בולגריה במשחקים האולימפיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בולגריה במשחקים האולימפיים
Flag of Bulgaria.svg
2010 Opening Ceremony - Bulgaria entering.jpg

המשלחת הבולגרית בטקס הפתיחה של אולימפיאדת ונקובר
קוד הוועד האולימפי הלאומי BUL
שם הוועד האולימפי הלאומי הוועד האולימפי הבולגרי
מדליות קיץ
דירוג: 22
זהב
51
כסף
85
ארד
78
סך הכול
214
מדליות חורף
דירוג: 31
זהב
1
כסף
2
ארד
3
סך הכול
6‏[1]
השתתפות במשחקי הקיץ אפור: לא השתתפה)

189619001904190819121920192419281932193619481952195619601964196819721976198019841988199219962000200420082012

השתתפות במשחקי החורף אפור: לא השתתפה)

1924192819321936194819521956196019641968197219761980198419881992199419982002200620102014

שארל שמפו, הספורטאי הראשון שייצג את בולגריה במשחקים האולימפיים

בולגריה משתתפת במשחקים האולימפיים מאז חידושם בעת החדשה, באולימפיאדת אתונה (1896). היא נעדרה מחמש האולימפיאדות הבאות, ושבה והשתתפה באולימפיאדת פריז (1924). מאז נעדרה מהמשחקים עוד שלוש פעמים: מאולימפיאדת לוס אנג'לס (1932), אליה לא שלחה ספורטאים מסיבות כלכליות הנעוצות בשפל הכלכלי הגדול, מאולימפיאדת לונדון (1948) ומאולימפיאדת לוס אנג'לס (1984), אותה החרימה בהיותה חלק מהגוש המזרחי שהחרים ברובו את המשחקים.

לאורך השנים צברו הספורטאים הבולגרים 214 מדליות, בהן 51 מדליות זהב. הענפים בהם בלטו הספורטאים הבולגרים במיוחד הם היאבקות (ענף בו היא מדורגת במקום השמיני בכל הזמנים, עם 67 מדליות, מהן 16 מדליות זהב) והרמת משקולות (ענף בו היא מדורגת במקום הרביעי בכל הזמנים, אחרי ברית המועצות, סין וארצות הברית, עם 36 מדליות, מהן 12 מדליות זהב).

בולגריה השתתפה גם בכל אולימפיאדות החורף מאז ‏אולימפיאדת גרמיש פרטנקירכן (1936). במשחקים אלה הגיעו הספורטאים הבולגרים להישגים צנועים יותר - 6 מדליות, בהן מדליית זהב אחת‏[2].

המשחקים האולימפיים מעולם לא נערכו על אדמת בולגריה. סופיה הגישה את מועמדותה לאירוח אולימפיאדת החורף של 1992, ודורגה במקום השני אחרי אלברוויל. במכרז לאירוח המשחקים של 1994 דורגה במקום הרביעי ואחרון, אחרי לילהאמר, אסטרסונד ואנקורג'.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת אתונה (1896) ייצג את בולגריה ספורטאי אחד, שארל שמפו, אזרח שווייצרי שהתגורר בסופיה, והתחרה בהתעמלות. המשלחת הבולגרית הרשמית הראשונה נשלחה לאולימפיאדת פריז (1924). היא כללה 24 ספורטאים (כולל נבחרת הכדורגל), שאיש מהם לא הגיע להישגים משמעותיים. גם באולימפיאדת אמסטרדם (1928), בה השתתפו חמישה בולגרים בלבד, ובאולימפיאדת ברלין (1936), בה השתתפו 25 ספורטאים בולגרים, לא רשמו המשלחות הבולגריות הישגים מיוחדים.

שנות ה-50[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספורטאי הבולגרי הראשון שזכה במדליה אולימפית היה המתאגרף בוריס ניקולוב, שזכה במדליית ארד באולימפיאדת הלסינקי (1952). נבחרת הכדורסל סיימה במקום השביעי.

באולימפיאדת מלבורן (1956) עלו הישגי המשלחת הבולגרית לחמש מדליות. המתאבק ניקולה סטנצ'ב היה לבולגרי הראשון שזוכה במדליית זהב אולימפית, ושלושה מתאבקים נוספים זכו במדליות כסף. נבחרת הכדורגל זכתה במדליית הארד, לאחר שהפסידה בחצי הגמר לנבחרת ברית המועצות (לאחר הארכה) וגברה על נבחרת הודו במשחק על המקום השלישי. נבחרת הכדורסל סיימה במקום החמישי.

