גלעד שליט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גלעד שליט
גלעד שליט
שליט בשיחת טלפון עם הוריו לאחר ששב לישראל
ב-18 באוקטובר 2011
נולד 28 באוגוסט 1986 (בן 28)
נהריה, ישראל
השתייכות IDF new.png צבא הגנה לישראל
תקופת שירות יולי 2005 - 18 באפריל 2012
דרגה רב סמל רב סמל

גלעד שליט (נולד ב־28 באוגוסט 1986) הוא ישראלי שנחטף בזמן שירותו בצה"ל באזור כרם שלום ב־25 ביוני 2006 על ידי מחבלים פלסטינים, שהשתייכו לארגוני הטרור חמאס, ועדות ההתנגדות העממית וצבא האסלאם. שליט הוחזק בשבי ברצועת עזה במשך כחמש שנים וארבעה חודשים (1,941 ימים). במסגרת עסקה בין ישראל לחמאס הוא שוחרר והושב לישראל ב-18 באוקטובר 2011, תמורת שחרור 1,027 אסירים ביטחוניים, בהם מאות אסירי עולם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלעד שליט נולד בנהריה, בן לנעם ואביבה ואח ליואל והדס. אביו התגייס ב-1972 לחטיבת הצנחנים ולחם במלחמת יום הכיפורים בסיני. יואל, אחיו התאום של אביו, נפל בשבי ונהרג במלחמת יום הכיפורים כששירת כאיש חוליה טכנית בחטיבה 188[1]. יואל, אחיו של גלעד, נקרא על שמו של יואל, אחיו של נעם.

בהיותו תינוק, עברה משפחתו של גלעד להתגורר במצפה הילה שבגליל המערבי. היישוב קרוב לאזור התעשייה תפן, שם עבד אביו כמהנדס במפעל "ישקר". גלעד למד בבית הספר היסודי "מעונה" שנמצא במעלות-תרשיחא ובחטיבת ביניים "אמירים" בכפר ורדים. את לימודי התיכון עשה ב"מנור-כברי", שם סיים בהצטיינות את לימודיו במגמת מדעים.

גלעד הוא בעל אזרחות ישראלית וצרפתית דרך סבתו, יעל (ז'קלין) שליט, שעלתה ארצה מצרפת זמן קצר לאחר קום המדינה.

ביולי 2005 התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון, בגדוד 71 של חטיבה 188. הוא קיבל דרגת רב"ט, ובמהלך השבי הועלה לדרגת סמל ולאחר מכן - לדרגת סמל ראשון‏[2] ולדרגת רב סמל.

חטיפתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קודם לאירוע החטיפה הצטברו ידיעות מודיעין על כוונה כללית של ארגוני טרור מרצועת עזה לבצע פיגוע באזור כרם שלום, שכלל אפשרות לפעולת חטיפה ואפשרות לפעולה באמצעות מנהרה שפתחה יהיה בשטח ישראל. כ-30 שעות קודם לאירוע נעצרו בידי כוח צה"ל שני פעילי חמאס מרפיח שידעו פרטים מדויקים על הפעולה המתוכננת, אך המידע הוצא מהם מאוחר מדי‏[3]. בעקבות ההתרעה יזם אבי פלד, שהיה מפקד החטיבה הדרומית של אוגדת עזה הצבת מארבים של לוחמי יהלו"ם, בנוסף לטנקים שהוצבו באזור בסמוך לגדר הרצועה, בעמדות הגנה מפני חדירת מחבלים. אחד ממארבים אלו מוקם כ־200 מטר מהטנק בו שהה שליט, אך צוות המארב עזב את המקום כחצי שעה קודם להתקפת המחבלים‏[4].

בבוקר יום ראשון, 25 ביוני 2006, סמוך לשעה 5 בבוקר (שעת הדמדומים קודם לזריחת השמש), החלה הפגזה של פצצות מרגמה בגזרת מעבר כרם שלום. מעט קודם להפגזה חדרה חוליה שמנתה שבעה מחבלים מרצועת עזה לשטח ישראל דרך מנהרה שפתח היציאה שלה היה כ-100 מטרים מהגבול בתוך השטח הישראלי, סמוך למעבר כרם שלום. לאחר החדירה ובחסות ההפגזה התפצלה החוליה ל-3 חוליות משנה: חוליה אחת תקפה נגמ"ש ריק שהוצב להטעיה, חוליה שנייה תקפה עמדת תצפית של גדוד הסיור המדברי ופצעה 3 חיילים (שניים מהמחבלים נהרגו במהלך חילופי אש אלה), וחוליה שלישית תקפה טנק מרכבה סימן 3, שהוצב לשמירה ולתצפית בסמוך לגדר המערכת. ההתקפה בוצעה מכיוון עורף הטנק, ובמהלכה נורתה רקטת אר פי ג'י על הטנק.

