יפן במשחקים האולימפיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יפן במשחקים האולימפיים
Flag of Japan.svg
1912 Opening ceremony - Japan.JPG

המשלחת היפנית בטקס הפתיחה של אולימפיאדת סטוקהולם
קוד הוועד האולימפי הלאומי JPN
שם הוועד האולימפי הלאומי הוועד האולימפי היפני
מדליות קיץ
דירוג: 13
זהב
130
כסף
126
ארד
143
סך הכול
399
מדליות חורף
דירוג: 18
זהב
9
כסף
13
ארד
15
סך הכול
37‏[1]
השתתפות במשחקי הקיץ אפור: לא השתתפה)

189619001904190819121920192419281932193619481952195619601964196819721976198019841988199219962000200420082012

השתתפות במשחקי החורף אפור: לא השתתפה)

1924192819321936194819521956196019641968197219761980198419881992199419982002200620102014

יפן השתתפה לראשונה במשחקים האולימפיים באולימפיאדת סטוקהולם (1912). היא נעדרה מאז רק משתי אולימפיאדות - באולימפיאדת לונדון (1948), הראשונה שנערכה לאחר מלחמת העולם השנייה, לא הורשתה להשתתף, ואת אולימפיאדת מוסקבה (1980) החרימה, בדומה למדינות מערביות נוספות, במחאה על הפלישה הסובייטית לאפגניסטן.

במהלך השנים צברו הספורטאים היפנים 399 מדליות, מהן 130 מדליות זהב, וערב אולימפיאדת לונדון (2012) דורגה במקום ה-12 בטבלת המדליות של כל הזמנים. הענפים בהם התבלטו הספורטאים היפנים במיוחד הם ג'ודו (ענף בו היא מדורגת ראשונה בטבלת המדליות המצטברת, עם 65 מדליות, מהן 35 מדליות זהב), התעמלות (ענף בו היא מדורגת שלישית בטבלת המדליות המצטברת, אחרי ברית המועצות וארצות הברית, עם 92 מדליות, מהן 28 מדליות זהב), היאבקות (56 מדליות, מהן 24 מדליות זהב) ושחייה (62 מדליות, מהן 20 מדליות זהב).

באולימפיאדות החורף משתתפת יפן מאז האולימפיאדה השנייה, אולימפיאדת סנט מוריץ (1928). היא נעדרה מהן פעם אחת בלבד, כאשר לא הורשתה להשתתף באולימפיאדת סנט מוריץ (1948), הראשונה שנערכה לאחר מלחמת העולם השנייה. באולימפיאדות החורף צברו היפנים 37 מדליות, מהן 9 מדליות זהב. הענפים הבולטים הם קפיצות סקי (9 מדליות, מהן 3 מדליות זהב) והחלקה מהירה (15 מדליות, בהן מדליית זהב אחת)‏[2].

אירוח המשחקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יפן אירחה את משחקי הקיץ פעם אחת ואת משחקי החורף פעמיים.

טוקיו הייתה אמורה לאחר את משחקי הקיץ ב-1940, אך ב-1938, לאחר שפרצה מלחמת סין-יפן השנייה, החליט הוועד האולימפי הבינלאומי לקיים את המשחקים בהלסינקי. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בוטלו משחקים אלה לגמרי. היא הגישה את מועמדותה בשנית לאירוח המשחקים של 1960, אך דורגה במקום האחרון, אחרי רומא, לוזאן, דטרויט, בודפשט, בריסל ומקסיקו סיטי. ארבע שנים מאוחר יותר נזקקה לסיבוב הצבעה אחד בלבד כדי לגבור על דטרויט, וינה ובריסל, ולזכות באירוח המשחקים של 1964. במכרז לאירוח המשחקים ב-2016 דורגה במקום השלישי, אחרי ריו דה ז'ניירו ומדריד.

טוקיו נבחרה לארח את המשחקים האולימפיים גם ב-2020, לאחר שגברה על איסטנבול ומדריד. בכך, תהיה טוקיו לעיר החמישית שמארחת את המשחקים יותר מפעם אחת, אחרי פריז, לונדון, לוס אנג'לס ואתונה.

ערים יפניות נוספות שהגישו את מועמדותן לאירוח משחקי הקיץ היו נגויה, שהתמודדה על אירוח המשחקים ב-1988 והפסידה לסיאול, ואוסקה, שהתמודדה על אירוח המשחקים ב-2008, ודורגה במקום החמישי אחרי בייג'ינג, טורונטו, פריז ואיסטנבול.

בדומה למשחקי הקיץ, גם אולימפיאדת החורף הראשונה שהייתה אמורה להיערך על אדמת יפן בוטלה בסופו של דבר. אולימפיאדת החורף של 1940 הייתה אמורה להיערך בסאפורו, אך הועברה לסנט מוריץ ובסופו של דבר בוטלה לגמרי. היא הגישה את מועמדותה פעם נוספת, לאירוח אולימפיאדת החורף של 1968, אך דורגה במקום הרביעי אחרי גראנובל, קלגרי ולאהטי. ארבע שנים מאוחר יותר, נזקקה לסיבוב הצבעה אחד בלבד כדי לזכות באירוח, לאחר שהועדפה על פניהן של באנף, לאהטי וסולט לייק סיטי, ואירחה את אולימפיאדת החורף של 1972. בהמשך הגישה את מועמדותה פעם נוספת, לאירוח המשחקים של 1984, אך הפסידה לסראייבו על חודם של שלושה קולות.

האולימפיאדה השלישית שנערכה על אדמת יפן הייתה אולימפיאדת נאגנו (1998). נאגנו הועדפה על פניהן של סולט לייק סיטי, אסטרסונד, חאקה ואאוסטה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההופעות הראשונות: 1912 עד 1924[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיזו קנקורי

הופעת הבכורה של יפן במשחקים האולימפיים הייתה צנועה למדי. שני אתלטים ייצגו אותה בסטוקהולם. אחד מהם, רץ המרתון שיזו קנקורי, הבחין במהלך הריצה במסיבת גן בה שתו הנוכחים מיץ תפוזים. קנקורי, שסבל מהחום, הצטרף למסובים, נשאר שם זמן מה, ולאחר מכן עלה על רכבת לסטוקהולם. מאחר שחש בושה על שלא סיים את המירוץ, עלה למחרת על ספינה מבלי להודיע לאיש. מבחינת הרשויות בשבדיה היה קנקורי בחזקת נעדר, עד שב-1962 איתר אותו בביתו עיתונאי שבדי. הוא הוזמן לשבדיה להשלים את המירוץ, וב-1966, כשהוא בן 75, נכנס בשעריו של האצטדיון האולימפי בסטוקהולם, 54 שנים, 8 חודשים, 6 ימים, 8 שעות 32 דקות ו-20 שניות לאחר שהחל במירוץ‏[3].

