קרלוס סאינס (נהג ראלי)
_(cropped).jpg) | |||||||||||||||
| סאינס ב-2018 | |||||||||||||||
| לידה |
12 באפריל 1962 (בן 62) מדריד, ספרד | ||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שם לידה |
Carlos Sainz Cenamor  | ||||||||||||||
| לאום |
 ספרדי | ||||||||||||||
| מקום מגורים |
Pozuelo de Alarcón | ||||||||||||||
| השכלה |
Retamar IB World School | ||||||||||||||
| פרסים והוקרה |
| ||||||||||||||
| |||||||||||||||
|
www | |||||||||||||||
  | |||||||||||||||
קרלוס סאינס סנמור (ספרדית: Carlos Sainz Cenamor, נולד ב-12 באפריל 1962 במדריד) הוא נהג ראלי ספרדי, שזכה באליפות העולם בראלי עם טויוטה בשנים 1990 ו-1992 וסיים במקום השני ארבע פעמים. הוא היה שותף לזכיות באליפות היצרנים עם סובארו (1995), טויוטה (1999) וסיטרואן (2003, 2004 ו-2005).
סאינס, המכונה המטדור, החזיק בעבר במספר ההשתתפויות הרב ביותר באליפות העולם בראלי, עד שהנווט הפיני מיקה אנטילה שבר את השיא ב-2018.[1]. בנוסף להצלחות באליפות העולם בראלי, הוא זכה ארבע פעמים בראלי דקר (2010, 2018, 2020, 2024), פעם אחת במירוץ האלופים (1997) ופעם אחת באליפות האסיה-פסיפיק בראלי (1990). הנווטים העיקריים שלו היו אנטוניו בוטו, לואיס מויה ומארק מארטי.
בנו, קרלוס סאינס הבן הוא נהג מרוצים מקצועי המתחרה כיום עם קבוצת פרארי בפורמולה 1.[2]
שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני שהחל לעסוק בספורט מוטורי שיחק סאינס כדורגל וסקווש. בתור נער, נבחן לקבוצת הכדורגל של ריאל מדריד. סאינס היה לאלוף ספרד בסקווש בגיל 16 ואת הנגיעה הראשונה בספורט מוטורי עשה בתחרויות פורמולה פורד כשעדיין שיחק סקווש וכדורגל.[3] לפני שהקדיש את עצמו לספורט מוטורי באופן מוחלט, למד סאינס משפטים.[4]
קריירת הראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילת הקריירה (1980–1988)[עריכת קוד מקור | עריכה]
סאינס החל להתחרות במרוצי ראלי ב-1980. הוא סיים את אליפות ספרד בראלי של שנת 1986 במקום השני ברנו 5 טורבו בקטגוריה B הבכירה (Group B). ב-1987 ו-1988 זכה באליפות עם פורד סיירה RS קוסוורת'.[5]
עם פורד עשה סאינס את הופעתו הראשונה באליפות העולם במהלך עונת 1987. הוא סיים במקום השביעי בראלי קורסיקה ושמיני בראלי בריטניה. הוא נשאר עם פורד לעוד עונה כשמצטרף אליו הנווט לואיס מויה, שיישאר איתו במשך חמש עשרה השנים הבאות. בעונה זו של 1988 סיים חמישי פעמיים, בקורסיקה ובסן רמו, ושביעי בבריטניה.
בסוף עונת 1988 עזבו סאינס ועמיתו לקבוצה דידייה אוריול את פורד שהתקשתה עם הסיירה המונעת על ידי הגלגלים האחוריים בלבד להתחרות בקבוצות האחרות עם כלי רכב המונעים על ידי ארבעת הגלגלים. אוריול עזב ללנצ'יה בעוד סאינס עבר לטויוטה.
