אבן השתייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הסלע המזוהה בדרך כלל עם אבן השתייה, מבט מלמעלה
תרשים המציג את מיקום אבן השתייה בתוך כיפת הסלע.

אבן השתייה, היא אבן שהייתה בקודש הקודשים בבית המקדש, על הר הבית. מקומה המדויק שנוי במחלוקת, ותלוי באיתור מקום המקדש על הר הבית. עם זאת, הדעה המקובלת היא שאבן השתייה היא סלע גדול הבולט מקרקע הר הבית, בתוך מבנה כיפת הסלע, הקרוי על שמו. הסלע מוקף במסגרת ברזל, וגובהו מעל הרצפה הוא כשני מטרים.

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשנה נאמר: "משניטל הארון, אבן הייתה שם מימות נביאים ראשונים, ושתייה הייתה נקראת, גבוהה מן הארץ שלוש אצבעות (כ-6 ס"מ)"‏[1].

בבית המקדש הראשון היה ארון הברית מונח על אבן זו. בבית המקדש השני, לאחר גניזת ארון הברית, היה הכהן הגדול מניח על אבן זו את המחתה עם הקטורת ביום הכיפורים, וכן היה מזה את דם הקרבנות לפני האבן.‏[2]

חז"ל מסבירים שהשם "אבן השתייה" נובע מכך ש"ממנה הושתת העולם"‏[3], כלומר ממקום זה התחילה בריאת העולם[4] וממנה התפשט העולם. ישנה גם דעה שמשמעות "שתייה" הינה "אריגה" כלומר שממנה נארג העולם.‏[5]

כמה מן המפרשים פירשו שהכוונה היא ליסוד העולם במובן הרעיוני, שכן "מקום העבודה הוא יסוד העולם",‏[6] וכפי שנאמר "על שלושה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים".‏[7]

האבן מהווה את הפתח אל התהום. על פי מסורת זו בעת המבול המסופר בספר בראשית, הוזזה האבן על מנת לפתוח את מעיינות התהום ולהציף את העולם. מסורות אלה עברו מהיהדות לאסלאם, המציין מתחת לאבן את מקום קברו של האדם הראשון, כדבריו של ח'אלד בן מעדאן, למשל, שחי במאה השמינית: "רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם נִמְצָא מִיָּמִין לַסֶּלַע וּשְׁתֵּי רַגְלָיו בְּמֶרְחָק שְׁמוֹנָה עָשָׂר מִילִּים".

בספר הזוהר מבואר שאבן השתייה היא מצבת האבן שהונחה על ידי יעקב אבינו, כמתואר בפרשת ויצא. על פי פירוש זה, יעקב לן על הר המוריה, ואלוהים התגלה אליו בחלום שם. אור החיים בפירושו על התורה מרחיב את הרעיון, וטוען כי מצבתו של יעקב נועדה להוות הכנה לבתי המקדש העתידים להיבנות שם.

מסורות אחרות מקשרות בין שם האבן - "שתייה" למי שתייה, ועל פיהן, כל מימי השתייה בעולם מקורם בתהום שמתחת לאבן השתייה‏[8].

באסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסלע המזוהה כאבן השתייה הוא בעל חשיבות גם לפי חלק מהמסורות המוסלמיות (אע"פ שאיננו מוזכר בקוראן), ושמו בערבית אל-צח'רה (الصخره). לפי מסורת זו, מלאכים ביקרו את אבן השתייה 2,000 שנה לפני שאדם הראשון נברא‏[9]. כל הנביאים שקדמו למוחמד התפללו לפני אבן זו.

לפי מסורת זו, אל-צחרא הוא המקום ממנו מוחמד עלה לשמים, ובעלייה זו האבן עצמה ניסתה להצטרף אליו ונעצרה על ידי המלאך גבריאל. האבן התחילה לעלות בצד הדרומי, ולכן צורתה אינה ישרה. בעקבות כך, סימנים מסוימים בצד המערבי של האבן נחשבים לטביעות אצבע של גבריאל.‏[8]

לפי חלק מהמסורות, ביום הדין יתאחדו אבן השתייה והכעבה יחד, והאל יישב על האבן וישפוט את כל בני האדם שיעברו לפניו. ישנה מסורת לפיה המלאך ישראפיל יעמוד על האבן ויתקע בשופר על מנת להכריז על יום הדין - ובהתאם שני שערי מבנה כיפת הסלע נקראים "שער השופר" ו"שער ישראפיל". גם באסלאם מופיעה האמונה לפיה האבן היא מקורו של העולם, האבן הראשונה שנוצרה בעולם, וכן מקור כל מי השתייה בעולם ומקום מוצאם של ארבעת נהרות גן העדן.‏[8]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מסכת יומא ה, ב.
  2. ^ משנה שם.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא דף נד עמוד ב.
  4. ^ מדרש תנחומא, פרשת פקודי, פיסקא ג'.
  5. ^ יהודה ליבס: "עלילות אלהים", ע' 278
  6. ^ פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת יומא, פרק ה' משנה ב'; מאירי שם.
  7. ^ משנה מסכת אבות, פרק א' משנה ב'.
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 אלי שילר, כיפת הסלע ואבן השתיה
  9. ^ מיכאל אניסימוב, מהי אבן השתיה באתר wisegeek