היפני הראשון שזכה במדליה אולימפית היה הטניסאי איצ'ייה קומגאה. קומגאה זכה במדליית הכסף באולימפיאדת אנטוורפן (1920), לאחר שהפסיד במשחק הגמר לדרום אפריקאי לואיס ריימונד. בהמשך זכה במדליית כסף נוספת, בטורניר הזוגות, יחד עם שותפו סאיצ'ירו קשיו, לאחר שהשניים הפסידו במשחק הגמר לצמד בריטי. רץ המרתון קנקורי נטל חלק גם במשחקים אלה. הפעם השלים את הריצה וסיים במקום ה-16.

באולימפיאדת פריז (1924) זכה רק ספורטאי יפני אחד לעמוד על הפודיום, המתאבק קצוטושי נאיטו, שזכה במדליית הארד. ספורטאי בולט נוסף היה מיקיו אודה, שזכה במקום השישי בקפיצה משולשת.

אולימפיאדת אמסטרדם (1928)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת אמסטרדם (1928) היה אודה ליפני הראשון שזוכה במדליית זהב אולימפית, בקפיצה משולשת. מדליית הזהב השנייה לא איחרה לבוא, ובה זכה השחיין יושיוקי צורוטה במשחה ל-200 מטר חזה. קינואה היטומי זכתה במדליית הכסף בריצת 800 מטר, והייתה ליפנית הראשונה שזוכה במדליה אולימפית. נבחרת השחייה היפנית זכתה בהישגים נוספים: נבחרת השליחים ב-200X4 מטרים חופשי זכתה במדליית כסף, ואחד החברים בה, קטסואו טקאישי, זכה גם במדליית ארד במשחה ל-100 מטר חופשי.

אולימפיאדת לוס אנג'לס (1932)[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוכב הסוסים טקאיצ'י נישי

אולימפיאדת לוס אנג'לס (1932) הייתה הראשונה בה התברגה יפן בצמרת טבלת המדליות. הספורטאים היפנים זכו ב-18 מדליות, מהן 7 מדליות זהב, ויפן דורגה במקום החמישי בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית, איטליה, צרפת ושבדיה.

הענף הבולט ביותר היה השחייה - 12 מדליות, מהן 5 מדליות זהב. במשחי הגברים, זכו היפנים ב-5 מתוך 6 מדליות זהב אפשריות, וב-11 מתוך 16 מדליות אפשריות. זוכי מדליות הזהב היו יושיוקו צורוטה ששמר על תוארו ב-200 מטר חזה, יאסוג'י מיאזאקי (100 מטר חופשי), קוסו קיטאמורה (1500 מטר חופשי, עם שיא אולימפי: 19:12.4 דקות), מאסג'י קיוקאווה (100 מטר גב) ונבחרת השליחים ב-200X4 מטרים חופשי. נבחרת השליחים גם קבעה שיא עולם חדש, 8:58.4 דקות, והייתה לנבחרת הראשונה בהיסטוריה ששוחה את המשחה בפחות מ-9 דקות. בקרב הנשים בלטה הידקו מאהאטה, שזכתה במדליית הכסף במשחה ל-200 מטר חזה ובכך הייתה לספורטאית היפנית הראשונה שזכתה במדליה אולימפית.

אודה אמנם כבר לא השתתף המשחקים אלה, אך התואר האולימפי בקפיצה משולשת נותר בידי יפן, כאשר צ'ואהיי נמבו זכה במדליית הזהב, עם שיא עולם חדש (15.72 מטר). נמבו זכה גם במדליית ארד בקפיצה לרוחק. במדליית הזהב השביעית זכה רוכב הסוסים טקאיצ'י נישי. נישי, לימים קצין בצבא היפני, נהרג בקרב איוו ג'ימה.

במדליה הראשונה בענף ספורט קבוצתי זכתה נבחרת ההוקי שדה. יפן הייתה אחת משלוש המדינות היחידות ששלחו נבחרות הוקי שדה, ולאחר שגברה על ארצות הברית והפסידה להודו, זכתה במדליית הכסף.

אולימפיאדת ברלין (1936)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקופץ לרוחק נאוטו טאג'ימה (משמאל), על דוכן המדליות בברלין, לצדם של ג'סי אוונס ולוץ לונג

באולימפיאדת ברלין (1936) זכו הספורטאים היפנים ב-18 מדליות, מהן 6 מדליות זהב, ויפן דורגה במקום השמיני בטבלת המדליות. כל המדליות הושגו בשני ענפים - שחייה ואתלטיקה.

השחיינים היפנים זכו בברלין ב-11 מדליות, מהן 4 מדליות זהב. הגברים זכו ב-3 מבין 6 מדליות הזהב האפשריות: נובורו טראדה (1500 מטר חופשי), טטסואו המורו (200 מטר חזה, בשיא אולימפי של 2:41.5 דקות) ונבחרת השליחים ב-200X4 מטר חופשי, בשיא עולם חדש (8:51.5 דקות). גם בשלושת המשחים הנותרים בלטו היפנים, ואף שלא זכו במקום הראשון, בשלושתם היו בין זוכי המדליות. בקרב הנשים בלטה הידקו מאהאטה, שזכתה במדליית הזהב במשחה ל-200 מטר חזה ובכך הייתה לספורטאית היפנית הראשונה שזכתה במדליית זהב.

האתלטים שייצגו את יפן זכו ב-7 מדליות, מהן שתי מדליות זהב. השליטה בקפיצה משולשת נמשכה, כאשר נאוטו טאג'ימה זכה במדליית הזהב לאחר שקבע שיא עולם חדש (16.00 מ'). בדומה לנמבו בלוס אנג'לס, זכה טאג'ימה גם במדליית ארד בקפיצה לרוחק, לאחר שסיים במקום השלישי, אחרי ג'סי אוונס ולוץ לונג. מאחר שקוריאה הייתה בשליטה יפנית בין 1910 ל-1945, ספורטאים קוריאנים התחרו במסגרת המשלחת היפנית. שניים מהם היו רצי המרתון סון קי-צ'ונג ונאם סונג-יונג, שזכו במדליות הזהב והארד, בהתאמה. אתלטים יפנים נוספים זכו במדליות בקפיצה משולשת ובקפיצה במוט.