טויוטה (1989–1992)[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד שהצטרף סאינס לטויוטה, נראתה הסליקה (Celica) כמכונית תחרותית בעיקר במרוצים קשים במיוחד, כמו ראלי ספארי בקניה, אך עד מהרה, השילוב של סאינס עם הסליקה החל להניב תוצאות. לאחר ארבע פרישות בתחילת עונת 1989, סיים סאינס על דוכן המנצחים שלוש פעמים ברציפות. חברו לקבוצה, כבר אז פעמיים אלוף עולם, יוהא קנקונן, הביא לסליקה את ניצחון הבכורה בראלי אוסטרליה. סאינס גם כן היה קרוב מאוד לניצחונו הראשון באליפות העולם בראלי בריטניה, האחרון לעונה. סבל סאינס מבעיות מכניות בשלבים האחרונים של המירוץ שהורידו אותו למקום השני, אחרי המנצח פנטי אריקולה הפיני.[6]
בעונת 1990 הוביל סאינס את הסליקה לניצחונות בראלי אקרופוליס ביוון, ניו זילנד, בראלי אלף האגמים בפינלנד כנהג הלא נורדי הראשון, ובבריטניה. תוך כדי כך, קוטף סאינס את אליפות העולם הראשונה שלו. סאינס מסיים לפני אוריול מלנצ'יה וקנקונן שעבר כבר ליצרן האיטלקי בתחילת העונה. כך באה לסיומה שליטתם של נהגי לנצ'יה שהחלה ב-1987 עם כניסתה של קטגוריה A שהחליפה את קטגוריה B כקטגוריה הבכירה.
בשנת 1991 סאינס לא הצליח להגן על התואר, שעבר לקנקונן בלנצ'יה. חלק מהכישלון נזקף להתהפכות שהייתה לו באוסטרליה שהשאירה אותו בסד צוואר בסן רמו.[7] גם סאינס וגם קנקונן זכו בחמישה ניצחונות כל אחד, הפעם הראשונה בהיסטוריה של אליפות העולם ששני נהגים מצליחים להגיע למספר כזה של ניצחונות. למירוץ האחרון בבריטניה הגיע סאינס כשהוא מוביל על קנקונן בנקודה אחת בלבד. קנקונן ניצח את המירוץ כשהוא מסיים לפני קנת' אריקסון וסאינס ולוקח את אליפות העולם בפעם השלישית והופך לנהג הראשון שזוכה ביותר משתי אליפויות עולם.[7] מספר הנקודות של קנקונן וסאינס, 150 ו-143, שברו את שיא הנקודות שקבע סאינס בעונה שלפני (140).
בעונת 1992 השיג סאינס ניצחונות בראלי ספארי, ניו זילנד ובראלי האספלט הביתי שלו בקטלוניה. הוא התייצב עם הטויוטה סליקה למירוץ האחרון בבריטניה כשהוא במאבק על האליפות עם נהגי הלנצ'יה יוהא קנקונן, עליו הוביל בשתי נקודות, ודידייה אוריול, שהשיג באותה עונה מספר שיא של שישה ניצחונות. סאינס שסיים את המירוץ במקום הראשון לפני ארי וטנן וקנקונן, יחד עם פרישתו של אוריול מהמירוץ, לקח את האליפות. עונה זו גם הייתה האחרונה של לנצ'יה כיצרן מוביל באליפות.
מספר קטן של 440 סליקות GT-4 ST185s, שנשאו את שמו של סאינס על לוחית ברכב ואת ראשי תיבות שמו מבחוץ, נמכרו בבריטניה בניסיון לנצל את שתי האליפויות של סאינס עם הרכב.[8]
לנצ'יה (1993)[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות זכייתו בתואר העולמי, עזב סאינס את טויוטה בסוף עונת 1992, בעיקר משום שלעונת 1993 גייסה טויוטה כנותנת חסות את יצרנית חומרי הסיכה לרכבים קסטרול, מתחרתה של נותנת החסות האישית של סאינס, רפסול. סאינס עבר לקבוצה הפרטית שנתמכה על ידי לנצ'יה, ג'ולי קלאב. לנצ'יה אמנם זכתה באליפות היצרנים בשש השנים הקודמות, אבל הדלתא כבר נחשבה למיושנת באותה תקופה והפיתוחים לקראת עונת 1993 היו מינוריים וכך לכל אורך העונה, נהפכה הדלתא לפחות ופחות תחרותית. הסיום היחיד של סאינס על הדוכן היה המקום השני בראלי אקרופוליס היווני. הוא גם סיים את ראלי סן רמו במקום השני אך נפסל כמה חודשים לאחר מכן עקב שימוש בדלק לא חוקי.[9] סאינס סיים את העונה במקום השמיני באליפות נהגים בה זכה מי שהחליפו בטויוטה, יוהא קנקונן. לנצ'יה פרשה מאליפות העולם בראלי בתום אותה שנה.
