אום אל-פחם

אום אל-פחם
מראה העיר עם רחובה הראשי, 3/07
שם בערבית	أمّ الفحم
מחוז	חיפה
מעמד מוניציפלי	עירייה
ראש העירייה	חאלד אגברייה
גובה ממוצע	‎380‏ מטר
סוג יישוב	עיר בעלת 20 - 50 אלף תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2010:
- אוכלוסייה	47,351 תושבים
- שינוי בגודל האוכלוסייה	‎2.8%‏ לשנה
- צפיפות אוכלוסייה	2,128 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט	22,253 דונם
אום אל-פחם
דירוג חברתי-כלכלי	2 מתוך 10
מדד ג'יני	0.3482
לאום ודת   0.0% יהודים   99.9% ערבים-מוסלמים   0.0% ערבים-נוצרים   0.0% דרוזים   0.099999999999994% אחרים (לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2009)
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 גילאי 0 - 4 12.9% גילאי 5 - 9 13.7% גילאי 10 - 14 12.9% גילאי 15 - 19 10.2% גילאי 20 - 29 14.1% גילאי 30 - 44 20.9% גילאי 45 - 59 10.6% גילאי 60 - 64 1.6% גילאי 65 ומעלה 3.2% (לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2009)
חינוך סה"כ בתי ספר 23 –       יסודיים 15 –       על-יסודיים 11 תלמידים 13,453 –       יסודיים 7,778 –       על-יסודיים 5,675 מספר כיתות 452 ממוצע תלמידים לכיתה 30 (לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2009)

בית הספר התיכון "העתיד" (المستقبل) באום אל-פחם

אחד מחדרי התצוגה ב"הגלריה לאמנות אום אל-פחם", 03/07

המסגד המרכזי בליבה ההיסטורי של העיר, 11/11

אום אל-פחם (בערבית: أمّ الفـَحـْم, תעתיק מדויק: אֻם אלְפַחְם, משמעות השם: "מקור הפחם" או "אם הפחם") היא עיר בנפת חדרה של מחוז חיפה בישראל. היא הוכרזה כעיר בשנת 1984. העיר שוכנת בחלקה על רכס אמיר ומזרחית לכביש ואדי עארה.

פירוש השם

ייתכן ושם היישוב השתנה עם השנים. השם הנוכחי מקורו בכמויות הרבות של הפחם שהופק בעיר במשך דורות ושימש במקביל לחקלאות כמקור ההכנסה העיקרי של התושבים. השם בתרגום מערבית משמעותו "אם הפחם" או "מקור הפחם". כיוון שכיום עלול השם להתפרש בערבית באופן שלילי (כביכול: "מקור השחור"), מכנים אותה התושבים לפעמים "אום א-נור" (أمّ النّور - "מקור האור"). ישנם כמה כפרים בשומרון הנושאים שמות הקשורים בתעשיית הפחם, כגון פחמה (פחם) ודיר אל-חטב.

היסטוריה

מן הממצאים הארכאולוגיים שנמצאו בבית באום אל-פחם והסביבה ניתן להסיק כי העיר כבר קיימת במשך כ-5000 שנים, מן התקופה הכנענית.^{[דרוש מקור]} כמו כן נמצאו כמה קברים מאותה תקופה בשכונת ח'רבה אלגטסי ועין אלשערה.^{[דרוש מקור]}

הכפר אום אל-פחם מוכר מאז 1265, כשהוזכר בכתבי ההיסטוריון המוסלמי אל-מקריזי במסמך חלוקת הרכוש בין הסולטאן בייברס לבין הנסיך ג'מאל אל דין (Aqoc Alnaguibi) סגנו.^{[דרוש מקור]} תושביו התפרנסו מהכנת פחמים מעצי החורש בסביבה, ומכאן מקור השם.