אולימפיאדת הלסינקי (1952)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישגיה של יפן עם שובה למשחקים באולימפיאדת הלסינקי (1952) היו נמוכים יחסית לשתי האולימפיאדות הקודמות בה השתתפה: 9 מדליות, בהן מדליית זהב אחת, בה זכה המתאבק שוהאצ'י אישיאי. ארבעה מתעמלים זכו לראשונה במדליות בענף זה. טדאו אואסקו זכה במדליית כסף בתרגיל הקרקע ובמדליית ארד בתרגיל על סוס הקפיצות. יתר המדליות הושגו בשחייה ובהיאבקות.

אולימפיאדת מלבורן (1956)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת מלבורן (1956) שבה יפן והשיגה הישגים רבים - 19 מדליות, מהן 4 מדליות זהב, שהקנו לה את המקום העשירי בטבלת המדליות. המדליות הושגו בשלושה ענפים בלבד: התעמלות, שחייה והיאבקות.

המתעמלים זכו ב-11 מדליות, בהן מדליית זהב אחת. המתעמל הבולט ביותר היה טקאשי אונו, שזכה במדליית זהב בתרגיל המתח, במדליות כסף בתרגיל על סוס הסמוכות ובתרגיל הקרב-רב, במדליית ארד בתרגיל המקבילים, והיה שותף גם לזכייתה של הנבחרת היפנית במדליית הכסף בתרגיל הקבוצתי. מתעמל בולט נוסף, מאסומי קובוטה, זכה במדליית כסף בתרגיל המקבילים ובמדליית ארד בתרגיל הטבעות.

השחיינים זכו בחמש מדליות. מסרו פורוקאווה זכה במדליית הזהב היחידה בענף זה, במשחה ל-200 מטר חזה. צויושי ימנקה זכה בשתי מדליות כסף, במשחים ל-400 ול-1500 מטר חופשי. המתאבקים זכו בשלוש מדליות. שוזו ססהארה ומיטסואו איקדה זכו במדליות זהב.

אולימפיאדת רומא (1960)[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם באולימפיאדת רומא (1960) שמרה יפן על הישגים גבוהים. ספורטאיה זכו ב-18 מדליות, מהן 4 מדליות זהב, והיא דורגה במקום השמיני בטבלת המדליות.

9 מהמדליות, ובהן כל מדליות הזהב, הושגו בהתעמלות. טקאשי אונו זכה במדליות זהב בתרגילי המתח וסוס הקפיצות (את האחרונה חלק עם בוריס שאחלין), במדליית כסף בקרב-רב ובמדליות ארד בתרגילי הטבעות והמקבילים. נובויוקי אאיהארה זכה במדליית זהב בתרגיל הקרקע, ושניהם היו שותפים לזכייתה של הנבחרת היפנית במדליית הזהב בתרגיל הקבוצתי.

השחיינים היפנים זכו ב-5 מדליות, אף אחת מהן לא מזהב, ויתר המדליות הושגו בהיאבקות, הרמת משקולות, קליעה ואיגרוף.

אולימפיאדת טוקיו (1964)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אולימפיאדת טוקיו (1964)

באולימפיאדה אותה אירחה הגיעה יפן להישגי שיא - 29 מדליות, מהן 16 מדליות זהב, שהקנו לה את המקום השלישי בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית וברית המועצות.

גם במשחקים אלה היה ההתעמלות הענף הבולט ביותר, עם 10 מדליות, מהן 5 מדליות זהב. נבחרת הגברים שמרה על תוארה בתרגיל הקבוצתי, ובתרגילי היחידים בלטו יוקיו אנדו (מדליות זהב בקרב-רב ובמקבילים, ומדליית כסף בתרגיל הקרקע), טקוג'י היאטה (מדליית זהב בטבעות), הרוהירו ימאשיטה (מדליית זהב בסוס הקפיצות) ושוג'י צורומי (מדליות כסף בתרגילי הקרב-רב, המקבילים וסוס הסמוכות). הנשים זכו במדליית ארד בתרגיל הקבוצתי.

הג'ודו, ענף יפני מסורתי, היה לענף אולימפי לראשונה במשחקים אלה. היפנים ציפו לזכות בכל התחרויות שנערכו, אך זכו רק בשלוש מתוך הארבע. בקטגוריית המשקל הפתוח, נוצח אקיו קמינגה בידי ההולנדי אנטון חיסינק, והסתפק במדליית הכסף. ענף בולט נוסף היה ההיאבקות, בו זכו היפנים ב-5 מדליות זהב ובמדליית ארד אחת.

טקאו סקוראי היה למתאגרף היפני הראשון שזוכה במדליית זהב אולימפית, ומרים המשקולות יושינובו מיאקה, שזכה במדליית כסף ברומא, עשה היסטוריה גם בענף זה. ענפים נוספים בהם זכו יפנים במדליות היו אתלטיקה, קליעה ושחייה. בניגוד לעבר, השחיינים היפנים לא היו דומיננטיים, והם זכו רק במדליית ארד אחת, במשחה ל-200X4 מטר חופשי.

בענפי הספורט הקבוצתי בלטו נבחרות הכדורעף. נבחרת הנשים זכתה במדליית הזהב לאחר שסיימה את משחקיה ללא הפסד, ונבחרת הגברים זכתה במדליית הארד. נבחרת הכדורגל העפילה לרבע הגמר, אך הובסה בידי נבחרת צ'כוסלובקיה בתוצאה 4-0. נבחרת ההוקי סיימה במקום השביעי.

אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968)[עריכת קוד מקור | עריכה]

יפן שמרה על הישגים גבוהים גם באולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968), בה זכו ספורטאיה ב-25 מדליות, מהן 11 מדליות זהב, ושוב דורגה במקום השלישי בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית וברית המועצות.

ההתעמלות שוב סיפקה את מרבית המדליות - 12, מהן 6 מדליות זהב. נבחרת הגברים זכתה בתואר הקבוצתי בפעם השלישית ברציפות. בתרגילי היחידים היה אקינורי נקיאמה המתעמל היפני הבולט ביותר. הוא זכה במדליות זהב במקבילים, בטבעות ובמתח (את האחרונה חלק עם מיכאיל וורונין) במדליית כסף בתרגיל הקרקע ובמדליית ארד בקרב-רב. סוואו קאטו זכה במדליות זהב בקרב-רב ובתרגיל הקרקע ובמדליית ארד בתרגיל הטבעות. יוקיו אנדו הסתפק הפעם במדליית כסף בסוס הקפיצות ובזכייה הקבוצתית.