סובארו (1994–1995)[עריכת קוד מקור | עריכה]
ל'קראת עונת 1994 עבר סאינס לקבוצה הצעירה של סובארו, שם החליף את ארי וטנן. ניסיונו ויכולותיו של סאינס סייעו בפיתוח האימפרזה לרמה בה היוותה תחרות לפורד ולטויוטה. ואכן, בידיהם של סאינס וחברו לקבוצה קולין מקריי, הייתה הסובארו מהירה מהן לאורך העונה. טויוטה זכתה בתואר היצרנים, אבל אליפות הנהגים הוכרעה רק בסיבוב האחרון, כשאוריול, כעת בטויוטה, מנצח את סאינס. בעונת 1995, ניצח סאינס במונטה קרלו, פורטוגל וקטלוניה. באחרון היה ממוקם אחרי מקריי, עד שהקבוצה הורתה לנהג הסקוטי להאט ולאפשר לסאינס לנצח.[10] שני הנהגים הגיעו לאירוע האחרון בבריטניה עם מספר נקודות זהה בהובלת האליפות. מקריי זכה במירוץ הביתי שלו עם יתרון של 36 שניות על סאינס וזכה באליפות. סובארו סיימה את המירוץ כשהיא משלימה שלישייה עם הבריטי הצעיר ריצ'רד ברנס ואת העונה עם אליפות היצרנים.[11] סאינס חבר למקריי שנים מאוחר יותר גם בפורד וגם בסיטרואן.
החזרה לפורד (1996–1997)[עריכת קוד מקור | עריכה]
לעונת 1996 חזר סאינס לפורד בה בילה את שתי העונות הקרובות על ההגה של הפורד אסקורט RS קוסוורת', שהפכה ב-1997 עם שינוי התקנות לפורד אסקורט WRC (אנ'). ב-1996 הוא ניצח בראלי אינדונזיה שצורף לסבב העולמי ויחד עם חמש פעמים נוספות על הדוכן, סיים את העונה במקום השלישי באליפות הנהגים, מאחורי טומי מאקינן במיצובישי וקולין מקריי בסובארו. בעונת 1997, הוא שוב זכה בסבב האינדונזי והוסיף לכך ניצחון באקרופוליס, אבל שוב איבד את הקרב למאקינן שזכה באליפות שוב ומקריי שהגיע שני. עם זאת, הוא זכה במרוץ האלופים בסוף 1997.
החזרה לטויוטה (1998–1999)[עריכת קוד מקור | עריכה]
לעונת 1998 סאינס עבר שוב, הפעם בחזרה לטויוטה אותה עזב חמש שנים קודם לכן, והצטרף לדידייה אוריול לעזור בהתאוששות הקבוצה לאחר ההרחקה[12] מאליפות העולם ב-1995 ו-1996.
סאינס ניצח כבר במרוץ הראשון במונטה קרלו ומאוחר יותר בעונה, הוסיף ניצחון בניו זילנד. למרוץ האחרון בבריטניה התייצב סאינס כשהוא במקום השני בפיגור של שתי נקודות אחרי טומי מאקינן במיצובישי. מקינן פרש כבר ביום הראשון כשהוא משאיר לסאינס לקחת את האליפות. פרישה דרמטית עקב תקלה מכנית רק 300 מטרים מקו הסיום, כשהוא במקום הרביעי שמעניק לו את האליפות, עלתה לסאינס בתואר והשאירה את אליפות הנהגים אצל מאקינן, בפעם השלישית ברציפות.[13]
עונת 1999 הייתה מאופקת בהרבה. סאינס סיים אמנם שמונה פעמים על הדוכן אך ללא ניצחונות וכך סיים את האליפות במקום החמישי, אחרי חברו לקבוצה אוריול שסיים שלישי עם ניצחון בסיבוב החדש בסין. עם זאת, מדובר בהישג לא מבוטל עם יצרן שכבר פזל לכיוונים אחרים וחיפש אלטרנטיבות בפורמולה 1.[14]
החזרה השנייה לפורד (2000–2002)[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרישתה של טויוטה הובילה לפרק נוסף של סאינס לצדו של מקריי, הפעם בפורד, אליה חוזר סאינס פעם נוספת. בעונת 2000, מנצח סאינס בסבב החדש בקפריסין ומסיים את אליפות העולם במקום השלישי בדירוג הנהגים, לפני קולין מקריי שסיים רביעי. השניים הביאו את פורד למקום השני בדירוג היצרנים אחרי פיג'ו.