התקיפה התרחשה בעת "כוננות עם שחר", שבה כל צוות הטנק צריך להיות ער. בפועל רק אחד החיילים היה ער. שליט והשניים האחרים ישנו. אף על פי שהרקטה לא גרמה נזק ממשי לטנק וכל מערכותיו המשיכו לפעול, מפקד הטנק, סגן חנן ברק הורה לפרוק מהטנק, ויחד איתו יצא הטען סמ"ר פבל סלוצקר. השניים נורו ונהרגו בידי המחבלים. שליט נכנס ככל הנראה להלם ולכן לא הפעיל מתוך הטנק את המקלע שלו, הניתן להפעלה מבטן הטנק. אחד המחבלים עלה על הטנק וזרק פנימה שניים או שלושה רימוני רסס. האפוד של שליט שהיה תלוי על כיסאו והשכפ"ץ שהיה עליו ספגו את רוב הרסיסים, ושליט עצמו נפגע קל במרפק ובישבן. בשל העשן שיצרו הרימונים הוא החליט לצאת מן הטנק. שליט לא לקח את נשקו. כשיצא הוא ראה מחבל מטפס על הטנק ולמעשה הסגיר את עצמו בידיו. שני המחבלים, שככל הנראה לא התכוונו לפעולת חטיפת חייל מלכתחילה, רצו עם שליט לכיוון הגדר, פרצו אותה באמצעות מטען חומר נפץ בשעה 05:21, וזחלו איתו מתחתיה‏[4].

חזרת המחבלים עם שליט נצפתה על ידי עמדת תצפית מרוחקת, אך ללא ידיעה כי אחת הדמויות היא חייל חטוף. חזרת המחבלים הובחנה גם על ידי צוות טנק אחר (גם כן בלא לדעת כי אחת הדמויות היא חייל חטוף), אך הטנק לא קיבל אישור לפתיחה בירי לעבר הדמויות.

במהלך הפעולה הותקפו עמדות תצפית לא מאוישות של צה"ל בירי רקטות RPG, והושבתו כתוצאה מכך, דבר שהקשה על הבנת זירת הקרב. לבלבול תרם גם דיווח מוטעה של קצין שהגיע לטנק זמן קצר לאחר שנפגע ולא שם לב להיעדרו של החייל הרביעי. רק כעבור שעה מהחטיפה זוהתה היעדרותו של החייל הרביעי והוכרז נוהל חניבעל.

דובר של "ועדות ההתנגדות העממית" טען כי ההתקפה בכרם שלום תוכננה כמעט חודשיים. גדודי עז א-דין אל-קסאם, שהם הזרוע הצבאית של ארגון חמאס, ארגון "ועדות ההתנגדות העממית" (הכולל פלסטינים מארגון פת"ח, הג'יהאד האסלאמי וחמאס) וארגון "צבא האסלאם" פרסמו הודעה ב-26 ביוני 2006 (יממה לאחר חטיפתו של שליט), המציעה מידע אודותיו - אם ישראל תסכים לשחרר את כל האסירות הפלסטיניות ואת כל האסירים הקטינים. בכך לקחו הארגונים לראשונה אחריות לחטיפה‏[5].

תנאי החזקתו לאחר החטיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשליט לא ניתנה הזכות לביקור של נציגי הצלב האדום, כנדרש על פי המשפט הבינלאומי[6]. במהלך חטיפתו נשברו או נלקחו ממנו משקפיו ובמשך השנים שבהם הוחזק לא סופקו לו משקפי ראייה על ידי החמאס, למרות שזוג משקפיים הועברו בזמנו על ידי הוריו למצרים והובטח שיימסרו לו.

לאחר פרסום הקלטת של שליט, הצהיר ה"אחראי על שליט" מטעם החמאס, כי שליט עדיין פצוע, וכי התנאים הסניטריים במקום המבודד שבו הוא מוחזק אינם מתאימים לטיפול בפצועים. הוא הוסיף ששליט זקוק לטיפול רפואי טוב יותר‏[7].

