חמציץ נטוי – הבדלי גרסאות

חמציץ נטוי
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי הפרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	חמציצאים
משפחה:	חמציציים
סוג:	חמציץ
מין:	חמציץ נטוי
שם מדעי
	Oxalis pes-caprae; ‏ליניאוס, 1753
שמות נוספים
	Oxalis cernua
עונת פריחה

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־11:09, 7 במרץ 2021

חמציצים (צמד פרחים על רקע מרבד עלים) בישראל, 17.12.2014.

חמציץ נטוי פורח באמצע דצמבר במכון ויצמן למדע.

מקבץ חמציצים פורחים בראשון לציון בצידי המדרכה, 7.3.2014

חמציץ נטוי פורח בצידי שדה, ישראל, דצמבר 2017

חַמְצִיץ נָטוּי (שם מדעי: Oxalis pes-caprae, באנגלית עממית: Bermuda Buttercup או Cape Sorrel או Wood Sorrel) הוא מין של גאופיט בעל פרחים צהובים מהסוג חמציץ במשפחת החמציציים. המין גדל באופן טבעי בדרום אפריקה, אך יובא למקומות רבים ברחבי העולם בתור צמח נוי. כיום הוא נפוץ כמין פולש ועשב שוטה באזורים נרחבים, בהם אמריקה הצפונית (בעיקר בקליפורניה), אוסטרליה ואגן הים התיכון (כולל חצי האי האיברי והאיים הקנריים). המין נפוץ גם בישראל ופורח בחורף ובאביב. החמציץ בולט בפרחיו הצהובים הבוהקים, עליו בצורת הלב וגבעולו החמצמץ.^[1]^[2]

מאפיינים מורפולוגיים ופנולוגיים

החמציץ הנטוי הוא גאופיט המייצר מספר גדול של בצלים קטנים מתחת לפני הקרקע. גבעול החמציץ הוא קנה גמיש וארוך (בדרך כלל בין 15 ל-30 ס"מ, אך במקרים מיוחדים יכול להגיע אף ללמעלה מ-70 ס"מ^[3]) בצבע ירוק. עליו מחולקים לשלושה עלעלים בעלי צורת לב ושפה תמימה אשר מסודרים בדור (סידור ספירלי או עיגולי של עלים או פרחים) בו העלעלים בעלי צורה פחות או יותר שווה.^[1]

פרחי החמציץ הנטוי הם פרחים צינוריים דמויי משפך-חצוצרה שבולטים בזכות הצבע הצהוב הבהיר והבוהק של עלי הכותרת. קוטר הפרח הוא 2–3 סנטימטרים. לפרחים עשרה אבקנים וחמישה עלי כותרת בצבע צהוב אשר לרוב מתמזגים בבסיס.^[1] על גבעול אחד יש בדרך כלל מספר פרחים. פרח החמציץ דמוי המשפך פתוח בשעות היום אך נסגר למעין צינורית דקה בשעות אחר הצהריים והערב. פרח החמציץ מכיל צוף^[1] וזוכה לביקור חרקים בהם דבורת הדבש.^[4]

הפרחים הם טריסטיליים ובעלי אי-סבילות עצמית בנוגע להאבקה. ישנם שלושה טיפוסים מורפולוגיים של פרחי חמציץ, כל טיפוס מאופיין ביחס שונה בין אורך האבקנים לאורך עמוד העלי. הפריה ויצירת זרעים מתרחשת רק אם אבקה של צמח ארוך אבקנים וקצר עמודי עלי הפרתה צלקות של צמח קצר אבקנים בעל עמודי עלי ארוכים. לישראל הגיעו בצלים של טיפוס האבקה אחד, בעל פרחים עם עמודי עלי קצרים, ואבקנים בינוניים וארוכים,^[2] ועל כן אין הוא עושה בארץ זרעים ומתרבה רק רבייה וגטטיבית. הפרי הוא קפסולה קטנה המכילה מספר זרעים.

בנוסף לריבוי מיני רגיל, השורשים של החמציץ מצמיחים בצלים תת-קרקעיים קטנים המאפשרים ריבוי וגטטיבי, כלומר: באמצעות הבצלים החמציץ "משכפל" את עצמו ויוצר חמציצים נוספים, הגדלים במרחק מה מצמח המקור. החמציצים שצומחים מהבצלים זהים גנטית לחמציץ המקורי שיצר את הבצלים.^[1] חמציצים אלה יוצרים בתורם בצלים חדשים, וכך ממשיך מעגל השכפול וההתרבות. כתוצאה מכך, החמציץ מתרבה מהר מאוד ובעל נטייה חזקה לפולשנות, בפרט החמציץ הוא מין פולש בישראל.

גבעול החמציץ ובצליו חמוצים, וזאת בשל החומצה האוקסלית המצויה בהם. ניתן לאכול אותם במינונים קטנים, אך במינונים גדולים הם עלולים להזיק – גבישי החומצה האוקסלית יכולים לפגוע בנימי הדם בדרכי השתן. בעבר היה נהוג להפיק מהחמציץ גבישים של סידן אוקסלט כדי לטפל במחלות,^[1] ולהפקת חומצה ציטרית (שמוכרת כ"מלח לימון"). החמציץ גם משמש לבישול. ילדים רבים נוהגים למצוץ את גבעולו עקב טעמו החמוץ.

תקריב על צמד פרחים פתוחים ומתחתיהם פרח סגור (בצורת צינורית)
עלה
שורש עם בצלים

בתי גידול, תקופת פריחה ותפוצה

בית גידול

בישראל החמציץ הנטוי נפוץ בצפון הארץ ובמרכזה, הוא גדל בעיקר באזורים מושקים ומוצלים למחצה, בהם גינות, מעזבות, שולי דרכים, שולי פרדסים, שולי מטעים, מדשאות, שטחים פתוחים בערים ועוד.

