דוב קוטב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
|
|---|---|
 |
|
| מצב שימור | |
מצב שימור: פגיע (VU) |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | טורפים |
| משפחה: | דוביים |
| סוג: | דוב |
| מין: | דוב הקוטב |
| שם מדעי | |
 Ursus maritimus |
|
| תחום תפוצה | |
 תפוצת דובי הקוטב בקוטב הצפוני |
|
דוב קוטב (שם מדעי: Ursus maritimus) הוא דוב שתפוצתו מוגבלת לאזור הארקטי. יחד עם דובי הקודיאק, דובי הקוטב הם הטורפים היבשתיים הגדולים ביותר בעולם - הזכרים הבוגרים שוקלים בין 300 ל-600 קילוגרמים, והנקבות - כחצי ממשקל הזכרים. פרוותם חלולה ושקופה למחצה, אולם לצופה מרחוק היא נראית לבנה או קרמית, ולכן היא מספקת לדובים הסוואה. עורם של דובי הקוטב שחור. שכבת השומן והפרווה שלהם מגנות עליהם מפני הקור הכבד השורר באזורי המחיה שלהם. זנבם הקצר ואוזניהם הקטנות מאפשרים את הקטנת איבוד החום לסביבה. מבנה גופם וראשם הקטן מותאמים לשחייה חלקה במים.
דוב הקוטב הוא יונק ימי מימי-למחצה, והוא הסתגל למחיה בכמה סביבות חיים: יבשה, ים וקרח. באזורי מחייתו הוא נחשב לטורף על. הוא ניזון בעיקר מכלבי ים, מניבתנים ומלווייתנאים, אולם הוא יאכל כל מה שיעלה בידו.
מצב שימורו של דוב הקוטב "פגיע", כלומר הוא נמצא בסכנת הכחדה. זואולוגים וקלימטולוגים מאמינים כי ההמסה הצפויה של הקרחונים ושל ימות הקרח בשל ההתחממות העולמית תביא לצמצום אוכלוסיות דובי הקוטב לכדי שליש מגודלן הנוכחי עד אמצע המאה ה-21 [1]. מחקרים מקומיים ארוכי-טווח מראים כי חלק ניכר מתת-האוכלוסיות של דובי הקוטב נמצא בתהליך הצטמצמות או שהן כבר הצטמצמו משמעותית [2].
תוכן עניינים |
[עריכה] מאפיינים פיזיים
דובי קוטב הם, יחד עם דובי הקודיאק (Ursus arctos middendorffi), הטורפים הגדולים ביותר החיים כיום על היבשה. זכרים בוגרים שוקלים בין 300 ל-600 ק"ג, ואורך גופם 2.4 - 3 מטרים. לעומתם, נקבות בוגרות שוקלות בין 150 ל-300 ק"ג, ואורך גופן 2 - 2.5 מטרים. משקל הנקבות עולה משמעותית בתקופות של הריון. נתונים אלו מעמידים את דובי הקוטב כמין השני ברמת הדו-צורתיות הזוויגית שלהם, שניים רק לאוטריים [3]. בהיוולדם הגורים שוקלים רק 600 - 700 גרמים.
גופו של דוב הקוטב גדול וחסון. צווארו ארוך, אוזניו וזנבו קטנים, וגופו עגלגל יותר יחסית לדובים אחרים מסוגו. גפיו האחוריות גדולות מגפיו הקדמיות, כנצפה מכלל אלן, אולם כפות רגליו גדולות יחסית, כנראה לצורך הקטנת עומס הנשיאה של משקל הגוף הגדול. מאפיינים אלו מקטינים את היחס בין שטח הפנים לנפח גופם, ובאופן זה קטן איבוד החום מגופם לסביבה. מסיבה דומה - חסכון באנרגיה - דובי הקוטב גדולים יותר מדובים אחרים, כנצפה מכלל ברגמן.
