אריך הפנר
אריך הפנר (גרמנית: Erich Hoepner; 14 בספטמבר 1886 - 8 באוגוסט 1944), היה איש צבא גרמני במלחמת העולם השנייה. הפנר היה מפקד שריון מצטיין במספר מערכות של הוורמאכט, אך הוצא להורג בשל השתתפותו בקשר העשרים ביולי לרציחת אדולף היטלר.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
הפנר נולד בפרנקפורט על האודר ושימש במהלך מלחמת העולם הראשונה כקצין פרשים. לאחר סיום המלחמה נותר כאיש קבע ברייכסווהר, בימי רפובליקת ויימאר. הפנר היה מראשוני המצדדים בלוחמת שריון, בתקופה שבה המחשבה הצבאית המקובלת טרם הבחינה ביכולותיו של הטנק ככלי המסוגל להכריע בשדה הקרב בתנועה של עוצבות עצמאיות. בשנת 1938 מונה הפנר לדרגת לויטננט גנרל, וקיבל לידיו פיקוד על קורפוס טנקים, קורפוס הפאנצר ה-14.
הפנר, שכונה בחיבה "הפרש הזקן" ("Der Alte Reiter") הוביל את הקורפוס שעליו פיקד במהלך הפלישה לפולין בשנת 1939, ובשל הצטיינותו בקרב קיבל את צלב האבירים לצלב הברזל. הקורפוס של הפנר מילא תפקיד משמעותי במהלך המערכה על צרפת, כחלק מ"פאנצרגרופא קלייסט", בפיקודו של אוואלד פון קלייסט, כוח שריון עצמאי, ששימש כחוד החנית במערכה. הפנר פיקד על הכוחות הגרמנים שהשתתפו בקרב הטנקים הגדול בפער ז'מבלו בבלגיה ב-12 במאי 1940. קרב זה, שבו השתתפו 1,500 טנקים וכלים משוריינים, נחשב לגדול ביותר עד אז, ותוצאותיו היו מעורבות, הצרפתים נאלצו לסגת, אך השיגו את הזמן הדרוש להם להתחפרות על נהר הדייל, שנדרש על פי תוכנית המבצעים הצרפתית. בדיעבד התברר כי תנועת הכוחות הגרמנים בצפון בלגיה ובהולנד, הייתה אך הסחה שנועדה להסוות מבקע בעורף הארמיות הצרפתיות, בגזרת סדאן, וכי לקרב הייתה חשיבות משנית בלבד.
ב-1941 קודם הפנר לדרגת קולונל גנרל, וקיבל את הפיקוד על "קבוצת הפאנצר הרביעית" שלאחר מכן הפכה ל"ארמיית הפאנצר הרביעית". עם פתיחת המתקפה על ברית המועצות, המכונה מבצע ברברוסה הייתה קבוצת הפאנצר הרביעית חלק מקבוצת ארמיות צפון, תחת פיקודו של וילהלם פון לב.
כוחותיו של הפנר נעו עם קבוצת ארמיות הצפון לכיוון לנינגרד, עד שנקראו להשתתף, כחלק מקבוצת ארמיות מרכז, במערכה לכיבוש מוסקבה. במהלך מתקפת הנגד הסובייטית בקרב על מוסקבה, בינואר 1942, הורה הפנר לכוחותיו לסגת, בשל עוצם המתקפה. היטלר ראה זאת באופן שלילי, והורה על פיטוריו של הפנר בבושת פנים, בשל "פחדנות וחוסר ציות". כל עיטוריו של הפנר נשללו ממנו, ונאסרה עליו לבישת המדים.
עוד מאמצע שנות ה-30 היה הפנר פעיל בקבוצות של מתנגדי המשטר הנאצי שפעלו בצבא. כקצינים רבים אחרים התנגד למגבלות שהוטלו על גרמניה בהסכמי ורסאי, אך סבר שמדיניותו של היטלר היא הרפתקנית, וסופה שתוביל לאסון. ב-1938 היה הפנר אחד מקבוצת הקצינים שהתרכזה סביב פרנץ הלדר שתכננו להדיח את היטלר. תוכניות אלו כשלו בעקבות הצלחותיו המדיניות של היטלר בהסכם מינכן. הצלחותיו של היטלר בכיבוש פולין וצרפת הביאו רבים מקרב הקושרים למחשבה שייתכן שטעו בהתנגדותם להיטלר, אך הכישלונות מול הצבא הרוסי ב-1941 ו-1942 הביאו לחידוש תנועת המרד.
ביחד עם אישים כהנינג פון טרסקו, הנס אוסטר וקלאוס פון שטאופנברג, היה הפנר פעיל בקבוצת הקצינים שתכננה את רציחת היטלר והחלפתו, בקשר העשרים ביולי. לאחר כשלונו של הקשר נחשפה מעורבותו של הפנר, והוא נתפס ועונה בידי הגסטאפו. הוא נשפט ב"בית הדין העממי" הידוע לשמצה של רולנד פרייזלר, נדון למוות, ונתלה ב-8 באוגוסט 1944 בבית הכלא פלצנזי בברלין.
