תלת דפורענותא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף תלתא דפורענותא)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תלת דפורענותא (או תלתא דפורענותא, בארמית: שלוש של פורענות) הן שלוש שבתות אבל בימי בין המצרים, בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, בהן קוראים הפטרות העוסקות בעניין חורבן בית המקדש וירושלים. המנהג מופיע במשנה תורה לרמב"ם ובשולחן ערוך ומקורו בפסיקתא דרב כהנא.

בשבע השבתות שאחרי תשעה באב מפטירים בענייני נחמה, והן נקראות "שבע דנחמתא".

על פי מנהג יהודי איטליה קוראים רק את ההפטרה של חזון בשבת שלפני תשעה באב, ואילו שאר ההפטרות הן מעניין פרשת השבוע (ראו פירוט של ההפטרות בערך הפטרה).

כינויי השבתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלשון העממית שבתות אלו נקראת 'שלושת השבועות'. בכמה ספרים הן מכונות 'תלתא דטיבותא', "שלושת שבועות הטובה", ובספרי המנהגים 'שבתות דש"ח', כראשי התיבות של ההפטרות הנקראות בהן במרבית קהילות ישראל: "דברי ירמיהו (ספר ירמיהו, פרק א'), "שמעו" (ספר ירמיהו, פרק ב') ו"חזון ישעיהו" (ספר ישעיהו, פרק א'). כל אחת משבתות דש"ח מקבלת בהתאמה את שם ההפטרה הנקראת בה: 'שבת דברי', 'שבת שמעו' ו'שבת חזון'[1].

קריאה בתורה ובנביאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד למנהג הרגיל, שלפיו בהפטרה קוראים קטע בנביאים מעניין פרשת השבוע, בשבתות אלה, החלות בימי בין המצרים, קוראים נבואות תוכחה של ירמיהו וישעיהו שהזהירו את העם כי חטאיהם יביאו לחורבן בית המקדש.

להלן קטעי הקריאה עבור כל שבת כפי שמקובל ברוב העדות:

  1. קוראים את פרשת פינחס או את פרשת מטות, מפטירים בנבואת ההקדשה שבפרק א' של ספר ירמיהו, "דברי ירמיהו".(ירמיהו, א', א' עד ב', ג')
  2. קוראים את פרשת מסעי (או את מטות ומסעי יחד), מפטירים האשכנזים והספרדים בפרק ב' של ירמיהו (הפטרת "שמעו"), (ירמיהו, ב', ד'-כ"ח[2]) ואילו התימנים מפטירים בפרק הראשון של ספר ישעיהו (ישעיהו, א', א'-כ').
  3. בשבת שלפני תשעה באב קוראים את פרשת דברים. האשכנזים והספרדים מפטירים בפרק הראשון של ספר ישעיהו, "חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים" (ישעיהו, א', א'-כ"ז). התימנים, שקראו את הפרק בשבוע שלפניו, קוראים בהמשך הפרק "איכה הייתה לזונה קריה נאמנה" (ישעיהו, א', כ"א-ל"א).

ילדים ששבת בר המצווה שלהם חלה בשבתות אלו יכולים לעלות לתורה כרגיל ולחגוג את בר המצווה[3].

מנהגים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הנוהגים מנהגי אבלות מיוחדים בשבת חזון. את הפטרת "חזון" יש מהאשכנזים הנוהגים לקרוא במנגינת טעמי המקרא של מגילת איכה. בכמה מקהילות הספרדים (בעיקר צפון אפריקה ומערב אירופה) יש הנוהגים לקרוא במנגינה עצובה את כל הפטרות תלת דפורענותא.

אצל יהודי איטליה מנהג תלתא דפורענותא נהוג רק באופן חלקי. בשבתות הראשונה והשנייה הם נוהגים לקרוא הפטרות רגילות מעניין פרשיות השבוע, ורק בשבת חזון הם קוראים את ההפטרת "חזון" הנהוגה אצל האשכנזים והספרדים.

יהודי ג'רבא ויהודי לוב נוהגים בשבת חזון להפטיר "משא גיא חזיון" (ספר ישעיהו, פרק כ"ב, פסוקים א'-י"ד).

אצל יהדות ספרד בתקופת הראשונים נהגו לומר קינות בשבתות של תלת דפורענותא. בתקופות מאוחרות יותר בוטל המנהג בשל היותו מנוגד להלכה האוסרת על אבלות בשבת. ברם קינות אלו המשיכו להיות מודפסות בסדרי הקינות הספרדיים ובקהילות מסוימות נהוג לאומרן לפני תפילת ערבית של תשעה באב (בכמה מקהילות צפון אפריקה והבלקן) או כחלק מהקינות של תפילת שחרית (בעיקר במערב אירופה).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הנקראת גם 'שבת איכה' (בשל קריאת מגילת איכה) ו'שבת שחורה' (בשל היגון שבה).
  2. ^ האשכנזים מוסיפים את ספר ירמיהו, פרק ג', פסוק ד', הספרדים מוסיפים את ספר ירמיהו, פרק ד', פסוקים א'-ב'
  3. ^ שבת בר-מצווה בשבת חזון, הרב יעקב אריאל, אתר ישיבה; פרשת בר המצווה, הרב משה רודרמן, אתר מסורת; מנהגי שלושת השבועות, אתר ישיבות בני עקיבא(הקישור אינו פעיל, 9.07.2018)


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.