סאינס לא הצליח לנצח באף מרוץ במהלך עונת 2001, אך עם חמש פעמים על הדוכן ועוד ארבע סיומות עם נקודות, הוא הצליח לשמור את עצמו בקרב הצמוד על האליפות עד לשלבי העונה הסופיים. בסופו של דבר סיים במקום השישי, אחת-עשרה נקודות בלבד אחרי האלוף ריצ'רד ברנס מסובארו. שותפו מקריי ניצח בשלושה מרוצים והוביל את האליפות עד למירוץ האחרון בבריטניה שם הוא התרסק ואיבד את האליפות. פורד שוב סיימה שנייה אחרי פיג'ו בדירוג היצרנים.
בשנת 2002 ניצח בראלי ארגנטינה. סאינס, שסיים במקום השלישי, ירש את הניצחון לאחר ששני נהגי הפיג'ו המובילים, גרונהולם וברנס, נפסלו.[15] זה היה הניצחון היחידי שלו בעונה, ובמאבק קרוב על המקום השני באליפות הנהגים עם פטר סולברג, סיים שלישי, נקודה אחת לפני מקריי.
סיטרואן (2003–2005)[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפורד עבר סאינס, יחד עם מקריי, לסיטרואן. בעונתו הראשונה עם הקבוצה השיג סאינס ניצחון בודד בטורקיה, שהיה ניצחון הראשון של הסיטרואן קסארה WRC במירוץ עפר, וסיים את האליפות במקום השלישי. סאינס המשיך עם הקבוצה בעונת 2004 בה השיג בראלי ארגנטינה את הניצחון האחרון שלו באליפות העולם בראלי. במהלך ראלי קטלוניה הכריז סאינס על פרישה שבעקבותיה הוכתר על ידי מספר נהגים, נווטים ומנהלי קבוצות כנהג הראלי הטוב ביותר בהיסטוריה.[16] את האליפות סיים סאינס במקום הרביעי, לאחר שהחמיץ את המירוץ האחרון באוסטרליה בעקבות תאונה במהלך ההכנות לאירוע.[17]
למרות פרישתו הרשמית בסוף עונת 2004, הוזמן סאינס על ידי סיטרואן להשתתף בשני מרוצים כמחליף לנהג הבלגי פרנסואה דובאל. על אף שדובאל חזר במהרה, סאינס, כעת בן 43, הרשים כשהוא מסיים במקומות הרביעי והשלישי בהתאמה.
ראלי-רייד[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2006 השתתף סאינס לראשונה בראלי דקר מאחורי ההגה של פולקסווגן לצידו של הנווט ופעמיים מנצח המרוץ אנדריאס שולץ. הוא ניצח כבר בקטע הראשון בו השתתף אי פעם במירוץ,[18] השלים שלושה ניצחונות בארבעת הקטעים הראשונים[19] והוביל את המירוץ. הוא סיים לבסוף במקום השישי עם ניצחונות בארבעה מקטעים. בשנת 2007 הוא השתתף שוב עם פולקסווגן, הפעם עם מישל פרין הצרפתי, גם מנצח לשעבר של המרוץ. הוא ניצח בחמישה מקטעים והגיע במקום החמישי הכללי. סאינס גם ניסה אפילו לרוץ, בסופו של דבר לשווא, על תפקיד סגן הנשיא במועדון הכדורגל האהוב עליו ריאל מדריד.[20] בשנת 2007 זכה סאינס בגביע העולם בקרוס קאנטרי ראלי עם קבוצת פולקסוואגן וב-2008 בראלי מרכז אירופה שהתקיים באותה שנה במקום הדקר שבוטל.[21] בינואר 2009, שוב עם הנווט פרין, הוביל את ראלי דקר עד שפרש עקב תאונה בקטע ה-12.[22] מאוחר יותר בשנת 2009 ניצח את ראלי דרך המשי הראשון מרוסיה לטורקמניסטן, שוב עם קבוצת פולקסוואגן.[23] ב-2010 צירף אליו סאינס כנווט את הספרדי לוקאס קרוז ויחד איתו השיג את ניצחון הבכורה שלו בדקר כשהוא מקדים את חברו לקבוצה נאסר אל-עטיה.[24] באותה שנה ניצח סאינס גם בראלי דרך המשי בפעם השנייה.[25][26] בראלי דקר 2011 סיים סאינס במקום השלישי[27] כשהוא משלים סיום 1-2-3 לפולקסוואגן.