שמו של אריך הפנר מונצח כיום בגרמניה. על שמו נקראים בתי ספר ומספר רחובות בערי גרמניה, וכן מוצבת לוחית זיכרון לזכרו ולזכר הנינג פון טרסקו בבית הפרלמנט הפדרלי, ה"בונדסהאוס" בברלין.
[עריכה] פשעי מלחמה
ההיסטוריון איאן קרשו כתב על גנרלים גרמנים מסוגו של הפנר שהייתה חפיפה רבה בין האידאולוגיה שלהם לבין זו של הנאצים, שכן הם תמכו ביצירת אימפריה גרמנית במזרח אירופה ובוז לסלאבים היה מושרש בהם. הוא גם כותב ששנאה לבולשביקים ואנטישמיות, הגם לא כמו זו של אדולף היטלר, רווחו ביניהם [1]. בהקשר זה מרבים לצטט את פקודת המבצע של הפנר לקראת פתיחת מבצע ברברוסה בה כלולים הדברים הבאים:
- "המלחמה נגד רוסיה היא חוליה הכרחית במאבק הקיום של האומה הגרמנית כדי לשמר את העצמאות הכלכלית של גרמניה הגדולה וכל אירופה הנמצאת בשליטתה. זהו המאבק העתיק של הגרמנים נגד הסלאביות, ההגנה של התרבות האירופית מפני הנחשול המוסקובאי האסייתי והנסיגה של הבולשביזם היהודי. ... מאבק זה חייב להמשך עד חורבנה של רוסיה של היום, ועל כן חייב להתבצע בנוקשות חסרת תקדים. כל פעולה חייבת להתבצע ברצון ברזל להשמיד את האויב באופן מוחלט וחסר רחמים. בפרט, אין לאפשר כל הגנה למובילי המערכת הרוסית הבולשביקית. ... הבולשביזם הוא האויב הנצחי של האומה הגרמנית הנציונל-סוציאליסטית. המאבק של גרמניה מכוון נגד אידאולוגיה הרסנית זאת ותומכיה." [2][3]
בפקודה נוספת מה-6 ביולי 1941, הורה הפנר לתת יחס טוב ולנהוג בהגינות כלפי אוכלוסייה אזרחית נאמנה, ולייחס פעולות חבלה לקומוניסטים ויהודים [2].
העדויות גם מצביעות על כך שבפועל צייתו חייליו של הפנר לפקודותיו, ופשעי מלחמה ברוח הפקודות רווחו בקרב יחידותיו של הפנר. על פי דו"ח מה-10 ביולי 1941, חייליו של הפנר רצחו לפחות 101 קומיסרים בהתאם לפקודת הקומיסרים [4] ועד ה-19 ביולי הגיע המספר ל-172 [5]. לפי עדות של מפקד אחת מיחידות האיינזצגרופן, שיתוף הפעולה של היחידה של הפנר היה טוב מאוד ואי הבנות שהתגלעו בהתחלה הוסדרו בקשרים אישיים [6]. לעומת זאת, נטען שאריך פון מאנשטיין ופקודיו, כולל הפנר, לא הסכימו לבצע את פקודת הקומיסרים [7]. בנוסף, לאחר הפלישה לפראג במרץ 1939, הפנר נענה לבקשה של אוד ננסן, ואיפשר לפליטים יהודיים לצאת מצ'כוסלובקיה לנורבגיה [8].
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- אריך הפנר, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית)
- ביוגרפיה, באתר מוזיאון ההיסטורי הגרמני של ברלין (בגרמנית)
[עריכה] הערות שוליים
- ^ André Mineau, Operation Barbarossa: ideology and ethics against human dignity, Rodopi, 2004, page 115
- ^ 2.0 2.1 Marcel Stein, Gwyneth Fairbank, Field Marshal Von Manstein, a Portrait, Helion & Company Limited, 2007, page 301
- ^ General Hoepner on the War Against Russia, בספרייה היהודית המקוונת
- ^ Robert B. Kane, Disobedience and conspiracy in the German Army, 1918-1945, McFarland, 2002, pages 164-165
- ^ Marcel Stein, Gwyneth Fairbank, Field Marshal Von Manstein, a Portrait, Helion & Company Limited, 2007, page 264
- ^ Hannsjoachim Wolfgang Koch, In the name of the Volk, I.B.Tauris, 1997, page 184
- ^ André Mineau, Operation Barbarossa: ideology and ethics against human dignity, Rodopi, 2004, page 114
- ^ Maynard M. Cohen, A stand against tyranny, Wayne State University Press, 2000, page 73
