אלכסיוס השלישי, קיסר האימפריה הביזנטית
 | |||||
| לידה |
1153  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1211 (בגיל 58 בערך) איזניק, האימפריה של ניקאה | ||||
| מדינה |
האימפריה הביזנטית | ||||
| בן או בת זוג |
Euphrosyne Doukaina Kamatera | ||||
| |||||
  | |||||
אלכסיוס השלישי אנגלוס (ביוונית ביזנטית: Ἀλέξιος Ἄγγελος; בערך 1153 – 1211), היה קיסר ביזנטי ממרץ 1195 עד 17/18 ביולי 1203. [1] הוא שלט תחת השם אלכסיוס קומננוס (Ἀλέξιος Κομνηνός) ושייך את עצמו לשושלת קומננוס (שממנה הוא היה צאצא קוגנטי).
אלכסיוס, בן למשפחה הקיסרית המורחבת, הגיע לכס המלכות לאחר שהדיח, עיוור וכלא את אחיו הצעיר איסאאקיוס השני אנגלוס. האירוע המשמעותי ביותר של שלטונו היה התקפת מסע הצלב הרביעי על קונסטנטינופול בשנת 1203, בשמו של אלכסיוס הרביעי אנגלוס.
אלכסיוס השלישי השתלט על הגנת העיר, אותה ניהל בצורה לא נכונה, ולאחר מכן ברח מהעיר בלילה עם אחת משלוש בנותיו. מאדריאנופול, ולאחר מכן ממוסינופוליס, הוא ניסה ללא הצלחה לגייס את תומכיו, רק כדי בסופו של דבר ליפול בשבי של המרקיז בוניפאס ממונפראט. הוא נפדה ונשלח לאסיה הקטנה שם תכנן מזימות נגד חתנו תאודורוס הראשון לסקריס, אך לבסוף נתפס ובילה את ימיו האחרונים מרותק למנזר הייקינתוס בניקאה, שם מת.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלכסיוס השלישי היה בנם השני של אנדרוניקוס דוקאס אנגלוס ואופרוסינה קסטמוניטיסה. אנדרוניקוס היה בעצמו בנה של תאודורה קומננה, בתם הצעירה של הקיסר אלכסיוס הראשון קומננוס ואירנה דוקאינה. לפיכך, אלכסיוס השלישי היה בן למשפחה הקיסרית המורחבת. יחד עם אביו ואחיו, אלכסיוס קשר קשר נגד הקיסר אנדרוניקוס הראשון קומננוס (בערך 1183), וכך הוא בילה מספר שנים בגלות בחצרות מוסלמיות, כולל זו של סלאח א-דין.
אחיו הצעיר איסאאקיוס השני אוים בהוצאה להורג תחת הוראותיו של אנדרוניקוס הראשון, בן דודם הראשון, ב-11 בספטמבר 1185. איסאאקיוס ערך מתקפה נואשת על הסוכנים האימפריאליים ועד מהרה הרג את מנהיגם סטפנוס הגיוכריסטופוריטס. לאחר מכן מצא מקלט בכנסיית איה סופיה ומשם פנה לציבור. מעשיו עוררו מהומה, שהביאה להדחתו של אנדרוניקוס הראשון ולהכרזה על איסאאקיוס כקיסר. אלכסיוס היה כעת קרוב יותר לכס הקיסרי מאי פעם.
שלטונו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד שנת 1190 חזר אלכסיוס לחצר אחיו הצעיר, ממנו קיבל את התואר המורם של sebastokratōr. במרץ 1195 בזמן שאיסאאקוס השני יצא לציד בתראקיה, אלכסיוס הוכתר כקיסר על ידי החיילים בתמיכתה הסמויה של אשתו אופרוסינה דוקאינה קמטרה. אלכסיוס לכד את איסאאקיוס בסטגירה במקדוניה, עיוור את עיניו, ומעתה החזיק אותו בשבי קרוב אליו, למרות שקודם לכן נפדה על ידי אלכסיוס מהשבי באנטיוכיה והרעיף עליו כבוד.
