אסיר ביטחוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אסיר ביטחוני בישראל, הוא אסיר הכלוא בשל עבירה הכרוכה בפגיעה בביטחון המדינה או במניעים לאומניים. המושג הוא מושג אדמיניסטרטיבי פנימי של שירות בתי הסוהר, שנקבע בפקודת הנציבות 3 בפברואר 2000 – כללים ביחס לאסירים ביטחוניים, ואינו מוגדר בחוק. בשנת 2008 כ-40% מהכלואים במתקני השב"ס (כ-10,000 בני אדם) הוגדרו אסירים ביטחוניים,‏[1] כמעט כולם פלסטינים.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגדרתו של אסיר כאסיר ביטחוני משפיעה על תנאי מאסרו בהיבטים אחדים:

  • קביעת בית הכלא (או האגף בבית הכלא) שבו ירצה האסיר את עונשו. כלא מגידו, למשל, משמש רק לכליאתם של אסירים ביטחוניים.
  • הזכות לחופשה: בדרך כלל נשללת זכות זו מאסיר ביטחוני.
  • הזכות לשיחות טלפון מהכלא: בדרך כלל נשללת זכות זו מאסיר ביטחוני.
  • מעורבות של השב"כ בקבלת החלטה על קיצור תקופת המאסר בעקבות התנהגות טובה.
  • פגישה עם עורך-דין מתנהלת מאחורי מחיצת זכוכית, והשיחה מתקיימת באמצעות מכשיר טלפון. ב-2 בספטמבר 2010 מתח שופט בית המשפט המחוזי בנצרת ביקורת על נוהל זה, הפוגע בחיסיון עורך דין לקוח‏[2].
  • אסיר ביטחוני אינו זכאי לביקורי התייחדות.

שחרורם של אסירים ביטחוניים מתבצע, כמקובל, בתום תקופת מאסרם, ובנוסף לכך בשני מצבים ייחודיים לאסירים אלה:

  • עסקת חילופי שבויים, שבמסגרתה משוחררים אסירים ביטחוניים רבים בתמורה לשחרורם של ישראלים שנפלו בשבי או נחטפו למטרה זו. דוגמה בולטת לכך היא "עסקת ג'יבריל", שבמסגרתה שוחררו 1,150 אסירים ביטחוניים שישבו בבתי כלא בישראל בתמורה לשחרור שלושה חיילי צה"ל שנתפסו בלבנון בידי ארגונו של אחמד ג'יבריל
  • מחווה של ישראל לרשות הפלסטינית

מעמדם המשפטי של פעילי טרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינת ישראל אינה מכירה באנשי ארגונים חמושים פלסטיניים או לבנוניים (חמאס, חזבאללה וכדומה) כחיילים, ולפיכך אינה מכירה בהם כשבויים כשהם נתפסים בידי חיילי צה"ל. לפעמים מועמדים אנשים אלה למשפט ונכלאים בגין עבירה על חוקי מדינת ישראל, ולעתים הם מוחזקים לפי צו מעצר מנהלי. בעיתונות הישראלית מקובל לכנות אנשים אלה "אסירים ביטחוניים" או "עצורים ביטחוניים", בעוד התקשורת הערבית מכנה אותם בדרך כלל "שבויים" (أسرى, בתעתיק: אַסְרַא).

מחלוקת בנוגע לתנאי האסירים הביטחוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאסירים הביטחוניים בישראל יש זכויות רבות, ובכללן, זכויות לביקורי משפחה, ביקורי צלב אדום, קבלת ספרים, כתבי עת ומכתבים. כמו כן יש להם, זכויות לקנות מוצרים בקנטינה, לצפות בערוצי טלוויזיה רבים וזכות ללמוד לימודים אקדמיים. חברי כנסת רבים וראש הממשלה בנימין נתניהו הביעו את רצונם לצמצם מקצת מזכויות האסירים הביטחוניים, גם משום שגלעד שליט אינו נהנה מזכויות דומות. ביולי 2011 הודיע שרות בתי הסוהר כי אסירים ביטחוניים לא יוכלו להתחיל בלימודים אקדמיים, אך אלה שכבר החלו בלימודים יוכלו לסיימם.

תמיכת הרשות הפלסטינית באסירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האסירים הביטחוניים הפלסטינים הכלואים בישראל מקבלים תמיכה כספית מהרשות הפלסטינית. נכון ל-2013 הרשות מעבירה כ-4% מתקציבה לצורך זה‏[3]. כל אסיר מתוגמל בקצבה הנעה בין 1400 ש"ח לחודש לאסיר חדש, ועד 12,000 ש"ח בחודש‏‏[4] לאסיר המרצה יותר מ-30 שנה‏[5][6]. תמיכה זו זכתה לביקורת מצד ישראל שטענה כי מדובר בהסתה כנגד ישראל ועידוד הטרור. לדברי זאב אלקין "שכר המחבלים" גבוה פי ארבעה משכר שוטרי הרשות‏[7], מה שהופך את האסיר לבעל המשרה הציבורית הנחשקת ביותר לצורך מימון משפחתו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]