למרות שהחמציץ נפוץ בעיקר בשטחים מופרים, שהופרעו על ידי האדם, הוא הולך ונהייה נפוץ יותר ויותר גם בשטחים פתוחים ואף בשמורות טבע. החמציץ סתגלן ביותר ומצליח לשגשג במגוון בתי גידול. כך למשל, חמציצים נצפו גם בשטחי חולות מיוצבים סמוך לחוף הים.

תקופת פריחה

בישראל, החמציץ הנטוי פורח בעיקר בחורף ובאביב, אחרי הגשמים הראשונים ועד החמסינים הראשונים של הקיץ. נביטת העלים מתחילה בחודש נובמבר וכבר בדצמבר מתחילה הפריחה.^[5]^[6] החמציץ פורח עד סוף אפריל ותחילת מאי אך במקומות מוצלים ומושקים היטב, בשנים מסוימות (תלוי במשטר הגשמים וגלי החום), החמציץ יכול לשרוד גם עד אמצע מאי.^[7] שיא הפריחה חל בחודשים פברואר-מרץ. החמציץ הנטוי חי שנה-שנתיים.

תפוצה עולמית

מקורו של החמציץ הנטוי הוא דרום אפריקה, אך הוא יובא למקומות רבים ברחבי העולם בתור צמח נוי, וכיום הוא נפוץ באזורים נרחבים, בהם אמריקה הצפונית (בעיקר בקליפורניה), אוסטרליה ואגן הים התיכון (כולל חצי האי האיברי והאיים הקנריים), בתור מין פולש ועשב שוטה. המין נפוץ גם בישראל.

פולשנות בישראל

המין גדל באופן טבעי בדרום אפריקה^[2] והופץ בעולם כצמח נוי. תחילה הוא הובא לאירופה (ב-1796) וב-1841 הובא גם לאוסטרליה.^[8] בהמשך התפשט באגן הים התיכון ואף הגיע לאמריקה הצפונית. נטייתו להתפשט והקושי לסלקו ממקומות לא רצויים גרמו עד מהרה לסיווגו כעשב שוטה ומין פולש בעייתי.

לישראל הגיע החמציץ הנטוי כנראה דרך אירופה בסוף המאה ה-19 והתגלה לראשונה בארץ בשנת 1906.^[1] במאה השנים שעברו התאקלם החמציץ בארץ ישראל והתפשט למקומות רבים: החל בגינות עירוניות, מדשאות, שולי פרדסים ומעזבות ובעשורים האחרונים גם לשטחים פתוחים ושמורות טבע.^[8] מודעות לפולשנות של החמציץ החלה רק בשנים האחרונות ונעשו ניסיונות לסלקו אך בהצלחה מועטה.

בישראל, כמו במקומות נוספים בעולם אליהם פלש המין, החמציץ הנטוי אינו עושה זרעים. זאת משום שרק אחד משלושת הטיפוסים המורפולוגיים של הפרחים קיים באוכלוסייה, ולכל טיפוס מורפולוגי אי-סבילות עצמית. הטיפוס שקיים בישראל הוא בעל פרחים עם עמודי עלי קצרים, ואבקנים בינוניים וארוכים.^[2]

למרות שאינו עושה זרעים בישראל, החמציץ הנטוי מצליח להתרבות ואף להתפשט באופן אגרסיבי אל שטחים חדשים (בעיקר שטחים בהם הופרעה הקרקע), בזכות מנגנון יעיל ביותר של רבייה וגטטיבית. הפצה למרחק ויצירה של מוקדי פלישה חדשים נגרמות הן על ידי האדם (באמצעות העברת קרקעות ממקום למקום, לצורכי גינון, בנייה, עבודות עפר וכדומה), והן באמצעות וקטורים טבעיים שונים (החולד הארצישראלי,^[2] וזרימת מי נחלים).

מחקר שבוצע באוניברסיטת קיימברידג' שבאנגליה על אוכלוסיית החמציץ הנטוי בישראל, הראה שלמרות שאין ייצור זרעים באוכלוסייה זו, יש בה שונות גנטית משמעותית, שמקורה ככל הנראה בהצטברות של מוטציות סומטיות (Rottneberg and Parker 2004). קיומם של פרטים בעלי פרחים מרובי עלי-כותרת, לצד פרטים בעלי פרחים במופע הרגיל, במקומות רבים בישראל, מעיד על התופעה הנ"ל. כמו כן, בשטחים פתוחים בפאתי העיר ובשולי פרדסים נפוצים חמציצים בהם הפרח הוא בצבע קרם-צהוב-חיוור, שבהיר וחיוור באופן ניכר מהמופע הצהוב הרגיל.^[9]

מעבר להיותו מטרד בגינות נוי, החמציץ הנטוי פולש בהדרגה אל תוך שטחים טבעיים בישראל. במקומות אליהם פלש הוא יוצר לרוב מרבדי צמיחה צפופים, וכך הוא דוחק את הצומח המקומי. דוגמאות לתופעה ניתן לראות בוואדיות שבין שכונות העיר חיפה, בפארק הכרמל באזור הקרוב לאוניברסיטת חיפה, ובשמורת חרוצים בשרון. בשל כושר הרבייה הווגטטיבית הגבוה של המין, הטיפול במוקדי הפלישה בעייתי. עקירה של הצמחים אינה מחסלת אותם, משום ששורשי הצמח מפתחים מספר רב של פקעיות ריבוי תת-קרקעיות, הניתקות מצמח האם; כשעוקרים את צמח האם, פקעיות הריבוי נשארות בקרקע, ומצמיחות גבעולים חדשים. מחקר שערכו פרופ' עמרם אשל וד"ר אילנה שטיין, שפורסם ב-2018, גילה שהחמציץ בנוי כך שכאשר מנסים לעוקרו העלים ניתקים בקלות ואילו הבצלים והחלקים החשובים של הצמח נשארים בטוחים במקומם, הוא השווה זאת לאוטוטומיה בבעלי חיים: הקרבת איבר כדי להבטיח את הישרדות האורגניזם.^[10]