בהתייחסות אחרת לשוביו של שליט, נטען על ידי גורם פלסטיני כי‏[8][9]: "שליט נמצא בסוג של גן עדן". "דת האסלאם מחייבת לדאוג לשבויים טוב יותר משאנחנו דואגים לאנשינו". "שליט לא נמצא כל הזמן בחדר סגור, כי זה לא בריא. הוא יכול לצאת החוצה, לנשום קצת אוויר צח". לנוכח דבריו של נעם שליט, לאחר חזרת בנו, יש לסייג מאוד אמירות אלו, ונראה כי בשנה הראשונה לשביו סבל שליט מתנאים קשים ואף עבר עינויים, אך לאחר מכן השתפר מצבו.‏[10]

בזמן היותו בשבי, ניסתה משפחתו של שליט להעביר לו מספר מכתבים, באמצעות הצלב האדום. לפי הידוע שליט קיבל מכתב אחד, שהועבר בתיווכו של נשיא צרפת ניקולא סרקוזי אל ח'אלד משעל, יושב ראש הלשכה המדינית של חמאס, ועד לשליט‏[11]. משליט התקבלו מספר מכתבים:

ב-25 ביוני 2007, שנה לאחר החטיפה, פירסמו החוטפים הקלטה של שליט, שבה הוא הקריא את מה שהוכתב לו על ידי שוביו. בהקלטה‏[17] שליט קרא את ההודעה בעברית, אולם המשפטים נוסחו במקרים רבים על-פי כללי התחביר הערבי. גורמים בצה"ל שבדקו את ההקלטה, טענו כי החוטפים הקפידו לסנן ממנה קולות רקע שעשויים היו להעיד על המקום שבו הוחזק שליט.

לאחר שחרורו של שליט משבי חמאס, הוא אמר לשגריר צרפת בישראל, כריסטוף ביגו, ששוביו נתנו לו להקשיב לרדיו ואף לצפות בטלוויזיה, אולם רק בשידורי ספורט וטבע‏[18]. אביו סיפר כי גלעד הקשיב לרשתות רדיו ישראליות ומשם שאב מידע על המצב בישראל.

הפעילות מהחטיפה ועד שחרורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

2006[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינגווין מחכה לגלעד שליט בפתח קפה פינגווין בנהריה
סטיקרים שהופצו בישראל כדי לעורר את דעת הקהל

בעקבות חטיפתו של שליט יצא צה"ל למבצע גשמי קיץ, שנמשך לסירוגין כחמישה חודשים ובמהלכו נהרגו 394 פלסטינים. במקביל התנהלה פעילות דיפלומטית של גורמים בינלאומיים, בעיקר מצרים, לשחרורו של שליט. בהיותו של שליט גם אזרח צרפתי, ניהלה צרפת חזית דיפלומטית. ואולם החוטפים, שפעלו תחת פיקודו של ח'אלד משעל ואנשי ההנהגה הצבאית של חמאס ובהם אחמד ג'עברי, סירבו לשחררו.

בלילה שבין 28 ל-29 ביוני 2006, עצר צה"ל עשרות מראשי חמאס ביהודה ושומרון, כולל 20 חברי פרלמנט ו-8 שרים בממשלה הפלסטינית, בהם מוחמד אבו טיר ושר האוצר עבד א-ראזק. הפעולה תוכננה מראש ובוצעה תוך תכנון עם השב"כ ופרקליטות המדינה. בחמאס טענו שהמעצרים באו כדי לתת לישראל קלף מיקוח על החייל החטוף. בישראל טענו שהמטרה היא להילחם בממשלת הטרור של חמאס, ושכל העצורים יועמדו למשפט על חברות בארגון טרור‏[19].

ב-1 ביולי חוטפיו של שליט דרשו לשחרר 1,000 אסירים פלסטינים תמורת שחרורו‏[20]. ישראל דחתה את הדרישה, חזרה על עמדתה שלא תנהל עסקאות עם טרוריסטים ודרשה את שחרור החייל‏‏‏[21]. יחד עם ההתנהלות הצבאית, החלו להתגבר חילוקי הדעות בין הפלגים ברשות הפלסטינית. שיאם היה עם הודעתו של אבו מאזן כי "מאמצי המצרים (לשחרור החייל) נתקלים בקשיים, בשל היעדר כתובת בצד של החמאס, ובשל חוסר יכולתם לקבל החלטות". בנוסף, חשפו הפעילויות חילוקי דעות בין ההנהגה המדינית של חמאס, שמנוהלת על ידי איסמעיל הנייה, ראש הממשלה הפלסטינית, לבין ההנהגה הצבאית של חמאס, שמנוהלת על ידי ח'אלד משעל.

ב-3 ביולי הציבו ארגוני הטרור שחטפו את שליט אולטימטום לישראל, לפיו היא נדרשת לשחרר עד 4 ביולי בשעה 6:00 בבוקר אסירים פלסטינים. עם זאת, לא צוין במדויק מה יקרה אם הדרישות לא תיעננה‏[22]. לשכת ראש הממשלה דחתה באופן רשמי את האולטימטום. עם פקיעת האולטימטום הודיע ארגון "צבא האסלאם" שלא ימסור עוד מידע על גורלו של שליט‏[23].

