מריו ורגס יוסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מריו ורגס יוסה
Mario Vargas Llosa
ורגס יוסה, 2016
ורגס יוסה, 2016
לידה 28 במרץ 1936 (בן 85)
ארקיפה, פרו עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Jorge Mario Pedro Vargas Llosa עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מחבר רומנים, דרמטורג, פוליטיקאי, עיתונאי, מסאי, מבקר ספרות, תסריטאי, מרצה באוניברסיטה, פרוזאיסט, מחזאי, פילוסוף, פובליציסט, במאי קולנוע, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Julia Urquidi (מאי 19551964)
Patricia Llosa (19652016) עריכת הנתון בוויקינתונים
Isabel Preysler (2015) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Álvaro Vargas Llosa, Morgana Vargas Llosa עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ספרד, פרו עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה הלאומית סן מרקוס, אוניברסיטת מדריד, האקדמיה הצבאית לאונסיו פראדו, בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה ספרדית, צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי ריאליזם קסום, הבום הלטינו-אמריקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות The Time of the Hero, The Green House, Conversation in the Cathedral עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1959–הווה (כ־62 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ ויליאם פוקנר, גוסטב פלובר, ישעיה ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס נובל לספרות (2010)
  • פרס נסיך אסטוריאס לספרות (1986)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת רן 2 (1994)
  • פרס רומולו גייגוס (1967)
  • פרס פלנטה (1993)
  • פרס מריה מורס קבוט (2006)
  • פרס השלום של התאחדות הספרים הגרמנית (1996)
  • הפרס העולמי ע״ש סינו דל דוקה (2008)
  • פרס מיגל דה סרוואנטס (1994)
  • הפרס הבינלאומי ע"ש מננדס אי פלאיו (1999)
  • פרס אירווינג קריסטול (2005)
  • פרס גרינצנה קאבור (1986)
  • פרס קרלוס פואנטס הבינלאומי ליצירה ספרותית בספרדית (2012)
  • פרס ירושלים (1995)
  • אגדה חיה של ספריית הקונגרס (11 באפריל 2016)
  • אביר בלגיון הכבוד (1985)
  • מפקד מסדר האמנויות והספרות (19 בפברואר 1993)
  • דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת הומבולדט של ברלין (13 באוקטובר 2005)
  • דוקטור כבוד מאוניברסיטת אליקנטה (2008)
  • פרסי אורטגה אי גאסט (1999)
  • הצלב הגדול עם יהלומים של מסדר השמש של פרו (2001)
  • מסדר כריסטופר קולומבוס
  • מסדר רובן דריו (2006)
  • העיטור האוסטרי למדע ואמנות
  • מפקד במסדר העיט האצטקי (2011)
  • מסדר וסקו נונייס דה בלבואה
  • Caonabo de Oro Award (2002)
  • פרס החירות של קרן פרידריך נאומן (2008)
  • דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הלאומית סן מרקוס (2001)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ואיאדוליד (1995)
  • מדליית זהב של קהילת מדריד (2015)
  • דוקטור כבוד מאוניברסיטת בורדו מונטן (2009)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת גרנדה (2009)
  • פרס ויארג'יו-ורסיליה הבינלאומי (2010)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מורסיה (1995)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת לאס פאלמס דה גראן קנריה (2012)
  • Premio Biblioteca Breve (1962)
  • National Culture Award (1967)
  • Pablo Neruda Order of Artistic and Cultural Merit (2018)
  • פרס פורמנטור (1967)
  • פרס סנט לואיס לספרות (2011)
  • פרס חוג מבקרי הספרים הלאומי (1997)
  • פרס סקאנו (1989)
  • דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הקתולית של לוון
  • דוקטור כבוד מאוניברסיטת אוקספורד
  • דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הלאומית האוטונומית של מקסיקו
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטה החדשה של ליסבון
  • מסדר גבריאלה מיסטרל
  • Don Quijote Journalism Prize (2015)
  • דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה האפיפיורית הקתולית של פרו
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בורגוס (2016)
  • הצלב הגדול של מסדר בויאקה (2019)
  • בפסקה זו 6 רשומות נוספות שטרם תורגמו עריכת הנתון בוויקינתונים
www.mvargasllosa.com
חתימה Mario Vargas Llosa Signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מַריוֹ וַרגַס יוֹסָהספרדית: Mario Vargas Llosa; נולד ב-28 במרץ 1936) הוא סופר, מחזאי ועיתונאי פרואני. חתן פרס נובל לספרות לשנת 2010.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מריו ורגס יוסה נולד בארקיפה שבפרו, למשפחה מהמעמד הבינוני. רכש את השכלתו במולדתו ובבוליביה בבתי ספר פרטיים. ב-1959 הוענק לו תואר דוקטור מאוניברסיטת מדריד.

