דומיטרו סטנילואיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דומיטרו סטנילואיה

דומיטרו סטֶנילוֹאָיֶהרומנית Dumitru Stăniloae;‏ 16 בנובמבר 1903 ולֶדֶן, מחוז בראשוב - 5 באוקטובר 1993) היה כומר ותאולוג נוצרי אורתודוקסי רומני יליד טרנסילבניה, עיתונאי, סופר, מתרגם. חיבר פירושים לאבות הכנסייה כמו גרגוריוס מניסה, מקסימוס המוודה ואתנסיוס, והתפרסם במיוחד בתרגומו לרומנית של הפילוקאליה. היה חבר כבוד באקדמיה הרומנית (1991). בקיאותו ומחקריו זכו להערכה בעולם הנוצרי. בזכות עבודה אחרת, "התאולוגיה הדוגמטית האותודוקסית" בשלושה כרכים (1978), נחשב לאחד מחשובי התאולוגים הנוצרים-אורתודוקסים במאה ה-20‏[1].

שנות ילדותו ולימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דומיטרו סטנילואיה נולד בשנת 1903 בוולֶדֶן Vlădeni על יד בראשוב, בטרנסילבניה, אז תחת שלטון אוסטרו-הונגריה במשפחה רומנית. היה הילד הקטן מבין חמשה ילדים של אירימיה סטינילואיה ושל אשתו, רֶבֶּקה. המשפחה שמרה על המסורת הדתית הנוצרית-אורתודוקסית. דוד אחד מצד אמו היה כומר‏[2] וגם שתי אחיות של דומיטרו סטנילואייה הפכו לנזירות. בגיל 12 התחיל דומיטרו ללמוד בתיכון הדתי הרומני ע"ש אנדריי שאגונה' (1914-1922) בעיר הולדתו. מגיל 13 זכה למלגה של הקרן "אמנואיל גוז'דו". בתום לימודי התיכון המשיך, בעזרת מלגת מחקר, לימודים אקדמיים באוניברסיטת צ'רנאוץ אך עזב בשנה הבאה, מאוכזב באותו רגע מרמתם של הקורסים ושל ספרי הלימוד שם. בין השנים 1923-1924 למד, במשך שנה, ספרות באוניברסיטת בוקרשט.

חזר לאחר מכן לפקולטה לתאולוגיה של אוניברסיטת צ'רנאוץ וסיים בשנת 1927 עבודת גמר שדנה ב"הטבלת הילדים", תחת הדרכת הפרופסור וסילה לויקיצה. בסתיו 1928 נבחן על עבודת הדוקטורט שלו, שכתב בעת שהותו ביוון - "חייו ופעלו של הפטריארך דוסיטאוס של ירושלים וקשריו עם הארצות הרומניות".

בשנת 1931 הוסמך סטנילואיה כדיאקון, ב1932 ככומר ובשנת 1940 עלה לדרגת פרוטופופ סטברופור. נבחר לאסיפה האפרכיאלית של הארכיבישופות של סיביו וליועץ של הארכיבישוף.

בשנים הבאות השתלם בסיביו, עם מלגה מיוחדת, בתחום הדוגמטיקה. נשלח עם מלגה מטעם המיטרופוליט של טרנסילבניה, ניקולאיה בלאן, להשתתף בקורסים לדוגמטיקה ולתרבות ביזנטית, באוניברסיטת מינכן. בין השאר שמע שם הראצאות של אוגוסט הייזנברג (אביו של הפיזיקאי ורנר הייזנברג). כמו כן עשה השתלמויות נוספות בדוגמטיקה באתונה ובברלין. בשנים 1929 ו-1931 חקר מסמכים שנגעו בחייו ופעלו של גרגוריוס פאלאמס הנמצאים בברלין, פריז ואיסטנבול. פרי מחקרים אלה היה הספר "חייו ותורתו של הקדוש גרגוריוס פאלאמס" שהושלם בשנת 1936.