שנות ה-60[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת רומא (1960) עלה מספר המדליות בהן זכו הבולגרים לשבע. שישה מהזוכים היו מתאבקים, בהם דימיטר דוברב, שזכה במדליית הזהב היחידה במשחקים אלה. לדוברב הייתה זו מדליה אולימפית שנייה, לאחר שזכה במדליית כסף במלבורן. במדליה השביעית זכה המתעמל וליק קפסזוב, שסיים במקום השלישי בתרגיל הטבעות.

אולימפיאדת טוקיו (1964) סימנה את ראשיתה של תקופה בה הגיעו המשלחות הבולגריות להישגים גבוהים. באותם המשחקים זכו הבולגרים ב-10 מדליות, בהן 3 מדליות זהב. בשמונה מהמדליות זכו מתאבקים. בויאן ראדב, פרודאן גרדז'ב ואניו ואלצ'ב זכו במדליות הזהב. עבור ואלצ'ב הייתה זו מדליה אולימפית שנייה, לאחר שברומא זכה במדליית ארד. בשתי המדליות הנותרות זכו מתאגרפים. נבחרת הכדורעף סיימה במקום החמישי.

באולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) זכו הבולגרים ב-9 מדליות, בהן שתי מדליות זהב. בשש מהמדליות זכו מתאבקים. בויאן ראדב זכה במדליית זהב שנייה ברציפות ובמדליית הזהב השנייה זכה פטאר קירוב. אניו ואלצ'ב זכה במדליה אולימפית שלישית ברציפות, מדליית כסף. בנוסף למתאבקים, זכו שני מתאגרפים במדליות ארד. נבחרת הכדורגל זכתה במדליית הכסף, לאחר שגברה בחצי הגמר על נבחרת מקסיקו והפסידה במשחק הגמר להונגריה. העפלתה לחצי הגמר נקבעה רק בעקבות הטלת מטבע, לאחר שמשחקהּ מול נבחרת ישראל הסתיים בתיקו. נבחרת הכדורעף סיימה במקום השישי.

אולימפיאדת מינכן (1972)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת מינכן (1972) זכו הספורטאים הבולגרים ב-21 מדליות, בהן 6 מדליות זהב, ובולגריה דורגה במקום התשיעי בטבלת המדליות.

מרימי המשקולות הבולגרים זכו ב-6 מדליות, בהן 3 מדליות זהב, ההישג הגבוה ביותר מבין המשלחות בענף זה. במדליות הזהב זכו יורדן ביקוב, אנדון ניקולוב ונוראיר נוריקיאן. המתאבקים זכו ב-8 מדליות, בהן שתי מדליות זהב. פטאר קירוב זכה במדליית זהב שנייה ברציפות, וגרגורי מרקוב זכה במדליית הזהב השנייה בענף זה. במדליית הזהב השישית זכה המתאגרף גרגורי קוסטדינוב.

בנוסף להישגים בשלושת ענפים אלה, זכו לראשונה ספורטאים בולגרים במדליות אולימפיות באתלטיקה ובקאנו. כל הזכיות בענף האתלטיקה היו של נשים. יורדנקה בלגויבה זכתה במדליית כסף, בקפיצה לגובה ודיאנה יורגובה הגיעה להישג דומה בקפיצה לרוחק. וסילקה סטויבה זכתה במדליית ארד בזריקת דיסקוס וכמוה גם איוונקה חריסטובה בהדיפת כדור ברזל.

בענפי הכדור בלטה נבחרת הכדורעף, שסיימה במקום הרביעי, אחרי שהפסידה בחצי הגמר לנבחרת יפן ובמשחק על המקום השלישי הפסידה לברית המועצות.

אולימפיאדת מונטריאול (1976)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת מונטריאול (1976) הגיעו הבולגרים להישג דומה: 22 מדליות, בהן 6 מדליות זהב. הם דורגו במקום השביעי בטבלת המדליות.