גם המתאבקים הגיעו להישגים גבוהים - 5 מדליות, מהן 4 מדליות זהב. עבור יוג'ירו אואטאקה הייתה זו זכייה שנייה ברציפות. גם מרים המשקולות יושינובו מיאקה שמר על תוארו. מדליות נוספות הושגו באתלטיקה ובאיגרוף.

שתי נבחרות הכדורעף זכו במדליות כסף, ואילו נבחרת הכדורגל זכתה במדליית הארד, לאחר שהובסה בחצי הגמר 5-0 בידי נבחרת הונגריה, ובמשחק על המקום השלישי גברה במפתיע על המארחת מקסיקו 0-2.

אולימפיאדת מינכן (1972)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת מינכן (1972) זכו הספורטאים היפנים ב-29 מדליות, מהן 13 מדליות זהב. יפן דורגה במקום החמישי בטבלת המדליות, אחרי ברית המועצות, ארצות הברית, גרמניה המזרחית וגרמניה המערבית.

16 מהמדליות, ו-5 ממדליות הזהב הושגו בהתעמלות. בפעם הרביעית ברציפות זכו המתעמלים היפנים במדליית הזהב בתרגיל הקבוצתי, ומתעמלים יפנים חלקו ביניהם את כל 3 המדליות בקרב-רב ובתרגילי המקבילים והמתח. סוואו קאטו זכה במדליות זהב בקרב-רב ובתרגיל המקבילים ובמדליות כסף בתרגילי המתח וסוס הסמוכות. אקינורי נקיאמה זכה במדליית זהב בתרגיל הטבעות, במדליית כסף בתרגיל הקרקע ובמדליית ארד בקרב-רב.

לאחר שהג'ודו נקבע סופית כענף רשמי, שבו הג'ודוקאים היפנים וזכו להישגים בענף - ארבע מדליות, בהן שלוש מתוך שש מדליות הזהב האפשריות (כולן במשקלים הנמוכים). גם המתאבקים השיגו הישגים נאים במינכן - ארבע מדליות, מהן שתי מדליות זהב. לאחר מספר אולימפיאדות בהן הגיעו השחיינים היפנים להישגים נמוכים, שבו היפנים לככב בבריכת השחייה. נובוטאקה טאגוצ'י זכה במדליית זהב ב-100 מטר חזה ובמדליית ארד במשחה למרחק הכפול. מיומי אאוקי זכתה במדליית הזהב במשחה ל-100 מטר פרפר.

נבחרת הגברים בכדורעף זכתה במדליית הזהב, לאחר שגברה במשחר הגמר על גרמניה המזרחית, ואילו מקבילתה הנשית זכתה במדליית הכסף לאחר הפסד לנבחרת ברית המועצות.

אולימפיאדת מונטריאול (1976)[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם באולימפיאדת מונטריאול (1976) דורגה יפן במקום החמישי (אחרי ברית המועצות, גרמניה המזרחית, ארצות הברית וגרמניה המערבית), לאחר שספורטאיה צברו 25 מדליות, מהן 9 מדליות זהב.

המתעמלים זכו ב-10 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. התואר הקבוצתי החמישי ברציפות הושג במידה רבה הודות לנחישותו של שון פוג'ימוטו. פוג'ימוטו שבר את ברכו בעת שביצע את תרגיל הקרקע האישי שלו, אך המשיך להתחרות וביצע תרגיל על סוס הסמוכות (עליו קיבל ציון 9.5) ועל הטבעות (9.7). המשך השתתפותו החמיר את פציעתו, והוא נאלץ לפרוש מפעילות ספורטיבית מיד אחר כך. בנוסף לזכייה הקבוצתית, זכה מיטסואו צוקהארה במדליית זהב בתרגיל המתח, במדליית כסף בסוס הסמוכות ובמדליות ארד בקרב-רב ובתרגיל המקבילים. סוואו קאטו זכה במדליית זהב בתרגיל המקבילים ובמדליית כסף בקרב-רב.

הג'ודוקאים היפנים זכו בחמש מדליות, בהן שלוש מתוך שש מדליות הזהב האפשריות, והמתאבקים זכו בשש מדליות, מהן שתי מדליות זהב. נבחרת הנשים בכדורעף זכתה במדליית הזהב, לאחר שגברה על נבחרת ברית המועצות. נבחרת הגברים סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה לנבחרת פולין בחצי הגמר ולנבחרת קובה במשחק על המקום השלישי. מדליות נוספות הושגו בהרמת משקולות ולראשונה גם בקשתות.

אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984)[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתאבק אקירה אוטה (בכחול), זוכה מדליית הכסף באולימפיאדת לוס אנג'לס, בקרב הגמר מול האמריקני אד בנץ'

לאחר שנעדרה באולימפיאדת מוסקבה, שבה יפן והשתתפה באולימפיאדת לוס אנג'לס. הספורטאים היפנים זכו במספר שיא של 32 מדליות, מהן 10 מדליות זהב, שהקנו לה את המקום השביעי בטבלת המדליות.

דור המתעמלים של שנות ה-70 התחלף, אך המסורת היפנית בענף ההתעמלות נשמרה, עם 9 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. קוג'י גושיקן זכה במדליות זהב בקרב-רב ובתרגיל הטבעות (את האחרונה חלק עם לי נינג), במדליית ארד בתרגיל המתח ובמדליית כסף בסוס הסמוכות, אותה חלק עם שלושה מתעמלים נוספים, בהם שינג'י מוריסואה, שזכה גם במדליית זהב בתרגיל המתח. בתרגיל הקבוצתי, לא הצליחו המתעמלים היפנים לשחזר את הדומיננטיות היפנית משנות ה-60 וה-70, והסתפקו במדליית הארד.

הג'ודוקאים היפנים זכו בחמש מדליות, בהן ארבע מתוך שמונה מדליות הזהב האפשריות. המתאבקים זכו בתשע מדליות, מהן שתי מדליות זהב. יוג'י טקאדה, שזכה בזהב במונטריאול, זכה שמונה שנים מאוחר יותר במדליית ארד. נבחרת הנשים בכדורעף זכתה במקום השלישי, לאחר שהפסידה בחצי הגמר לנבחרת סין וגברה במשחק על המקום השלישי על נבחרת פרו. ענפים נוספים בהם זכו ספורטאים יפנים במדליות היו קליעה (מדליית זהב ראשונה), קשתות, הרמת משקולות, ולראשונה גם רכיבה על אופניים ושחייה צורנית.

אולימפיאדת סיאול (1988)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולימפיאדת סיאול (1988) סימנה את ראשיתה של דעיכה מסוימת בהישגי המשלחות היפניות למשחקים האולימפיים. במשחקים אלה זכו היפנים ב-14 מדליות, מהן ארבע מדליות זהב, התוצאה הנמוכה ביותר מזה 36 שנים.

