צחי הנגבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צחי הנגבי
Tzachi Hanegbi - Kadima.jpg
צחי הנגבי
תאריך לידה 26 בפברואר 1957
ממשלות 27, 29, 30
כנסות 12 - 19
סיעה הליכוד, ליכוד-גשר-צומת, ליכוד-צומת, קדימה, הליכוד ישראל ביתנו
תפקידים בולטים
יצחק שמיר בעת ביקור ברפא"ל, 1985. מאחוריו עוזרו, צחי הנגבי, ומימינו יוסף לוין, איש רפא"ל
צחי הנגבי

צחי הנגבי (נולד ב־26 בפברואר 1957), הוא חבר הכנסת מטעם סיעת הליכוד ישראל ביתנו ויו"ר ועדת הכנסת. כיהן כשר בממשלות ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק‏[1] (צחי) הנגבי נולד בירושלים. בן לגאולה כהן (לימים ח"כ מהליכוד ומהתחייה) ועמנואל הנגבי, ממפקדי המבצעים של הלח"י. הוריו נפרדו כשהיה בן שבע והוא גדל עם אמו. שימש כתב צעיר במעריב לנוער. התגייס לצה"ל ושירת ככתב בעיתון במחנה. לאחר שהועלה הפרופיל הרפואי שלו התנדב לשרת בחטיבת הצנחנים[2], שירת בגדוד 202, כשהוא ממשיך לדווח על קורותיו לעיתון במחנה‏‏[3]. לאחר שחרורו עבד ככתב בגלי צה"ל. את פעילותו הפוליטית החל בהתארגנות נגד שלום עכשיו. ב-1979 נבחר ליו"ר התאחדות הסטודנטים באוניברסיטה העברית. כמו כן כיהן כיו"ר התאחדות הסטודנטים בישראל עד 1982. בעקבות קטטה בקמפוס האוניברסיטה הוא הורשע בעבירה של תגרה במקום ציבורי ונדון למאסר על תנאי וקנס. עם נסיגת כוחות צה"ל מסיני ופינוי העיר ימית התבצר הנגבי, ביחד עם כמה מחבריו, על האנדרטה שבכניסה לעיר, ורק לאחר הפצרות מרובות הסכים לרדת מן האנדרטה.

בעת היותו יו"ר התאחדות הסטודנטים שימש גם יושב ראש מועצת המנהלים של חברת הנסיעות הסטודנטיאלית איסתא. יחד עם ישראל כץ הגיש תלונה בה טען שמנהלי החברה פעלו להבריח את נכסי איסתא לחברה אחרת שהוקמה: איסתא ליינס. שופטת בית משפט השלום בירושלים, אסתר קובו, זיכתה בשנת 1987 את כל הנאשמים ובפסק דינה ציינה לגבי עדותו של הנגבי: "בעדותו לא תמיד הייתה האמת העובדתית נר לרגליו"[4].

בוגר החוג ליחסים בינלאומיים של האוניברסיטה העברית בירושלים, ובוגר הפקולטה למשפטים באוניברסיטה זו.

כיהן כיו"ר מטה ההסברה של הליכוד ועוזרו של שר התחבורה חיים קורפו. בשנים 1984 - 1986 כיהן כיועצו של שר החוץ יצחק שמיר, ובשנים 1986 - 1988 היה מנהל לשכתו של שמיר בתפקידו כראש הממשלה. החל משנת 1988 הוא כיהן כחבר כנסת מטעם הליכוד (עד פרישתו ל"קדימה" בשלהי הכנסת השש עשרה). בכנסת ה-13 כיהן כיו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת. במקביל לחברותו בכנסת השלים את לימודי המשפטים, והתמחה בעריכת דין אצל עורך הדין רוני בר און (לימים היועץ המשפטי לממשלה ושר בממשלת ישראל). הנגבי הוא בעל רישיון לעריכת דין.