עם כל זאת, ניתן לבצע חיסול של מוקד פלישה באמצעות אחת מהדרכים הבאות:

עקירה חוזרת ונשנית משנה לשנה, תוך סילוק החומר שנעקר אל מקום בו לא יהווה מטרד או סיכון אקולוגי (אין למחזר לקומפוסט)
הסרה מלאה של כל שכבת הקרקע העליונה (בעובי כחצי מטר)
ריסוס בקוטלי עשבים

כמו בכל טיפול במינים פולשים, ניטור של מצב השטח במשך מספר שנים ממועד תום הטיפול, יהיה הכרחי.

בשנים האחרונות החלה התפשטות מואצת של החמציץ הנטוי בישראל גם בשטחים טבעיים. מחקרים שנעשו מראים שייתכן והחמציצים שפלשו לאגן הים התיכון, לרבות ישראל ופורטוגל, החלו גם להתרבות רבייה מינית וליצור זרעים פוריים.^[8]

אטימולוגיה ושמות

שמו המדעי של החמציץ הנטוי הוא Oxalis pes-caprae שפירושו "חמציץ רגל העז". המילה Oxalis מתייחסת לחומצה האוקסלית שבתוך החמציץ. לחמציץ הנטוי יש שם מדעי נרדף (סינונים) והוא Oxalis cernua שפירושו "חמציץ נטוי" בלטינית.

שמו העברי הוא "חמציץ נטוי", על שם טעמו החמצמץ. שם המין "נטוי" הוא עברות של השם המדעי הנרדף cernua, שבלטינית פירושו "נטוי". שם זה כנראה ניתן למין זה מכיוון שהגבעול והפרח נוטים קמעה באלכסון.

באנגלית לחמציץ הנטוי שמות עממיים רבים, בהם: Buttercup Oxalis ו-Bermuda Buttercup (פירוש המילה Buttercup הוא "ספל חמאה", המרמז למבנה והצבע הצהוב המאפיין את פרח החמציץ הנטוי), Wood Sorrel,‏ African Wood-Sorrel‏, Nodding Wood Sorrel,‏ Yellow Wood Sorrel,‏ Cape Sorrel,‏ English weed,‏ Goat's-Foot (תרגום שם המין המדעי), sourgrass ("עשב חמוץ"),‏ Soursob (באוסטרליה) ו-Soursop.

בגרמנית הוא נקרא Nickender Sauerklee.

בתרבות הישראלית

למרות היותו "עולה חדש" (החמציץ הגיע לארץ רק בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20), התפשטותו המהירה ותפוצתו הרחבה - בעיקר במעזבות, מדשאות וגינות בקרבת ובתוך אזורי יישוב ובמיוחד בערים - והיותו בעל פרח בולט, הפכו את החמציץ לחלק מהנוף הישראלי ולגבי ישראלים רבים - חלק מנוף ילדותם. בשל טעמם החמצמץ נוהגים ילדים למצוץ את גבעולי החמציץ. בלשון הדיבור (בעיקר באזור ירושלים) הוא נקרא לעיתים "חַמְצוּץ".

נעמי פולני - אמנית, מוזיקאית, במאית וכוריאוגרפית של הצ'יזבטרון, הלהקות הצבאיות ולהקת "התרנגולים" - הקימה ב-1966 את להקת "החמציצים", אך הלהקה לא זכתה להצלחה והתפרקה כעבור שנה.

בתוכנית הטלוויזיה ההומוריסטית "פלטפוס" בלטו מערכוני "נווה חמציצים" שהיו פארודיה על תופעת שכונות יוקרה שכונו "סביונים" או "נווה סביון" על שם היישוב העשיר סביון. "נווה חמציצים" תוארה כשכונה ישראלית ממוצעת ועממית והמערכונים הציגו את חיי היום-יום של תושבי השכונה: ילדים, זקנים ואנשים מוזרים ומצחיקים.

גלריה

פרטי פרח של חמציץ נטוי
מרבד חמציצים באוסטרליה
חמציצים במעזבה עירונית בישראל, 18.3.2012
מרבד צהוב של פרחי חמציץ נטוי ליד אולם ויקס, מכון ויצמן למדע, 4.3.2009.
מקבץ חמציצים (סגורים) בטורס נובאס, פורטוגל
מרבד עלים של חמציצים

מקורות

עזריה אלון (עורך) ואבינעם דנין (כותב), החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 10 - צמחים בעלי פרחים א', עמ' 189.
Rottenberg, A., and J. S. Parker, Asexual populations of the invasive weed Oxalis pes-caprae are genetically variable. Proc. R. Soc. Lond. B (Suppl.) 271, S206–S208 (2004).