פעילותו במישורי התאולוגיה והעיתונות ברומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 26, ב-1929 התמנה פרופסור באקדמיה לתאולוגיה בעיר סיביו. שם לימד דוגמטיקה (משנת 1929 כפרופסור ממלא מקום ובמשרה זמנית, אחר כך כראש קתדרה - בין השנים 1935-1946), אפולוגטיקה, (בין השנים 1929-1932 ו1936-1937), תאולוגיה פסטורלית (בין השנים 1932-1936 והשפה היוונית (בין השנים 1929-1934). בשנת 1930 התחתן עם מריה ג'נציאנה וכעבור שנה נולדו לזוג שני תאומים לא זהים - מריה ודומיטרו. הבן, דומיטרו, מת זמן קצר אחרי הלידה, ומריה שרדה עד גיל 15 ומתה באפריל 1946. ב-8 באוקטובר 1931 סטנילואיה הוסמך כדיאקון וב-25 בספטמבר 1932 ככומר אורתודוקסי. בשנת 1933 לכומר הטרי נולדה בת בשם לידיה. בו זמנית עם פעילותו בתחום ההוראה והתאולוגיה, החל מ-1 בינואר 1934 האב דומיטרו היה לעורך בעיתון הדתי "טלגראפול רומֶן" וכיהן בתפקיד זה עד שנת 1945. בעת העבודה בעיתון שיתף פעולה והתידד עם הסופר וההוגה הלאומני ניקיפור קראיניק. ביוני 1936 התמנה לרקטור האקדמיה התאולוגית "אנדריאנה" בסיביו. הצטרך להתפטר מניהולה בשנת 1946, אחרי שרומניה נכנסה לספירת ההשפעה הסובייטית והוקם בה משטר קומוניסטי. המשיך ללמד שם עוד שנה וב-1947 הועבר כפרופסור ללימודי אסקזה ומיסטיקה בפקולטה לתאולוגיה בבוקרשט. ב-1948 עם הפיכת הפקולטה לתאולוגיה למכון תאולוגי נפרד מהאוניברסיטה, שם משרתו שונה לפרופסור ראש קתדרה לתאולוגיה דוגמטית וסימבולית.

קבוצת "הסנה הבוער" ומאסרו בימי השלטון הקומוניסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1950 האב דומיטרו התחיל להשתתף, במפגשים של קבוצה שנקראה Rugul aprins "הסנה הבוער". זאת הייתה קבוצה שהוקמה עוד בשנת 1940 מיוזמת המשורר סנדו טודור וכללה את הנזירים ההיירומונאכים איוואן קוליגין, בנדיקט גיס וסופיאן בוגיו, המשורר והרופא וסילה ווֹיקוּלסקו, פרופ' אלכסנדרו מירונסקו, האדריכל קונסטנטין ז'וז'ה, הכומר אנדריי סקרימה והסופר יון מרין סדוביאנו. הם היו מתכנסים במנזרים צ'רניקה ואנטים ופעילותם תרמה לריענון החיים הנוצרים האורתודוקסיים בבוקרשט תחת השלטון הקומוניסטי שדיכא את הדתות. בשנת 1958 דווקא אחרי שהשיג את נסיגת כוח המצב הסובייטי מארצו, המשטר של גאורגה גאורגיו-דז' פתח במערכה של רדיפות מחודשות נגד קבוצות אנשים בעלי עבר פוליטי או תרבותי "עוין" או "לא בריא" בעיניו. עם הנעצרים נמנו גם חברי קבוצת "הסנה הבוער" וגם דומיטרו סטנילואיה כאחד שהשתתף במפגשים שאורגנו על ידי הקבוצה. הוא נעצר ב-5 בספטמבר 1958 ודיוני משפטו התחילו ב-4 בנובמבר אותה שנה. סטנילואיה הורשע בגין "קנוניה נגד מדינת הפועלים" ונידון ל-15 שנות מאסר. אחרי מעבר בין כמה בתי כלא, משנת 1959 נשלח לכלא איוד. לקראת שחרורו מהכלא הוחזק כמה חודשים בתא בתנאי בידוד.

שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי יציאתו לחופשי בינואר 1963 חידש את פעילותו כפקיד של הסינוד של הכנסייה האורתודוקסית הרומנית והחל מאוקטובר 1963 ועד הוצאתו לגמלאות בשנת 1973 לימד כמורה בתיכון. בשנת 1965 על רקע מאמצי השלטון הקומוניסטי לשפץ את תדמיתו בעיני המערב, הורשה שוב לפרסם מאמרים. כמו כן הותר לו לנסוע לחו"ל על מנת להשתתף בכנסים דתיים. בשנת 1968 לפי הזמנתו של פרופ' פאול מירון ביקר במסגרת סדרת הרצאות באוניברסיטאות פרייבורג אם בריסגאו והיידלברג בגרמניה. באותה שנה הירצה באוניברסיטת אוקספורד בבריטניה. ב1971 היה חבר במשלחת הכנסייה האורתודוקסית הרומנית בוותיקן. בשנת 1973 יצא לגמלאות אך המשיך ללמד כפרופסור יועץ. בשנת 1991 נבחר כחבר לשם כבוד של האקדמיה הרומנית. דומיטרו בטנילואיה הלך לעולמו בגיל 90 בשנת 1993.

