החרצופים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
החרצופים
Hartzufim.jpg
לוגו התוכנית
סוגה קומדיה, סאטירה, בובות
יוצרים אפרים סידון
כותבים אפרים סידון, עופר קניספל, טל גלעד, עופר כספי
בימוי יואב צפיר, יורם זק, אבי כהן, יריב הורוביץ, רון ניניו, דרור סבו
שחקנים טוביה צפיר, שרית סרי, תומר שרון, חנן לדרמן, צליל בירן, אברי גלעד, יואב צפיר, דור צויגנבום ועוד
בובנאי ראשי: אילן סביר
ארץ מקור ישראל
מספר עונות 5
מספר פרקים 130
הפקה
אורך פרק 30 דקות
שידור
רשת שידור ערוץ 2 (טלעד)
תקופת שידור מקורית 8 במרץ 19962000
קישורים חיצוניים
דף התוכנית ב-IMDb

החרצופים (הלחם בסיסים בין המילים "חצופים" ו"פרצופים"[דרוש מקור]) הייתה תוכנית סאטירה פוליטית ישראלית ששודרה בערוץ 2 על ידי הזכיינית טלעד, בין השנים 19962000.

התוכנית נוצרה על ידי אפרים סידון בהתבסס על פורמט תוכנית הסאטירה הבריטית "Spitting Image" שהציגה בובות קצף קריקטוריות בדמות הפוליטיקאים שלהם הבובות לעגו. את הדיבוב לבובות ואת חיקויי הפוליטיקאים ביצעו טוביה צפיר, שרית סרי, תומר שרון ועוד מדבבים.

החרצופים נחשבת לתוכנית סאטירה חריפה והיא כיוונה את חציה אל פוליטיקאים מכל גוני הקשת הפוליטית. התוכנית כללה מערכונים עם הבובות וכוכבי אורח ופרודיות סאטיריות-פוליטיות על שירים מוכרים. ב-2000, עם סיום כהונתו של עזר ויצמן כנשיא המדינה, הסתיימה גם התוכנית. ב-5 בפברואר 2001, יום לפני הבחירות הישירות לראשות הממשלה, שודר פרק מיוחד.

בשנים 2002- 2003 החרצופים הופיעו כפינה קבועה בתוכנית "לילה גוב", ששודרה גם היא בטלעד.

רשימת חרצופים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי הימין וממשלת נתניהו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בנימין נתניהוראש הממשלה במשך רוב התוכנית. מוצג כשקרן, הססן וכנוע לאשתו שרה.
  • דוד לוישר החוץ. בכיין, טיפש ומתפטר סדרתי.
  • רפאל איתן – אדם לוחמני ורפה שכל. נוטה לכחכח בגרון הרבה.
  • דן מרידור – פוליטיקאי הססן ופחדן, בעל חתולה בשם "מיצי". נוטה להיעלם בזמן שקורא לחתולה. קיימת סברה שדמות "החרצוף הנעלם" והצגתו של מרידור כשקוף וחסר חוט-שדרה סייעה בחיסול הקריירה הפוליטית של מרידור[1].
  • יעקב נאמן – מוצג כמי שמנהל מדיניות קפיטליסטית תקיפה ועושק את העניים, אוהב לקרוא לאנשים "פצצות". זוכה לזלזול מצד נתניהו.
  • יצחק מרדכישר ביטחון שכל מטרתו היא לנקום באנשים שלא מינו אותו לרמטכ"ל. מדבר על עצמו בגוף שלישי.
  • אריאל שרון – אוהב לאכול, מוכן לעשות הכול בשביל תפקיד בממשלה, לא מחבב ערבים ומנסה לשכנע שהוא לא רמאי. נוהג להסתובב עם רפאל איתן.
  • זאב בנימין בגין – לא מחבב את נתניהו, מדבר בערגה על האצ"ל.
החרצוף של נתן שרנסקי