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חמציץ נטוי בוויקישיתוף

חמציץ נטוי, באתר ITIS (באנגלית)
חמציץ נטוי, באתר NCBI (באנגלית)
חמציץ נטוי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
חמציץ נטוי, באתר צמח השדה
חמציץ נטוי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
חמציץ נטוי, באתר Tropicos (באנגלית)
חמציץ נטוי, באתר GBIF (באנגלית)
חמציץ נטוי, באתר The Plant List (באנגלית)
חמציץ נטוי, באתר IPNI (באנגלית)
חמציץ נטוי (מידע באנגלית ותמונות)
"אורחים בעציצי השכנים" המתייחס גם לחמציץ הנטוי בישראל, מאת אבינעם דנין
ז'אן-מארק דופור-דרור, פלישת חמציץ נטוי בשטחים טבעיים: האם החל שלב הפלישה המואצת ?, כלנית (כתב עת), 5 במרץ 2015
כצמח פולש בצפון אמריקה
כצמח פולש באוסטרליה
פעילות לתלמיד בנושא החמציץ הנטוי, אתר סנונית
חמציץ נטוי באתר קמפוס טבע של אוניברסיטת תל אביב
צהוב, חמוץ ונטוי - חמציץ, באתר "שנה בגינה"
צחי אבנור, החמציץ הנטוי בישראל, פליקר

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ חמציץ נטוי, באתר "צמח השדה".
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ חמציץ נטוי, באתר "צמחיית ישראל וסביבתה".
^ צחי אבנור, תמונה של חמציץ בגובה 74 ס"מ בפליקר, 9 בינואר 2016.
^ ראו תיעוד של דבורת דבש על חמציץ נטוי: תמונה 1, תמונה 2 ותמונה 3 בפליקר.
^ בשנת 2009 תועד חמציץ נטוי שפרח כבר ב-3 בדצמבר ובשנת 2014 תועד חמציץ נטוי שפרח כבר ב-1 בדצמבר.
^ בשנת 2016 תועד חמציץ נטוי באוניברסיטת תל אביב שפרח כבר ב-30 בנובמבר, ראו תמונה בפליקר.
^ ראו למשל תמונה:Oxalis-pes-caprae-2015-05-14.jpg.
^ ¹ ² ³ ז'אן-מארק דופור-דרור, פלישת חמציץ נטוי בשטחים טבעיים: האם החל שלב הפלישה המואצת ?, כלנית (כתב עת), 5 במרץ 2015.
^ ראו בתמונות הבאות בפליקר: פרח חיוור וברקע פרח רגיל וחמציצים חוורים.
^ אילנה קוריאל, סוד ההגנה של החמציצים, באתר ynet, 5 בפברואר 2018.

[צמח-השדה-1] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ חמציץ נטוי, באתר "צמח השדה".

[צמחיית-ישראל-ברשת-2] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ חמציץ נטוי, באתר "צמחיית ישראל וסביבתה".

[3] צחי אבנור, תמונה של חמציץ בגובה 74 ס"מ בפליקר, 9 בינואר 2016.

[4] ראו תיעוד של דבורת דבש על חמציץ נטוי: תמונה 1, תמונה 2 ותמונה 3 בפליקר.

[5] בשנת 2009 תועד חמציץ נטוי שפרח כבר ב-3 בדצמבר ובשנת 2014 תועד חמציץ נטוי שפרח כבר ב-1 בדצמבר.

[6] בשנת 2016 תועד חמציץ נטוי באוניברסיטת תל אביב שפרח כבר ב-30 בנובמבר, ראו תמונה בפליקר.

[7] ראו למשל תמונה:Oxalis-pes-caprae-2015-05-14.jpg.

[דופור-דרור-8] ¹ ² ³ ז'אן-מארק דופור-דרור, פלישת חמציץ נטוי בשטחים טבעיים: האם החל שלב הפלישה המואצת ?, כלנית (כתב עת), 5 במרץ 2015.

[9] ראו בתמונות הבאות בפליקר: פרח חיוור וברקע פרח רגיל וחמציצים חוורים.

[10] אילנה קוריאל, סוד ההגנה של החמציצים, באתר ynet, 5 בפברואר 2018.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