שר בממשלות ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־18 ביוני 1996 מונה לשר הבריאות. בספטמבר 1996 מונה למ"מ שר המשפטים במקומו של יעקב נאמן, נגדו נפתחה חקירה פלילית. כעבור שלושה חודשים מונה לשר המשפטים והתפטר מתפקיד שר הבריאות.

כשר המשפטים הביא בפני הכנסת, בין היתר, את הצעות החוק הבאות:

  • החוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 3), בנובמבר 1996, שהרחיב את סמכות בית המשפט להיאבק בתופעות של אלימות במשפחה;
  • חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, בינואר 1997, שמאפשר לאזרח לנהל את ההתדיינות שלו עם רשויות השלטון בהליך יעיל ומהיר יותר, בלא להיזקק לעתירה לבג"ץ העמוס לעייפה;
  • חוק לעזרה משפטית בין מדינות, בפברואר 1997, שמקל על שיתוף הפעולה בין מדינת ישראל לבין מדינות זרות, בהליכים פליליים ואזרחיים;
  • חוק שירות נתוני אשראי, בדצמבר 1997, שנועד להסדיר את תחום מתן וקבלת האשראי כך שתקטן האפשרות לפגיעה בחיי המסחר והכלכלה;
  • חוק שירות הביטחון הכללי, במרץ 1998, שהסדיר את סמכויותיו ותפקידיו של השב"כ ואת דרכי הבקרה והפיקוח על פעולותיו;
  • תיקונים לחוק העברת אסירים לארצותיהם וחוק ההסגרה, במאי 1998, שנועדו לאזן בין שני יעדים: עשיית דין עם עבריינים, תוך שמירה על מעמדם וזכויותיהם של חשודים אזרחי ישראל;
  • חוק איסור הלבנת הון, בחודש אפריל 1999, שנועד לשלב את ישראל במערכה העולמית נגד העבריינות, בפרט בתחום הפשע המאורגן, הסחר בסמים והטרור.

בעת שכיהן כשר המשפטים היה מעורב בפרשת בר-און חברון, בה נטען כי הטעה את הממשלה ואת בנימין נתניהו בקשר לעמדתו של אהרן ברק באשר למינויו של בר-און. היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, החליט שלא להגיש כנגדו כתב אישום בעניין זה.

בשנת 1998 נטען כי בעת שהנגבי שימש יושב ראש ועדת משנה של ועדת הכלכלה של הכנסת, שעסקה בחקיקת חוקים למלחמה בתאונות הדרכים, שימש כמנכ"ל בשכר של עמותה בשם "דרך צלחה". גם בעניין זה חקרה המשטרה, ואף בעניין זה מצא היועץ המשפטי כי אין מקום להגיש כתב אישום כנגד הנגבי.

בשנת 2001 מונה לשר לאיכות הסביבה. בתפקיד זה הוביל את העברת חוק הפיקדון על בקבוקים ומיכלי משקה. בשלהי 2002, סמוך לבחירות לכנסת ה-16, מונה לשר התחבורה נוסף על תפקידו כשר לאיכות הסביבה.

ב־2003 מונה לשר לביטחון הפנים. בעקבות המינוי התנועה לאיכות השלטון עתרה לבג"ץ[5] בטענה כי העובדה שהנגבי היה מעורב בפרשיות רבות פוסלת אותו מלמלא את התפקיד. בג"ץ דחה את העתירה.

כשר לביטחון הפנים יזם הנגבי, בין היתר, את ההחלטות הבאות:

  • אוגוסט 2003 - הורה[דרוש מקור] למשטרת ישראל לאפשר ביקורי יהודים ותיירים בהר הבית, לאחר שאלה נמנעו, בהנחיית ערפאת, מאז ספטמבר 2000. מאז פתיחת הר-הבית מתקיימת באתר שגרת ביקורים מוסדרת, חמישה ימים בשבוע, בשעות קבועות.
  • מרץ 2004 - הקבינט החברתי-כלכלי אישר את הצעת הנגבי להקים יחידת משטרה ארצית למאבק בפשיעה כלכלית (יאל"כ). ייעודה הוגדר: "הובלת מאבק כלל מערכתי לצמצום תופעות של פשיעה כלכלית - הוצאת כספים או מניעת כספים מן הקופה הציבורית או אובדן ונזק לנכסים ציבוריים".
  • מאי 2004 - הציע לממשלה את מועמדותו של ניצב משה קראדי, מפקד מחוז הדרום במשטרה, לכהונת מפכ"ל המשטרה. הצעה זו התקבלה בהפתעה, בשל החלטת הנגבי לדלג על פני מועמדים ותיקים יותר. הנגבי הסביר כי הצעד נועד להצעיר את סגל הפיקוד הבכיר במשטרה ולרענן את הנהגתה. הממשלה אישרה פה אחד את מינויו של קראדי למפכ"ל ה-15 של המשטרה, החל מ-1.8.04.
  • יולי 2004 - [דרוש מקור] הציג בפני הכנסת תיקון לחוק: הקמת מאגר DNA במשטרת ישראל. ההצעה - תיקון לחוק סדר הדין הפלילי (נטילת אמצעי זיהוי ומאגר אמצעי זיהוי) - נועדה לסייע למחלקה לזיהוי פלילי במשטרה לפענח פשעים שלא ניתן לגלות את זהות מבצעיהם באמצעות המאגרים הקיימים במשטרה - מאגרי טביעות האצבע, ומאגר התצלומים. הצעת החוק אושרה.

במפלגת קדימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2005 מונה ליו"ר זמני של הליכוד בעקבות פרישת יו"ר הליכוד אריאל שרון מהמפלגה והקמת קדימה. ב-7 בדצמבר הודיע הנגבי על הצטרפותו לקדימה. "הלב אמר להישאר בבית הפוליטי שבו גדלתי", אמר הנגבי, "אבל ההיגיון הממלכתי אמר להצטרף למהלך הפוליטי ההיסטורי לצידו של ראש הממשלה". הנגבי, שתמך בקריאה ראשונה בהצעת החוק ליישום תוכנית ההתנתקות[6], הודה כי "בעמדות המדיניות שלי יש תזוזה מתמשכת לאורך השנים". הצטרפותו של הנגבי לשרון בלטה במיוחד על רקע ידיעות לפיהן המשטרה תמליץ להעמידו לדין בפרשת המינויים (כפי שאכן עשתה כעבור זמן לא רב), אבל הנגבי דחה טענות בדבר קשר בין הדברים. הוא הודיע על התפטרותו מהכנסת ("המנדט שלי שייך לליכוד, אני מחזיר אותו לליכוד")‏[7].

יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות לכנסת השבע עשרה הוא מוקם במקום התשיעי ברשימת קדימה לכנסת ונבחר מטעמה בבחירות אלו. בכנסת זו שימש הנגבי כיו"ר ועדת החוץ והביטחון. במהלך מלחמת לבנון השנייה ספג הנגבי ביקורת ציבורית כאשר נסע בזמן המלחמה לביקור פרטי בן מספר ימים בחו"ל בעודו משמש יו"ר ועדת החוץ והביטחון.

לאחר המלחמה כתבה הוועדה בראשותו דו"ח נרחב‏[8] ביחס למלחמה, אשר התפרסם בדצמבר 2007. מסקנות הדו"ח נתפסו על ידי התקשורת עם פרסומם כקשות במיוחד כלפי הצבא, על אף שכללו ביקורת נוקבת גם כלפי החלטות הממשלה.

במהלך שנת 2008 חוקקה ועדת החוץ והביטחון בראשותו שני חוקים בולטים: חוק שירות המילואים, אשר מעניק זכויות, הטבות והכרה ממלכתית למערך המשרתים במילואים; וחוק המטה לביטחון לאומי, אשר מעגן בחוק, ברוח המלצות ועדת וינוגרד, את מעמדו, סמכותו, ואחריותו של המטה לביטחון לאומי (לשעבר - המועצה לביטחון לאומי), כגוף המרכז את תהליכי קבלת ההחלטות של הממשלה בנושאי החוץ והביטחון.

בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום הרביעי ברשימת קדימה לכנסת. אף שקדימה לא הצטרפה לממשלה, המשיך בתפקידו כיו"ר ועדת החוץ והביטחון, לאחר שמפלגת העבודה החליטה שלא למנות נציג מטעמה לתפקיד. בכך, היה ליו"ר הראשון של ועדה זו שהוא מטעם האופוזיציה.

במהלך כהונתו בכנסת יזם את חקיקת חוק לפינוי שדות מוקשים (החקיקה הושלמה לאחר שחדל לכהן כחבר הכנסת). כן יזם תיקון לחוק תשלומים לפדויי שבי המבטל את תקופת ההתיישנות להגשת בקשות להכרה לפי החוק וכן חוק הקובע כי תינתן הנחה בארנונה לנכי נפש שזכאים למסגרות מגורים בקהילה, כגון דיור מוגן, אף שאינם נחשבים מחזיקים בנכס.

פרשת המינויים הפוליטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 2004 הגיש מבקר המדינה, אליעזר גולדברג, דו"ח שעסק במינויים פוליטיים במשרד לאיכות הסביבה בעת כהונת הנגבי כשר במשרד‏[9]. לטענת הדו"ח, נעשו במשרד לאיכות הסביבה עשרות מינויים פוליטיים, ובהם גם מינויים למשרות פיקטיביות. משנפתחה חקירת משטרה בעניין, הנגבי השעה עצמו מתפקיד השר לביטחון הפנים, בספטמבר 2004. בעקבות זאת מונה לשר במשרד ראש הממשלה.

משפטו בנושא המינויים הפוליטיים במשרד לאיכות הסביבה נפתח בשנת 2006 בבית משפט השלום בירושלים וכלל אישום בעברות של הפרת אמונים, עדות שקר ושוחד בחירות. בשנת 2008 נדחתה על ידי היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז הצעה של פרקליטיו של הנגבי לעסקת טיעון[10]. ב-13 ביולי 2010 ניתנה הכרעת הדין: הנגבי הורשע בעדות שקר בפני ועדת הבחירות המרכזית בעניין אחריותו לפרסום בעלון פנימי של מרכז הליכוד וזוכה משלושה אישומים: שוחד בחירות, מרמה והפרת אמונים, וניסיון להשפיע על בעל זכות הצבעה. בעניין האישום בהפרת אמונים הציגו השופטים שלוש דעות: אחד השופטים ביקש לזכות, השני ביקש להרשיע, ואילו השלישי ביקש לבטל את האישום מטעמי הגנה מן הצדק. לאור זאת לא הורשע הנגבי בסעיף זה‏[11]. ב-9 בנובמבר 2010 החליט בית המשפט ברוב של שני שופטים, נגד דעתו החולקת של אב בית הדין, כי יוטל על הנגבי קלון, ועקב כך הושעתה חברותו בכנסת. עוד נגזרו עליו קנס בסך 10,000 ש"ח, והתחייבות להימנע מעבירה דומה (לתקופה של שלוש שנים) בסך 10,000 ש"ח‏[12].

ב-23 בדצמבר 2010 מסר הנגבי מכתב התפטרות ליושב ראש הכנסת ראובן ריבלין. עקב שביתת הפרקליטים לא הגישה הפרקליטות ערעור על זיכויו. ב-27 בדצמבר 2010 פסקה חברותו של הנגבי בכנסת כיוון שלא ניתן היה עוד להגיש ערעור על פסק הדין[13].

פעילותו כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמצע שנת 2011 לערך, מועסק הנגבי על ידי חברת תעש בתפקיד יועץ, בשכר של כ-5,000 דולר לחודש. העסקתו זו עוררה ביקורת על רקע הקשיים הכספיים בהם מצויה החברה, שלצורך המשך פעילותה קיבלה הלוואות מהמדינה בסך של 2.83 מיליארד שקל מאז שנת 2000 ועד אוגוסט 2012[14]. במהלך שנת 2012 לימד הנגבי בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו קורס בשם ״ההיבטים המשפטיים של הסיכול הממוקד״‏[15].

