העיר והכלבים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
העיר והכלבים
La ciudad y los perros
מידע כללי
מאת מריו ורגס יוסה
שפת המקור ספרדית
סוגה רומן ריאליסטי
מקום התרחשות קייאו עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה Editorial Sudamericana עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה בשפת המקור Seix Barral
מקום הוצאה לימה עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 1963
מספר עמודים 390
הוצאה בעברית
הוצאה עם עובד
תאריך 1974
תרגום יוסף דיין
קישורים חיצוניים
מסת"ב מסת"ב 978-965-13-2222-8
הספרייה הלאומית 990027000100205171
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

העיר והכלבים (בספרדית: La ciudad y los perros) הוא רומן הביכורים של הסופר הפרואני זוכה פרס נובל מריו ורגס יוסה, שיצא בשנת 1963. הרומן מתאר את שנתם האחרונה של צוערים במדרשה הצבאית "לאונסיו פראדו" בלימה, בירת פרו.

הרומן הוא רומן ריאליסטי, שתואר כאחד מטובי הרומנים באמריקה הלטינית בתקופתו. על אף שזכה לביקורות משבחות ברחבי העולם, בפרו עצמה שרפו עותקים של הספר בטענה שמדובר בתעמולה אקוודורית כנגד המדינה. הרומן מזוהה עם הבום הלטינו-אמריקאי, יחד עם רומנים כגון מאה שנים של בדידות מאת גבריאל גארסיה מארקס.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מריו ורגס יוסה, 2017

מריו ורגס יוסה נולד ב-22 במרץ 1936 בארקיפה, פרו. בשנת 1950, לאחר שגילה כי ורגס יוסה כותב שירה, רשם אותו אביו ללימודים באקדמיה הצבאית לאונסיו פראדו (אנ') בכדי להרחיקו מהשפעתה הנשית של השירה.[1] ורגס יוסה העיד כי בתקופתו באקדמיה הצבאית סבל מאלימות מצד צוערים אחרים.[2] במהלך תקופתו באקדמיה הצבאית החל ורגס יוסה לכתוב סיפורת. ב-1952, לאחר שנתיים באקדמיה הצבאית, עזב ורגס יוסה את האקדמיה ושב אל פיורה להשלמת לימודיו התיכוניים. ב-1953 החל ללמוד באוניברסיטת סן מרקוס בלימה, אחת מהאוניברסיטאות החילוניות היחידות בפרו. בעודו סטודנט עבד כעורך חדשות ברדיו לימה.[3]

בשנת 1957 זכה ורגס יוסה במקום הראשון בתחרות כתיבת סיפורי קצרים, ובעקבות כך נסע לפריז ולמדריד. כששהה במדריד זכה במלגה ללימודים באוניברסיטת קומפלוטנסה של מדריד.[3]

כתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ורגס יוסה החל לכתוב את "העיר והכלבים" זמן קצר לאחר שעזב את האקדמיה הצבאית, ואת מרבית הספר כתב לאורך שנות ה-50.[4] לדברי ורגס יוסה, הכתיבה הייתה דרכו להתנקם באקדמיה ולהתמרד כנגדה. הוא כתב את הספר בעת שגר בפיורה, בעידודם של סביו ודודיו.[5] לעומתם, אביו התנגד לכתיבה. בעת תהליך הכתיבה כונה הספר במספר שמות, תחילה כונה "La morada del héroe" (משכן הגיבור), לאחר מכן כונה " Los impostores" (המתחזים), ולבסוף נבחר השם " La ciudad y los perros" (העיר והכלבים).[6] בדצמבר 1962 זכה כתב היד של "העיר והכלבים" בפרס Premio Biblioteca Breve.[6] ורגס יוסה סיים את הכתיבה בחורף 1961, בעודו שוהה בפריז.

במכתב שכתב לאבלרדו אוקוונדו (ספ') בשנת 1959 תיאר את תהליך הכתיבה כך: ”ברומן אני מתקדם ומתפתל. זה עולה לי בעבודה רבה... אני מבלה שעות שלמות בתיקון עמוד בודד או מנסה לסיים דיאלוג כשלפתע אני מתחיל לכתוב וכותב תריסר עמודים ללא הפסקה. אין לי מושג איך זה מתקדם אבל אני מרגיש שיכור. כתיבה היא הדבר המרגש היחידי שבאמת קיים.”[7]

פרסום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר יצא לאור באוקטובר 1963. לפני פרסומו, עבר הספר צנזורה על ידי משטרו של פרנסיסקו פרנקו, במסגרתה הוחלפו שמונה מילים בספר.[8]

תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר זכה לביקורות מהללות מיד לאחר צאתו, ותורגם במהרה ל-20 שפות.[9] אף על פי כן, בפרו זכה הספר ליחס רע. רשויות המדינה ראו בו ביקורת על יחסי החברה והצבא, וכ-1,000 עותקים של הספר נשרפו על אדמת האקדמיה הצבאית.[10]

עיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר עובד לסרט בשנת 1985 בידי הבמאי הפרואני פרנסיסקו לומברדי[11].