@@ שורה 22: / שורה 22: @@
 [[קובץ:Oxalis-Dec-2017-IZE-38.jpg|ממוזער|250px|חמציץ נטוי פורח בצידי שדה, [[ישראל]], דצמבר 2017]]
-'''חַמְצִיץ נָטוּי''' ([[שם מדעי]]: '''''Oxalis pes-caprae''''', ב[[אנגלית]] [[שם עממי|עממית]]: Bermuda Buttercup או Cape Sorrel או Wood Sorrel) הוא [[מין (טקסונומיה)|מין]] של [[גאופיט]] בעל [[פרח]]ים [[צהוב]]ים מהסוג [[חמציץ]] במשפחת ה[[חמציציים]]. המין גדל באופן טבעי ב[[דרום אפריקה]], אך יובא למקומות רבים ברחבי העולם בתור [[צמח נוי]]. כיום הוא נפוץ כ[[מין פולש]] ו[[עשב שוטה]] באזורים נרחבים, בהם [[אמריקה הצפונית]] (בעיקר ב[[קליפורניה]]), [[אוסטרליה]] ו[[אגן הים התיכון]] (כולל [[חצי האי האיברי]] ו[[האיים הקנריים]]). המין נפוץ גם ב[[ישראל]] ופורח ב[[חורף]] וב[[אביב]]. החמציץ בולט ב[[פרח]]יו ה[[צהוב]]ים הבוהקים, [[עלה|עליו]] בצורת ה[[לב (סמל)|לב]] ו[[גבעול]]ו ה[[חמוץ|חמצמץ]].{{הערה|שם=צמח-השדה|{{צמח השדה|48}}.}}{{הערה|שם=צמחיית-ישראל-ברשת|1={{צמחיית ישראל|OXAPES}}.}}
+'''חַמְצִיץ נָטוּי''' ([[שם מדעי]]: '''''Oxalis pes-caprae''''', ב[[אנגלית]] [[שם עממי|עממית]]: Bermuda Buttercup או Cape Sorrel או Wood Sorrel) הוא [[מין (טקסונומיה)|מין]] של [[גאופיט]] בעל [[פרח]]ים [[צהוב]]ים מהסוג [[חמציץ]] במשפחת ה[[חמציציים]]. המין גדל באופן טבעי ב[[דרום אפריקה]], אך יובא למקומות רבים ברחבי העולם בתור [[צמח נוי]]. כיום הוא נפוץ כ[[מין פולש]] ו[[עשב שוטה]] באזורים נרחבים, בהם [[אמריקה הצפונית]] (בעיקר ב[[קליפורניה]]), [[אוסטרליה]] ו[[אגן הים התיכון]] (כולל [[חצי האי האיברי]] ו[[האיים הקנריים]]). המין נפוץ גם ב[[ישראל]] ופורח ב[[חורף]] וב[[אביב]]. החמציץ בולט בפרחיו הצהובים הבוהקים, [[עלה|עליו]] בצורת ה[[לב (סמל)|לב]] ו[[גבעול]]ו ה[[חמוץ|חמצמץ]].{{הערה|שם=צמח-השדה|{{צמח השדה|48}}.}}{{הערה|שם=צמחיית-ישראל-ברשת|1={{צמחיית ישראל|OXAPES}}.}}
 ==מאפיינים מורפולוגיים ופנולוגיים==
 החמציץ הנטוי הוא [[גאופיט]] המייצר מספר גדול של [[בצל]]ים קטנים מתחת לפני הקרקע. [[גבעול]] החמציץ הוא קנה גמיש וארוך (בדרך כלל בין 15 ל-30 ס"מ, אך במקרים מיוחדים יכול להגיע אף ללמעלה מ-70 ס"מ{{הערה|צחי אבנור, [https://www.flickr.com/photos/zachievenor/24308960301/in/set-72157625674893618/ תמונה של חמציץ בגובה 74 ס"מ] ב[[פליקר]], 9 בינואר 2016.}}) בצבע [[ירוק]]. עליו מחולקים לשלושה עלעלים בעלי [[לב (סמל)|צורת לב]] ושפה תמימה אשר מסודרים בדור (סידור [[ספירלה|ספירלי]] או עיגולי של עלים או פרחים) בו העלעלים בעלי צורה פחות או יותר שווה.{{הערה|שם=צמח-השדה}}
-[[פרח]]י החמציץ הנטוי הם פרחים צינוריים דמויי משפך-[[חצוצרה]] שבולטים בזכות הצבע ה[[צהוב]] הבהיר והבוהק של [[עלה כותרת|עלי הכותרת]]. קוטר הפרח הוא 2–3 [[סנטימטר]]ים. לפרחים עשרה [[אבקן|אבקנים]] וחמישה [[עלה כותרת|עלי כותרת]] ב[[צבע]] [[צהוב]] אשר לרוב מתמזגים בבסיס.{{הערה|שם=צמח-השדה}} על גבעול אחד יש בדרך כלל מספר פרחים. פרח החמציץ דמוי המשפך פתוח בשעות היום אך נסגר למעין צינורית דקה בשעות אחר הצהריים והערב. פרח החמציץ מכיל [[צוף]]{{הערה|שם=צמח-השדה}} וזוכה לביקור [[חרקים]] בהם [[דבורת הדבש]].{{הערה|ראו תיעוד של [[דבורת דבש]] על חמציץ נטוי: [https://www.flickr.com/photos/zachievenor/6935555641/ תמונה 1], [https://www.flickr.com/photos/zachievenor/8456006906/ תמונה 2] ו[https://www.flickr.com/photos/zachievenor/15932415870/ תמונה 3] ב[[פליקר]].}}
+[[פרח]]י החמציץ הנטוי הם פרחים צינוריים דמויי משפך-[[חצוצרה]] שבולטים בזכות הצבע ה[[צהוב]] הבהיר והבוהק של [[עלה כותרת|עלי הכותרת]]. קוטר הפרח הוא 2–3 [[סנטימטר]]ים. לפרחים עשרה [[אבקן|אבקנים]] וחמישה [[עלה כותרת|עלי כותרת]] ב[[צבע]] צהוב אשר לרוב מתמזגים בבסיס.{{הערה|שם=צמח-השדה}} על גבעול אחד יש בדרך כלל מספר פרחים. פרח החמציץ דמוי המשפך פתוח בשעות היום אך נסגר למעין צינורית דקה בשעות אחר הצהריים והערב. פרח החמציץ מכיל [[צוף]]{{הערה|שם=צמח-השדה}} וזוכה לביקור [[חרקים]] בהם [[דבורת הדבש]].{{הערה|ראו תיעוד של [[דבורת דבש]] על חמציץ נטוי: [https://www.flickr.com/photos/zachievenor/6935555641/ תמונה 1], [https://www.flickr.com/photos/zachievenor/8456006906/ תמונה 2] ו[https://www.flickr.com/photos/zachievenor/15932415870/ תמונה 3] ב[[פליקר]].}}