פרסים ומחוות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דומיטרו סטנילואיה תרגם כ-90 ספרים של אבות הכנסייה, חיבר 30 מונוגרפיות, מעל 200 מאמרי מחקר ומעל אלף מאמרים בעיתונות.

עבודות תאולוגיות
  • גולת הכותרת של מחקריו היה תרגום פילוקאליה ("הפילוקאליה הרומנית" או "הפילוקאליה של הדרישות הקדושות של השלמות").

סטנילואיה עבד במשך 45 שנה - בין (1947-1992) על התירגום מיוונית לרומנית של "הפילוקאליה של האבות הנפטים", הידועה כ"פילוקאליה". העבודה כוללת 12 כרכים. מדובר באנתולוגיה ביזנטית שנכתבה על ידי ניקודמוס מאגיון אורוס בשלהי המאה ה-17 על ההר אתוס. הגיע לכתבי היד של היצירה הודות לכומר רומני אחר, ארסניה בוקה (1910-1989), שהשיג את טקסטים בהר אתוס. בדומה לבישוף (מטרופוליט) הרוסי מטמבוב, פאופאן המתבודד, דומיטרו סטנילואיה לא הסתפק במלאכת התירגום בלבד, אלא העשיר את הקובץ בטקסטים נוספים כמו למשל "מסכת הסולם" מאת יואנס קלימאקוס.

  • Viața și activitatea patriarhului Dosoftei al lerusalimului și legăturile lui cu țările românești, Cernăuți, 1929 169 p. (teză de doctorat);

(חייו ופעלו של הפטריארך דוסיתאוס של ירושלים וקשריו עם הארצות הרומניות - עבודת דוקטורט 1929, צ'רנאוץ)

  • Catolicismul de după război, Sibiu, 1933, 204 p.;

(הקתוליות אחרי המלחמה, 1933 סיביו)

  • Ortodoxie și românism, Sibiu, 1939, 395 p.;

(אורתודוקסיה ורומניות, סיביו , 1939)

  • Poziția d-lui Lucian Blaga față de creștinism și Ortodoxie, Sibiu, 1942, 150 p.

(עמדתו של מר לוצ'יאן בלאגה כלפי הנצרות והאורתודוקסיה סיביו)

  • Viața și învățătura Sf. Grigorie Palama, Sibiu, 1938, 250 + CLX p;

(חייו ותורתו של הקדוש גריגוריוס פאלאמס, 1938, סיביו)

  • Iisus Hristos sau restaurarea omului, Sibiu, 1943, 404p.;

(ישו המשיח ושיקומו של האדם, 1943, סיביו)

  • Teologia Dogmatică și Simbolică. Manual pentru lnstitutele Teologice, 2 vol., București, 1958, 1008p. (în colaborare cu profesorii Nicolae Chițescu, Isidor Todoran și loan Petreuță);

(תאולוגיה דוגמטית וסימבולית, ספר לימוד למכונים התאולוגים, 2 כרכים, 1958 בוקרשט (עם נ. קיצסקו, איסידור טודוראן ויואן פטראוץ)

  • Teologia Dogmatică ortodoxă pentru Institutele Teologice 3 vol., București, 1978,504 + 380 + 463

(תאולוגיה דוגמטית אורתודוקסית לשימוש המכונים התאולוגיים, 3 כרכים, בוקרשט 1978) - הנחשבת כאחת מתרומותיו החשובות לחשיבה הדוגמטית האורתודוקסית. תורגמה ,בין השאר ,לגרמנית בסיוען של הכנסייה האוונגלית והכנסייה הקתולית מגרמניה.

  • Teologia Morală ortodoxă pentru Institutele Teologice, vol. Ill. Spiritualitatea ortodoxă, București, 1981, 320p.;

(תאולוגיה מוסרית אורתודוקסית לשימוש המכונים התאולוגיים, כרך ג הרוחניות האורתודוקסית, בוקרשט 1981)

  • Spiritualitate și comuniune în Liturghia ortodoxă, Craiova, 1986, 440p.;

(רוחניות וקומוניון בליטורגיה האורתודוקסית - 1986, קראיובה)

  • Chipul nemuritor al lui Dumnezeu, Craiova, 1987, 392 p.;

(דמותו האלמותית של אלהים, קראיובה , 1987)

  • Studii de teologie dogmatică ortodoxă, Craiova, 1990, 705 p.;

(מחקרים לתאולוגיה דוגמטית אורתודוקסית , קראיובה , 1990)

  • Reflexii despre spiritualitatea poporului român, Craiova, 1992, 162 p.