מרימי המשקולות זכו ב-6 מדליות, בהן שתי מדליות זהב (נוראיר נורקיאן בפעם השנייה ברציפות ויורדן מיטקוב). המתאבקים זכו ב-7 מדליות, אך רק אחד מהם, חסן איסייב, זכה במדליית זהב. האתלטיות הבולגריות זכו ב-4 מדליות. איוונקה חריסטובה זכתה בתואר האולימפי בהדיפת כדור ברזל, תוך שהיא קובעת שיא אולימפי חדש (21.16 מ'). ניקולינה שטרבה זכתה במדליית כסף בריצת 800 מטר ומריה ורגובה-פטקובה הגיעה להישג דומה בזריקת דיסקוס. הקופצת לגובה יורדנה בלגויבה זכתה במדליה אולימפית שנייה ברציפות, מדליית ארד. ענף נוסף בו הגיעו הבולגרים להישגים הוא החתירה: שני צמדי חותרות זכו במדליות זהב (סווטלנה אוטסטובה וזדרבקה יורדנובה; סייקה קלבצ'בה וסטויאנקה קורבטובה). רביעיית החותרות זכתה במדליית כסף.

בענפי הכדור בלטה נבחרת הנשים בכדורסל, שזכתה במדליית הארד.

אולימפיאדת מוסקבה (1980)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולימפיאדת מוסקבה (1980) הייתה המוצלחת בתולדות בולגריה. 295 הספורטאים הבולגרים זכו ב-41 מדליות, בהן 8 מדליות זהב, ובולגריה דורגה במקום השלישי בטבלת המדליות, אחרי ברית המועצות וגרמניה המזרחית (אם כי בפער ניכר מהן).

הענף המצליח ביותר היה ההיאבקות, עם 10 מדליות, מהן 3 מדליות זהב (גאורגי ראיקוב, ולנטין רייצ'ב ואיסמאיל אבילוב). מרימי המשקולות זכו ב-8 מדליות, בהן שתי מדליות זהב (ינקו רוסב ואסן זלאטב). המתעמל סטויאן דלצ'ב זכה במדליית זהב בתרגיל המתח ובמדליית ארד בקרב-רב. חותר הקאנו ליובומיר ליובנוב זכה במדליית זהב במקצה ל-1000 מ' ובמדליית כסף במקצה ל-500 מטר. במדליית הזהב השמינית זכה המתאגרף פטאר לסוב.

ספורטאים בולגרים נוספים שבלטו במשחקים כוללים את מריה ורגובה-פטקובה שזכתה במדליית כסף שנייה ברציפות בזריקת דיסקוס ופטאר פטרוב שזכה במדליית ארד בריצת 100 מטר. מדליות נוספות הושגו בחתירה, ג'ודו, רכיבה וקליעה.

בענפי הכדור זכו מספר נבחרות בולגריות להישגים. נבחרת הגברים בכדורעף זכתה במדליית כסף, לאחר שגברה בחצי הגמר על נבחרת פולין והפסידה במשחק הגמר לברית המועצות. מקבילתה הנשית זכתה במדליית הארד, לאחר שהפסידה לגרמניה המזרחית בחצי הגמר, וגברה על נבחרת הונגריה במשחק על המקום השלישי. נבחרת הנשים בכדורסל זכתה במדליית הכסף (בזהב זכתה המארחת, ברית המועצות).

אולימפיאדת סיאול (1988)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהחרימה את אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984), שבה בולגריה והשתתפה באולימפיאדת סיאול (1988). גם במשחקים אלה היו הישגי המשלחת הבולגרית גבוהים - 35 מדליות, מהן 10 מדליות זהב, והיא דורגה במקום השביעי בטבלת המדליות. המדליות הושגו בעשרה ענפים שונים.

גם במשחקים אלה היה ההיאבקות לענף הפורה ביותר, עם 8 מדליות, אם כי רק מתאבק אחד, אטאנאס קומצ'ב, זכה במדליית זהב. מרימי המשקולות זכו ב-4 מדליות, ושניים מהם, סוודלין מרינוב ובוריסלב גידיקוב, זכו במדליות זהב. על זכיות אלה העיבה הדחתתם של מיטקו גרבנב ואנגל גואנצ'ב, שזכו במדליות זהב אך אלה נשללו מהם לאחר שנכשלו בבדיקת סמים. לאחר מכן פרשו גם יתר מרימי המשקולות הבולגרים מן התחרות‏[3].

גם האתלטים זכו ב-4 מדליות: חריסטו מרקוב זכה במדליית הזהב בקפיצה משולשת לאחר שקבע שיא אולימפי חדש (17.61 מ'). יורדנקה דונקובה קבעה אף היא שיא אולימפי חדש, כשזכתה במדליית הזהב בריצת 100 מטר משוכות (12.38 שניות). סטפקה קוסטדינובה זכתה במדליית כסף בקפיצה לגובה, וצווטנקה חריסטובה זכתה במדליית ארד בזריקת דיסקוס.