-ה[[פרח]]ים הם [[הטרוסטיליה|טריסטיליים]] ובעלי אי-סבילות עצמית בנוגע ל[[האבקה]]. ישנם שלושה טיפוסים מורפולוגיים של פרחי חמציץ, כל טיפוס מאופיין ביחס שונה בין אורך ה[[אבקן|אבקנים]] לאורך [[עמוד העלי]]. הפריה ויצירת זרעים מתרחשת רק אם אבקה של צמח ארוך אבקנים וקצר עמודי עלי הפרתה [[צלקת (בוטניקה)|צלקות]] של צמח קצר אבקנים בעל עמודי עלי ארוכים. ל[[ישראל]] הגיעו בצלים של טיפוס האבקה אחד, בעל פרחים עם [[עמוד עלי|עמודי עלי]] קצרים, ו[[אבקן|אבקנים]] בינוניים וארוכים,{{הערה|שם=צמחיית-ישראל-ברשת}} ועל כן אין הוא עושה בארץ זרעים ומתרבה רק [[רבייה וגטטיבית]]. ה[[פרי]] הוא קפסולה קטנה המכילה מספר [[זרע (בוטניקה)|זרעים]].
+ה[[פרח]]ים הם [[הטרוסטיליה|טריסטיליים]] ובעלי אי-סבילות עצמית בנוגע ל[[האבקה]]. ישנם שלושה טיפוסים מורפולוגיים של פרחי חמציץ, כל טיפוס מאופיין ביחס שונה בין אורך ה[[אבקן|אבקנים]] לאורך [[עמוד העלי]]. הפריה ויצירת זרעים מתרחשת רק אם אבקה של צמח ארוך אבקנים וקצר עמודי עלי הפרתה [[צלקת (בוטניקה)|צלקות]] של צמח קצר אבקנים בעל עמודי עלי ארוכים. ל[[ישראל]] הגיעו בצלים של טיפוס האבקה אחד, בעל פרחים עם [[עמוד עלי|עמודי עלי]] קצרים, ואבקנים בינוניים וארוכים,{{הערה|שם=צמחיית-ישראל-ברשת}} ועל כן אין הוא עושה בארץ זרעים ומתרבה רק [[רבייה וגטטיבית]]. ה[[פרי]] הוא קפסולה קטנה המכילה מספר [[זרע (בוטניקה)|זרעים]].
 בנוסף לריבוי מיני רגיל, ה[[שורש (בוטניקה)|שורשים]] של החמציץ מצמיחים [[בצל]]ים תת-קרקעיים קטנים המאפשרים [[רבייה וגטטיבית|ריבוי וגטטיבי]], כלומר: באמצעות הבצלים החמציץ "משכפל" את עצמו ויוצר חמציצים נוספים, הגדלים במרחק מה מצמח המקור. החמציצים שצומחים מהבצלים זהים [[גנטיקה|גנטית]] לחמציץ המקורי שיצר את הבצלים.{{הערה|שם=צמח-השדה}} חמציצים אלה יוצרים בתורם בצלים חדשים, וכך ממשיך מעגל השכפול וההתרבות. כתוצאה מכך, החמציץ מתרבה מהר מאוד ובעל נטייה חזקה ל[[מין פולש|פולשנות]], בפרט [[#פולשנות בישראל|החמציץ הוא מין פולש בישראל]].
@@ שורה 44: / שורה 44: @@
 === בית גידול ===
-ב[[ישראל]] החמציץ הנטוי נפוץ בצפון הארץ ובמרכזה, הוא גדל בעיקר באזורים מושקים ומוצלים למחצה, בהם [[גינה|גינות]], [[צמחי מעזבות|מעזבות]], שולי דרכים, שולי [[פרדס]]ים, שולי [[מטע]]ים, [[דשא|מדשאות]], [[טבע עירוני בישראל|שטחים פתוחים בערים]] ועוד.
+ב[[ישראל]] החמציץ הנטוי נפוץ בצפון הארץ ובמרכזה, הוא גדל בעיקר באזורים מושקים ומוצלים למחצה, בהם [[גינה|גינות]], [[צמחי מעזבות|מעזבות]], שולי דרכים, שולי [[פרדס]]ים, שולי [[מטע]]ים, מ[[דשא]]ות, [[טבע עירוני בישראל|שטחים פתוחים בערים]] ועוד.
 למרות שהחמציץ נפוץ בעיקר בשטחים מופרים, שהופרעו על ידי ה[[אדם]], הוא הולך ונהייה נפוץ יותר ויותר גם ב[[שטחים פתוחים]] ואף ב[[שמורת טבע|שמורות טבע]]. החמציץ סתגלן ביותר ומצליח לשגשג במגוון בתי גידול.
-כך למשל, חמציצים נצפו גם בשטחי [[חול|חולות]] מיוצבים סמוך ל[[חוף|חוף הים]].
+כך למשל, חמציצים נצפו גם בשטחי [[חול]]ות מיוצבים סמוך ל[[חוף|חוף הים]].
 === תקופת פריחה ===
-ב[[ישראל]], החמציץ הנטוי פורח בעיקר ב[[חורף]] וב[[אביב]], אחרי הגשמים הראשונים ועד ה[[חמסין|חמסינים]] הראשונים של ה[[קיץ]]. נביטת העלים מתחילה בחודש [[נובמבר]] וכבר ב[[דצמבר]] מתחילה הפריחה{{הערה|בשנת [[2009]] [[:File:Oxalis-pes-caprae0020.jpg|תועד חמציץ נטוי שפרח]] כבר ב-[[3 בדצמבר]] ובשנת [[2014]] [https://www.flickr.com/photos/zachievenor/15945548911/in/photostream/ תועד חמציץ נטוי שפרח] כבר ב-[[1 בדצמבר]].}}{{הערה|בשנת [[2016]] תועד חמציץ נטוי ב[[אוניברסיטת תל אביב]] שפרח כבר ב-[[30 בנובמבר]], ראו [https://www.flickr.com/photos/zachievenor/31197226512/ תמונה] ב[[פליקר]].}}. החמציץ פורח עד סוף [[אפריל]] ותחילת [[מאי]] אך במקומות מוצלים ומושקים היטב, בשנים מסוימות (תלוי במשטר ה[[גשם|גשמים]] וגלי ה[[חמסין|חום]]), החמציץ יכול לשרוד גם עד אמצע [[מאי]].{{הערה|ראו למשל [[:תמונה:Oxalis-pes-caprae-2015-05-14.jpg]].}} שיא הפריחה חל בחודשים [[פברואר]]-[[מרץ]]. החמציץ הנטוי חי שנה-שנתיים.