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבעה מהצוערים (המשורר, קאוה, בואה והיגואר) באקדמיה הצבאית "לאונסיו פראדו" זורקים קוביית משחק בשירותי המגורים, בכדי לבחור מי מהם יגנוב את המבחן בכימיה מהכיתה הנעולה. קאוה נבחר, ובמהלך הגנבה שובר בשוגג חלון, וכל הצוערים בבית הספר נענשים כשהדבר מתגלה. בלא יכולת לגלות את זהות הגנב, מרתקים אנשי הסגל את הצוערים לתחום מגוריהם בלבד, וכן לוקחים להם את הזכות ליציאה בסוף השבוע. אחד הצוערים, ריקרדו אראנה (המכונה "העבד"), המעוניין לפגוש בחברתו תרזה, מלשין וחושף את קאוה בתמורה לזכות יציאה. בעקבות כך מושעה קאוה והיגואר מחליט כי ינקום במלשין.

מספר ימים לאחר מכן, בעת תרגיל צבאי שמבצעים הצוערים נורה אראנה בראשו ומת.

מערכה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקדי האקדמיה הצבאית חוקרים את מותו של אראנה, ומסיקים כי מדובר בתאונה וכי אראנה ירה בעצמו בשוגג. אלברטו, חברו היחיד של אראנה, חושד כי אראנה נרצח על ידי היגואר ומביע את חשדו בפני מפקדו, לוטננט גמבוא. נוסף על כך, מספר אלברטו ללוטננט על מעשים אחרים שמבצעים הצוערים דוגמת מקרי גנבה רבים, מקרי אלימות וקרבות איגרוף בין הצוערים, שתיית משקאות חריפים, עישון, בריחה אל מחוץ לאקדמיה ועוד. הלוטננט ההמום חש מחויב, בשם המוסר, לחקור את ההאשמות. על אף שמספר עבירות חמורות נוספות שביצעו הצוערים מתגלות, מחליטים מפקדי האקדמיה שלא להמשיך בחקירה למען שמו הטוב של המוסד. אלברטו עצמו נסחט כשהתגלה כי כתב סיפורת פורנוגרפית בתמורה לסיגריות ולכסף. בהמשך, מוחזקים היגואר ואלברטו בתא בו הם נלחמים באכזריות. כשהשניים שבים אל המגורים, הצוערים בטוחים כי היגואר הוא האחראי לאירועים ולפגיעה באורח חייהם. היגואר מסרב לאמת את הטענה או להכחישה מכיוון שאינו מוכן להלשין על אף אדם אחר.

אפילוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

היגואר מתוודה בפני גמבוא כי הוא רצח את אראנה, אולם בשלב זה ועדת החקירה נסגרה, גמבוא מועבר ליחידה אחרת ואלברטו מכחיש את עדותו בכדי להשלים את חוק לימודיו. היגואר לא נענש, ובתום הספר מתואר כי נישא לאהובתו ועובד כפקיד בנק.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מחולק ל-3 חלקים - מערכה ראשונה, מערכה שנייה ואפילוג. כל חלק נפתח באפיגרף הנוגע לשלב בהתפתחות הסיפר. כל חלק מחולק לפרקים - המערכה הראשונה והשנייה מחולקות ל-8 פרקים כל אחת, והאפילוג מכיל פרק בודד. הפרקים מחולקים ל-81 לפסקאות ארוכות, המסופרות בידי ארבעה דוברים: דובר בגוף שלישי שאינו יודע כל, שני מספרים בגוף ראשון - בוא והיגואר - ומונולוג פנימי של אלברטו.[12] כל פסקה מתרחשת בנקודת זמן שונה. הסיפור עוסק בשתי תקופות זמן נפרדות - האחת, תקופת ההווה, במשך כחודשיים בסוף שנת הלימודים השנייה של הצוערים, המהווה כמחצית מהספר; השנייה, עברם של שלושה צוערים - היגואר, המשורר והעבד. לסיפור שני מרחבי התרחשות נפרדים - האחד, האקדמיה הצבאית "לאונסיו פראדו"; השני, שכונות העיר לימה, בירת פרו. בין האקדמיה לעיר ישנו ניגוד, ובו בעת שני המרחבים מייצרים שְׁנִיּוּת כאוטית במרחב ובזמן.[13][14]