חותרת הקיאק וניה גשבה זכתה במדליית זהב במקצה היחידות ל-500 מטר, במדליית כסף במקצה הזוגות לאותו המרחק (עם דיאנה פליאיסקה) ובמדליית ארד במקצה הרביעיות. יתר הספורטאים הבולגרים שזכו במדליות זהב היו המתעמל ליובומיר גרסקוב (בתרגיל על סוס הסמוכות), המתאגרף איוואילו מרינוב (שזכה במדליית ארד 8 שנים קודם לכן, במוסקבה), הקלע טניו קיריאקוב והשחיינית טניה דנגלקובה, שקבעה שיא אולימפי חדש ב-100 מטר חזה (1:07.95 דק'). שחיינית בולגריה אחרת, אנטואנטה פרנקבה, זכתה במדליית הכסף באותו משחה, ובמדליית ארד במשחה ל-200 מטר חזה. הטניסאית מנואלה מלייבה הודחה בחצי הגמר בידי גבריאלה סבטיני, וזכתה במדליית ארד. מדליות נוספות הושגו בחתירה.

במשחקי הכדור לא זכתה אף אחת מהנבחרות במדליה. נבחרת הנשים בכדורסל סיימה במקום החמישי ונבחרת הגברים בכדורעף סיימה במקום השישי.

שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת ברצלונה (1992) ירדו הישגי המשלחת הבולגרית ל-18 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. בשתיים ממדליות הזהב זכה חותר הקאנו ניקולאי בוחנוב, שניצח הן במקצה ל-500 מטר והן במקצה ל-1000 מטר. במדליית הזהב השלישית זכה מרים המשקולות איוואן איוואנוב. יורדנה דונקובה איבדה את תוארה בריצת 100 מטר משוכות, אך זכתה במדליית ארד. ספורטאים בולטים נוספים כללו את חותר הקרנו מרטין מרינוב, שזכה במדליה אולימפית שנייה (מדליית ארד במקצה הזוגות ל-500 מטר, עם בן זוגו בלגווסט סטויאנוב), וזורקת הדיסקוס צווטנקה חריסטובה שזכתה אף היא במדליה אולימפית שנייה, מדליית כסף. מדליות נוספות הושגו בקליעה, איגרוף והיאבקות.

המתעמל יורדן יובצ'ב, שזכה בארבע מדליות אולימפיות בסידני ובאתונה
האתלטית איווט ללובה, שסיימה במקום הרביעי בריצת 100 מטר באולימפיאדת אתונה

באולימפיאדת אטלנטה (1996) הגיעו הבולגרים להישג דומה - 15 מדליות, בהן 3 מדליות זהב. זוכי מדליות הזהב היו הקופצת לגובה סטפקה קוסטדינובה, המתאגרף דניאל פטרוב (שזכה בכסף בברצלונה) והמתאבק ולנטין יורדנוב (שזכה בארד בברצלונה). הקלע טניו קיריאקוב זכה במדליית ארד 8 שנים אחרי שזכה במדליית זהב, ועמיתתו מריה גרוזדבה זכתה במדליית ארד שנייה ברציפות. מרים המשקולות יוטו יוטוב זכה במדליית כסף שנייה ברציפות, ואילו ניקולאי פצ'אלוב שזכה במדליית כסף בברצלונה זכה הפעם בארד. נבחרת הנשים בהתעמלות אומנותית זכתה במדליית כסף ונבחרת הכדורעף סיימה במקום השביעי.

העשור הראשון של המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת סידני (2000) זכו הבולגרים ב-13 מדליות, בהן 5 מדליות זהב. זוכי מדליות הזהב היו הקלעים טניו קיריאקוב ומריה גרוזדבה, האתלטית תרזה מרינובה (בקפיצה משולשת), מרים המשקולות כלאבין בויבסקי והמתאבק ארמן נזריאן, שארבע שנים קודם לכן זכה בתואר האולימפי כשייצג את ארמניה. ספורטאים בולטים נוספים כללו את חותר הקיאק פטאר מרקוב שזכה בשתי מדליות כסף (במקצים ל-500 ול-1000 מטר), ואת המתעמל יורדן יובצ'ב שזכה בשתי מדליות ארד (בתרגילי הקרקע והטבעות).

