קלקיליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
קלקיליה
قلقيلية
קלקיליה
מדינה / טריטוריה הרשות הפלסטינית- שטח A
נפה נפת קלקיליה
ראש העיר מערוף זהרן
שטח 25.60 קמ"ר
תאריך ייסוד העת העתיקה
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

41,739‏  (נכון ל-2007)
קואורדינטות 32°11′25″N 34°58′07″E / 32.1903777777778°N 34.9685083333333°E / 32.1903777777778; 34.9685083333333קואורדינטות: 32°11′25″N 34°58′07″E / 32.1903777777778°N 34.9685083333333°E / 32.1903777777778; 34.9685083333333
מיקום קלקיליה
קלקיליה
קלקיליה

קלקיליה (ערבית: قلقيلية) היא עיר בדרום מזרח השרון, בתחומי הרשות הפלסטינית, הממוקמת בנקודה הקרובה ביותר לחוף הים התיכון (כ-12 ק"מ) ביהודה ושומרון. קלקיליה ממוקמת ממזרח לכפר סבא, דרומית לטול כרם ומערבית לשכם. בסמוך לה עובר כביש 6. נכון לשנת 2006 מספר תושביה נאמד ב-44,700 נפשות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ידוע על קיומו של ישוב באזור כבר בימי קדם. באזור העיר המודרנית של קלקיליה נמצאו גם מספר כלי צור המתוארכים לתקופה הפרהיסטורית. בתקופה הרומית הייתה קיימת במקום תחנת דרכים בשם קלקאליאה.

קלקיליה הייתה תחת שלטון האימפריה העות'מאנית משנת 1517 ועד לכיבושה של ארץ ישראל על ידי בריטניה במהלך מלחמת העולם הראשונה.

בתקופת המנדט הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העולם הראשונה התיישבו בעיר מספר משפחות יהודיות שגורשו מתל אביב על ידי הטורקים. במאורעות תרפ"א השתתפו תושבים מקלקיליה בהתנפלות על כפר סבא ועין חי ובעקבות זאת הוטל על תושבי קלקיליה קנס של 1,500 לירות מצריות‏[1].

קלקיליה הייתה על התוואי של מסילת הרכבת שנסללה במהלך מלחמת העולם הראשונה, ובמקום נבנתה תחנה‏[2] כחצי קילומטר מזרחית לקלקיליה‏[3]. התחנה בקלקיליה הייתה מהתחנות הקטנות מבחינת היקף הנוסעים, אך שירתה בהובלת משאות מפרדסי הסביבה של היהודים והערבים גם יחד‏[4]. מקלקיליה הוביל כביש לטולכרם וממנה לג'נין לכיוון חיפה ויישובי העמק. סיום סלילת כביש 402 בתחילת 1932 הקלה על התנועה לקלקיליה והנסיעה לצפון ארץ ישראל מתל אביב דרך קלקיליה הייתה ליותר פופולרית, במקום הנסיעה דרך ירושלים ושכם. משנת 1933 נרשמו אירועים רבים של פגיעה בנוסעים דרך קלקיליה, באבנים וגם בירי‏[5]. בשנת 1935 הושלמה סלילת כביש שחיבר את כביש 402 לקלקיליה וכן כביש מקלקיליה דרך ראש העין ליפו‏[6], דבר שהגביר את התנועה דרך העיר. בעקבות פרוץ המרד הערבי הגדול החל הצבא לארגן שיירות למעבר דרך קלקיליה וטולכרם‏[7]. במקביל, בלחץ היישוב היהודי הואצה סלילת כביש תל אביב חיפה ומסוף שנת 1936 התנועה דרך קלקיליה עבור היהודים התייתרה‏[8].

במהלך המרד הערבי הגדול אירעו תקריות רבות באזור קלקיליה, בתחילה נגד מכוניות ולאחר מכן בעיקר נגד הרכבת, בעקבותיהם הוטלו קנסות כספיים על העיר‏[9], תחנת המשטרה הועברה מהעיר לרמת הכובש ובמקומה הוצב בעיר הצבא הבריטי[10] וכן ניתנה לתושבים אזהרה שאם המצב יימשך השלטונות יהרסו בתים בעיר‏[11]. ביוני 1938 שהו בעיר כ-150 חיילים ובעקבות פעילות כנופיות בעיר נטשו חלק מהתושבים את העיר‏[12]. בנובמבר 1938 רצחו אנשי הכנופיות את ראש המועצה‏[13].