כדי לפצות על מעשה נפשע זה ולבסס את מעמדו כקיסר, נאלץ אלכסיוס לפזר כסף בשפע עד כדי לרוקן את אוצרו, ולאפשר רישיון כזה לקציני הצבא שישאיר את האימפריה כמעט חסרת הגנה. פעולות אלו הובילו בהכרח לחורבן הכספי של המדינה. בחג המולד 1196, היינריך השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ניסה לאלץ את אלכסיוס לשלם לו מחווה של 5,000 פאונד (מאוחר יותר ירד במשא ומתן עד 1,600 פאונד) של זהב או פלישה לנחלותיו. אלכסיוס אסף את הכסף על ידי ביזת קברים אימפריאליים בכנסיית השליחים הקדושים והטלת מיסים כבדים על האנשים דרך האלמנייקון. בגלל מותו של היינריך בספטמבר 1197, הזהב מעולם לא נשלח. הקיסרית אופרוסינה ניסתה לשווא לשמור על זכויותיו וחצרו; וטאצס, המקורב המועדף בניסיונות הרפורמה שלה, נרצח בפקודת הקיסר.
במזרח נכבשו שטחי האימפריה על ידי הטורקים הסלג'וקים; מצפון, ממלכת הונגריה והבולגרים המורדים והולאכים פשטו ללא מעצורים להרוס את מחוזות הבלקן של האימפריה, ולעיתים חדרו עד יוון, בעוד שאלכסיוס מבזבז את אוצר הציבור על ארמונותיו וגניו וניסה להתמודד עם המשבר באמצעים דיפלומטיים. ניסיונותיו של הקיסר לחזק את ההגנות של האימפריה על ידי ויתורים מיוחדים ל-pronoiai (אצילים) באזור הגבול חזרו, שכן האחרונים הגדילו את האוטונומיה האזורית שלהם. הסמכות הביזנטית שרדה, אך במצב מוחלש מאוד. בשנת 1197, הלורד המקומי דוברומיר כריסוס התבסס באזור ורדאר מקדוניה, תוך התרסה נגד הכוח האימפריאלי במשך כמה שנים.
במהלך השנים הראשונות של שלטונו של אלכסיוס, היחסים בין ביזנטיון וסרביה היו טובים, שכן בתו אודוקיה אנג'לינה הייתה נשואה לנסיך הגדול הסרבי סטפן נמנייץ' השני, שקיבל את התואר sebastokratōr. אבל בשנת 1200, היחסים הללו הידרדרו. הנישואים בין סטפן לאודוקיה בוטלו, והברית בין סרביה לביזנטיון הסתיימה, והותירה את ביזנטיון ללא בעל ברית אחד בדרום מזרח אירופה.
מסע הצלב הרביעי
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד מהרה, אלכסיוס אוים על ידי סכנה חדשה ואימתנית יותר. בשנת 1202, חיילים התאספו בוונציה כדי להשיק את מסע הצלב הרביעי. אלכסיוס הרביעי אנגלוס, בנו של איסאאקיוס השני המודח, נמלט לאחרונה מקונסטנטינופול וכעת פנה לתמיכה בצלבנים, והבטיח לשים קץ לפילוג המזרחי–מערבי, לשלם עבור ההובלה שלהם, ולספק תמיכה צבאית אם יעזרו. להדיח את דודו ולהעלותו לכס אביו.
הצלבנים, שמטרתם הייתה מצרים, שוכנעו לקבוע את נתיבם לקונסטנטינופול, כשהם הגיעו לשם ביוני 1203, הכריזו על אלכסיוס הרביעי כקיסר והזמינו את אוכלוסיית הבירה להדיח את דודו. אלכסיוס השלישי לא נקט באמצעים יעילים כדי להתנגד, וניסיונותיו לשחד את הצלבנים כשלו. חתנו, תאודורוס הראשון לסקריס, שהיה היחיד שניסה להציג התנגדות משמעותית, הובס בסקוטארי, והמצור על קונסטנטינופול החל. שלטון שגוי של אלכסיוס השלישי הותיר את הצי הביזנטי עם רק 20 כלי שיט אכולים תולעים עד שהגיעו הצלבנים.