פרוותם של דובי הקוטב לבנה - קרמית (השערות עצמן שקופות, ומקור הצבע באשליה של לובן), והיא מספקת הסוואה טובה. בנוסף, הפרווה משמשת כשכבת בידוד תרמי, כלומר חשיבותה הרבה נובעת מהאקלים הקוטבי בו חיים הדובים. הפרווה עשויה להפוך לצהבהבה עם הגיל. עורם של הדובים שחור, וניתן להבחין בכך באזורים החשופים (מפרווה) של הדוב: האף, העיניים והפה. הפרווה מכוסה שמן דוחה מים, המשמש בידוד תרמי עבור הדוב בעת שהותו בתוך המים, כאשר פרוותו אינה מבודדת בגלל הרטיבות. שערות קשיחות בסוליות כפות הדוב מספקות לו בידוד תרמי מהקרקע ואחיזה על פני הקרח החלק.
שלא כמו יונקים ארקטיים אחרים, אין דובי הקוטב משירים את פרוותם הלבנה והסמיכה לשם הצמחת פרווה כהה ודלילה יותר בקיץ. בעבר הייתה נפוצה תאוריה שלפיה השערות השקופות של פרוות הדוב מעבירות את אור השמש אל עור הדוב (בדומה לאופן פעולתם של סיבים אופטיים), אולם תאוריה זו הופרכה במחקרים.[4]
[עריכה] אבולוציה ומיון
דוב הקוטב הוא מין בסוג דוב המשתייך למשפחת הדוביים. המין הקרוב אליו ביותר הוא הדוב החום. מחקרים הראו שההתפצלות של שני המינים התרחשה לפני מיליון וחצי עד שני מיליון שנים [5], הגם שמאובנים מראים כי השיניים הטוחנות של דוב הקוטב השתנו משמעותית מאלו של הדוב החום לפני כ-10 עד 20 אלפי שנים בלבד. עדויות מאובנים, לעומת זאת, מצביעות על התפצלות מאוחרת הרבה יותר. מספר פעמים אירעו מקרים בהם דובי הקוטב הזדווגו בסביבתם הטבעית עם דובים חומים ויצרו בני-כלאיים. בשל כך, הקרבה בין המינים גדולה מאוד, ואף אחד מהם אינו עומד באופן עצמאי בכל הגישות להגדרתם של מינים טקסונומיים. עם זאת, אף אחד מהמינים אינו מסוגל לשרוד בגומחה האקולוגית של האחר, והם נבדלים במורפולוגיה, במטבוליזם, בתזונה, בהתנהגות ובמאפיינים פנוטיפיים אחרים. לכן, שני הדובים הללו מסווגים כמינים נפרדים.
בעבר זיהו חוקרים שני תת-מינים תחת המין Ursus martimus: תת-המין Ursus maritimus maritimus זוהה על ידי קונסטנטין פיפס (1744 - 1792) ב-1774, ותת-המין Ursus maritimus marinus זוהה על ידי פיטר פלאס (1741 - 1811) ב-1776 [6]. עם זאת, מאז המיון לתת-מינים נמצא מוטעה - כיום המין אינו מפוצל לתת-מינים, ובמקום זאת ממיינים את אוכלוסייתו העולמית ל-19 תת-אוכלוסיות החיות בחמש מדינות:
- הארכיפלג הקנדי הארקטי בקנדה
- גרינלנד (חלק מממלכת דנמרק)
- סבאלברד (חלק מממלכת נורבגיה)
- מרכז סיביר וארכיפלג פרנץ יוזף, רוסיה
- אלסקה שבארצות הברית
תת-האוכלוסיות השונות שומרות על אזור חיים קבוע בהתאם לעונות השנה. פרטים מתת-אוכלוסיות שונות עשויים להזדווג ביניהם [7].
[עריכה] התנהגות
זכרי דוב הקוטב הם בעלי חיים יחידאים (סוליטרים), למעט עונות הייחום, בעוד שהנקבות חברותיות יותר אחד כלפי השנייה. דובי הקוטב הם אגרסיביים יחסית, מפגשיהם עם בני האדם מעטים יחסית, ובשל כך הם נחשבים למסוכנים ועשויים לפגוע בבני אדם. קרבות בין דובי הקוטב לבין מיני דובים אחרים מתרחשים רק לעתים רחוקות, וייגרמו רק כתוצאה מבהלה או מבלבול. קרבות אלו מסתיימים לרוב בנשיכות, אך במקרים נדירים דוב אחד עלול להרוג, ואף לאכול, דוב אחר.