שחקן הבייסבול נובוהיקו מטסונאקה, חבר נבחרת הבייסבול של יפן שזכתה במדליית כסף באטלנטה

את מקומה של ההתעמלות כענף המוביל תפסה הפעם ההיאבקות, עם ארבע מדליות, מהן שתי מדליות זהב. אטסוג'י מייהארה, שזכה במדליית זהב בלוס אנג'לס, זכה בסיאול במדליית כסף. בענף הג'ודו זכו היפנים בארבע מדליות, אך רק אחת מהן הייתה מדליית זהב, בה זכה היטושי סאיטו, ששמר על תוארו מלוס אנג'לס. מדליית הזהב הרביעית הושגה בשחייה, לאחר שדאיצ'י סוזוקי ניצח במשחה ל-100 מטר גב. המתעמלים זכו בשתי מדליות ארד בלבד - אחת בתרגיל הקבוצתי ובשנייה זכה יוקיו איקטני עבור תרגיל הקרקע. מדליות נוספות הושגו בקליעה ובשחייה צורנית. נבחרת הנשים בכדורעף סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה לנבחרת פרו בחצי הגמר ולנבחרת סין במשחק על המקום השלישי.

אולימפיאדת ברצלונה (1992)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת ברצלונה (1992) זכו היפנים ב-22 מדליות, אך רק 3 מהן היו מדליות זהב.

הג'ודו היה הענף הבולט ביותר, עם 10 מדליות, מהן שתי מדליות זהב, בהן זכו טושיהיקו קוגה (עד 71 ק"ג) והידהיקו יושידה (עד 78 ק"ג). במדליית הזהב השלישית זכתה השחיינית קיוקו איוואסאקי במשחה ל-200 מטר חזה, שישה ימים לאחר שחגגה את יום הולדתה ה-14, היא האלופה האולימפית הצעירה ביותר בשחייה מעולם. רצי המרתון קואיצ'י מורישיטה ויוקו ארימורי זכו שניהם במדליות כסף. נבחרת הגברים בהתעמלות זכתה במדליית ארד שלישית ברציפות. נבחרת הבייסבול זכתה במדליית ארד לאחר שהפסידה בחצי הגמר לנבחרת טאיוואן וגברה על נבחרת ארצות הברית במשחק על המקום השלישי. מדליות נוספות הושגו בקליעה, שחייה צורנית והיאבקות.

אולימפיאדת אטלנטה (1996)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת אטלנטה (1996) זכו היפנים ב-14 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. שמונה מהמדליות, ובהן כל מדליות הזהב, הושגו בג'ודו (טדאהירו נומורה, קנזו נקמורה ויוקו אמוטו). נבחרת הבייסבול זכתה במדליית הכסף לאחר שהפסידה במשחק הגמר לנבחרת קובה. יוקו ארימורי זכתה במדליית ארד במרתון, ומדליות נוספות הושגו ברכיבה על אופניים, שחייה צורנית, היאבקות, ולראשונה גם בשיט. לראשונה מזה שישים שנה לא זכה מתעמל יפני במדליה אולימפית.

אולימפיאדת סידני (2000)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת סידני (2000) השתפרו מעט הישגיהם של היפנים, שזכו ב-18 מדליות, מהן חמש מדליות זהב.

שמונה ג'ודוקאים יפנים זכו במדליות בסידני, ארבעה מהם זכו במדליית זהב, ובהם טדאהירו נומורה ששמר על תוארו בקטגוריית המשקל של עד 60 ק"ג. ריוקו טאני הייתה ליפנית הראשונה שזוכה במדליית זהב אולימפית בג'ודו.

במדליית הזהב החמישית זכתה רצת המרתון נאוקו טקהאשי, שגם קבעה שיא אולימפי חדש (2:23.14 שעות). נבחרת הסופטבול זכתה במדליית הכסף, לאחר שגברה בחצי הגמר על נבחרת אוסטרליה והפסידה במשחק הגמר לנבחרת ארצות הברית. מדליות נוספות הושגו בשחייה, שחייה צורנית, היאבקות, ולראשונה גם בטאקוונדו.

אולימפיאדת אתונה (2004)[עריכת קוד מקור | עריכה]

השחיין קוסוקה קטיאג'ימה, זוכה מדליות הזהב במשחים ל-100 ול-200 מטר חזה באתונה ובבייג'ינג

באולימפיאדת אתונה (2004) שבה יפן לצמרת האולימפית, והגיעה להישגים הטובים בתולדותיה - 37 מדליות, מהן 16 מדליות זהב. בסיום המשחקים דורגה במקום החמישי בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית, סין, רוסיה ואוסטרליה.

הענף הבולט ביותר היה הג'ודו, עם עשר מדליות, מהן שמונה מדליות זהב (מתוך 14 אפשריות), כאשר הנשים משיגות חמש מתוך שבע מדליות זהב אפשריות. טדאהירו נומורה זכה בתואר אולימפי שלישי ברציפות וגם ריוקו טאני שמרה על תוארה.

גם בשחייה זכו היפנים לעדנה מחודשת, עם שמונה מדליות, מהן שלוש מדליות זהב. קוסוקה קיטאג'ימה זכה במדליות הזהב במשחים ל-100 ול-200 מטר חזה, באחרון אף קבע שיא אולימפי (2:09.44 דקות). איי שיבאטה זכתה במדליית הזהב במשחה ל-800 מטר חופשי. נבחרת השליחים ב-100X4 מטרים זכתה במדליית הארד.

המתאבקים היפנים זכו בשש מדליות. היו אלה המשחקים הראשונים בהם נערכו גם תחרויות היאבקות לנשים, והיפניות זכו בארבע מהמדליות, בהן שתי מדליות זהב (סאורי יושידה וקאורי איצ'ו). שני אתלטים יפנים זכו במדליות זהב - רצת המרתון מיזוקי נוגוצ'י ומיידה הפטיש קוז'י מורופושי. מורופושי זכה בתחילה במדליית הכסף, אך לאחר שהתברר כי בבדיקות סמים שנערכו לזוכה במדליית הזהב, ההונגרי אדריאן אנוס, הוא מסר דגימות שתן השייכות לאנשים שונים, וסירב להתייצב לבדיקה נוספת, נשללה ממנו מדליית הזהב והוענקה למורופושי. גם המתעמלים היפנים שבו וזכו בהישגים, כאשר הנבחרת זכתה בתואר האולימפי, לראשונה מזה 28 שנים.

