המשולש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המשולשערבית: المـُثـَلـَّث, תעתיק: אלְמֻת'לַּת') הוא כינוי לאזור התיישבות ממזרח לשרון, במורדות הרי השומרון, בו מרוכזים יישובים ערביים ישראליים רבים. האזור נמתח לאורך "הקו הירוק", בעברו במורדות המערביים של הרי השומרון. על פי הערכות שונות, מתגוררים באזור המשולש יותר מ-300,000 בני אדם.

טייבה העיר הערבית השנייה בגודלה במשולש והגדולה ביותר במשולש הדרומי

השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכינוי "המשולש" ניתן לשטח שהועבר מירדן לישראל בעקבות הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות בין ישראל לירדן‏[1]. המונח 'משולש' לציון אזור בעל אוכלוסייה ערבית הושאל מהמונחים "המשולש הגדול" שציין בימי המנדט הבריטי את האזור התחום בין שכם-ג'נין-טול כרם שהיה מיושב ערבים בלבד ובתקופת המרד הערבי הגדול התרכזו בו חוליות של מְפַגעים ערבים, ו"המשולש הקטן" שהתייחס לאזור הכפרים איג'זים, ג'בע ועין ע'זאל שהיה גם הוא אזור ערבי, אך קטן בהרבה.

בתחילה שימש המונח "המשולש הקטן" לציון האזור, לאחר ש"המשולש הקטן" המקורי נחרב ורובם המוחלט של תושביו הערבים נמלטו ממנו בעקבות מבצע שוטר. בהמשך קוצר השם ל"המשולש" ובמשך הזמן התקבל הכינוי שתחילה שימש רק בעברית גם בערבית, וכיום הוא נמצא בשימוש רחב בעיתונות הערבית הישראלית. במשך הזמן החל הביטוי להתייחס לשטח גדול יותר, כך שכיום מקובל להתייחס לאזור אום אל-פחם כאל "המשולש הצפוני" (المثلث الشمالي), ואל אזור כפר קאסם כאל "המשולש הדרומי" (المثلث الجنوبي).

יישובי המשולש[עריכת קוד מקור | עריכה]

יישובים ערביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישובים הערבים באזור הנקרא "המשולש" הם: טייבה, טירה, קלנסווה, באקה אל-גרביה, ג'ת, זמר, ימה, ביר א-סיכה, אִבְּטִין, מייסר, ג'אלמה (נהרס) ומרג'ה, אום אל-קוטוף, כפר קרע, ערערה-עארה, ברטעה, עין אל-סהלה, אל-עריאן, כפר קאסם, אום אל-פחם, מוסמוס, מושריפה, מועאוויה. יישובי המשולש מתאפיינים בגיוון החמולות.

יישובים יהודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יישובים יהודיים בולטים באזור הם קציר, חריש ומי עמי. היישוב חריש הוקם במסגרת תוכנית "יישובי הכוכבים".

קביעת הקו הירוק ממזרח ל"משולש"[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הסכמי שביתת הנשק עם ירדן שנחתמו ב-1949 ("הסכמי רודוס") קיבלה מדינת ישראל את אזור המשולש ואת כביש ואדי ערה, הסמוך לאפיק נחל עירון. ישראל הייתה מעוניינת בשטח מסיבות אסטרטגיות - כביש ואדי ערה הוא עורק תחבורה חשוב ממרכז הארץ לגליל, שניהם אזורים בשליטת ישראל. הר אלכסנדר, שעל כתפו שוכנת העיר אום אל פחם, הוא נקודת תצפית גבוהה החולשת על האזור כולו. לפיכך, ישראל תבעה חזקה על האזור ואף איימה על ירדן לכבוש אותו בכוח צבאי במידה ולא יוסכם על כך בדיונים. ירדן, שלא הייתה לה אחיזה בשטח (שהוחזק על ידי כוחות עיראקיים בלבד) נאלצה להסכים, אולם קיבלה בתמורה שטחים שהוחזקו על ידי ישראל ליד בית שאן ובאזור דאהרייה שבדרום הר חברון.

קבלת אזרחות ישראלית והקשר עם הגדה המערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תושבי האזור קיבלו אזרחות ישראלית ב-1949, והיו כפופים לממשל צבאי עד שנת 1966. עד 1967 היה האזור אזור ספר שסבל מאוד מניתוקו מהערים הערביות הגדולות שנותרו מהעבר הירדני של הגבול - קלקיליה, טול כרם ועוד. אחד הכפרים, כפר ברטעה נחצה לשניים עקב טעות בסימון שטחו על המפות שעליהן שורטט הקו הירוק. לאחר כיבוש הגדה המערבית מידי ירדן ביוני 1967 חודש הקשר בין כפרי המשולש ליישובים הסמוכים לו מהעבר האחר של הקו הירוק, אולם קשר זה התערער שוב עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה בדצמבר 1987. תושבי המשולש לא השתתפו בדרך כלל באינתיפאדה, והמשיכו לעבוד בישראל ולקנות תוצרת ישראלית, בעוד התושבים הפלסטינים מהעבר השני של הקו הירוק פעלו נגד ישראלים והחרימו תוצרת ישראלית. האינתיפאדה השנייה שפרצה בספטמבר 2000 והקמת גדר ההפרדה בעקבותיה, חידשו את החיץ בין כפרי המשולש לבין הגדה המערבית.

הקמת יישובים יהודיים ובג"ץ קעדאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוזמת ממשלת ישראל הוקמו יישובים יהודיים באזור המשולש. התושבים הערבים לא ראו בעין יפה את הקמת היישובים האלה, כיוון שהם הגבילו את האדמות שעמדו לרשות היישובים הערביים, כך שהצפיפות בהם הלכה וגברה. היישובים היהודיים במשולש הוגדרו כיישובים קהילתיים של הסוכנות היהודית, כדי שיותר להם להרכיב ועדות קבלה שיסננו את המעוניינים לקנות מגרשים ביישובים האלה. ועדות הקבלה לא אפשרו לערבים לקנות מגרשים ביישובים היהודיים. בני הזוג עאדל ואימאן קעדאן, שביקשו לעזוב את באקה אל-גרבייה ולרכוש בית ביישוב קציר, פנו אל האגודה לזכויות האזרח ועתרו באמצעותה לבג"ץ ב-1995, בדרישה שהדבר יותר להם. במרץ 2000 התקבל פסק דין של בג"ץ אשר קבע כי המדינה נהגה באי שוויון בכך שהקצתה אדמות לסוכנות היהודית וייעדה אותן ליהודים בלבד. ב-2004, בעקבות עתירה נוספת לבג"ץ, בוצע פסק הדין והותר למשפחת קעדאן לקנות בית בקציר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנינה גזית וארנון סופר, מרחב התפר בין שרון לשומרון, קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, 2005.

מפת המשולש

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]