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
  • אלברטו פרננדס המכונה המשורר - צוער באקדמיה, בן למשפחה בורגנית, צנום בגופו וידידו היחיד של העבד.[15] על מנת להתמודד עם השחיתות המוסרית שבאקדמיה כותב טקסטים פורנוגרפיים ומוכר אותם תמורת סיגריות וכסף. לאחר מותו של העבד, מביע אלברטו בפני גמבוא את חשדו כי היגואר הוא זה שרצח את העבד, וכאשר נותר לבדו עם היגואר בחדר מתוודה בפניו כי הוא הסגיר אותו ומתגושש עמו.[16] בסופו של דבר נסחט אלברטו על ידי הסגל הפיקודי, וחוזר בו מהאשמתו על מנת לסיים את חוק לימודיו. אלברטו מוצג מהופעתו הראשונה כשקרן וצבוע, בעל דמיון מפותח בו הוא משתמש בכדי להערים על מפקדיו ולהמציא סיפורים למען חבריו בשל היותו חסר כל ניסיון מיני. בנוסף, הוא בעל אוצר מילים וכושר התנסחות יוצאים מן הכלל.[17]
    עולמו הפנימי של אלברטו, המובא באמצעות מונולוג פנימי המפורש על ידי מאזין יודע כל, מהווה חלק מרכזי בספר. ניתן להחשיב את דמותו של אלברטו לדמות של פרוטגוניסט משני. מחשבותיו של אלברטו מאפשרות לסיפר להתקיים בזמן הווה. לאורך רוב הספר, מופנות מחשבותיו של אלברטו אל דמויות נשיות כמו אימו, חברתו של ריקארדו ועוד.[17]
  • היגואר - צוער באקדמיה, שמו לא נחשף לאורך כל הספר. בן למשפחה מהמעמד הנמוך, לפני הגיעו לאקדמיה עזב את ביתו והיה לפורץ.[18] באקדמיה הקים היגואר את "המעגל", התארגונת צוערים למען הגנה עצמית מאלימות מצד הצוערים הבוגרים מהם.[19] ליגואר כישרון יוצא דופן הן כבודד והן כמנהיג כריזמטי בקבוצה.[20] לאחר שהעבד מלשין על קאוה, יורה בו היגואר בעת תרגיל ורוצח אותו. כאשר נותר לבדו בחדר עם אלברטו, מתוודה בפניו אלברטו כי הוא שהאשימו ברצח והשניים מתגוששים.[16] היגואר מאבד את מעמדו בקרב הצוערים, ולבסוף מתוודה כי רצח את העבד. בסוף הספר מתואר כי נישא לאהובתו ועובד כפקיד בנק.
    היגואר הוא אחד מארבעת הדוברים בספר, אולם זהותו כדובר נחשפת רק בפסקה האחרונה.[21] היגואר הוא הדובר בפסקה הפותחת את הספר ובפסקה החותמת את הספר, ובסך הכול הוא הדובר ב-12 פסקאות.[22] עם התקדמות העלילה ודעיכתו של היגואר מתמקדות הפסקאות שלו בהתרפקות על זיכרון העבר, ופחות בהווה המר.[23] היגואר הוא הפרוטגוניסט והדמות המרכזית בספר, וכן הדמות המרכזית בקרב הצוערים - רוב פעולותיהם נוגעות לו וסובבות סביבו.[22]
  • ריקארדו אראנה המכונה העבד - צוער באקדמיה, התנהגותו הפסיבית-אגרסיבית וצייתנותו הובילו לכך שיכונה "העבד". לאחר שמוגבלת זכות החופשה של הצוערים, מלשין אראנה ומסגיר את הגנב, על מנת לפגוש את חברתו. מספר ימים לאחר מכן, הוא נורה בעת תרגיל צבאי ומת. דמותו היא דמות קורבן חסר אונים לסיטואציה אירונית,[24] וניתן לנתחה הן כדמותו של זר אקזיסטנציאליסט, כדובר האמת במערה של אפלטון, ואף כדמותו של ישו, המתה למען חטאי הצוערים האחרים.[25]
  • תרזה -
  • בואה -
  • פורפיריו קאוה המכונה ההררי -
  • לוטננט גמבוא -