באולימפיאדת אתונה (2004) צברו הבולגרים 12 מדליות, מהן 2 מדליות זהב. הקלעית מריה גרוזדבה שמרה על תוארה בירי מ-25 מ', ואף זכתה במדליית ארד בירי מ-10 מ'. במדליית הזהב השנייה זכה מרים המשקולות מילן דוברב. מרים משקולות נוסף, וליצ'קו צ'ולאקוב, זכה במדליית ארד. יורדן יובצ'ב זכה בשתי מדליות נוספות - מדליית כסף בתרגיל הטבעות ומדליית ארד בתרגיל הקרקע. נבחרת ההתעמלות האומנותית, החותרת רומיאנה נייקובה, החותר איבו ינקייב, המתאגרף בוריס גאורגייב, הג'ודוקא גאורגי גאורגייב והמתאבק ארמן נזריאן זכו כולם במדליות ארד. ספורטאית בולטת נוספת, האתלטית איווט ללובה, סיימה במקום הרביעי בריצת 100 מטר ובמקום החמישי בריצת 200 מטר. דניאלה יורדנובה הגיעה למקום החמישי בריצת 1500 מטר.

באולימפיאדת בייג'ינג (2008) הגיעו הבולגרים להישג הנמוך ביותר מאז אולימפיאדת הלסינקי (1952) - 5 מדליות בלבד, בהן מדליית זהב אחת, בה זכתה החותרת רומיאנה נייקובה. יתר המדליות הושגו בענף ההיאבקות - סטאנקה זלאטבה זכתה במדליית כסף ויאבור ינקייב, רדוסלב וליקוב וקיריל טרזייב זכו במדליות ארד. הישגים בולטים נוספים של המשלחת הבולגרית כללו את הקלעית מריה גרוזדבה שסיימה במקום החמישי, נבחרת ההתעמלות האומנותית שסיימה במקום החמישי, השחיין פטאר סטויצ'ב שסיים במקום השישי במשחה ל-10 ק"מ במים פתוחים, הקלע הוותיק טניו קיריאקוב שסיים במקום השישי, חותרי הקאנו אדנאן אלייב ודיאן גרגורייב שסיימו במקום השביעי במקצה ל-500 מ' והמתעמל יורדן יובצ'ב שסיים במקום השמיני בתרגיל הטבעות. נבחרת הגברים בכדורעף הודחה בשלב רבע הגמר בידי נבחרת רוסיה. במשחקים היו אמורים להשתתף גם שמונה מרימי משקולות (שישה גברים ושתי נשים), אך לאחר שנכשלו בבדיקת סמים לא נטלו בהם חלק. ספורטאית אחרת, האתלטית דניאלה יורדנובה, נפסלה לאחר שנכשלה אף היא בבדיקת סמים.

באולימפיאדת לונדון (2012) נמשכה מגמת ההיחלשות של המשלחת הבולגרית, ולראשונה מזה 60 שנה, אף ספורטאי בולגרי לא זכה במדליית זהב. שני ספורטאים בולגרים זכו במדליות: המתאבקת סטנקה זלטבה זכתה במדליית כסף והמתאגרף טרוול פולב זכה במדליית ארד. שלושה מתאגרפים נוספים הודחו בשלב רבע הגמר. נבחרת הכדורעף סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה בחצי הגמר לנבחרת ברזיל ובמשחק על מדליית הארד לנבחרת איטליה. ספורטאים בולגרים נוספים שבלטו בלונדון כללו את מרימי המשקולות איוואן מרקוב ומילקה מנבה (מקום חמישי), המתאבק רדוסלב וליקוב (מקום חמישי), נבחרת ההתעמלות האומנותית (מקום שישי), המתעמל הוותיק יורדן יובצ'ב, שבגיל 39 העפיל לגמר הטבעות וסיים במקום השביעי, המתאבקים איבו אנגלוב ואליס גורי (מקום שביעי), המתעמלת האומנותית סילביה מיטבה (מקום שמיני) והשחיין פטר סטויצ'ב (מקום תשיעי במשחה ל-10 ק"מ במים פתוחים).

אולימפיאדות החורף[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישגיה של בולגריה באולימפיאדות החורף, בהן היא משתתפת מאז אולימפיאדת גרמיש פרטנקירכן (1936) היו צנועים יותר.

להישג המשמעותי הראשון הגיעה נבחרת הסקי למרחקים באולימפיאדת אינסברוק (1964). הנבחרת סיימה במקום החמישי במירוץ השליחות ל-5X3 ק"מ. במדליה האולימפית הראשונה זכה איוואן לבאנוב, שזכה במדליית ארד בסקי למרחקים ל-30 ק"מ באולימפיאדת לייק פלאסיד (1980).