הנגבי הודיע על כוונתו להתמודד בבחירות לכנסת התשע-עשרה[16]. ב-22 ביולי 2012 פורסם בתקשורת כי הוא ניהל מגעים עם הליכוד כדי לחזור לשורותיו ולהביא עמו שבעה ח"כים שיתפלגו מסיעת קדימה. למחרת הודיע הנגבי על עזיבת קדימה ושובו לשורות הליכוד‏[17].

הנגבי הוצב במקום ה-26 ברשימת הליכוד ישראל ביתנו ונבחר לכנסת.

הנגבי מתגורר במבשרת ציון עם אשתו וארבעת בניו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים פרי עטו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://www.nevo.co.il/law_word/law10/yalkut-2721.pdf
  2. ^ ח"כ צחי הנגבי, ‏יצא מן הקרבות כאריק מלך ישראל, באתר ‏mako‏‏, ‏12 בינואר 2014‏.
  3. ^ צחי הנגבי, צחי הנגבי יצא לעצור מבוקשים בשכם, באתר וואלה!, 14 באוגוסט 2009.
  4. ^ "האמת העובדתית לא הייתה נר לרגליו", באתר גלובס, 17 בנובמבר 1997
  5. ^ בג"ץ 1993/03
  6. ^ באתר הכנסת
  7. ^ מיה בנגל, "הלב אמר ליכוד, השכל החליט שרון", באתר nrg מעריב, 7 בדצמבר 2005
  8. ^ הכנסת, ועדת החוץ והביטחון, דין וחשבון בנושא הפקת לקחי מלחמת לבנון השנייה, דצמבר 2007 - טבת תשס"ח, באתר הכנסת
  9. ^ דוח ביקורת על מינויים פוליטיים ומינויים בלתי תקינים במשרד לאיכות הסביבה, באתר של מבקר המדינה
  10. ^ ‏‏איציק וולף, "מזוז: דחינו הצעה לעסקה עם הנגבי", אתר חדשות מחלקה ראשונה, ‏01.07.08
  11. ^ פ (י-ם) 4063/05 מדינת ישראל נגד צחי הנגבי ושמואל הרשקוביץ, ניתן ב-13 ביולי 2010
    תומר זרחין, ח"כ צחי הנגבי זוכה בפרשת המינויים הפוליטיים; הורשע במתן עדות שקר, באתר הארץ, 13 ביולי 2010;
    בית המשפט הכריע: צחי הנגבי הורשע בעדות שקר וזוכה משאר העבירות, נענע10, 13.07.2010
  12. ^ פ (י-ם) 4063/05 מדינת ישראל נגד צחי הנגבי, ניתן ב-9 בנובמבר 2010
  13. ^ הודעה על חילופי גברי בכנסת, רשומות - ילקוט הפרסומים
  14. ^ הדר קנה, בלעדי ל"כלכליסט": תעש: אין כסף למשכורות, אבל יש ליועץ, כלכליסט, 6 באוגוסט 2012
  15. ^ הביוגרפיה של צחי הנגבי, באתר של הנגבי
  16. ^ ראיון של צחי הנגבי לידיעות אחרונות, באתר של הנגבי
  17. ^ הודעתו של הנגבי בעמוד הפייסבוק שלו, 23 ביולי 2012
צחי הנגבי - תבניות ניווט
שרי המשפטים בממשלת ישראל