[עריכה] תנועה ופעילות
עיקר זמנם של דובי הקוטב מתחלק בין ציד ואכילה ובין מנוחה מצד מצד שני. המנוחה באקלים הקוטבי חשובה, שכן איבוד החום בזמן חוסר-פעילות קטן. דובי הקוטב ישנים בין 7 ל-8 שעות, בדומה לאדם. פעילותם מתבצעת בשעות ה"לילה" על-פי רוב, בהתאם לשעות הפעילות של טרפם העיקרי, כלב הים. עם זאת, אין המדובר בלילה ממשי, שכן אחד ממאפייניה של סביבת החיים הקוטבית הוא שעות אור הרבות בקיץ ושעות חושך הרבות בחורף. בנוסף לשינה, דובי הקוטב מנמנמים בכל הזדמנות שנקרית בדרכם, ובכך חוסכים אנרגיה רבה. בחורף הם חופרים מאורה או שוחה רדודה כדי לישון בה, ובזמן סערה הם ישהו במאורה במשך מספר ימים [8]. בבדיקה
דובי הקוטב יכולים לגמוע מרחקים על פני האדמה והקרח, אולם הם מעדיפים בדרך כלל להישאר בקרבת הים. מן הצד השני, בעבר נצפו פרטים ששחו במרחק 160 ק"מ מפיסת היבשה הקרובה ביותר. קצב הליכתם הוא כשישה קילומטרים בשעה. נקבה עם גורים תלך בקצב איטי יותר של 2.5 - 4 קמ"ש. בזמן ריצה הם יכולים להגיע למהירות של כ-40 קמ"ש למשך זמן קצר וללכוד בדרך זו איילים, אולם הבידוד המעולה שלהם גורם להם להתחמם יתר על המידה לאחר זמן קצר. בנוסף, מבנה גופם המגושם מביא לכך שבזמן תנועה הם מנצלים אנרגיה רבה מאוד יחסית ליונקים אחרים. בשל כך, דובי הקוטב מעדיפים באופן טבעי לצוד את טרפם ממארב פסיבי. מרדף בריצה אחר אווז שלג לדוגמה, שייארך יותר מ-12 שניות, יסתיים בבזבוז אנרגיה גם אם ייתפס האווז [8].
דובי הקוטב הם שחיינים מצטיינים הודות לגופם המותאם היטב לשחייה: הנחיריים והאוזניים נאטמים בעת צלילה, פרוותם השמנונית מונעת ספיגת מים, אחוז השומן הגבוה בגופם עוזר להם לצוף, וכפות רגליהם מכוסות בקרומי שחייה חלקיים. דובי קוטב יכולים לשחות במהירות של עד 10 קילומטרים לשעה. הדובים הם גם צוללנים מצטיינים, והתחמקו בעבר מציידים אנושיים באופן זה [9].
בשונה מדובים אחרים, דובי הקוטב נותרים ערים ופעילים לכל אורך השנה. הנקבות ההרות חופרות מערות קטנות, שם נולדים הגורים בבטחה. בעודן במערות הנקבות ישנות ובחודשי האביב הן יוצאות במצב פיזיולוגי דומה לזה של דוב חום שעבר "שנת חורף", למרות שטמפרטורות הגוף שלהן לא ירדו בדומה לאלו של הדובים החומים [8].