סאינס לא השתתף בדקר של שנת 2012. למירוץ של 2013 נכנס סאינס עם באגי המונע בשני גלגלים. הוא וחברו לשעבר לקבוצת פולקסוואגן, נאסר אל-עטייה, נתמכו על ידי קטר ורד בול.[28] סאינס ניצח בקטע הראשון אך נתקל בבעיות שונות לאחר מכן ולבסוף נאלץ לפרוש בקטע השישי עקב כשל במנוע.[29] סאינס חזר עם אותה קבוצה להשתתף בדקר 2014 אך נאלץ לפרוש לאחר התרסקות בקטע העשירי.[30] לדקר 2015 הצטרף סאינס לקבוצת פיג'ו.[31][32] גם ממירוץ זה הוא פרש לאחר תאונה.[33] בדקר 2016 נאלץ סאינס שוב לפרוש, הפעם מן ההובלה, לאחר שתיבת הילוכים של הפיג'ו שלו נשברה.[34] בשנת 2017 נאלץ לפרוש לאחר שגילגל את הפיג'ו בקטע הרביעי לאחר שניסה לכפר על איבוד זמן מוקדם יותר במרוץ.[35] בשנת 2018 ניצח סאינס את הדקר בפעם השנייה כשהוא מסיים לפני נאסר אל-עטייה.[36] לראלי דקר של 2019 נכנס סאינס עם מיני ג'ון קופר.[37] את המירוץ סיים סאינס במקום ה-13 לאחר שכבר בקטע השלישי איבד כל סיכוי לנצח כשנכנס לבור ושבר את מיתלה המיני שלו.[38] הניצחון השלישי במרוץ הגיע בשנת 2020 במהלכו ניצח 4 סטייג'ים ובמסיומו הוביל בפער של 6:21 דקות[39]. בשנת 2021 הוביל את המרוץ לאחר היום השני, אך טעות בניווט ביום השלישי גרמה לאיבוד זמן רב. את המרוץ סיים במקום השלישי.
לקראת ראלי דקר 2022 הצטרף יחד עם סטפן פטרהנסל ומטיאס איקסטרם לקבוצת אאודי שהשיקה את המכונית החשמלית הראשונה שמשתתפת במרוץ[40]. בסטייג' הראשון איבד זמן רב[41] ולמרות שניצח שני סטייג'ים במהלך המרוץ, סיים במקום ה-12. שנה לאחר מכן ניצח את סטייג' הפתיחה[42], אך נאלץ לפרוש בסטייג' התשיעי לאחר תאונה[43]. בראלי דקר 2024 הוביל את המרוץ מהיום השישי ולמרות שלא ניצח אף סטייג' ניצח את המרוץ[44].
פרויקט ה-WRC של פולקסוואגן[עריכת קוד מקור | עריכה]
סאינס לקח חלק בכניסתה של פולקסוואגן לאליפות העולם בראלי.[45] בחודש נובמבר 2011 היה הראשון לבחון את הפולו WRC ליד טריר, גרמניה.[46][47] בתחילת 2012 בחן סאינס בספרד את הפולו במבחנה הראשון בקטעי עפר יחד עם סבסטיאן אוז'ייה.[48] באוקטובר חבר סאינס מחדש לנווט לואיס מויה לראלי סן מרינו שם שימשו השניים, יחד עם הפולו, כרכב פתיחה (מכונית "0").[49] סאינס עזב את הפרויקט כשעבר להתחרות עם פיג'ו במרוצי הדקר.[32] אוז'ייה ופולסקוואגן המשיכו וזכו באליפות הנהגים והיצרנים במשך 4 שנים ברציפות, מ-2013 ועד 2016.[50]
הכרה שקיבל[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המסדר האולימפי 1997 - הוענק על ידי הוועד האולימפי הספרדי[16]
- הצלב הגדול של המסדר המלכותי לכישרונות בספורט 2001[51]
- מדליית זהב לכישורנות בספורט 2001 - הוענק על ידי עיריית מדריד[16]
- מדליית הנוער והספורט 2008 - הוענקה על ידי ממשלת צרפת[16]
- בחודש מרס 2012 נכנס להיכל התהילה של הראלי יחד עם מישל מוטון[52]
תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| עונה | תואר | רכב |
|---|---|---|
| 1987 | אלוף ספרד בראלי | פורד סיירה RS קוסוורת' |
| 1988 | אלוף ספרד בראלי | פורד סיירה RS קוסוורת' |
| 1990 | אלוף ראלי אסיה-פסיפיק | טויוטה סליקה GT-4 ST165 |