הוא פרסם קובץ סיפורים קצרים ראשון ב-1959, אך זכה להכרה עם הופעת ספרו "העיר והכלבים" ב-1962. הספר מבוסס על ניסיונו בשנות נעוריו בבית ספר צבאי, זכה להצלחה מיידית, תורגם ליותר מעשרים שפות, וזכה בפרסים חשובים.

בשנות ה-80 עסק בפעילות פוליטית, ונודע בדעותיו הליברליות. ב-1990 התמודד לנשיאות בפרו מול אלברטו פוג'ימורי, אך הפסיד. לאחר שהתגורר יותר משלושים שנה באירופה, ואף קיבל אזרחות ספרדית, חזר לחיות בלימה.

בספריו הוא מבקר את ההיררכיה של המעמדות החברתיים והגזעיים השוררת בפרו ובאמריקה הדרומית. בתחילת דרכו כתב ספרים אוטוביוגרפיים, כמו "הבית הירוק" ו"דודה חוליה והכתבן", אחר כך פנה לכתיבת רומנים היסטוריים, תעלומות רצח, מותחנים פוליטיים ואפילו קומדיות. רוב ספריו תורגמו לשפות רבות וזכו לשבחי הביקורת והקוראים.

כיום הוא ממשיך לכתוב רומנים היסטוריים, כמו "חגיגת התיש", וספרו האחרון, El paraíso en la otra esquina, הוא רומן על חייהם של פלורה טריסטן ונכדה, פול גוגן.

בשנת 1995 קיבל את פרס ירושלים.

ורגס-יוסה וישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ורגס-יוסה ביקר בישראל פעמים רבות, והוא מגדיר את עצמו "ידיד ישראל אמיתי". הוא ובני משפחתו פעלו למען בני הקהילה היהודית בפרו וסייעו לישראלים בפרו[1].

הביקור הראשון שלו בישראל היה בשנת 1978, כשהגיע להרצות באוניברסיטה העברית בירושלים[2]. בשנת 2005 ביקר בישראל בפעם החמישית, ובין השאר סייר בשטחים הפלסטיניים בליווי אנשי ארגון "הוועד נגד הריסת בתים". בין השאר היה באבו דיס, בחברון, וכן השתתף בהפגנה בבלעין נגד גדר ההפרדה. כמו כן נפגש עם מתנחלים ונפגעי טרור ישראלים[3][4].

רשמיו מהביקור ראו אור בסדרת מאמרים תחת הכותרת "ישראל-פלסטין, שלום או מלחמת קודש", שפורסמה בעיתון "אל פאיס" ותורגמה בעיתונים רבים בעולם[5]. סדרת המאמרים קובצה בספר "ישראל-פלסטין, שלום או מלחמת קודש" שיצא לאור בשנת 2006.

בביקורו בשנת 2010 נפגש עם דויד גרוסמן, הביע ביקורת חריפה על פעילות ישראל נגד המשט לעזה ואמר כי הוא מתנגד לחרם על ישראל[6].

בשנת 2016 שוב ביקר בישראל ובשטחים הפלסטיניים, בהזמנת ארגון "שוברים שתיקה". בין השאר ביקר בח'רבת ג'ינבה שבאזור חברון. רשמיו מהביקור ראו אור באוסף "חמישים 1967–2017 סופרות וסופרים מן העולם כותבים על הכיבוש", בעריכת איילת ולדמן ומייקל שייבון[7]. לאחר הביקור אמר: "השמאל בישראל התכווץ, וזה מאוד מדאיג באשר לעתיד המדינה שלכם. מתעוררים פה ניצנים של רוח אנטי–דמוקרטית. הסימפטומים הללו יכולים לבשר בהמשך דברים מאוד לא מעודדים בישראל. זו התחלה של משהו שיכול להיות מאוד רציני: דיכוי חופש הביטוי. זה מתחיל כך ונגמר בשליחת אנשים לכלא"[8].

ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנת המקור מצוינת בסוגריים.