[עריכה] ציד ותזונה
דובי הקוטב ניזונים בעיקר מכלבי ים, ובמיוחד מהפוסות הטבעתיות שיוצרות חורים בקרח על מנת לנשום. עם זאת, בהיותם ציידים אופורטוניסטים, דובי הקוטב יאכלו כל יצור שביכולתם להרוג: עופות, מכרסמים, צדפות, סרטנים, לבנתנים, ניבתנים צעירים, דגים, איילי צפון, כבשי מושק, פגרים של חיות שונות ולעתים נדירות גם דובי קוטב אחרים. מערכת העיכול שלהם מותאמת לעיכול השומן של בעלי החיים הימיים, ולכן הערך התזונתי של הטרף היבשתי קטן יותר עבורם [10]. מרבית בעלי החיים רצים מהר יותר מדובי הקוטב ביבשה, או שהם שוחים מהר יותר ממנו במים, ולכן טכניקת הציד העיקרית ללכידת כלבי הים היא מארב: דוב הקוטב ממתין בקרבת חורי נשימה המפוזרים על פני הקרח, ומחכה לכלב הים העולה לפני המים כדי לנשום אוויר, מוסווה על ידי הפרווה שלו. הוא תוקף את כלב הים בעזרת מלתעותיו ומנסה לתפסו על ידי שבירת הקרח סביבו. המארב מוצלח רק בשני אחוז מהמקרים, וככלל - דוב הקוטב אוכל רק אחת לארבעה עד חמישה ימים. הדוב אוכל רק את העור ואת השומן של כלב הים, בעוד שיתר החלקים שלו חשובים לתזונתן של חיות אחרות, במיוחד בחורף. כך לדוגמה, נמצא כי שועלי שלג ניזונים בעונה זו בעיקר משאריות שהותירו אחריהם דובי הקוטב [9].
חוש הריח המפותח של הדוב מסייע לו לאתר פגרי בעלי חיים ממרחק רב, לפעמים עד 30 ק"מ. בשל כך, חלק חשוב בתזונתם מורכב מפגרי ניבתנים ולווייתנים. דובי הקוטב הם טורפים חזקים ומסוכנים מאוד, אולם רק לעתים רחוקות הם הורגים ניבתנים בוגרים אשר משקלם כפול ממשקלם שלהם [9]. בסוף הקיץ ובתחילת הסתיו עובי שכבת הקרח מינימלי, ולכן הם טורפים פחות ומנצלים את מאגרי השומן שצברו. אף על פי כן, אוכלוסיית דובי הקוטב במפרץ הדסון המערבי נצפתה אוכלת גם מיני צמחיה כתותי יער, אצות, שורשים ופירות שונים כאשר מלאי המזון הרגיל שלה אזל. דובי הקוטב הם טורפי על. הטורפים הקבועים היחידים שלהם הם בני האדם. מספר פעמים נמצאו שאריות של דובי קוטב בקיבתם של לווייתנים קטלנים (אורקות).
[עריכה] רבייה
דובי הקוטב מזדווגים בין החודשים מרץ ויוני. בשלב זה של השנה, הנקבה לא יודעת אם יהיה לה מספיק מזון כדי לתמוך בעצמה ובגורים במשך החורף. במידה והיצע המזון נמוך, הנקבה יכולות למנוע את קליטת העובר ברחם, לספוג את העובר לגופן או אף לנטוש את גוריהן הקטנים. באופן זה נקבות אלו יכולות להתרבות באביב העוקב, בתקווה שבשנה הבאה התנאים יהיו טובים יותר.
בעוד הזכרים מתחילים לנדוד לאזור הקוטב בחודשים אוקטובר ונובמבר, שם הם יבלו את החורף, נקבות הרות מחפשות אתרים ביבשה ובקרחוני-ים כדי לחפור בהם מאורות בשלג, בעיקר בצלע גבעה. האם חופרת מאורה בת שני חללים. לעתים קרובות האם מנצלת מאורה ישנה שנדרשות בה עבודות "שיפוץ" קטנות בלבד. בין נובמבר לינואר תמליט האם גור אחד עד שלושה גורים במאורה (לרוב שניים, במקרים נדירים ארבעה). כמו בקרב דובים אחרים מהסוג "Ursus", הגורים שאך נולדו הם קטנים מאוד: אורכם כ-30 סנטימטרים ומשקלם כ-700 גרמים, בדומה לגודל של סנאי. הגורים נולדים עיוורים וחסרי ישע עם שכבת פרווה דקה.