(הרהורים על הרוחניות של העם הרומני, קראיובה, 1992)

  • Sfânta Treime sau la început a fost iubirea, București, 1993, 96 p;

(השילוש הקדוש או בראשית הייתה האהבה, בוקרשט, 1992)

  • Comentariu la Evanghelia lui loan, Craiova, 1993;

(פירוש לבשורה על-פי יוחנן, קראיובה, 1993)

  • Iisus Hristos lumina lumii, București, 1993,

(ישו המשיח אור העולם, בוקרשט)

  • Trăirea lui Dumnezeu în Ortodoxie, Antologie, studiu introductiv și note de Sandu Frunză, Cluj-Napoca, 1993, 240p.
  • החווייה האלהית באורתודוקסיה , אנתולוגיה, הקדמה עיונית והערות מאת סנדו פרונזה, קלוז'-נפוקה' 1993
  • Rugăciunea lui Iisus şi experienţa Duhului Sfânt

(תפילתו של ישו וחוויית רוח הקודש)

(אלהים הוא אהבה , 1980)

(הגניוס של האורתודוסקיה)

מאמרים היסטוריים

  • Din urmările Edictului de toleranţă în ținutul Hațegului, în vol.”Fraților Alexandru și loan I. Lapedutu", București, 1936, p. 837-842;

(מהשלכות צו הסובלנות במחוז חאצג - בספר "האחים אלכסנדרו ויואן לפדוטו" בוקרשט 1936)

  • O luptă pentru pentru Ortodoxie în Țara Hațegului, în Anuarul XV al Academiei teologice <<Andreiane>>", Sibiu, 1939, p. 5 - 76;

(מאבק למען האורתוקודסיה בארץ החאצג, בשנתון XV של האקמדיה האנדריאנית, סיביו 1936)

  • Din urmările Edictului de toleranță în ținutul Făgărașului, în vol. “Omagiu lui loan

Lupaș la împlinirea vârstei de 60 de ani", București, 1943, p. 826-833; (מהשלכות צו הסובלנות במחוז פגראש, בספר "מנחת כבוד ליואן לופאש למלאות לו 60", בוקרשט 1943)

  • Lupta și drama lui Inocențiu Micu Clain, în BOR, an. LXXXVI, 1968, nr. 9 - 10, p. 1137-1185;

(המאבק והדרמה של אינוצ'נציו מיקו קליין, בכתב העת "ביסריקה אורתודוקסה רומנה" השנתון LXXXVII (1968))

  • Uniatismul din Transilvania, opera unei întreite silnicii, în BOR, an. LXXXVII, 1969, nr. 3-4, p. 355-390;

(האוניאטיזם בטרנסילבניה, תוצר של כפייה משולשת)

  • Uniatismul din Transilvania, încercare de dezmembrare a poporului român, București, 1973, 207 p.;

(האוניאטיזם בטרנסילבניה, ניסיון לפילוג העם הרומני)

  • Rolul Ortodoxiei în formarea și păstrarea ființei poporului român și a unității naționale, în “Ortodoxia", an. XXX, 1978, nr. 4, p. 584-603;

(תפקיד האורתודוקסיה בהיווצרות ושמירת קיום העם הרומני והאיחוד הלאומי'בכתב העת "אורתודוקוסיה", שנה 30, 1978 , מס. 4, )

  • Vechimea și spiritualitatea termenilor creștini români în solidaritate cu cei ai limbii române în general, în BOR, an. XCVII, 1979, nr. 3-4, p. 563-590;

(הוותק והרוחניות של המוזגים הנוצריים הרומניים בסולידריות עם אלו של השפה הרומנית בכלל, בכתב העת "ביסריקה אורתודוקסה רומנה", שנה 97, 1979)

  • De ce suntem ortodocși? (românii), în MMB, an. I (LXVII), 1991, p.15-27.

(למה אנחנו [הרומנים] אורתודוקסים ?) 1991

מקורות וקישורים חיצונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראה נאום הקרדינל הגרמני קארל להמן ביאש, 2004.
  2. ^ ראה הראיון איתו על ידי יואן אלכסנדרו בשנת 1990.