ב-12 בספטמבר הורה בית המשפט הצבאי לשחרר 18 בכירי חמאס העצורים בישראל‏[24]. המדינה עתרה נגד ההחלטה וערעורה התקבל‏[25]. המדינה טענה כי מעצר אנשי החמאס אינו קלף מיקוח לשחרור שליט אלא חלק מהמלחמה בטרור.

ב-26 בנובמבר הגיעו אהוד אולמרט ואבו מאזן להסכמה על הפסקת אש‏[26], לאחר שארגוני הטרור הפלסטינים הסכימו להפסיק את הירי על שדרות בתמורה להפסקת פעולות צה"ל ברצועה. במבצע נהרגו 394 פלסטינים, אך ישראל כשלה בהשגת המטרה העיקרית שלה, שחרורו של שליט. בעקבות לחץ ציבורי ותקשורתי, נכנס אולמרט למשא ומתן בתיווך אבו מאזן ומצרים על שחרור שליט תמורת שחרור אסירים.

2011-2007[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגנה בהאג - אוגוסט 2011

ב-8 בספטמבר 2007 טענו הפלסטינים כי מסתערבים של צה"ל חטפו ברפיח את "אבו ח'אלד", מוהאווש נועימאת אל-קאדי, בכיר ב"כוח המבצעי" של חמאס שהיה מעורב בחטיפת שליט, ויודע גם היכן הוא מוחזק. מדינת ישראל לא הגיבה לטענות אלו‏[27].

ב-19 ביוני 2008, כשנחתם הסכם הרגיעה בין ישראל לחמאס, עלתה סוגיית שחרורו של שליט כתמורה לרגיעה. בסופו של דבר הרגיעה נחתמה ללא שחרורו של שליט. אביו של שליט עתר לבג"ץ בניסיון לאסור את פתיחת מעבר רפיח כחלק מהרגיעה, אך עתירתו נדחתה. ב-11 בדצמבר 2008 התייחסה שרת החוץ, ציפי לבני, לחטיפתו של שליט ואמרה: "אם חושבים שאני יכולה עכשיו לשחרר את גלעד שליט או שהממשלה יכולה והיא לא רוצה, זה לא נכון. הממשלה תמיד צריכה להיות אחראית לחיילים שהיא שלחה, כולנו רוצים שלא יהיו הרוגים אבל חלק מהנכונות להלחם זה כי אין לנו ברירה אחרת. לא תמיד אפשר להחזיר את כולם הביתה"‏‏‏[28]. לקראת סיומו הצפוי של מבצע עופרת יצוקה פרסמה משפחתו של שליט קריאה: "בעת זו של מגעים לביסוס הסכם, המשפחה עומדת על כך כי החזרתו של גלעד תהיה כלולה בשפה מחייבת וברורה בכל הסדר שיוסכם עליו"[29].

ביוני 2009 מונה חגי הדס, איש "המוסד" לשעבר, לשמש כנציגו המיוחד של ראש הממשלה בנימין נתניהו בסוגיית שחרורו של שליט‏[30]. ב-2 באוקטובר באותה שנה, קיבלה ישראל סרטון וידאו באורך 2:42 דקות שבו מצולם שליט. בתמורה שחררה ישראל 20 אסירות פלסטיניות. באותו היום, פורסם הסרטון בערוצי הטלוויזיה ובאתרי החדשות הישראליים, ‏‏לאחר אישור משפחתו שליט‏[31]. בסרטון נצפה שליט, לבוש מדים, מקריא טקסט שנכתב מראש, ובו קרא לממשלת ישראל להגיע לסיכום העסקה לשחרורו והעלה זכרונות משפחתיים. שליט קם על רגליו למשך כמה שניות והתקדם לעבר המצלמה כדי שיוכלו לחזות במצבו הבריאותי, עד כמה שאפשר. כדי להוכיח שהווידאו הוקלט קרוב למועד פרסומו, אחז שליט בעיתון ערבי, והצלם התמקד בתאריך הכתוב עליו, 14 בספטמבר 2009.

בדצמבר 2009 נחשפה פעילותו של מתווך גרמני, שהעביר מסרים בין ישראל לחמאס וניסה לקדם עסקה לשחרור שליט. הוא מסר לישראל את תשובת חמאס, והעניין נדון בכמה ישיבות של שרי ה"שביעייה" (פורום בן שבעה שרים של ממשלת ישראל). הפורום החזיר תשובה, שבה היו הסתייגויות לגבי כמה מדרישות חמאס, וראש הממשלה הודיע שזו ההצעה האחרונה של הממשלה. החמאס לא ענה על התשובה הישראלית, ובכך נכנס המשא ומתן לקיפאון.