את החורף שלאחר הלידה תעביר הנקבה במאורה, יחד עם גוריה, בעיקר בשינה ובצום במצב קרוב לשנת חורף. הטמפרטורה בתוך מאורה כזו יכולה להיות חמה בכ-40 מעלות מהטמפרטורה החיצונית [9]. הגורים גדלים במהירות הודות לחלב אימם העשיר. הם פוקחים את עיניהם לאחר כחודש, מגיחים מהמאורה במשקל של כ-10 קילוגרם, והם מסוגלים ללכת בגיל חודש וחצי. בגיל זה הם כבר בעלי פרווה ושומן שמגנים עליהם מפני האוויר הקר, אולם הם עדיין לא מוכנים לשהייה במי האוקיינוס הקרים. הם מתחילים לאכול אוכל מוצק בגיל 4-5 חודשים [8]. עם בוא האביב, כשהגורים בני כמה חודשים, האם יוצאת איתם לחוף הים, שם יש שפע של כלבי ים וניבתנים. הדובה מלמדת אותם לצוד ומגנה עליהם מפני סכנות ובהם דובי קוטב זכרים בוגרים שלעתים הורגים גורים ואוכלים אותם. הגורים נשארים עם אמם ויונקים ממנה במשך כשנתיים, ומסיבה זו מחזור הרבייה של הנקבות נמשך שלוש שנים לפחות [9]. דובי הקוטב מגיעים לבגרות מינית בגיל שלוש עד חמש שנים.
[עריכה] תפוצה ובתי גידול
למרות שדובי הקוטב מבלים חלק ניכר מזמנם על האדמה והקרח, הם נחשבים ליונקים ימיים בשל הקשר ההדוק שלהם עם הים. תפוצת המין כוללת את אזור אוקיינוס הקרח הצפוני ואת האזור שסביב לו, והיא תחומה בדרומה על ידי צוקי קרח. הנקודה הדרומית ביותר בה נראו דובי קוטב היא היא מפרץ ג'יימס בקנדה. אף שמספרם קטן מעבר לקו הרוחב 88, קיימות עדויות על הימצאם של דובי קוטב בכל מרחבי האזור הארקטי. תפוצתם של דובי הקוטב תלויה במישרין בכמות הקרח באזור, בו הם מסתייעים ללכידת כלבי הים, שמרכיבים את עיקר תזונתם. כלבי הים ודובי הקוטב נוטים להתקבץ סביב חורים בקרח. לכן, הרס בית הגידול הארקטי מאיים על הישרדות מינם של דובי הקוטב.
מרכזי האוכלוסייה העיקריים הם:
- האי וורנגל ומערב אלסקה
- צפון אלסקה
- הארכיפלג הקנדי הארקטי
- גרינלנד
- סבאלברד - ארץ פרנץ יוזף
- צפון-מרכז סיביר
בשנת 1998 דיווחה קבוצת מומחים מטעם ארגון השימור העולמי (IUCN) על קיומן של 19 אוכלוסיות של דובי קוטב. אוכלוסייתם הכוללת נאמדת בכ-25,000 פרטים, מהם 60 אחוזים בקנדה. עם זאת, ההערכה היא כללית למדי: בעוד שבאוכלוסיות הקטנות יותר, ההערכה מדויקת למדי, הערכת גודלן של אוכלוסיות אחרות, ובכללן הגדולות ביותר, בוצעה על סמך "ניחוש מושכל" בלבד [7].
[עריכה] שימור
דובי הקוטב סווגו בעבר בסיכון נמוך. האיומים העיקריים עליהם היו ציד מסחרי לטובת ניצול בשרם ופרוותם וכן שפיכת נפט אל הים ולאזורי חיותם. עם זאת, הסכנה העיקרית הנשקפת להם כיום נובעת מההתחממות העולמית.