| 1990 | אלוף העולם בראלי | טויוטה סליקה GT-4 ST165 |
| 1992 | אלוף העולם בראלי | טויוטה סליקה ST185 |
| 1997 | מנצח מרוץ האלופים | כלי רכב שונים |
| 2007 | זוכה גביע הקרוס-קאנטרי ראלי[53] | פולקסוואגן טוארג |
| 2010 | זוכה ראלי דקר (מכוניות)[54] | פולקסוואגן טוארג |
| 2018 | זוכה ראלי דקר (מכוניות)[55] | פיג'ו 3008 DKR מקסי |
| 2020 | זוכה ראלי דקר (מכוניות) | מיני |
תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליפות העולם בראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | קבוצה | רכב | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | מיקום | נקודות |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1987 | מרלבורו | פורד סיירה RS קוסוורת' | 
|
|
 פרש |
|
 7 |
|
|
|
|
|
|
|
35 | 7 | ||||
| RAC de España |  8 |
|||||||||||||||||||
| 1988 | קרלוס סאינס | פורד סיירה RS קוסוורת' |
|
|
פרש |
11 | 26 | |||||||||||||
| פורד |
|
5 |
|
|
|
|
6 |
|
5 |
7 |
||||||||||
| 1989 | טויוטה אירופה | טויוטה סליקה GT-4 ST165 |
|
פרש |
פרש |
|
פרש |
פרש |
|
|
3 |
|
3 |
|
2 |
8 | 39 | |||
| 1990 | טויוטה אירופה | טויוטה סליקה GT-4 ST165 | 2 |
פרש |
4 |
2 |
1 |
1 |
2 |
1 |
2 |
3 |
|
1 |
1 | 140 | ||||
| 1991 | טויוטה אירופה | טויוטה סליקה GT-4 ST165 | 1 |
|
1 |
פרש |
1 |
2 |
1 |
1 |
4 |
פרש |
6 |
|
פרש |
3 |
2 | 143 | ||
| 1992 | טויוטה אירופה | טויוטה סליקה ST185 | 2 |
|
3 |
1 |
4 |
פרש |
1 |
2 |
|
3 |
|
|
1 |
1 |
1 | 144 | ||
| 1993 | Jolly Club | לנצ'יה דלתא HF אינטגרלה | 14 |
|
פרש |
|
4 |
2 |
פרש |
4 |
|
פרש |
נפסל[9] |
פרש |
|
8 | 35 | |||
| 1994 | סובארו 555 | סובארו אימפרזה 555 | 3 |
4 |
|
2 |
1 |
2 |
פרש |
3 |
2 |
פרש |
2 | 99 | ||||||
| 1995 | סובארו 555 | סובארו אימפרזה 555 | 1 |
פרש |
1 |
4 |
|
פרש |
1 |
2 |
2 | 85 | ||||||||
| 1996 | פורד | פורד אסקורט RS קוסוורת' | 2 |
פרש |
 1 |
3 |
2 |
פרש |
3 |
2 |
פרש |
3 | 89 | |||||||
| 1997 | פורד | פורד אסקורט WRC | 2 |
2 |
פרש |
פרש |
10 |
2 |
פרש |
1 |
2 |
פרש |
1 |
4 |
פרש |
3 |
3 | 51 | ||
| 1998 | טויוטה קסטרול | טויוטה קורולה WRC | 1 |
2 |
פרש |
2 |
7 |
8 |
2 |
4 |
1 |
2 |
4 |
2 |
פרש |
2 | 56 | |||
| 1999 | טויוטה קסטרול | טויוטה קורולה WRC | פרש |
2 |
3 |
2 |
פרש |
3 |
5 |
2 |
6 |
3 |
 3 |
פרש |
2 |
פרש |
5 | 44 | ||
| 2000 | פורד | פורד פוקוס RS WRC 00 | 2 |
פרש |
4 |
3 |
3 |
פרש |
2 |
3 |
14 |
 1 |
3 |
5 |
נפסל[56] |
4 |
3 | 46 | ||
| 2001 | פורד | פורד פוקוס RS WRC 01 | 2 |
3 |
2 |
5 |
3 |
3 |
פרש |
פרש |
6 |
4 |
4 |
פרש |
8 |
פרש |
6 | 33 | ||
| 2002 | פורד | פורד פוקוס RS WRC 02 | 3 |
3 |
6 |
פרש |
11 |
1 |
3 |
פרש |
4 |
 8 |
פרש |
4 |
4 |
3 |
3 | 36 | ||
| 2003 | סיטרואן טוטאל | סיטרואן קסארה WRC | 3 |
9 |
 1 |
12 |
2 |
2 |
5 |
6 |
4 |
5 |
4 |
2 |
7 |
פרש |
3 | 63 | ||
| 2004 | סיטרואן טוטאל | סיטרואן קסארה WRC | פרש |
5 |
 3 |
6 |
3 |
19 |