בשנת 2010 קרא הפרלמנט האירופי לשחרורו המיידי של שליט, ונשיא הפרלמנט האירופי, יז'י בוז'ק, נפגש עם אביו של שליט, נועם, והציע את עזרתו בשחרור‏[32]. בהמשך קראה גם שרת החוץ של האיחוד האירופי, קתרין אשטון, לשחרורו המיידי של שליט ודרשה מארגון החמאס לאפשר לצלב האדום לבקר אותו. אשטון גם נפגשה עם הוריו של שליט‏[33].

בפברואר 2011 טען השר לעניינים אסטרטגיים משה יעלון, שעסקה לשחרור מחבלים תמורת שליט אינה מתאפשרת, כיון ששחרור מחבלים יגרום לרצח ישראלים כפי שקרה לאחר עסקאות קודמות‏‏‏[34]. באפריל אותה שנה הוחלט כי איש המוסד דוד מידן ישמש כנציגו המיוחד של ראש הממשלה לאחר שהדס יסיים שנתיים בתפקיד.

ביוני 2011 החליט ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, על החמרת תנאי הכליאה של אסירי החמאס אולם ההחלטה לא יושמה.

פעילות ציבורית לשחרורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיר עם פתקים ליד אוהל המחאה של משפחת שליט

לאחר נפילתם בשבי של אלדד רגב, אהוד גולדווסר וגלעד שליט, בשנת 2006, הקדיש בהופעותיו שלמה ארצי את השיר "אנחנו לא צריכים" לשלושת השבויים הישראלים. לאחר שהוחזרו גופותיהם של רגב וגולדווסר הפך השיר לשיר תפילה לשובו של שליט. בעת ביצוע השיר בהופעותיו של ארצי הוקרנה ברקע תמונתו של שליט, תוך הדגשת המשפט: "ותן לנו לשוב ולראותו, יותר מזה אנחנו לא צריכים". ב-5 ביולי 2010 הופיע ארצי עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בפארק אשכול ב"קונצרט זעקה לעולם" לשחרורו של גלעד שליט, ובו השמיע את "אנחנו לא צריכים". בינואר 2011, הקליט גם הזמר אייל גולן שיר לכבודו של גלעד שליט: "מזמור לגלעד"‏[35]. ההכנסות מהשיר הועברו למאבק להחזרתו של שליט. במהלך שהותו בשבי נתחברו תפילות למען שחרורו.‏[36]

בסוף יוני 2010 יצאו הוריו של שליט למסע מביתם במצפה הילה עד לביתו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, וזאת על-מנת להגביר את הלחץ להגיע לעסקה ולשחרר את שליט. במקביל הופצו ברחבי הארץ אלפי סרטים צהובים לתלייה על גבי רכבים כצעד הזדהות עם שליט ומשפחתו. בתום 12 ימי צעדה עברו אביבה ונועם שליט להתגורר באוהל מחאה מול משכנו של ראש הממשלה בירושלים ונשארו בו למעלה משנה עד ליום שבו הממשלה אישרה את העסקה לשחרור בנם.

ביוני 2011 הגישה משפחת שליט תביעה בבית המשפט לחקירות פליליות בפריז, בדרישה לפתוח בחקירה פלילית נגד חוטפיו של שליט, אזרח צרפת. ביולי בית המשפט לחקירות פליליות בצרפת מינה שופט חוקר ושופטת חוקרת.

כחלק מהמאבק, יצא ב-2008, בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, ספר ילדים בשם "כשהכריש והדג נפגשו לראשונה". בספר מובא סיפור שכתב שליט בשנת 1997, בעת שלמד בכיתה ה', בהשראת הספר "כשהנחש והעכבר נפגשו לראשונה" מאת שלי אלקיים.

הפולמוס סביב שחרור מחבלים תמורת שחרורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שהותו של שליט בשבי הפכה סוגיית שחרורו לסוגיה בוערת ושנויה במחלוקת בקרב הציבור הישראלי. קרובים של קורבנות פיגועי טרור, בהם יעל זאבי, אלמנתו של השר רחבעם זאבי, יצאו בקריאה לממשלה לשחרור שליט תמורת רוצחי יקיריהן. מנגד, קרובים אחרים של קורבנות טרור, בהם זאב ראפ, אביה של הלנה ראפ, יצאו בהתנגדות להסכם שבמסגרתו ישוחררו רוצחי יקיריהם‏[37].