ביולי, הצלבנים, בראשות הדוג'ה אנריקו דאנדולו הקשיש, עלו על החומות והשתלטו על חלק מרכזי של העיר. בלחימה שלאחר מכן הציתו הצלבנים את העיר, ובסופו של דבר הותירו 20,000 איש ללא קורת גג. ב-17 ביולי, אלכסיוס השלישי נקט לבסוף בפעולה והוביל 17 דיוויזיות משער רומנו הקדוש, אשר עלו בכוחם בהרבה על נוסעי הצלב. אולם אומץ ליבו עזב אותו, והצבא הביזנטי חזר לעיר ללא קרב. אנשי החצר שלו דרשו ממנו לנקוט מעשה, ואלכסיוס השלישי הבטיח להילחם. במקום זאת, באותו לילה (17/18 ביולי), אלכסיוס השלישי התחבא בארמון, ולבסוף, יחד עם אחת מבנותיו, אירנה, וכל האוצר (1,000 פאונד של זהב) שהיה יכול לאסוף, נכנס לסירה ונמלט לדבלטוס בתראקיה, כשהוא משאיר את אשתו ואת בנותיו האחרות מאחור. איסאאקיוס השני, ששוחרר מכלאו ולבש שוב בבגד הארגמן הקיסרי, קיבל את בנו, אלכסיוס הרביעי, במדינה.
חיים בגלות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלכסיוס השלישי ניסה לארגן התנגדות למשטר החדש מאדריאנופול ולאחר מכן ממוסינופוליס, שם הצטרף אליו הטוען לכתר לעתיד אלכסיוס החמישי דוקאס באפריל 1204, לאחר נפילתה הסופית של קונסטנטינופול לידי הצלבנים והקמת האימפריה הלטינית. בהתחלה, אלכסיוס השלישי קיבל את אלכסיוס החמישי היטב, ואפילו איפשר לו להינשא לבתו אודוקיה אנג'לינה. מאוחר יותר, אלכסיוס החמישי סונוור וננטש על ידי חותנו, שנמלט מהצלבנים לתוך תסליה. כאן נכנע בסופו של דבר אלכסיוס השלישי, עם אופרוסינה, למרקיז בוניפאס ממונפראט, שהתבסס כשליט ממלכת סלוניקי.
אלכסיוס השלישי ניסה להימלט מ"הגנתו" של בוניפאס בשנת 1205, וחיפש מחסה אצל מיכאל הראשון קומננוס דוקאס, שליט אפירוס. לאחר שנלכדו על ידי בוניפאס, אלכסיוס והפמליה שלו נשלחו למונפראט לפני שהוחזרו לסלוניקי בערך ב-1209. בשלב זה הקיסר המודח נפדה על ידי מיכאל הראשון, ששלח אותו לאסיה הקטנה, שם חתנו של אלכסיוס תאודורוס - כעת קיסר ניקאה - החזיק מעמד מול הלטינים. כאן קשר אלכסיוס קשר נגד חתנו לאחר שהאחרון סירב להכיר בסמכותו של אלכסיוס, וקיבל את תמיכתו של קאיכוסרו הראשון, הסולטן של רום. בקרב אנטיוכיה על המינדר בשנת 1211 הובס הסולטן ונהרג, ואלכסיוס נתפס על ידי תאודורוס. אלכסיוס רותק למנזר בניקאה, שם מת מאוחר יותר ב-1211.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מנישואיו לאופרוסינה דוקאינה קמטרה, נולדו לאלכסיוס שלוש בנות:
- אירנה אנג'לינה, שנישאה (1) לאנדרוניקוס קונטוסטפאנוס ולאחריו עם (2) אלכסיוס פלאיולוגוס, ממנו הייתה סבתו של הקיסר מיכאל השמיני פלאיולוגוס.
- אנה קומננה אנג'לינה, שנישאה (1) ל-sebastokratōr איסאאקיוס קומננוס, אחיינו של הקיסר מנואל הראשון קומננוס, ולאחריו עם (2) תאודורוס הראשון לסקריס, קיסר ניקאה.
- אודוקיה אנג'לינה, שנישאה (1) למלך סרביה סטפן נמנייץ' השני, ולאחריו עם (2) הקיסר אלכסיוס החמישי דוקאס, ולאחריו עם 3) לאון סגורוס, שליט קורינתוס.