4 |
1 |
3 |
3 |
 5 |
4 |
3 |
3 |
3 |
לא השתתף[17] |
4 | 73 |
| 2005 | סיטרואן טוטאל | סיטרואן קסארה WRC |
|
|
|
|
|
|
4 |
3 |
|
|
|
|
|
|
|
|
13 | 11 |
ראלי דקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | קטגוריה | רכב | מיקום | מספר קטעים שניצח | |
|---|---|---|---|---|---|
| 2006 | כלי רכב | פולקסוואגן
|
11 | 4 | |
| 2007 | 9 | 5 | |||
| 2008 | האירוע בוטל[57] - הוחלף על ידי ראלי מרכז אירופה אותו סאינס ניצח[21] | ||||
| 2009 | כלי רכב | פולקסוואגן
|
פרש | 6 | |
| 2010 | 1 | 2 | |||
| 2011 | 3 | 7 | |||
| 2012 | לא השתתף | ||||
| 2013 | כלי רכב | Demon Jefferies
|
פרש | 1 | |
| 2014 | SMG
|
פרש | 2 | ||
| 2015 | פיג'ו
|
פרש | 0 | ||
| 2016 | פרש | 2 | |||
| 2017 | פרש | 0 | |||
| 2018 | 1 | 2 | |||
| 2019 | מיני
|
13 | 1 | ||
| 2020 | 1 | 4 | |||
| 2021 | 3 | 3 | |||
| 2022 | אאודי
|
12 | 2 | ||
| 2023 | פרש | 1 | |||
| 2024 | 1 | 0 | |||
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קרלוס סאינס (בספרדית)
קרלוס סאינס, ברשת החברתית פייסבוק
קרלוס סאינס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
קרלוס סאינס, ברשת החברתית אינסטגרם- קרלוס סאינס, באתר DriverDB לנהגי מרוצים
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Record-breaker Anttila - wrc.com, www.wrc.com (באנגלית)
- ^ Carlos Sainz - F1 Driver for McLaren, Formula 1® - The Official F1® Website (באנגלית)
- ^ Face-to-face with the Dakar: Carlos Sainz, Red Bull (באנגלית)
- ^ Multi-faceted biography characterises multi-talent Carlos Sainz - race-deZert.com, www.race-dezert.com
- ^ RallyBase, web.archive.org, 2009-02-12
- ^ RAC Rally 1989: Pentti’s last-gasp win, Motorsport Retro, 2009-10-15 (באנגלית)
- ^ 1 2 juwra.com | Season 1991, www.juwra.com
- ^ ROBSON, GRAHAM., TOYOTA CELICA GT-FOUR., [Place of publication not identified],: VELOCE Publishing, 2018
- ^ 1 2 juwra.com | Season 1993, www.juwra.com
- ^ Chaos reigns in Spain | Motor Sport Magazine Archive, Motor Sport Magazine, 2014-07-07 (באנגלית)
- ^ Long, Brian, 1967-, Subaru Impreza : the road car and WRC story, Dorchester, England: Veloce, 2006
- ^ Toyota’s WRC Milestones - wrc.com, www.wrc.com (באנגלית)
- ^ FIA World Rally Championship (2013-11-10), HISTORY REVIEW/ Wales Rally GB 2013 - Rally of Legends, נבדק ב-2019-04-18
- ^ Toyota Motorsport, www.grandprix.com
- ^ Burns inherits Argentine victory only to lose it, www.motorsport.com (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 Statistics - Carlos Sainz, www.carlos-sainz.com
- ^ 1 2 Sainz to miss Australia., Crash, 2004-11-10 (באנגלית)
- ^ "Sainz off to dream start in Dakar" (באנגלית בריטית). 2005-12-31. נבדק ב-2019-04-21.
- ^ "Sainz regains grip on Dakar rally" (באנגלית בריטית). 2006-01-03. נבדק ב-2019-04-21.