בשנת 1538 מנה הכפר 50 תושבים. ב-1844 ביקר בכפר חוקר המקרא האמריקאי אדוארד רובינסון במהלך ביקורו בארץ ישראל. עד חמישים השנים הראשונות של המאה הקודמת חיו כמה משפחות נוצריות בעיר, המשפחה המפורסמת ביותר היא משפחת חדאד. עדויות של אישים כיעקב הלוי ספיר ויואל משה סלומון מספרות כי במהלך המאה ה-19 היה הכפר מקור לגידול אתרוגים שהיו ידועים בטיבם. בתקופת המנדט שכן הכפר בנפת ג'נין ולפי סקר הכפרים משנת 1945 התגוררו בו 5,490 תושבים ושטחו כלל 77,242 דונמים. בימי המרד הערבי הגדול נודע כמרכז מסחר בנשק.‏

ב-1948 היו בכפר כ-4,500 תושבים. במלחמת העצמאות שלט בכפר הצבא העיראקי‎ ואחר כך הלגיון הירדני. ב-20 במאי 1949 הועבר הכפר במסגרת הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות, לשטח מדינת ישראל (יחד עם כפרים ערביים אחרים באזור המשולש). תושבי הכפר קיבלו אזרחות ישראלית, אך היו נתונים לממשל צבאי עד שנת 1966. מאז הפך הכפר ליישוב מרכזי בחלק הישראלי של אזור "המשולש".

בשנת 1960 הוכרז הכפר כמועצה מקומית, וצורף אל שטחה הכפר "עין איברהים" (عين إبراهيم) המהווה כיום שכונה בעיר. בשנת 1984 הוכרז היישוב כעיר.

אום אל-פחם נחשבת למרכז של התנועה האיסלאמית בישראל. ראש העירייה הוא איש התנועה האיסלאמית מאז 1989. לתנועה יש השפעה חברתית ותרבותית חזקה בקרב תושבי אום אל-פחם.

אום אל-פחם הייתה אחד המוקדים של אירועי אוקטובר 2000: הפגנות אלימות של תושבי העיר הביאו לחסימתו של כביש ואדי ערה. ביום הראשון לאירועים נהרגו שניים מהמפגינים מירי של המשטרה, ולמחרת נהרג מפגין נוסף. ועדת אור, שתפקידה היה לחקור את האירועים על כל היבטיהם, מתחה ביקורת קשה על שייח' ראאד סלאח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית בישראל וראש עיריית אום אל-פחם בעת האירועים, בנוסף לאישי ציבור אחרים מחוץ לעיר.

העיר כיום

העיר אום אל-פחם נחשבת למרכז מסחרי לאזור ואדי עארה, עיר המושכת לקוחות מכל רחבי הארץ שקונים רהיטים, דבר שהפך את העיר למקום המושך בעלי עסקים ומשקיעים.

בעיר פועלת מאז 1996 "הגלריה לאמנות אום אל-פחם" שהקים האמן סעיד אבו שקרה. בשנת 2007 העניקה העיריה מגרש שעליו מתוכנן לקום מוזיאון לאמנות ערבית. בעיר מופיעים שלושה עיתונים שבועיים: "אלפחמאוי", "אלמדינה" ו"אלמסאר". יש בה גם תחנת טלוויזיה מקומית בשם "מיס אלרים".

ספורט

באום אל-פחם פועלות מספר קבוצות כדורגל - עירוני סעיד, מכבי וביתר. המוכרת שבהן הפועל אום אל-פחם התפרקה בשנת 2009. הבכירה שבהן, מכבי אום אל-פחם מתמודדת בליגת המשנה.