+ב[[ישראל]], החמציץ הנטוי פורח בעיקר ב[[חורף]] וב[[אביב]], אחרי הגשמים הראשונים ועד ה[[חמסין|חמסינים]] הראשונים של ה[[קיץ]]. נביטת העלים מתחילה בחודש [[נובמבר]] וכבר ב[[דצמבר]] מתחילה הפריחה.{{הערה|בשנת [[2009]] [[:File:Oxalis-pes-caprae0020.jpg|תועד חמציץ נטוי שפרח]] כבר ב-[[3 בדצמבר]] ובשנת [[2014]] [https://www.flickr.com/photos/zachievenor/15945548911/in/photostream/ תועד חמציץ נטוי שפרח] כבר ב-[[1 בדצמבר]].}}{{הערה|בשנת [[2016]] תועד חמציץ נטוי ב[[אוניברסיטת תל אביב]] שפרח כבר ב-[[30 בנובמבר]], ראו [https://www.flickr.com/photos/zachievenor/31197226512/ תמונה] ב[[פליקר]].}} החמציץ פורח עד סוף [[אפריל]] ותחילת [[מאי]] אך במקומות מוצלים ומושקים היטב, בשנים מסוימות (תלוי במשטר ה[[גשם|גשמים]] וגלי ה[[חמסין|חום]]), החמציץ יכול לשרוד גם עד אמצע מאי.{{הערה|ראו למשל [[:תמונה:Oxalis-pes-caprae-2015-05-14.jpg]].}} שיא הפריחה חל בחודשים [[פברואר]]-[[מרץ]]. החמציץ הנטוי חי שנה-שנתיים.
 === תפוצה עולמית ===
@@ שורה 60: / שורה 60: @@
 המין גדל באופן טבעי ב[[דרום אפריקה]]{{הערה|שם=צמחיית-ישראל-ברשת}} והופץ בעולם כ[[צמח נוי]]. תחילה הוא הובא ל[[אירופה]] (ב-[[1796]]) וב-[[1841]] הובא גם ל[[אוסטרליה]].{{הערה|שם=דופור-דרור}} בהמשך התפשט ב[[אגן הים התיכון]] ואף הגיע ל[[אמריקה הצפונית]]. נטייתו להתפשט והקושי לסלקו ממקומות לא רצויים גרמו עד מהרה לסיווגו כ[[עשב שוטה]] ו[[מין פולש]] בעייתי.
-ל[[ישראל]] הגיע החמציץ הנטוי כנראה דרך [[אירופה]] בסוף [[המאה ה-19]] והתגלה לראשונה בארץ בשנת [[1906]].{{הערה|שם=צמח-השדה}} במאה השנים שעברו התאקלם החמציץ ב[[ארץ ישראל]] והתפשט למקומות רבים: החל ב[[גינה|גינות עירוניות]], [[דשא|מדשאות]], שולי [[פרדס]]ים ו[[צמחי מעזבות|מעזבות]] ובעשורים האחרונים גם ל[[שטחים פתוחים]] ו[[שמורת טבע|שמורות טבע]].{{הערה|שם=דופור-דרור}} מודעות לפולשנות של החמציץ החלה רק בשנים האחרונות ונעשו ניסיונות לסלקו אך בהצלחה מועטה.
+ל[[ישראל]] הגיע החמציץ הנטוי כנראה דרך [[אירופה]] בסוף [[המאה ה-19]] והתגלה לראשונה בארץ בשנת [[1906]].{{הערה|שם=צמח-השדה}} במאה השנים שעברו התאקלם החמציץ ב[[ארץ ישראל]] והתפשט למקומות רבים: החל ב[[גינה|גינות עירוניות]], מ[[דשא]]ות, שולי [[פרדס]]ים ו[[צמחי מעזבות|מעזבות]] ובעשורים האחרונים גם ל[[שטחים פתוחים]] ו[[שמורת טבע|שמורות טבע]].{{הערה|שם=דופור-דרור}} מודעות לפולשנות של החמציץ החלה רק בשנים האחרונות ונעשו ניסיונות לסלקו אך בהצלחה מועטה.
 בישראל, כמו במקומות נוספים בעולם אליהם פלש המין, החמציץ הנטוי אינו עושה זרעים. זאת משום שרק אחד משלושת ה[[הטרוסטיליה|טיפוסים המורפולוגיים]] של הפרחים קיים באוכלוסייה, ולכל טיפוס מורפולוגי [[אי-סבילות עצמית#אי-סבילות עצמית הטרומורפית|אי-סבילות עצמית]]. הטיפוס שקיים בישראל הוא בעל פרחים עם [[עמוד עלי|עמודי עלי]] קצרים, ו[[אבקן|אבקנים]] בינוניים וארוכים.{{הערה|שם=צמחיית-ישראל-ברשת}}
-למרות שאינו עושה זרעים בישראל, החמציץ הנטוי מצליח להתרבות ואף להתפשט באופן אגרסיבי אל שטחים חדשים (בעיקר שטחים בהם הופרעה הקרקע), בזכות מנגנון יעיל ביותר של [[רבייה וגטטיבית]]. הפצה למרחק ויצירה של מוקדי פלישה חדשים נגרמות הן על ידי האדם (באמצעות העברת קרקעות ממקום למקום, לצורכי [[גינון]], [[בנייה]], [[עבודות עפר]] וכדומה), והן באמצעות וקטורים טבעיים שונים (ה[[חולד ארצישראלי|חולד הארצישראלי]]{{הערה|שם=צמחיית-ישראל-ברשת}}, וזרימת מי [[נחל]]ים).
+למרות שאינו עושה זרעים בישראל, החמציץ הנטוי מצליח להתרבות ואף להתפשט באופן אגרסיבי אל שטחים חדשים (בעיקר שטחים בהם הופרעה הקרקע), בזכות מנגנון יעיל ביותר של [[רבייה וגטטיבית]]. הפצה למרחק ויצירה של מוקדי פלישה חדשים נגרמות הן על ידי האדם (באמצעות העברת קרקעות ממקום למקום, לצורכי [[גינון]], [[בנייה]], [[עבודות עפר]] וכדומה), והן באמצעות וקטורים טבעיים שונים (ה[[חולד ארצישראלי|חולד הארצישראלי]],{{הערה|שם=צמחיית-ישראל-ברשת}} וזרימת מי [[נחל]]ים).