- ^ Carlos Sáinz: "Las elecciones a la presidencia del Madrid fueron vergonzosas", El Confidencial, 2015-02-03 (בספרדית)
- ^ 1 2 Sainz wins Central Europe Rally, RallySport Magazine, 2008-04-27 (באנגלית)
- ^
Telegraph staff and agencies, Carlos Sainz crashes out of Dakar Rally, The Telegraph, 15 January 2009
- ^ Silk Way Rally: Series final summary, www.motorsport.com (באנגלית)
- ^ Matt Beer, Sainz clinches Dakar Rally victory - Other - Autosport, Autosport.com (באנגלית)
- ^ Sainz wins Silk Way Rally - Putin visits Volkswagen - race-deZert.com, www.race-dezert.com
- ^ Carlos Sainz, X-raid Team (באנגלית)
- ^ RTVE.es/EFE, Carlos Sainz regresa "contento y satisfecho" tras quedar tercero en el Dakar, RTVE.es, 2011-01-17 (בספרדית)
- ^ Dakar Rally 2013: Red Bull's drivers, Red Bull (באנגלית)
- ^ [1][0%5D=5166&nrt=42 Bittersweet day for the Qatar Red Bull Rally Team], in.motorsport.com (באנגלית)
- ^ Dakar: Nasser Al-Attiyah wins stage 10 as Carlos Sainz crashes out, Autosport.com (באנגלית)
- ^ >>Dakar Rally 2015: Carlos Sainz and Cyril Despres to start with Peugeot 2015.< marathonrally.com, www.marathonrally.com (ארכיון)
- ^ 1 2 Sainz leaves VW after Dakar deal - wrc.com, www.wrc.com (באנגלית)
- ^ Dakar 2015: Coma on the comeback trail, Sainz out, Red Bull (באנגלית)
- ^ Pérez, Gorka Rodrigálvarez (2016-01-14). "Carlos Sainz out of Dakar Rally after gearbox failure on Peugeot". El País (באנגלית). ISSN 1134-6582. נבדק ב-2019-04-21.
- ^ Sainz explains crash: “I was pushing to recover lost time”, www.motorsport.com (באנגלית)
- ^ "Dakar Rally 2018: Carlos Sainz wins race for second time" (באנגלית בריטית). 2018-01-20. נבדק ב-2019-04-21.
- ^ Carlos Sainz’ car for the Dakar 2019: Mini John Cooper Works Buggy, MatraX Lubricants, 2019-01-03 (באנגלית)
- ^ Carlos Sainz: "This is what happens in the Dakar", www.dakar.com (באנגלית)
- ^ Carlos Sainz Sr. wins the 2020 Dakar, claiming third Dakar crown, 17 Janaury 2020
- ^ Carlos Sainz Sr joins forces with Audi to form Dakar 'dream team', MotorSport Magazine, 1 June 2021
- ^ Dakar 2022, Stage 1: Al-Attiyah eases to win, disaster for Audi, Autosport, 3 January 20222
- ^ Carlos Sainz has won the opening stage of the Dakar Rally, Top Gear
- ^ Audi confirms Carlos Sainz's retirement from 2023 Dakar, Autosport, 10 January 2023
- ^ Sainz clinches historic win for Audi in 2024 Dakar Rally, RacingNews365.com, 19 January 2024
- ^ WRC: Carlos Sainz Q&A | Car News | Auto123, auto123.com (באנגלית)
- ^ Carlos Sainz tests the new Volkswagen Polo R WRC at Polo R WRC testing, www.motorsport.com (באנגלית)
- ^ WRC: Volkswagen starts testing programme with Polo R | Car News | Auto123, auto123.com (באנגלית)
- ^ David Evans, Carlos Sainz tries Volkswagen's Polo World Rally car for first time, Autosport.com (באנגלית)
- ^ Carlos Sainz thrills Rallylegend San Marino crowd in Polo R WRC, PoloDriver, 2012-10-15
- ^ Champions, champions, champions, champions*! Ogier/Ingrassia claim fourth WRC title in a row with Volkswagen, Volkswagen Newsroom (באנגלית)
- ^ "Carlos Sainz, distinguido con la Gran Cruz" (PDF).
- ^ Sainz and Mouton nominated to Rally Hall of Fame, archive.is, 2012-09-10
- ^ George Achorn, Sainz and Volkswagen Claim 2007 FIA Cross-Country Rally World Cup Championship Victory, VWVortex, 2007-11-05 (באנגלית)
- ^ James Broomhead, 2010 Dakar Rally Stage Fourteen: Carlos Sainz Takes His Win!, Bleacher Report (באנגלית)
- ^ "Dakar Rally 2018: Carlos Sainz wins race for second time" (באנגלית בריטית). 2018-01-20. נבדק ב-2019-04-23.
- ^ Rally Australia Sainz disqualified, www.motorsport.com (באנגלית)
- ^ Hamilos, Paul (2008-01-05). "Dakar rally cancelled at last minute over terrorist threat". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2019-04-24.