במהלך שהותו של שליט בשבי, התקשורת הישראלית סיקרה בהרחבה את סוגיית שליט, והתמקדה באופן תדיר בגורמים שקראו להגעה לפשרה כואבת לצורך שחרורו של שליט - הפגנות למען שחרורו של שליט זכו לסיקור תקשורתי נרחב בישראל, ואביו של גלעד שליט, נעם, זכה להופעות תדירות באמצעי התקשורת בישראל. מנגד, המתנגדים להסכם פשרה כואב לצורך השחרור, שזכו לחשיפה תקשורתית נמוכה יותר, הזהירו כי שחרור המחבלים הפלסטינים עשוי לגרום בעתיד למותם של ישראלים רבים בפיגועים, ובנוסף יגביר את המוטיבציה של ארגוני הטרור הפלסטינים לחטוף חיילים נוספים בעתיד.

את הגישה המצדדת בתשלום מחיר גבוה ייצג, בין השאר, איתן הבר, שאת מאמר המערכת שלו סיים במילים:

הימים והשבועות הבאים יהיו איפוא קשים. אנחנו נחשוק וננשוך שפתיים, נקמץ אגרופים וידיים, דמעה תזלוג בזווית העין - אבל נדע אז כי "תדע כל אם עברייה" שמדינת ישראל תשלם מחירים מטורפים עבור שובו של בנה מבין מלתעות האויבים. כאלה אנחנו.

– איתן הבר, "ידיעות אחרונות", 10 באפריל 2007

אחד הקולות נגד שחרור בכל מחיר היה מאמרם של אבי שגיא וידידיה שטרן, שאותו סיימו במילים:

תשומת הלב והרגישות למצוות פדיון שבויים אסור שתקהה. מותר לסכן חיי אדם - אפילו רבים - למען השבויים, ובלבד שתקדם לכך מחשבה רציונלית ששוקלת את היתרונות והחסרונות מנקודת הראות המצרפית של הביטחון הלאומי. גורלם של השבויים הוא אחת מהסוגיות הרבות המונחות על שולחננו הציבורי. יש להעניק לה את הפרופורציות המתאימות לחשיבותה, יחסית לנושאים אחרים שמציבים איומים וסכנות על המדינה. כל אחד מהחיילים השבויים הוא עולם ומלואו. אך היענות לדרישה הציבורית לשחררם "בכל מחיר" עלולה לגרום נזק ליעד-העל שלשם השגתו הם נשלחו לחזית מלכתחילה ולמענו נפלו חבריהם בקרב: ביצור ביטחון המדינה.

– אבי שגיא וידידיה שטרן, כמה שווה שבוי ישראלי?, באתר וואלה!, 30 בנובמבר 2006 - במקור, מתוך "הארץ"

פולמוס זה בא לידי ביטוי גם בישיבת הממשלה שבה הוחלט לאשר את העסקה לשחרור שליט, בתמיכתם של 26 שרים ובהתנגדותם של שלושה שרים.

דעת השוללים את השחרור צברה תאוצה ביוני 2014 לאחר שנחשף שזיאד עואד, אחד מן המשוחררים בעסקת שליט, רצח בערב ליל הסדר את ניצב משנה ברוך מזרחי בציר תרקומיא.

"עסקת שליט"[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עסקת שליט
המפגש בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לשליט בעת שובו לישראל לאחר שחרורו מן השבי

במהלך אוקטובר 2011, חמש שנים וארבעה חודשים לאחר ששליט נפל בשבי החמאס, הושגה עסקה בין ישראל לארגון החמאס אשר במסגרתה שוחרר שליט תמורת 1,027 אסירים פלסטינים וערבים-ישראלים, בהם מאות טרוריסטים שנשפטו למאסרי עולם על ביצוע ותכנון פיגועי טרור ובכללם רצח ישראלים. העסקה הושגה בתיווך מתווכים גרמנים ומצרים ונחתמה במצרים ב-11 באוקטובר 2011.

כחלק מהסכם בין ישראל לחמאס, במהלך השלב הראשון של העסקה, שיצא לפועל ב-18 באוקטובר 2011, שחררה ישראל 450 אסירים ובתמורה ארגון החמאס העביר את שליט לקהיר ומשם הוא הועבר לישראל. במסגרת השלב השני של העסקה, שיצא לפועל בדצמבר 2011, שחררה ישראל 550 אסירים ביטחוניים נוספים.

לאחר השחרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת שחרורו החליט משרד הביטחון, באופן תקדימי, כי שליט יוכר מיד עם שחרורו מהשבי כנכה צה"ל, עם לפחות 20% נכות. שליט היה רב"ט כשנשבה, ובמהלך שהייתו בשבי עלה לדרגת רב סמל והוכר כחייל בשירות קבע.