  • העיר והכלבים (1963), תרגם יוסף דיין, עם עובד, תל אביב, 1974. על פי הספר נעשה סרט קולנוע.
  • הבית הירוק (1966), תרגם ליאו קורי, זמורה ביתן, תל אביב, 1990.
  • פנטליאון ושירות המבקרות (1973), תרגם יואב לויטס הלוי, שוקן, ירושלים, 1979. גם ספר זה עובד לסרט.
  • דודה חוליה והכתבן (1977), תרגמו ביאטריס ולואיס לנדאו, כתר, ירושלים, 1984.
  • מלחמת סוף העולם (1981), תרגם יואב הלוי, שוקן, תל אביב, 1987.
  • הסיפור של מייטה (1984), תרגם יואב הלוי, כתר, ירושלים, 1989.
  • מי הרג את פאלומינו מולרו (1986), תרגם עמנואל בארי, ספרית פועלים, תל אביב, 1990.
  • הדברן (1987), תרגמה טל ניצן, עם עובד, תל אביב, 1990.
  • שבחי האם החורגת (1988), תרגמה טל ניצן-קרן, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1992.
  • ליטומה בהרי האנדים (1993), תרגמה אילנה המרמן, עם עובד, תל אביב, 1996.
  • המחברות של דון ריגוברטו (1997), תרגמה אביבה ברושי, זמורה ביתן, 2002.
  • חגיגת התיש (2000), תרגם יורם מלצר, כתר, ירושלים, 2005.
  • תעלוליה של ילדה רעה (2006), תרגמה טל ניצן, אחוזת בית, תל אביב, 2007[9][10][11][12][13].
  • חלומו של הקלטי (2010), תרגמה עינת טלמון, אחוזת בית, 2012[14][15]
  • הרומנטיקן (2013), תרגמה עינת טלמון, אחוזת בית, 2016[16][17]
  • בובות על חוט (2016), תרגמה עינת טלמון, אחוזת בית, 2019[18].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גדעון לויחתן פרס נובל לספרות, מריו ורגס יוסה, מאמין מושבע בישראל ובדיסידנטים שלה, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2010.
  2. ^ טליה לוין, ‏חתן פרס נובל, מריו ורגס יוסה: "הכיוון הפוליטי בישראל יוצר דימוי רע בעולם", באתר מעריב אונליין, 25 במאי 2019.
  3. ^ איתמר ענברי, "משהו רע קרה למדינת ישראל", באתר nrg‏, 11 בספטמבר 2005.
  4. ^ גדעון לויהסופר מריו ורגס-יוסה: אני מתבייש להיות ידיד ישראל, באתר הארץ, 9 ביולי 2006.
  5. ^ Mario Vargas Llosa, Israel / Palestina: Paz o guerra santa, באתר אל פאיס, ‏30 ביוני 2016 (בספרדית).
  6. ^ גדעון לויהכל התחיל כאן ואולי הכל ייגמר כאן, באתר הארץ, 5 ביוני 2010.
  7. ^ אתר למנויים בלבד אלעד זרט, ‏שובר שתיקה, באתר "ידיעות אחרונות", 29 ביוני 2016.
  8. ^ אתר למנויים בלבד אלעד זרט, ‏סופר מריו, באתר "ידיעות אחרונות", 29 ביוני 2016.
  9. ^ על הספר "תעלוליה של ילדה רעה", ועל ורגס יוסה, באתר של "טקסט"
  10. ^ גדעון לויאם יום אחד תכתוב את אהבתנו, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2007
  11. ^ עלית קרפמאהביה של מוזה, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2007
  12. ^ איימן סיכסק, ציפיתי ליותר, באתר ynet, 7 באוקטובר 2007
  13. ^ אריק גלסנר, בעיקר על ורגס יוסה, מקור ראשון, 16 באפריל 2008
  14. ^ על הספר "חלומו של הקלטי", באתר "טקסט"
  15. ^ אריק גלסנר, על "חלומו של הקלטי", מאת מריו ורגס יוסה, הוצאת "אחוזת בית" (מספרדית: עינת טלמון), 11 ביולי 2012, פורסם במקור בשבעה לילות "ידיעות אחרונות"
  16. ^ אריק גלסנר, "הרומנטיקן": רומן יצרי שקורץ לטלנובלה, באתר ynet, 16 בספטמבר 2016
  17. ^ נסים קלדרון‏, על תשוקה והגינות: "הרומנטיקן" הוא סיפור סוחף על המפגש בין היצר לצדק, באתר וואלה!‏, 25 בספטמבר 2016
  18. ^ דוד זאבי, "בובות על חוט": ספרו של מריו ורגס יוסה הוא מכתב נאצה ארוך להחריד, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2019