 מחקר שבוצע ב[[אוניברסיטת קיימברידג']] שב[[אנגליה]] על אוכלוסיית החמציץ הנטוי בישראל, הראה שלמרות שאין ייצור זרעים באוכלוסייה זו, יש בה [[מגוון גנטי|שונות גנטית]] משמעותית, שמקורה ככל הנראה בהצטברות של [[מוטציה|מוטציות]] סומטיות (Rottneberg and Parker 2004). קיומם של פרטים בעלי פרחים מרובי עלי-כותרת, לצד פרטים בעלי פרחים במופע הרגיל, במקומות רבים בישראל, מעיד על התופעה הנ"ל. כמו כן, ב[[שטחים פתוחים]] בפאתי העיר ובשולי [[פרדס]]ים נפוצים חמציצים בהם הפרח הוא בצבע קרם-[[צהוב]]-חיוור, שבהיר וחיוור באופן ניכר מהמופע הצהוב הרגיל.{{הערה|ראו בתמונות הבאות ב[[פליקר]]: [https://www.flickr.com/photos/zachievenor/16943155622/ פרח חיוור וברקע פרח רגיל] ו[https://www.flickr.com/photos/zachievenor/16757030770/ חמציצים חוורים].}}
@@ שורה 76: / שורה 76: @@
 כמו בכל טיפול ב[[מינים פולשים]], ניטור של מצב השטח במשך מספר שנים ממועד תום הטיפול, יהיה הכרחי.
-בשנים האחרונות החלה התפשטות מואצת של החמציץ הנטוי בישראל גם בשטחים טבעיים. מחקרים שנעשו מראים שייתכן והחמציצים שפלשו ל[[אגן הים התיכון]], לרבות [[ישראל]] ו[[פורטוגל]], החלו גם להתרבות רבייה מינית וליצור [[זרע (בוטניקה)|זרעים]] פוריים.{{הערה|שם=דופור-דרור|1=ז'אן-מארק דופור-דרור, [http://www.kalanit.org.il/%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%A9%D7%AA-%D7%97%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%A5-%D7%A0%D7%98%D7%95%D7%99-%D7%91%D7%A9%D7%98%D7%97%D7%99%D7%9D-%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%94%D7%97%D7%9C/ פלישת חמציץ נטוי בשטחים טבעיים: האם החל שלב הפלישה המואצת ?], [[כלנית (כתב עת)]], 5 במרץ 2015.}}
+בשנים האחרונות החלה התפשטות מואצת של החמציץ הנטוי בישראל גם בשטחים טבעיים. מחקרים שנעשו מראים שייתכן והחמציצים שפלשו ל[[אגן הים התיכון]], לרבות [[ישראל]] ו[[פורטוגל]], החלו גם להתרבות רבייה מינית וליצור [[זרע (בוטניקה)|זרעים]] פוריים.{{הערה|שם=דופור-דרור|1=ז'אן-מארק דופור-דרור, [http://www.kalanit.org.il/פלישת-חמציץ-נטוי-בשטחים-טבעיים-האם-החל/ פלישת חמציץ נטוי בשטחים טבעיים: האם החל שלב הפלישה המואצת ?], [[כלנית (כתב עת)]], 5 במרץ 2015.}}
 == אטימולוגיה ושמות ==
@@ שורה 114: / שורה 114: @@
 == ראו גם ==
 * [[חמציץ]]
 * [[חמציץ קטן]]
@@ שורה 124: / שורה 123: @@
 {{מידע טקסונומי}}
 * [http://www.flowersinisrael.com/Oxalispescaprae_page.htm חמציץ נטוי] (מידע באנגלית ותמונות)
-* [http://flora.org.il/books/plant-stories/%D7%A4%D7%A8%D7%A7-%D7%99/%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%A6%D7%9E%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%991/ "אורחים בעציצי השכנים" המתייחס גם לחמציץ הנטוי בישראל, מאת [[אבינעם דנין]]]
+* [http://flora.org.il/books/plant-stories/פרק-י/שימושי_צמחים_י1/ "אורחים בעציצי השכנים" המתייחס גם לחמציץ הנטוי בישראל, מאת [[אבינעם דנין]]]
 * ז'אן-מארק דופור-דרור, [http://www.kalanit.org.il/index.php/2175/ פלישת חמציץ נטוי בשטחים טבעיים: האם החל שלב הפלישה המואצת ?], [[כלנית (כתב עת)]], 5 במרץ 2015
 * [https://web.archive.org/web/20080511163937/http://tncweeds.ucdavis.edu/alert/alrtoxal.html כצמח פולש בצפון אמריקה]
@@ שורה 130: / שורה 129: @@
 * [http://www.snunit.k12.il/heb_journals/allon/117045.html פעילות לתלמיד בנושא החמציץ הנטוי], אתר [[סנונית (אתר)|סנונית]]
 * [http://campusteva.tau.ac.il/gardens-news/feb2015/oxalis חמציץ נטוי] באתר קמפוס טבע של [[אוניברסיטת תל אביב]]
-* [https://www.shanabagina.com/single-post/%D7%A6%D7%94%D7%95%D7%91-%D7%97%D7%9E%D7%95%D7%A5-%D7%95%D7%A0%D7%98%D7%95%D7%99 צהוב, חמוץ ונטוי - חמציץ], באתר "שנה בגינה"
+* [https://www.shanabagina.com/single-post/צהוב-חמוץ-ונטוי צהוב, חמוץ ונטוי - חמציץ], באתר "שנה בגינה"
 * {{תמונות}} צחי אבנור, [https://www.flickr.com/photos/zachievenor/sets/72157625674893618/ החמציץ הנטוי בישראל], [[פליקר]]