פנחס רוזן | דב יוסף | חיים כהן | פנחס רוזן | דוד בן-גוריון | פנחס רוזן | דב יוסף | יעקב שמשון שפירא | גולדה מאיר | יעקב שמשון שפירא | גולדה מאיר | חיים יוסף צדוק | מנחם בגין | שמואל תמיר | משה נסים | יצחק מודעי | אברהם שריר | דן מרידור | דוד ליבאי | יעקב נאמן | בנימין נתניהו | צחי הנגבי | יוסי ביילין | מאיר שטרית | יוסף לפיד | ציפי לבני | חיים רמון | מאיר שטרית | ציפי לבני | דניאל פרידמן | יעקב נאמן | ציפי לבני

שרי הבריאות בממשלות ישראל

חיים משה שפירא | יוסף בורג | יוסף ספיר | יוסף סרלין | דב יוסף | ישראל ברזילי | חיים משה שפירא | ישראל ברזילי | חיים גבתי | ויקטור שם-טוב | אליעזר שוסטק | מרדכי גור | שושנה ארבלי-אלמוזלינו | יעקב צור | אהוד אולמרט | חיים רמון | יצחק רבין | אפרים סנה | צחי הנגבי | יהושע מצא | שלמה בניזרי | רוני מילוא | נסים דהן | דני נוה | יעקב אדרי | יעקב בן יזרי | בנימין נתניהו | יעל גרמן

שרי התחבורה בממשלות ישראל

דוד רמז | דב יוסף | דוד צבי פנקס | דוד בן-גוריון | יוסף סרלין | יוסף ספיר | זלמן ארן | משה כרמל | יצחק בן-אהרן | ישראל בר-יהודה | משה כרמל | עזר ויצמן | שמעון פרס | אהרן יריב | גד יעקבי | מנחם בגין | מאיר עמית | חיים לנדאו | חיים קורפו | משה קצב | ישראל קיסר | יצחק לוי | שאול יהלום | יצחק מרדכי | אמנון ליפקין-שחק | אפרים סנה | אריאל שרון | צחי הנגבי | אביגדור ליברמן | מאיר שטרית | שאול מופז | ישראל כ"ץ

שרים להגנת הסביבה בממשלות ישראל

רוני מילוא | רפאל אדרי | יצחק שמיר | אורה נמיר | יוסי שריד | רפאל איתן | דליה איציק | צחי הנגבי | יהודית נאות | אילן שלגי | שלום שמחון | גדעון עזרא | גלעד ארדן | עמיר פרץ

יושבי ראש ועדת הכלכלה של הכנסת

מנחם בדרמרדכי בנטובבנימין אבניאלאברהם שכטרמןיגאל הורביץשמואל תמירגד יעקוביאליהו שפייזרשושנה ארבלי-אלמוזלינואברהם בייגה שוחטצחי הנגביגדעון פתאלי גולדשמידטאברהם יחזקאלאמנון רובינשטייןאברהם פורזאיתן כבלאמנון כהןשלום שמחוןרוברט אילטובגלעד ארדןישראל חסוןמשה כחלוןאופיר אקוניסכרמל שאמה הכהןאבישי ברוורמן

יושבי ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת

מאיר ארגובזלמן ארןמאיר ארגובדוד הכהןחיים יוסף צדוקיצחק נבוןחיים יוסף צדוקמשה ארנסאליהו בן-אלישרמשה ארנסאבא אבןחיים בר לבאליהו בן-אלישראורי אורחגי מירוםעוזי לנדאודוד מגןדן מרידורחיים רמוןיובל שטייניץצחי הנגבישאול מופזרוני בר-אוןאביגדור ליברמן

יושבי ראש ועדת הכנסת של הכנסת

יזהר הררידוד בר-רב-האיברוך אזניהחיים יוסף צדוקדבורה נצרחיים יוסף צדוקברוך אזניהארי אנקוריוןישראל ישעיהו-שרעביארי אנקוריוןיצחק ברמןמשה מרוןאיתן לבנירפאל אדרימיכאל רייסרחיים קורפואלי גולדשמידטחגי מירוםרפאל פנחסיסאלח טריףיוסי כץרוני בר אוןדניאל בנלולורוחמה אברהם בלילאדוד טליעקב מרגיזאב אלקיןיריב לוין