לאחר שחרורו מהשבי שב שליט לבית הוריו שבמצפה הילה. שחרורו, שהיה במוקד ההתעניינות בישראל ובעולם, משך למצפה הילה אמצעי תקשורת רבים ואף אזרחים מן השורה. מתוך התחשבות בשליט ולאור הרגישות הציבורית התחייבו שורה של כלי תקשורת להימנע מסיקור אינטנסיבי, שיפגע בפרטיותו של שליט‏[38]. אף על פי כן, בימים שלאחר שחרורו הופיעו דיווחים רבים על אודותיו. כן ביקרו את שליט בביתו נשיא המדינה שמעון פרס ושגריר צרפת בישראל כריסטוף ביגו.

לאחר שובו החל שליט בטיפול רפואי לצורך טיפול בפציעותיו. ב-4 בנובמבר נותח בידו להוצאת רסיסים שספג בעת החטיפה‏[39]. במערכת הביטחון החליטו להניח לשליט להתאקלם לאחר שובו מהשבי בטרם החלו בתחקור המקובל עם חזרתם של שבויים.

ב-18 באפריל 2012 השתחרר שליט מצה"ל בדרגת רב סמל[40].

לאחר שחרורו נפגש עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ועם נשיא צרפת ניקולא סרקוזי במפגש שהתקיים בארמון האליזה.

ביוני 2012 קיבל משרה בידיעות אחרונות, כפרשן ספורט עם טור קבוע, לצדו של הפרשן אריק הניג‏[41].

אביו, נועם שליט, התמודד על מקום ברשימת מפלגת העבודה לכנסת התשע עשרה, ונבחר בפריימריז למקום ה-39 הלא ריאלי‏[42].

באוקטובר 2013 החל את לימודיו לתואר ראשון במרכז הבינתחומי הרצליה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גרשון בסקין, לשחרר את גלעד: הערוץ החשאי, אור-יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2013