אנשי השמאל וממשלת ברק[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אהוד ברק – ראש האופוזיציה. מנסה להתרומם בסקרים ככל יכולתו ותואר כאדם לא החלטי, המבקש לרצות את התקשורת ובעיקר את דן שילון. לאחר שנבחר לראשות הממשלה הוצג כראש ממשלה כושל ומאכזב המתגאה ומתהדר באומץ לב. נוהג לסיים שיחות עם אנשים בהצדעה ואמירת "הללויה".
  • חיים רמון ("חיימון") – בהתחלה יריב של אהוד ברק, אך בהמשך חבר שלו שמסכים לכל מה שהוא אומר. מנסה לעזור לו להתרומם בסקרים. בתקופת ברק כראש ממשלה, הופך ל"פרס ציידים" שתלוי מעל ראשו של ברק ומסכים איתו.
  • שמעון פרס – בזמן העונה הראשונה של התוכנית היה פרס ראש הממשלה והוצג כראש ממשלה מנותק המתעלם מגל פיגועי הטרור של אותה תקופה. לאחר הפסדו בבחירות הוצג כזקן המציק לאהוד ברק ומנסה לדרוש השפעה.
  • יצחק רבין – אף על פי שנרצח לפני תקופת התוכנית (הבובה הוכנה בתקופה בה עוד היה ראש הממשלה), הופיע פעם אחת בתור מלאך בגן עדן. מדבר בקול עמוק, עם הפסקה בין מילה למילה. נוטה לזייף כששר את שיר לשלום. הופיע גם בשיר "אל תהפכוני קדוש" (למנגינת "פחות אבל כואב") שמבקר את הפולחן שיצרו סביב דמותו לאחר הרצח.
  • יוסי שריד – שקט, חושב שהוא שנון. נוטה לשוחח עם יאסר ערפאת.
  • שולמית אלוני – צעקנית על כל דבר.
  • יוסף לפיד- שונא חרדים ומסתובב עם בנו, יאיר. ראשו מעוצב כמו דג אבו נפחא.
  • יוסי ביילין- חנון, עוזר לשמעון פרס.
  • אברהם בייגה שוחט- שמן מאוד, לוקח כספים מהאזרחים.
  • שלמה בן עמי- מדבר בשפה גבוהה במיוחד, ונוטה להשתמש במילה "פרטיקולרי".
  • מתן וילנאי - הוצג כ"בלוק" שמדבר לאט, וכשר תרבות וספורט שלא מבין כלום בנושאים אלה.
  • אמנון ליפקין-שחק - מדבר בלחש ומוצג כחלש אופי. נוהג להחליף את האות אל"ף באות ה"י.
  • משה שחל - רוצה לחזור לתודעה הציבורית ומנסה למכור לתקשורת פרשיות מלוכלכות.
  • עמיר פרץ - מיוצג על ידי שפם בלבד, רגיש לכבודו האישי וכל הזמן מארגן שביתות במשק.
  • אחמד טיבי - מוצג כעוזר של יאסר ערפאת, שמסכים לכל מה שהוא אומר.
  • אחרים: שאול מופז, דליה איציק, בנימין בן אליעזר, עמרם מצנע, אברהם בורג.

פוליטיקאים זרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ביל קלינטון – מסתייג מנתניהו ומשקריו. רוצה לזכות בפרס נובל.
  • יאסר ערפאת – מתבטא בצורה מתסיסה, רודף שמלות, שונא את אשתו סוהא ונוהג לגמגם וללחשש. עם זאת, החרצוף הפך את האויב המר לבובה חביבה ולחרצוף האהוב ביותר[1].
  • חאפז אל-אסד - מעמיד פני זקן סנילי, אך למעשה מוצא להורג את כל מי שהוא יכול. מטיל את אימתו על ברק ושואף לכבוש את רמת הגולן.
  • סדאם חוסיין
  • חוסני מובארכ

אנשי ציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עזר ויצמן (נשיא המדינה באותה תקופה) – אדם עממי שנוטה לדבר על עברו כטייס, ללעוג לאנשים, לספר בדיחות ולתת צ'פחות לאנשים. החיקוי עורר כעס בסביבת ויצמן, שסבר שבתור נשיא מדינה אין ללעוג לו.
  • יעקב אילון ("יעקב מלון") - מוצג כאיש תקשורת צהוב ורודף סנסציות. הבובה ייצגה את התקשורת ככלל ולא רק את אילון עצמו.
  • אביב גפן - הוצג כמי שרוצה להיות בקונצנזוס ואינו מעוניין להיות זמר מחאה.
  • דן שילון - מוצג כמי שהפך מעיתונאי לבדרן ורודף אחרי רייטינג.
  • יגאל שילון ("יגאל פילון")
  • מיקי חיימוביץ' ("קיקי השדרנית")
  • אורלי ויינרמן ("אוראלי וגינרמן") - מוצגת כמי שזוכה להצלחה רק בזכות מיניותה.
  • שמעון שבס
  • רוז'ה הספר
  • מנחם גולן
  • שלמה שרף ("שלמה פרש") - הוצג כמאמן כושל וכאיש גס רוח.
  • מודי בר-און
  • אריאל זילבר
  • יהורם גאון
  • עירית לינור ("עירית צינור") - הוצגה כסופרת לא איכותית המצליחה בזכות כתיבה מינית ופרובוקטיבית ובזכות היותה סלבריטאית.
  • יצחק שמיר - באותה תקופה כבר היה מחוץ לפוליטיקה, הוצג כנברשת עקשנית המתרפקת על עברה ואומרת לא על כל דבר.
  • עופר נמרודי ("ורודי") - מו"ל מעריב שבאותה תקופה היה מסובך בפרשיית האזנות סתר.
  • לאה רבין - עונה על כל שאלה ב"יצחק היה רוצה ש...". טוביה צפיר סירב לדבב את דמותה ותומר שרון עשה זאת במקומו.

חיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משפחת החרג'וקים הגרה מתחת לכיור במטבח של שרה נתניהו: אבא חנן, אמא לבנה, הבן נבו והבת ג'יפה. (שרה נתניהו עצמה זכתה לדמות קרטון בלבד).חנן גם מנחה תוכנית בשם "חלש על חכמים" בה הוא מראיין את אחד החרצופים עם דמות עיתונאית אמיתית.
  • הנשר
  • תוכי (שהוצג כשי בזק)
  • הסוסים מוצגים כאנשי מפד"ל
  • זוהיר שבלול (שבלול שהוצג כזוהיר בהלול)
  • חזי החזיר (פארודיה על קיפי בן קיפוד) - הופיע בפינת "רחוב טומטום" (פארודיה על "רחוב סומסום")
  • טווס (שהוצג כיצחק מודעי)
  • חזיר (שהוצג כרפי גינת)

צוות התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 שלומית לן, ‏בובות הוודו של ממשלות ישראל, באתר גלובס, 3 ביולי 1997