נבחרת הבייסבול זכתה במדליית הארד, לאחר שהפסידה בחצי הגמר לנבחרת אוסטרליה, וגברה על נבחרת קנדה במשחק על המקום השלישי. נבחרת הסופטבול הגיע להישג דומה, לאחר הפסד לנבחרת סין וניצחון על נבחרת אוסטרליה. מדליות נוספות הושגו בשחייה צורנית, קשתות, רכיבה על אופניים ושיט.

אולימפיאדת בייג'ינג (2008)[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתאבקת סאורי יושידה, שזכתה במדליות זהב באולימפיאדות אתונה, בייג'ינג ולונדון

באולימפיאדת בייג'ינג (2008) זכו היפנים ב-26 מדליות, מהן 9 מדליות זהב, ודורגו במקום השמיני בטבלת המדליות.

הג'ודוקאים היפנים זכו בשבע מדליות, מהן ארבע מדליות זהב. שלושה מהזוכים שמרו על תוארם: מסאטו אוצ'ישיבה (עד 66 ק"ג), איומי טנימוטו (עד 63 ק"ג) ומסאה אונאו (עד 70 ק"ג). אלופה נוספת מאתונה, מאקי צוקאדה הסתפקה במקום השני, וריוקו טאני, באולימפיאדה החמישית בה השתתפה, זכתה במדליית ארד.

המתאבקים זכו בשש מדליות, מהן שתי מדליות זהב, כאשר הן סאורי יושידה והן קאורי איצ'ו שומרות על תואריהן. גם קיטאג'ימה המשיך לשלוט במשחי החזה, כאשר קבע שיא עולם במשחה ל-100 מטר (58.91 שניות) ושיא אולימפי במשחה למרחק הכפול (2:07.64 דקות). נבחרת הסופטבול, בטורניר האחרון שנערך לפני הוצאת הענף מהמשחקים האולימפיים, זכתה במדליית הזהב לאחר ניצחון על נבחרת ארצות הברית. מקבילתה, נבחרת הבייסבול, הסתפקה במקום הרביעי לאחר הפסדים לנבחרות קוריאה הדרומית וארצות הברית בשלבי ההכרעה.

ענפים נוספים בהם זכו היפנים במדליות בבייג'ינג היו התעמלות (נבחרת הגברים זכתה במדליית כסף, אחרי נבחרת סין), אתלטיקה (מורופושי הסתפק במדליית הארד, ונבחרת השליחים ב-100X4 מטרים הגיעה להישג דומה), רכיבה על אופניים, שחייה צורנית, ולראשונה גם סיף.

אולימפיאדת לונדון (2012)[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתעמל קוהיי אוצ'ימורה, שזכה בחמש מדליות בבייג'ינג ובלונדון
השחיין טאקשי מצודה, שזכה בשלוש מדליות בבייג'ינג ובלונדון

באולימפיאדת לונדון (2012) צברה המשלחת היפנית 38 מדליות, המספר הגבוה ביותר אי פעם. עם זאת, רק 7 מהן היו מדליות זהב, והיא דורגה במקום ה-11 בטבלת המדליות.

לראשונה מזה 24 שנים, הענף המוביל היה ההיאבקות, עם 6 מדליות, מהן 4 מדליות זהב. בתחרויות הנשים זכו היפניות ב-3 מתוך 4 מדליות הזהב האפשריות. סאורי יושידה וקאורי איצ'ו שמרו על מאזן מושלם וזכו כל אחת במדליית זהב שלישית ברציפות. האלופה האולימפית השלישית הייתה היטומי אוברה. המתאבק היפני הרביעי שזכה במדליית זהב היה טאצוהירו יונמיצו. שיניצ'י יומוטו וריוטארו מאצומוטו זכו במדליות ארד.

רק ג'ודוקא יפנית אחת זכתה במדליית זהב בלונדון, קאורי מצומוטו, ובענף המסורתי דורגה יפן רק במקום הרביעי בטבלת המדליות, אחרי רוסיה, צרפת וקוריאה הדרומית. שלושה ג'ודאים נוספים זכו במדליות כסף: הירואקי הירואקה, ריקי נקאיה ומיקה סוגימוטו. שלושה נוספים זכו במדליות ארד: יושיה אואנו, מסאשי אבינומה ומסאשי נישיאמה. המתעמל קוהיי אוצ'ימורה זכה במדליית זהב בתרגיל הקרקע ובמדליות כסף בקרב-רב ועם הנבחרת היפנית בתחרות הקבוצתית. במדליית הזהב השביעית זכה המתאגרף ריוטה מוראטה. מתאגרף נוסף, סטושי שימיזו, זכה במדליית ארד.

בשחייה זכו היפנים ב-11 מדליות, במקום השני בכמות המדליות אחרי ארצות הברית (31 מדליות), אך אף אחת מהן לא הייתה מדליית זהב ולכן דורגה במקום עשירי. ריוסוקה אירי זכה במדליית כסף במשחה ל-200 מטר גב ובמדליית ארד במשחה ל-100 מטר גב. קוסוקה האגינו זכה במדליית ארד במשחה ל-400 מטר מעורב אישי, וסיים במקום החמישי במשחה ל-200 מטר מעורב אישי. טאקשי מצודה זכה במדליית ארד במשחה ל-200 מטר פרפר וריו טאטיישי עשה זאת במשחה ל-200 מטר חזה. קוסוקה קיטאג'ימה לא הצליח לשמור על תואריו, וסיים במקום הרביעי במשחה ל-200 מטר חזה ובמקום החמישי במשחה ל-100 מטר חזה. קן טקאקווה סיים במקום השישי במשחה ל-200 מטר מעורב אישי, וקזוקי וטנאבה רשם הישג דומה במשחה ל-200 מטר גב. נבחרת השליחים היפנית ל-100X4 מטר מעורב, בה היו חברים אירי, קיטאג'ימה, מצודה וטקורו פוג'י, זכתה במדליית הכסף. בין הנשים בלטה סאטומי סוזוקי, שזכתה במדליית כסף במשחה ל-200 מטר חזה ובמדליית ארד במשחה ל-100 מטר חזה. איה טרקאווה זכתה במדליית ארד במשחה ל-100 מטר גב ונאצומי הושי עשתה זאת במשחה ל-200 מטר פרפר. סוזוקי וטרקאווה זכו גם במדליית הארד עם נבחרת השליחות ל-100X4 מטר מעורב.