[עריכה] היסטוריה והסכמים
בשנות ה-60 וה-70 האיום העיקרי על דובי הקוטב היה ציד, אשר הביא לדלדול מהיר של האוכלוסייה. בשנת 1972 הוחלט להכריז על דוב הקוטב כמין מוגן בארצות הברית. החוק האמריקאי אוסר באופן מוחלט על ציד של דובי קוטב, להוציא ציד שנערך על ידי ילידים, להם מותר לצוד מספר דובים מוגבל למטרות קיום או יצירת חפצי אומנות. ב-15 בנובמבר 1976, בעיצומה של המלחמה הקרה, נחתם באוסלו הסכם בינלאומי לשימור דובי הקוטב ולשיתוף בינלאומי במחקר ובניהול אוכלוסיות הדובים בין ארצות הברית, ברית המועצות, דנמרק (גרינלנד), נורבגיה וקנדה. "הסכם אוסלו" נחשב כאחת מאמנות השימור המוקדמות והמוצלחות במאה ה-20. [9][8] אמנה נוספת נחתמה בשנת 2001 בין ארצות הברית ורוסיה לשימור האוכלוסיות בשטחיהן, להגברת המעורבות של העמים הילידים ולשימור מערכות אקולוגיות.[11]
[עריכה] איומים עתידיים
בפברואר 2005 פנו מספר ארגוני שימור סביבה לשירות האמריקאי לדגים ולחיות בר (Fish and Wildlife Service; FWS) בבקשה להכליל את דובי הקוטב ברשימת המינים בסכנת הכחדה תחת החוק להגנת חיות בסכנת הכחדה. החוק בארצות הברית קובע כי על השירות לדגים ולחיות בר להגיב לבקשה בתוך 90 יום, אולם באוקטובר 2005, לאחר שלא נתקבלה תגובה, איימו הארגונים לתבוע את ממשל ארצות הברית, וב-14 בדצמבר הוגשה התביעה. בדצמבר 2006 הגיע משרד הפנים האמריקאי להסכם עם הארגונים, במסגרתו יצורף המין לרשימת המינים בסכנת הכחדה בשנת 2007.
ארגון השימור העולמי הכליל את הדובים ברשימת המינים בסכנת הכחדה במאי 2006.[12] האוכלוסייה העולמית של דובי הקוטב עומדת על כ-20,000 - 25,000 פרטים והיא הולכת ומצטמקת. הערכת אוכלוסיית הדובים בחוף המערבי של מפרץ האדסון בקנדה, לדוגמה, עמדה בשנת 1987 על כ-1,200 דובים, ובשנת 2007 היא עמדה על כ-950 דובים בלבד.[13] עם זאת, יש הטוענים כי האוכלוסייה העולמית של דובי הקוטב גדלה דווקא. [14]
הסכנה המיידית והמוכרת ביותר לקיום העתידי של דובי הקוטב היא הפשרת הקרח באזורי המחיה שלהם בעקבות ההתחממות העולמית.[15][16] בנובמבר 2006 קבעו חוקרים בסקר הגאולוגי של ארצות הברית כי הפשרת קרח בים ביופורט הובילה לגידול משמעותי בשיעורי התמותה של גורי דובי קוטב. [17] ההתחממות מובילה לכך שהקרח באזורי המחיה של הדובים דק יותר, דבר שמקשה עליהם לצוד את טרפם. הם נאלצים לשוב ליבשה ולקצר באופן משמעותי את תקופת הציד שלהם, לפני ואחרי עונת החורף הקשה, דבר שמוביל לרעב ולמוות של בוגרים וגורים גם יחד.[18]
גורם סיכון נוסף הן בעיות בריאותיות עקב זיהום הסביבה, בעיקר עקב חשיפה למזהמים אורגניים עמידים (POP). כמה מחקרים קשרו בין הירידה בשיעורי השרידה של הדובים לבין מזהמים אורגניים עמידים כמו ביפניל פוליכלוריד (PCB), לינדן, דיאוקסין וחומרים נוספים. יש חשד להשפעות של חומרים אלה על מערכות הגוף של הדובים, כמו המערכת האנדוקרינית, מערכת החיסון, מערכת הרבייה ועוד. לדוגמה, 1.5% מהנקבות שנדגמו בשנים האחרונות באזור סבאלברד היו בעלות איברי מין זכריים מפותחים למחצה (Pseudohermaphroditism), ומדענים מאמינים כי פגם זה קשור למזהמים אורגניים יציבים. [19][20]
איום נוסף הקשור בהתחממות העולמית הינו התלקחות יערות בשל תקופות בצורת. מבין המאורות הבנויות באזור צ'רצ'יל בקנדה לדוגמה, חלק ניכר מהמאורות הן עתיקות והן נחפרות ומועמקות בכל שנה. שריפות היער משחירות את האדמה, דבר שגורם להתחממות גדולה יותר של האדמה מקרינת השמש. הדבר תורם להפשרה של אדמה שהייתה קפואה ולהתמוטטות המאורות. [21]
[עריכה] בשביה
ברחבי העולם מוחזקים כ-1,000 דובי קוטב בשביה בגני חיות. בטבע יכולים הדובים להגיע לגיל 18 לערך, והם מוגבלים בעיקר בגלל חוסר יכולת לצוד ביעילות בגיל זה. בשביה, לעומת זאת, הם מסוגלים להגיע עד לסוף שנות השלושים לחייהם. דובי הקוטב החיים בגני החיות, ואפילו הנדיבים ביותר מבחינת הקצאת אזורי מחיה, חיים באזור מחיה קטן בהרבה מזה שדובי קוטב רגילים לו בטבע.