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חן קוטס-בר ואלי לוי, נועם שליט מדבר לראשונה על מות אחיו יואל בשבי, באתר nrg‏, 27 באפריל 2009
  2. ^ חנן גרינברג, הוריו של גלעד שליט קיבלו עבורו דרגות סמ"ר, באתר ynet‏, 4 באפריל 2008
  3. ^ עמוס הראל24 השעות שהיו יכולות להציל את גלעד שליט, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2008
    עמוס הראלהמודיעין שלא הובן: כך הוחמץ סיכול החטיפה, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2011
  4. ^ 4.0 4.1 בן כספית, ‏הסיפור האמיתי: כל מה שסיפר שליט לחוקריו בצה"ל אחרי שחזר מהשבי, באתר מעריב השבוע, 25 במרץ 2013
  5. ^ ‏עלי ואקד, החמאס דורש לשחרר כל האסירות תמורת מידע, באתר ynet‏, 26 ביוני 2006‏
  6. ^ החזקת גלעד שליט כבן ערובה היא פשע מלחמה, 25 ביוני 2007, באתר בצלם
  7. ^ אבי יששכרוף, יוסי מלמן, חמאס: שליט פצוע, תנאי השבי אינם מתאימים לו, באתר הארץ, 26 ביוני 2007
  8. ^ On the trail of Gilad Shalit, the lost soldier, באתר Times Online‏, 14 בספטמבר 2008
  9. ^ "שליט חי במעין גן-עדן, יש לו אוויר צח", באתר ynet‏, 14 בספטמבר 2008
  10. ^ נועם שליט: "גלעד עבר דברים קשים בשבי", חדשות 2, 20 באוקטובר 2011
  11. ^ שרון רופא-אופיר, המכתב הגיע לשליט: "מזכרת אחרי שנתיים", באתר ynet‏, 24 באוקטובר 2008
  12. ^ ישראל מאשרת: יש מכתב מגלעד, באתר ynet‏, 20 בספטמבר 2006
  13. ^ מסמך: המכתב הראשון של גלעד שליט מהשבי, 8 בספטמבר 2009, באתר ynet
  14. ^ רוני סופר, גורם שלישי העביר מכתב שני מגלעד שליט, באתר ynet‏, 4 בפברואר 2008
  15. ^ המכתב השלישי מגלעד שליט, באתר "הבנים"
  16. ^ ברק רביד, ג'קי חורי ושחר אילן, נועם שליט: גלעד מתחנן במכתב על חייו ומבקש לפעול לשחרורו, באתר הארץ, 10 ביוני 2008
  17. ^ "אמא, אבא... אני מוסר את געגועי" אות חיים ראשון מגלעד שליט, באתר הארץ, 26 ביוני 2007
  18. ^ הטלוויזיה בשבי: ספורט וסרטי טבע, 19 באוקטובר 2011, באתר Mako, מתוך חדשות ערוץ 2
  19. ^ ברק רביד, משרד החוץ: "נחקור את בכירי החמאס בחשד לחברות בארגון טרור במסגרת הליך פלילי רגיל", באתר nrg‏, 29 ביוני 2006
  20. ^ ‏רויטרס, חוטפיו של שליט דורשים שחרור אלף אסירים, באתר ynet‏, 26 ביוני 2006
  21. ^ ‏"אני רוצה לומר מילה לגבי שחרורו של החייל. אנחנו לא ננהל משא ומתן עם החמאס על שחרור אסירים - בין במישרין ובין בעקיפין" מתוך דברי אולמרט בישיבת הממשלה, באתר משרד ראש הממשלה‏, 2 ביולי 2006
  22. ^ עלי ואקד ורוני סופר, אולטימטום לישראל: שחררו אסירים עד 6 בבוקר, באתר ynet‏, 3 ביולי 2006
  23. ^ אחיה ראב"ד ורועי נחמיאס, "צבא האסלאם": לא נהרוג את החייל החטוף, באתר ynet‏, 4 ביולי 2006
  24. ^ ג'קי חורי, בית דין צבאי הורה לשחרר בערבות 18 חברי פרלמנט מחמאס, בהם שלושה שרים, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2006
  25. ^ איתמר ענברי, אסירי החמאס יישארו במעצר, באתר nrg מעריב, 25 בספטמבר 2006
  26. ^ ברק רביד, אולמרט ואבו מאזן סיכמו על הפסקת אש, באתר nrg מעריב, 26 בנובמבר 2006
  27. ^ ‏עמית כהן, דיווח: צה"ל חטף בכיר בחמאס מלב רפיח, באתר nrg מעריב, 8 בספטמבר 2007‏
  28. ^ ‏ברק רביד וג'קי חורי, שרת החוץ ציפי לבני על שליט: לא תמיד אפשר להחזיר את כל החיילים הביתה, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2008‏
  29. ^ ‏ג'קי חורי, רגע לפני הפסקת אש בעזה, משפחת שליט במכתב פומבי: הזדמנות אחרונה להשיב את גלעד, באתר הארץ, 27 בינואר 2009‏
  30. ^ הודעת משרד ראש הממשלה על מינוי של חגי הדס
  31. ^ ‏אחיה ראב"ד, גלעד שליט בקלטת: חש בטוב. מתגעגע. להתראות, באתר ynet‏, 2 באוקטובר 2009‏
  32. ^ דורון נחום, אירופה קוראת לשחרורו המיידי של החייל החטוף גלעד שליט, באתר נענע 10, 11 במרץ 2010
  33. ^ שרת החוץ של האיחוד האירופי אשטון תיפגש היום עם משפחת שליט, באתר גלי צה"ל
  34. ^ קובי פינקלר, ‏"חיי ישראלים ילקחו אם עסקת שליט תצא לפועל", באתר בשבע - ערוץ 7, 24 בפברואר 2011
  35. ^ אור ברנע, מזמור לגלעד: אייל גולן שר לשליט, באתר ynet‏, 4 בינואר 2011
  36. ^ ראו בין היתר: יעל לוין, "תפילות לשחרורו של גלעד שליט", ידע עם 73–74 (תשע"ג), עמ' 125–136
  37. ^ ‏דניאל אדלסון, משפחות קורבנות טרור: לא לשחרור הרוצחים, באתר ynet‏, 23 בינואר 2009
  38. ^ רועי ברק, ‏התקשורת חתמה על אמנה לא להפר את פרטיות שליט במשך 10 ימים, באתר גלובס, 18 באוקטובר 2011
  39. ^ אחיה ראב"ד, יותר מ-5 שנים מהפציעה: גלעד שליט נותח בידו, באתר ynet‏, 4 בנובמבר 2011
  40. ^ מתן חצרוני, זה רשמי: גלעד שליט השתחרר מצה"ל, באתר mako‏, 18 באפריל 2012
  41. ^ פרשן הספורט החדש של ידיעות אחרונות: גלעד שליט, באתר ‏mako‏‏, ‏12 ביוני 2012‏
  42. ^ "מיכאלי, בר-לב ושפיר בעשירייה הפותחת; 6 נשים ב-20 המקומות הראשונים", באתר הארץ, 30 בנובמבר 2012