בקשתות זכה טקהארו פורוקאווה במדליית כסף, ונבחרת הנשים זכתה במדליית ארד. במדליות כסף נוספות זכו שחקניות הבדמינטון בזוגות, נבחרת הגברים בסיף, נבחרת הנשים בטניס שולחן ומרימת המשקולות הירומי מיאקה. קוז'י מורופושי זכה במדליית ארד ביידוי פטיש. ספורטאים יפנים נוספים רשמו הישגים נאים בלונדון, אף שלא זכו במדליות: המתעמל קזוהיטו טנאקה (מקום רביעי במקבילים ומקום שישי בקרב-רב), טניסאית השולחן קאסומי אישיקאווה (מקום רביעי), מסאקי איטו ויאסוהירו אואיאמה (מקום רביעי ומקום חמישי בטרמפולינה), נבחרת השליחים ל-100X4 מטר (מקום חמישי), הג'ודאים טאקוהירו נאקאי וטומוקו פוקומי (מקום חמישי), הנבחרת והדואט בשחייה צורנית (מקום חמישי), לוחמת הטאקוונדו מאיו המאדה (מקום חמישי), המתאבק קניצ'י יומוטו (מקום חמישי), קטנארו נקאמוטו (מקום שישי במרתון), מרימת המשקולות הונאמי מיזואוצ'י (מקום שישי), נבחרת ההתעמלות האומנותית (מקום שביעי), חותר הקאנו טאקויה אנדה (מקום שביעי בסלאלום), נבחרת הנשים בהתעמלות (מקום שמיני), המתעמל יוסוקה טנאקה (מקום שמיני במקבילים), חותר הקאנו נאויה סקאמוטו (מקום שמיני במקצה ל-200 מטר) והטניסאי קאי ניקישורי (הודח ברבע הגמר בידי חואן מרטין דל פוטרו).

בענפי הכדור זכו נבחרות הכדורגל להצלחה. נבחרת הנשים זכתה במדליית הכסף, לאחר שגברה בחצי הגמר על נבחרת צרפת והפסידה במשחק הגמר לארצות הברית. הגברים סיימו במקום הרביעי, לאחר שהפסידו בחצי הגמר למקסיקו ובמשחק על מדליית הארד לדרום קוריאה. נבחרת הנשים בכדורעף זכתה במדליית הארד, לאחר שהפסידה בחצי הגמר לנבחרת ברזיל, וגברה על דרום קוריאה במשחק על המקום השלישי.

אולימפיאדות החורף[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'יהארו היגאיה, היפני הראשון שזכה במדליה אולימפית במשחקי החורף
שיזוקה אראקאווה, זוכת מדליית הזהב באולימפיאדת טורינו

בארבע אולימפיאדות החורף הראשונות בהן השתתפה יפן לא הגיעו ספורטאיה להישגים משמעותיים. גולש הסקי האלפיני צ'יהארו היגאיה היה היפני הראשון שזוכה במדליה באולימפיאדת חורף, כשזכה במקום השני בתחרות הסלאלום באולימפיאדת קורטינה ד'אמפצו (1956), אך גם הישג זה היה יוצא דופן, ובשלוש האולימפיאדות הבאות שוב לא עמדו יפנים על הפודיום.

באולימפאדת החורף הראשונה שנערכה על אדמת יפן, אולימפיאדת סאפורו (1972), חלקו קופצי סקי יפנים בכל שלוש המדליות בקפיצה מגבעה רגילה. יוקיו קסאיה היא היפני הראשון שזוכה במדליית זהב אולימפית במשחקי החורף.

באולימפיאדת אינסברוק (1976) שוב לא זכו יפנים במדליות, ובשלוש האולימפיאדות הבאות זכתה יפן במדליה אחת בכל אחת מהן. יושיהירו קיטזאווה היה ליפני הראשון שזוכה במדליה אולימפית בהחלקה מהירה, כשסיים במקום השני במירוץ ל-500 מטרים באולימפיאדת סרייבו (1984).

בשנות ה-90 הגיעו היפנים להישגים גבוהים מהרגיל. באולימפיאדת אלברוויל (1992) זכו היפנים בשבע מדליות, בהן מדליית זהב אחת, במירוץ השליחים ל-10X3 ק"מ בסקי נורדי משולב. יתר המדליות הושגו בהחלקה מהירה, בהחלקה אומנותית ובהחלקה מהירה במסלול קצר. באולימפיאדת לילהאמר (1994) זכו היפנים בחמש מדליות, והשליחים בסקי נורדי משולב שמרו על תוארם. אחד השליחים, טקאנורו קונו, זכה גם במדליית כסף במירוץ היחידים ל-15 ק"מ. יתר המדליות הושגו בקפיצות סקי ובהחלקה מהירה.

אולימפיאדת נאגנו (1998), אותה אירחה יפן, הייתה אולימפיאדת החורף המוצלחת בתולדותיה. הספורטאים היפנים זכו בעשר מדליות, מהן חמש מדליות זהב, ויפן דורגה במקום השביעי בטבלת המדליות. הענף הבולט ביותר היה קפיצות סקי (ארבע מדליות, מהן שתי מדליות זהב). קזויושי פונאקי זכה במדליית זהב בקפיצה מגבעה גבוהה, במדליית כסף בקפיצה מגבעה רגילה, והיה שותף לזכייה הקבוצתית במדליית הזהב בקפיצה מגבעה גבוהה. הירויאסו שימיזו זכה בשתיים מתוך שלוש המדליות שהושגו בהחלקה מהירה - מדליית זהב במירוץ ל-500 מטר ומדליית ארד במירוץ ל-1,000 מטר. טאה סטויה הייתה ליפנית הראשונה שזוכה במדליית זהב אולימפית בסקי חופשי, וטקאפומי נישיטאני היה הראשון שעושה זאת בהחלקה מהירה במסלול קצר (במירוץ ל-500 מטר).

באולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002) חזרה יפן להישגים צנועים יותר. שימיזו זכה במדליית כסף בהחלקה מהירה ל-500 מטר, וסטויה זכתה במדליית ארד. באולימפיאדת טורינו (2006), זכתה המחליקה האומנותית שיזוקה אראקאווה במדליית זהב. באולימפיאדת ונקובר (2010) זכו היפנים בחמש מדליות, אך איש מהם לא זכה במדליית זהב. במירוץ ההחלקה המהירה ל-500 מ' זכה קאיצ'ירו נגשימה במדליית כסף וג'וג'י קאטו במדליית ארד. הנשים זכו במדליית כסף במירוץ מרדף. בהחלקה אומנותית, זכתה מאו אסאדה במדליית כסף, ודאיסוקה טקהאשי זכה במדליית ארד.

מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי אולימפיאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתלט צ'והיי נמבו, שקבע שיא עולם בקפיצה משולשת באולימפיאדת לוס אנג'לס
הג'ודוקא קוסיי אינואה, שזכה במדליית זהב בסידני
שינגו סואצוגו, חבר נבחרת השליחים היפנית שזכתה במדליית ארד באולימפיאדת בייג'ינג
קאיצ'ירו נגישימה במהלך אולימפיאדת ונקובר. נגישימה זכה במדליית הכסף בהחלקה מהירה ל-500 מ'.
הג'ודוקא קאיג'י סוזוקי (מימין), שזכה במדליית זהב באתונה
נאוקו טקהאשי, זוכת מדליית הזהב בריצת מרתון באולימפיאדת סידני
האתלט קוז'י מורופושי, זוכה מדליית הזהב ביידוי פטיש באתונה, ובמדליית הארד בלונדון
אולימפיאדה זהב כסף ארד סה"כ
אולימפיאדת סטוקהולם (1912) 0 0 0 0
אולימפיאדת אנטוורפן (1920) 0 2 0 2
אולימפיאדת פריז (1924) 0 0 1 1
אולימפיאדת אמסטרדם (1928) 2 2 1 5
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1932) 7 7 4 18
אולימפיאדת ברלין (1936) 6 4 8 18
אולימפיאדת הלסינקי (1952) 1 6 2 9
אולימפיאדת מלבורן (1956) 4 10 5 19
אולימפיאדת רומא (1960) 4 7 7 18
אולימפיאדת טוקיו (1964) 16 5 8 29
אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) 11 7 7 25
אולימפיאדת מינכן (1972) 13 8 8 29
אולימפיאדת מונטריאול (1976) 9 6 10 25
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) 10 8 14 32
אולימפיאדת סיאול (1988) 4 3 7 14
אולימפיאדת ברצלונה (1992) 3 8 11 22
אולימפיאדת אטלנטה (1996) 3 6 5 14
אולימפיאדת סידני (2000) 5 8 5 18
אולימפיאדת אתונה (2004) 16 9 12 37
אולימפיאדת בייג'ינג (2008) 9 6 11 26
אולימפיאדת לונדון (2012) 7 14 17 38
סה"כ 130 126 143 399

באולימפיאדות החורף:

אולימפיאדה זהב כסף ארד סה"כ
אולימפיאדת סנט מוריץ (1928) 0 0 0 0
אולימפיאדת לייק פלאסיד (1932) 0 0 0 0
אולימפיאדת גרמיש פרטנקירכן (1936) 0 0 0 0
אולימפיאדת אוסלו (1952) 0 0 0 0
אולימפיאדת קורטינה ד'אמפצו (1956) 0 1 0 1
אולימפיאדת סקוו ואלי (1960) 0 0 0 0
אולימפיאדת אינסברוק (1964) 0 0 0 0
אולימפיאדת גרנובל (1968) 0 0 0 0
אולימפיאדת סאפורו (1972) 1 1 1 3
אולימפיאדת אינסברוק (1976) 0 0 0 0
אולימפיאדת לייק פלאסיד (1980) 0 1 0 1
אולימפיאדת סרייבו (1984) 0 1 0 1
אולימפיאדת קלגרי (1988) 0 0 1 1
אולימפיאדת אלברוויל (1992) 1 2 4 7
אולימפיאדת לילהאמר (1994) 1 2 2 5
אולימפיאדת נאגנו (1998) 5 1 4 10
אולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002) 0 1 1 2
אולימפיאדת טורינו (2006) 1 0 0 1
אולימפיאדת ונקובר (2010) 0 3 2 5
סה"כ 9 13 15 37

לפי ענף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענף זהב כסף ארד סה"כ
ג'ודו ג'ודו 36 18 18 72
התעמלות התעמלות 29 33 33 95
היאבקות היאבקות 28 17 17 62
שחייה שחייה 20 24 29 73
אתלטיקה אתלטיקה קלה 7 7 10 24
כדורעף כדורעף 3 3 3 9
הרמת משקולות הרמת משקולות 2 3 8 13
איגרוף איגרוף 2 0 3 5
קליעה קליעה 1 2 3 6
סופטבול סופטבול 1 1 1 3
רכיבה רכיבה 1 0 0 1
שחייה צורנית שחייה צורנית 0 4 8 12
קשתות קשתות 0 3 2 5
טניס טניס 0 2 0 2
סיף סיף 0 2 0 2
Cycling (road) pictogram.svg
אופניים 0 1 3 4
בייסבול בייסבול 0 1 2 3
כדורגל כדורגל 0 1 1 2
שיט שיט 0 1 1 2
בדמינטון בדמינטון 0 1 0 1
הוקי שדה הוקי שדה 0 1 0 1
טניס שולחן טניס שולחן 0 1 0 1
טאקוונדו טאקוונדו 0 0 1 1

באולימפיאדות החורף:

ענף זהב כסף ארד סה"כ
קפיצות סקי קפיצות סקי 3 4 2 9
סקי נורדי משולב סקי נורדי משולב 2 1 0 3
החלקה מהירה החלקה מהירה 1 5 9 15
החלקה אומנותית החלקה אומנותית 1 2 1 4
החלקה מהירה במסלול קצר החלקה מהירה במסלול קצר 1 0 2 3
סקי חופשי סקי חופשי 1 0 1 2
סקי אלפיני סקי אלפיני 0 1 0 1

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נתוני המדליות אינם כוללים את אולימפיאדת סוצ'י (2014)
  2. ^ הנתונים אינם כוללים את אולימפיאדת סוצ'י (2014).
  3. ^ "Party Pooper, Sport Illustrated, 3.4.1967.
מדינות אסיה במשחקים האולימפיים

אוזבקיסטן · איחוד האמירויות הערביות · אינדונזיה · איראן · אפגניסטן · בהוטן · בחריין · בנגלדש · ברוניי · הודו · וייטנאם · טאיוואן · טג'יקיסטן · טורקמניסטן · יפן · ירדן · ישראל · כווית · לאוס · לבנון · מונגוליה · מזרח טימור · מיאנמר · המלדיביים · מלזיה · נפאל · סוריה · סין · סינגפור · סרי לנקה · עומאן · עיראק · ערב הסעודית · הפיליפינים · פקיסטן · קוריאה הדרומית · קוריאה הצפונית · קזחסטן · קטאר · קירגיזסטן · קמבודיה · תאילנד · תימן

משלחות מטעם טריטוריות שאינן עצמאיות: הונג קונג · הרשות הפלסטינית

משלחות בעבר: צפון בורנאו
אסיה