כמו פילים וחתולים גדולים, דובי הקוטב מעניינים את הציבור ונחשבים ל"מושכי קהל". מסיבה זו הם מצויים לא אחת במרכזם של מאבקים בנושא זכויות בעלי חיים ורווחת בעלי חיים. גני חיות מערביים שהבטיחו בעבר כי לא יביאו עוד גורים מהטבע, חזרו בהם מהבטחתם.
מספר גורמים מעריכים כי בשל ההתחממות העולמית, הקרח באוקיינוס הארקטי יפשיר כולו עד סוף המאה ה-21, ודובי הקוטב התלויים בקרח זה לא ישרדו. נוכח אפשרות זו, יש החושבים שהסיכוי היחיד של דובי הקוטב לשרוד כמין הוא בגני החיות. מן הצד השני, יש פעילי זכויות בעלי חיים שמצהירים כי הם מעדיפים שדובי קוטב ייכחדו ולא יחיו במצב שלדעתם הוא מבזה וקרוב לשיגעון. דובי קוטב צריכים כישורים נלמדים רבים כדי לשרוד בטבע, ועד כה מעולם לא הוחזר דוב קוטב משביה לטבע בהצלחה. [22]
בתחילת שנת 2007 התפרסמה פרשה שבמרכזה עמד גור דוב קוטב בשם "קנוט" שנולד בגן החיות בברלין. בחודשים שלאחר לידתו הפך קנוט למושא לפרסום עולמי מצד אחד, ולסוגייה שנויה במחלוקת בדבר הזכות להחזיק חיות בר בשביה ולהחתימם באופן מלאכותי על ידי אדם, מצד שני. מסיבות שונות נדחה הגור על ידי אמו מיד לאחר הלידה. בהיותו גור חסר ישע, אילו לא היה מטופל גורלו היה נחרץ. הוא נלקח על ידי אחד מעובדי גן החיות, שטיפל בו במסירות, הציל בכך את חייו, ובהמשך העבירו לגן החיות.
[עריכה] בתרבות ובמסחר
הייחודיות של דובי הקוטב, הידועים בפרוותם ובבית הגידול שלהם, הפכה אותם למפורסמים ולמעוררי מחלוקת גם יחד. חברות כמו קוקה קולה, נלבנה, פולר בווברגס ואחרות השתמשו בדמויות של דובי קוטב בלוגו שלהם. בנוסף, חברת קוקה קולה הציגה את דובי הקוטב כיצורים החיים יחד עם הפינגווינים, אף שהאחרונים חיים דווקא בקוטב הדרומי. החברה השתמשה בדובי קוטב גם בקמפיין סביב אולימפיאדת סידני (2000). המטבע הקנדי של שני דולר נושא דמות של דוב קוטב. הדובים המשוריינים בטרילוגיית הפנטזיה "חומריו האפלים" הם דובי קוטב בעלי אינטליגנציה ברמה אנושית, יכולת דיבור והכנת כלים. סדרת הטלוויזיה אבודים הציבה דובי קוטב באי טרופי מסתורי שם הם מוצגים כמפלצות אימתניות. מגוון האזכורים והמופעים של דובי הקוטב בתרבות ובמסחר הביא לשיפור תדמיתם בתרבות האמריקאית והעולמית.
