0.58%
1940 20,000 Increase 6.10%
1995 40,710 Increase 1.30%
2002 48,081 Increase 2.41%
2007 45,826 Decrease 0.96%
2010 50,039 Increase 2.98%

בשנת 1991 כללה האוכלוסייה:

הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקורות יהודיים מכונה העיר צילי וגם סילי. ב-1340 מתועדת לראשונה נוכחות יהודים בעיר. בהמשך, היגרו מספר משפחות ממרבורג ועסקו במתן הלוואות בריבית. עדויות לפעילות משפחות אלו השתמרו במסמכים שכונו "Judenbuch" (מגרמנית: "ספר היהודים") ובהם רישומי החייבים השונים וסכומי החיוב לבני הקהילה מקרב האוכלוסייה הכללית והאצולה המקומית. על מסמכי ההלוואה חתמו המלווים בעברית. בהמשך תועדו יהודים סוחרי יינות, בדים ועצים. מצוין כי היהודים גרו ברחוב מיוחד בעיר. ב-1367 מתועדת עזיבה של יהודי העיר וחזרה אליה כעבור שנה. ב-1370 מתועדות גזירות נגד הקהילה ובמהלכן נאסרו חלק מבני הקהילה והוחרם רכושם. ב-1410 גורשו יהודי צליה על ידי הרמן השני, דוכס צליה (אנ'), אך שבו לעיר מספר שנים מאוחר יותר. ב-1421, במהלך גזירות וינה(גר') נערכו פרעות ביהודי צליה וסביבותיה ו-200 יהודים נרצחו.

במחצית השנייה של המאה ה-15 שבו יהודים להתגורר בעיר. בשלהי המאה פעל בעיר כמלווה בריבית משה איסרלן נכדו של הרב ישראל איסרלן (מתועד במסמכים בשם: Musch Isserlein) ולצידו שותפו חיים בן שבתאי. ב-1496 גורשו כל יהודי שטיריה לבלי שוב על ידי מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. לא ניתן לאתר בעיר שרידים כלשהם לקיומה של הקהילה.[1][2]

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצליה שלוש ערים תאומות:

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנורמה של צליה
Magnify-clip.png
פנורמה של צליה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צליה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הקהילה היהודית בציל'יה, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמודים 288-287.
  2. ^ K. Jelinčič Boeta, ‏Jews of Medieval »Slovenia« until the Expulsions of 1496–1515, באתר .dlib.si (באנגלית).