המשולש

ערך זה עוסק באזור במזרח השרון, שבו מרוכזים יישובים ערביים ישראליים רבים. אם התכוונתם למתחם בירושלים, ראו המשולש (ירושלים).

המשולש (בערבית: المـُثـَلـَّث, תעתיק: אלְמֻת'לַּת') הוא אזור במזרח השרון, למרגלות הרי השומרון, שבו מרוכזים יישובים ערביים ישראליים רבים. האזור גובל בחלקו הצפוני של השומרון. על פי הערכות שונות מתגוררים באזור המשולש יותר מ-300,000 בני אדם.

אום אל-פחם

טייבה העיר הערבית השנייה בגודלה במשולש והגדולה ביותר במשולש הדרומי

השם

השם "המשולש" ניתן לאזור לאחר הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות בין ישראל לירדן בו הועבר האזור לידי ישראל‏. המונח משולש לציון אזור בעל אוכלוסייה ערבית הושאל מהמונחים "המשולש הגדול" שציין בימי המנדט הבריטי את האזור התחום בין שכם-ג'נין-טול כרם שהיה מיושב ערבים בלבד ובתקופת המרד הערבי הגדול התרכזו בו חוליות של מְפַגעים ערבים ו"המשולש הקטן" שהתייחס לאזור הכפרים איג'זים, ג'בע ועין ע'זאל שהיה גם הוא אזור ערבי אך קטן בהרבה.

בתחילה שימש המונח "המשולש הקטן" לציון האזור, לאחר שהמשולש הקטן המקורי נחרב ורובם המוחלט של תושביו הערבים נמלטו ממנו בעקבות מבצע שוטר. בהמשך קוצר השם ל"המשולש" ובמשך הזמן התקבל הכינוי שתחילה שימש רק בעברית גם בערבית, וכיום הוא נמצא בשימוש רחב בעיתונות הערבית הישראלית. במשך הזמן החל הביטוי להתייחס לשטח גדול יותר, כך שכיום מקובל להתייחס לאזור אום אל-פחם כאל "המשולש הצפוני" (المثلث الشمالي), ואל אזור כפר קאסם כאל "המשולש הדרומי" (المثلث الجنوبي).

יישובי המשולש

יישובים ערביים

היישובים הערבים באזור הנקרא "המשולש" הם: טייבה, טירה, קלנסווה, באקה אל-גרביה, ג'ת, זמר, ימה , ביר א-סיכה, איבתין, מייסר, ג'אלמה (נהרס) ומרג'ה ,אום אל-קוטוף , כפר קרע , ערערה-עארה, ברטעה, עין אלסהלה,אל-עריאן, כפר קאסם , אום אל-פחם, מוסמוס, מושריפה, מעאויה . יישובי המשולש מתאפיינים בגיוון החמולות.

יישובים יהודיים

חלק מהיישובים היהודיים באזור המשולש הוקמו במסגרת תוכנית "יישובי הכוכבים".

קביעת הקו הירוק ממזרח ל"משולש"

לפי הסכמי שביתת הנשק עם ירדן שנחתמו ב-1949 ("הסכמי רודוס") קיבלה מדינת ישראל את אזור המשולש ואת כביש ואדי ערה (נחל עירון). ישראל הייתה מעוניינת בשטח מסיבות אסטרטגיות - כביש ואדי ערה הוא עורק תחבורה חשוב ממרכז הארץ לגליל. הר אלכסנדר, שעל כתפו שוכנת העיר אום אל פחם, הוא נקודת תצפית גבוהה החולשת על האזור כולו. לא ברור מדוע הסכימה ירדן לוותר על האזור. ייתכן שהמלך עבדאללה הראשון (מלך ירדן דאז) חשב שזהו גבול זמני וממילא ישתנו הנסיבות במהרה.

קבלת אזרחות ישראלית והקשר עם הגדה המערבית

תושבי האזור קיבלו אזרחות ישראלית ב-1949, והיו כפופים לממשל צבאי עד שנת 1966. עד 1967 היה האזור אזור ספר שסבל מאוד מניתוקו מהערים הערביות הגדולות שנותרו מהעבר הירדני של הגבול - קלקיליה, טול כרם ועוד. אחד הכפרים, כפר ברטעה נחצה לשניים עקב טעות בסימון שטחו על המפות שעליהן שורטט הקו הירוק. לאחר כיבוש הגדה המערבית מידי ירדן ביוני 1967 חודש הקשר בין כפרי המשולש ליישובים הסמוכים לו מהעבר האחר של הקו הירוק, אולם קשר זה התערער שוב עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה בדצמבר 1987. תושבי המשולש לא השתתפו בדרך כלל באינתיפאדה, והמשיכו לעבוד בישראל ולקנות תוצרת ישראלית, בעוד התושבים הפלסטינים מהעבר השני של הקו הירוק פעלו נגד ישראלים והחרימו תוצרת ישראלית. האינתיפאדה השנייה שפרצה בספטמבר 2000 והקמת גדר ההפרדה בעקבותיה, חידשו את החיץ בין כפרי המשולש לבין הגדה המערבית.

הקמת יישובים יהודיים ובג"ץ קעדאן

ביוזמת ממשלת ישראל הוקמו יישובים יהודיים באזור המשולש. יישובים יהודיים בולטים באזור הם קציר, חריש ומי עמי. התושבים הערבים לא ראו בעין יפה את הקמת היישובים האלה, כיוון שהם הגבילו את האדמות שעמדו לרשות היישובים הערביים, כך שהצפיפות בהם הלכה וגברה. היישובים היהודיים במשולש הוגדרו כיישובים קהילתיים של הסוכנות היהודית, כדי שיותר להם להרכיב ועדות קבלה שיסננו את המעוניינים לקנות מגרשים ביישובים האלה. ועדות הקבלה לא אפשרו לערבים לקנות מגרשים ביישובים היהודיים. בני הזוג עאדל ואימאן קעדאן, שביקשו לעזוב את באקה אל-גרבייה ולרכוש בית ביישוב קציר, פנו אל האגודה לזכויות האזרח ועתרו באמצעותה לבג"ץ ב-1995, בדרישה שהדבר יותר להם. במרץ 2000 התקבל פסק דין של בג"ץ (בג"ץ קעדאן) אשר קבע כי המדינה נהגה באי שוויון בכך שהקצתה אדמות לסוכנות היהודית וייעדה אותן ליהודים בלבד. ב-2004, בעקבות עתירה נוספת לבג"ץ, בוצע פסק הדין והותר למשפחת קעדאן לקנות בית בקציר.

קישורים חיצוניים

פנינה גזית וארנון סופר, מרחב התפר בין שרון לשומרון, קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, 2005.