[עריכה] גלריה
 עקבות דוב קוטב בסבאלברד |
 גורי דוב קוטב |
 דוב קוטב בכף צ'רצ'יל שבקנדה |
|
 שני דובי קוטב בכף צ'רצ'יל |
 דוב קוטב צף בבריכה, בגן החיות הנרי דורלי, באומהה שבנברסקה |
 דוב קוטב שוחה במפרץ ווגר בקנדה. |
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דוב קוטב |
- תמונות וסרטים של דוב הקוטב
- Polar Bears International קבוצה לשימור דוב הקוטב
- בגלל ההתחממות: עד סוף המאה דובי הקוטב יחיו רק בגני החיות תמרה טראובמן, 09/11/04, הארץ
- איך מתמודדים הדובים הלבנים עם תנאי האקלים הקיצוניים בקוטב הצפוני, באתר "הידען" (קישור חוטפני - עדיף לפתוח בחלון נפרד)
[עריכה] הערות שוליים
- ^ Amstrup, Steven C.; Marcot, Bruce G. & Douglas, David C. (2007), Forecasting the Range-wide Status of Polar Bears at Selected Times in the 21st Century, Reston, Virginia: U.S. Geological Survey.
- ^ (June 2005) "Status of the Polar Bear" (PDF) in Polar Bears. Compiled and edited by Jon Aars, Nicholas J. Lunn and Andrew E. Derocher Proceedings of the 14th Working Meeting of the IUCN/SSC Polar Bear Specialist Group 32: pp 33-55, Gland, Switzerland: IUCN. ISBN 2-8317-0959-8.
- ^ Derocher, Andrew E.; Magnus Andersen, and Øystein Wiig (October 2005). "Sexual dimorphism of polar bears". Journal of Mammalogy 86 (5): pp. 895–901. ISSN 1545-1542.
- ^ Daniel W. Koon, Is Polar Bear Hair Fiber Optic?, Applied Optics LP, vol. 37, Issue 15, pp.3198-3200, 1998.
- ^ Li Yu, Qing-wei Li, O.A. Ryder and Ya-ping Zhang, Phylogeny of the bears (Ursidae) based on nuclear and mitochondrial genes, Molecular Phylogenetics and Evolution 32 (2004) 480–494.
- ^ Rice, Dale W. (1998), Marine Mammals of the World: Systematics and Distribution, vol. 4, Special Publications of the Society for Marine Mammals, Lawrence, Kansas: The Society for Marine Mammalogy, ISBN 1-891276-03-4.
- ^ 7.0 7.1 Paetkau, S.; Amstrup, C. & Born, E. W. et al. (October 1999), "Genetic structure of the world’s polar bear populations", Molecular Ecology (Blackwell Science) 8 (10): pp. 1571-1584, ISSN 1471-8278.
- ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 http://www.polarbearsinternational.org
- ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 9.5 http://www.fws.gov/home/feature/2006/polarbear.pdf
- ^ Ramsay, M. A. & Hobson, K. A. (May 1991), "Polar bears make little use of terrestrial food webs: evidence from stable-carbon isotope analysis", Oecologia (Berlin / Heidelberg: Springer) 86 (4): pp. 598-600, ISSN 0029-8549.
- ^ Polar Bear Conservation Agreement With Russia US Department of State
- ^ http://www.iucn.org/en/news/archive/2006/05/02_pr_red_list_en.htm
- ^ http://www.nzz.ch/2007/02/04/ws/articleEVLOF.html
- ^ http://thescotsman.scotsman.com/international.cfm?id=143012005
- ^ http://www.feed24.com/go?item_id=36284429&q_orig=2040%20ice-free
- ^ http://www.usatoday.com/weather/resources/coldscience/2004-11-08-arctic-warming_x.htm
- ^ http://www.nationmedia.com/specials/climate/africa/world1611061.htm
- ^ http://news.bbc.co.uk/2/hi/science/nature/521451.stm
- ^ http://www.pwrc.usgs.gov/bioeco/polarbear.htm
- ^ http://www.ngo.grida.no/wwfap/polarbears/risk/toxic.html
- ^ http://www.sciencedaily.com/releases/2003/01/030108071248.htm
- ^ http://www.commondreams.org/headlines06/0611-02.htm