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Mohammad Safaei (2020). "Mario Vargas Llosa's the Time of the Hero: Paradox of Military Man". The Southeast Asian Journal of English Language Studie. 26 (2): 127–138. doi:10.17576/3L-2020-2602-10.
  • Judith A. Payne (1991). "Anima Rejection and Systemic Violence in "La ciudad y los perros"". Chasqui. 20 (1): 43–49. doi:10.2307/29740323. JSTOR 29740323.
  • José Miguel Oviedo; Richard A. Valdés (1978). "The Theme of the Traitor and the Hero: On Vargas Llosa's Intellectuals and the Military". World Literature Today. 52 (1): 16–24. doi:10.2307/40133911. JSTOR 40133911.
  • J. J. Armas Marcelo; Mary E. Davis (1978). "Secrecy: A Structural Concept of the Time of the Hero". World Literature Today. 52 (1): 68–80. doi:10.2307/40133919. JSTOR 40133919.
  • Sharon Magnarelli (1976). ""The Time of the Hero": Liberty Enslaved". Latin American Literary Review. 4 (8): 35–45. JSTOR 20119006.
  • G.M. Susmitha (באוקטובר 2013). Elucidating the Socio-Literary Matrix of Latin American Reality: A Study of Mario Vargas Llosa’a Fiction (PDF) (PhD thesis) (באנגלית). India: Acharya Nagarjuna University. נבדק ב-3 באוגוסט 2020. {{cite thesis}}: (עזרה)
  • David P. Wiseman (בדצמבר 2010). Mario Vargas Llosa and the Politics of Literature (PhD thesis) (באנגלית). Tennessee: Vanderbilt University. {{cite thesis}}: (עזרה)
  • Nicola Patricia Horgan (ביוני 1997). “En cada linaje el deterioro ejerce su dominio.” (PDF) (MSc thesis) (באנגלית). Ireland: Dublin City University. נבדק ב-3 באוגוסט 2020. {{cite thesis}}: (עזרה)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הורגן, עמ' 31.
  2. ^ סוסמיתה, עמ' 68.
  3. ^ 1 2 הורגן, עמ' 32.
  4. ^ ויסמן, עמ' 32.
  5. ^ סוסמיתה, עמ' 69.
  6. ^ 1 2 הורגן, עמ' 33.
  7. ^ בספרדית: ”En la novela avanzo y me retuerzo. Me cuesta mucho trabajo… Me paso horas enteras corrigiendo una página o tratando de cerrar un diálogo y de pronto me lanzo a escribir sin parar una docena de páginas. No tengo la menor idea acerca de cómo está saliendo, pero me siento embriagado. Escribir es lo único realmente apasionante que existe.”
  8. ^ EFE (28 באפריל 2018). ""La ciudad y los perros" tuvo ocho palabras prohibidas por la dictadura de Franco". Agencia EFE (בספרדית). {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ הורגן, עמ' 33, 39.
  10. ^ הורגן, עמ' 39.
  11. ^ העיר והכלבים. פרו 85׳. פרנצ׳סקו לומברדי עיבד כאן את ספרו האלגורי של מריו ורגם יוסה לסרט חריף ובוטה, חדשות, 5 במרץ 1993
  12. ^ מגנרלי, עמ' 36.
  13. ^ הורגן, עמ' 45-46.
  14. ^ ארמס מרסלו ודייוויס, עמ' 68.
  15. ^ אוביידו ו-ולדס, עמ' 19.
  16. ^ 1 2 ורגס יוסה, עמ' 334.
  17. ^ 1 2 מגנרלי, עמ' 36-39.
  18. ^ פיין, עמ' 45.
  19. ^ סאפעי, עמ' 131, 135.
  20. ^ סאפעי, עמ' 135.
  21. ^ סוסמיתה, עמ' 72, 76.
  22. ^ 1 2 מגנרלי, עמ' 44.
  23. ^ מגנרלי, עמ' 43.
  24. ^ סוסמיתה, עמ' 96.
  25. ^ A Study Guide for Mario Vargas Llosa's The Time of the Hero. Literature of Developing Nations for Students. Vol. 2. Farmington Hills, Michigan: Gale Group. 2000. p. 17. ISBN 0-7876-4930-9.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=העיר_והכלבים&oldid=37291667"