באולימפיאדת נאגנו (1998) זכתה הביאתלטית יקטרינה דפובסקה במדליית הזהב הראשונה (והיחידה עד כה), לאחר שניצחה במקצה ל-15 ק"מ. באולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002) בלטה יבגניה רדנובה, שזכתה בשתי מדליות בהחלקה מהירה במסלול קצר: מדליית כסף במירוץ ל-500 מ' ומדליית ארד במירוץ ל-1500 מ'. הביאתלטית אירינה ניקולצ'ינה זכתה במדליית ארד במקצה ל-10 ק"מ. באולימפיאדת טורינו (2006) זכתה רדנובה במדליה אולימפית שלישית, מדליית כסף במירוץ ל-500 מ'. המחליקים האומנותיים אלבנה דנקובה ומקסים סטביסקי סיימו במקום החמישי. באולימפיאדת ונקובר (2010) לא הצליחו הספורטאים הבולגרים לזכות במדליות. להישג הטוב ביותר הגיעה רדנובה, שסיימה במקום השביעי במירוץ ל-1500 מ'.

מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי אולימפיאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולימפיאדה זהב כסף ארד סה"כ
אולימפיאדת אתונה (1896) 0 0 0 0
אולימפיאדת פריז (1924) 0 0 0 0
אולימפיאדת אמסטרדם (1928) 0 0 0 0
אולימפיאדת ברלין (1936) 0 0 0 0
אולימפיאדת הלסינקי (1952) 0 0 1 1
אולימפיאדת מלבורן (1956) 1 3 1 5
אולימפיאדת רומא (1960) 1 3 3 7
אולימפיאדת טוקיו (1964) 3 5 2 10
אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) 2 4 3 9
אולימפיאדת מינכן (1972) 6 10 5 21
אולימפיאדת מונטריאול (1976) 6 9 7 22
אולימפיאדת מוסקבה (1980) 8 16 17 41
אולימפיאדת סיאול (1988) 10 12 13 35
אולימפיאדת ברצלונה (1992) 3 7 6 16
אולימפיאדת אטלנטה (1996) 3 7 5 15
אולימפיאדת סידני (2000) 5 6 2 13
אולימפיאדת אתונה (2004) 2 1 9 12
אולימפיאדת בייג'ינג (2008) 1 1 3 5
אולימפיאדת לונדון (2012) 0 1 1 2
סה"כ 51 85 78 214

לפי ענף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענף זהב כסף ארד סה"כ
היאבקות היאבקות 16 32 20 68
הרמת משקולות הרמת משקולות 12 16 8 36
אתלטיקה אתלטיקה קלה 5 7 6 18
קליעה קליעה 4 6 6 16
איגרוף איגרוף 4 5 9 18
קיאק קאנו/קיאק 4 5 8 17
חתירה חתירה 3 4 7 14
התעמלות התעמלות 2 4 7 13
שחייה שחייה 1 1 1 3
ג'ודו ג'ודו 0 1 2 3
כדורגל כדורגל 0 1 1 2
כדורסל כדורסל 0 1 1 2
כדורעף כדורעף 0 1 1 2
רכיבה רכיבה 0 1 0 1
טניס טניס 0 0 1 1

באולימפיאדות החורף:

ענף זהב כסף ארד סה"כ
ביאתלון ביאתלון 1 0 1 2
החלקה מהירה במסלול קצר החלקה מהירה במסלול קצר 0 2 1 3
סקי למרחקים סקי למרחקים 0 0 1 1

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


מדינות אירופה במשחקים האולימפיים

אוסטריהאוקראינהאזרבייג'ןאיטליהאיסלנדאירלנדאלבניהאנדורהאסטוניהארמניהבולגריהבוסניה והרצגובינהבלארוסבלגיהבריטניהגאורגיהגרמניהדנמרקהולנדהונגריהטורקיהיווןלוקסמבורגלטביהליטאליכטנשטייןמולדובהמונאקומונטנגרומלטהמקדוניהנורבגיהסלובניהסלובקיהסן מרינוספרדסרביהפוליןפורטוגלפינלנדצ'כיהצרפתקפריסיןקרואטיהרומניהרוסיהשבדיהשווייץ

מדינות וטריטוריות לשעבר: בוהמיהברית המועצותגרמניה המזרחיתגרמניה המערביתחבל הסאריוגוסלביהסרביה ומונטנגרוצ'כוסלובקיה

משלחות מיוחדות: המשלחת הכלל-גרמניתהמשלחת המאוחדת
אירופה