אתרוגי אום אל פאחם

במאה ה-19 גודלו במקום אתרוגים שהיו ידועים בטיבם. כך למשל סיפר הרב יעקב הלוי ספיר שביקר שם ב-1853:

	זיכני אדון עולם יתברך לתור ולסבב בארצנו הנבחרת במקום אחד נכבד אשר לא שערוהו מודדי הארץ ולא הביאו בספריהם, כי לא ראוהו. היא העיר העליזה אום אל פאח עם ובנותיה, אשר הלכתי שמה כמה פעמים לחתוך משם פרי עץ הדר... כי שם מקום גידולם לרוב... העיר הגדולה הזאת עומדת בראש הר גבוה ותלול ויושביה ישמעאלים תוגרים מחמעדים כמה אלפי בעלי בתים... ויהודים אין איש. רק הבאים לסחור שמה... אין שמה שוטר ומושל רק שייח' הוא זקן העיר ובכל רחוב... ויש בה מעט חנויות סוחרים, כי אך לפלאחים, הם עובדי אדמה יחשבו רובם ככולם. ובתיהם מלאים מכל טוב, גם כסף וזהב ואוכלים למעדנים כי יש להם צאן ובקר לרוב, עדרים עדרים וסוסים מזוינים מובחרי המין במו ימצאו. וגמלים וחמורים אין מספר. סביבות העיר עמקים גדולים, מעינותיהם, שדותיהם גנותיהם, פרדסיהם ומרעיהם הרחק מהעיר... ומשלושת עבריה... יסובבו יערים גדולים שבארץ ישראל ... ויש מקומות ביער שהולכים בתוכם כמה שעות תחת מכסה האילנות באופל יהלוך ושודדי יום תחת צילם יחבאו.

ומוסיף יואל משה סלומון בשנת 1878:

	ולא לחינם בחרו אבותינו רבנינו וגאונינו מדור לדור לברך אך על אתרוגי אום אלפחם, כי הגנים האלה נשארו לנו במסורה קדומה מדור לדור כי המה פרי הארץ לגאון ולתפארת... המראה הנעימה הלזה הייתה לנו לפתח תקווה ולעד נאמן, כי הארץ הנשמה הלזו תחכה בכיליון עיניים אל בניה מארץ מרחקים ואך בנטותם ידיים אליה תרום קרנה ותלבש הוד והדר

גאוגרפיה

העיר שוכת סמוך לגדר ההפרדה, דרומית- מערבית לעפולה וצפנית-מזרחית לכפר ערערה. אום אל-פחם יושבת בחלקה על רכס אמיר (שהוא חלק מן הכרמל), כמה רכסי הרים מקיפים את העיר. פסגתו של רכס אמיר הוא הר אלכסנדר, הגבוה ביותר באזור, בגובה של עד 527 מעל פני הים. מיקומה הגבוה מקנה לעיר חשיבות אסטרטגית מיוחדת, היא משקיפה על עמק יזרעאל, עפולה, הרי שכם, הכרמל (אוניברסיטת חיפה, דלית אל כרמל, עוספייה), חדרה, בנימינה, זיכרון יעקב, ואפילו חוף קיסריה, שלו השפעה ותפקיד ראשי בתמיכה הצבאית ההיסטורית לאזור. העיר מתאפיינת בשפע של מעיינות מים הפזורים בשטחי העיר.

אוכלוסייה

בעיר אום אל-פחם יש ארבע חמולות גדולות (אגבאריה, ג'ברין, מחאג'נה, מחמיד) שבכל אחת ואחת יש הרבה משפחות שלא בהכרח יש קשר דם או קירבה ביניהן.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2010, יש באום אל-פחם 47,351 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.8%‏.

לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2009, העיר מדורגת 2 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשס"ט (2008-2009) היה 45.8%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2009 היה 4,397 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,070 ש"ח).

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב

ראשי העיר

• האשם מחאמיד
• ראאד סלאח: 1989-2001
• האשם עבד אל-רחמן: 2007-2008
• חאלד אגברייה: משנת 2008

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אום אל-פחם

• על תוכניות מוזיאון אום אל-פחם, באתר הארץ, 14 בדצמבר 2006
• צפריר רינת, אשפה סביב לה, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2007

הערות שוליים

_{קואורדינטות: 32°30′60″N 35°9′6″E}