בסוף מרץ 1948 פינו הבריטים את תחנת המשטרה בקלקיליה והיא הועברה לידי הערבים‏[14].

לאחר הקמת מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל ראתה חשיבות רבה בהכללת קלקיליה, ששלטה על כביש 444 ומסילת הברזל והצרה מאוד את המתניים הצרות של ישראל, בשטח ישראל. לקראת סוף מלחמת העצמאות רוכזו כוחות צה"ל בכפר סבא לקראת פעולה לכיבוש קלקיליה, אך בשתי הפעמים הפעולות בוטלו ברגע האחרון‏[15]. לקראת המשא ומתן על הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות, ביקשה ישראל להעלות תביעה להעברת קלקיליה לאחריותה‏[16], אולם בהסכם בין מדינת ישראל לממלכת ירדן נשארה קלקיליה בשטחי הגדה המערבית שבשליטת ירדן. במהלך שנות השלטון הירדני בקלקיליה נוצלה קרבתה למרכזי אוכלוסייה יהודית לביצוע מעשי טרור בתוך תחומי מדינת ישראל‏[17][18][19]. שלוש פעולות תגמול בוצעו בקלקיליה: הראשונה, מבצע שומרון, בשנת 1956 בה פוצצה משטרת קלקיליה, השנייה במאי 1965, בה פוצצו שתי תחנות דלק בעיר והשלישית בספטמבר 1965 בה פוצצו בארות המים של העיר‏[15].

עם פרוץ מלחמת ששת הימים הופגזו כפר סבא ותל אביב מתותחים בגזרת קלקיליה‏[18]. ביום השני למלחמה נכבשה קלקיליה על ידי חטיבה 5 של צה"ל[20]. קרוב למחצית מהבתים בקלקיליה נהרסו במהלך הלחימה או לאחריה ורבים מהתושבים ברחו או הוגלו מהעיר‏[21]. ב"דבר" של ה-9 ביוני נאמר שרבים מתושבי העיר ברחו ממנה בגלל הלחימה, והם כבר החלו לשוב. כן נכתב: "ראינו כי בתי העיר לא ניזוקו. רק בבית העירייה נופצו הזגוגיות, בגלל הפגזים שנפלו ברחוב. המסגד המרכזי ובתי הספר שלמים, ללא פגיעה."‏[19]. לעומת זאת, בסביבות 20 ביוני ירדן התלוננה באו"ם שצה"ל גירש את תושבי העיירה והרס את כל בתיה‏[22] ותלונה דומה הועלתה על ידי אורי אבנרי בכנסת‏[23]. כמה ימים אחר כך הודיע משה דיין שכמחצית מהבתים בקלקיליה נהרסו על ידי צה"ל בגלל ששמשו מחסה לצלפים‏[24] ושתושבי העיר יורשו לחזור אליה. בלייף של 29 בספטמבר 1967 נכתב: "המלחמה השמידה לגמרי חצי מבתי העיירה ... לאחר כיבוש העיירה, הישראלים פוצצו את הבתים שנחשדו כמחסה לצלפים. הערבים טוענים שהרס זה היה מכוון"‏[17]. פליטים מקלקיליה טענו: "הכריחו אותנו לעזוב. הישראלים אספו את כולם למסגד וציוו עלינו לצאת את העיר מיד"‏[25].

בין השנים 19671993 הייתה קלקיליה נתונה לממשל צבאי ישראלי וזכתה לפריחה כלכלית. ישראלים רבים הגיעו לעיר לקניות ולטיפולי שיניים‏[26].

תחת הרשות הפלסטינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום קלקיליה היא חלק מהרשות הפלסטינית. בעיר נמצא גן החיות בקלקיליה, שהוא גן החיות היחיד בגדה המערבית של הרשות הפלסטינית. בתקופת האינתיפאדה השנייה שימשה העיר כבסיס וכתחנת מעבר למחבלים מתאבדים, בשל קרבתה לאזור השרון והעדר מכשול טבעי בינה לבין היישובים הישראליים. בין העיר לבין כביש 6 ניצבת חומת בטון (שהיא חלק מגדר ההפרדה), שנועדה למנוע ניסיונות פיגוע מהעיר אל הכביש. העיר מוקפת כולה בגדר ההפרדה, ויש אליה שלוש כניסות: במזרח נמצאת הכניסה הראשית לעיר, בדרום כביש העובד במנהרה מתחת לכביש 55 לכיוון הכפר חאבלה ובצפון נמצא מעבר אייל, המשמש להעברת סחורות לישראל.

במאי 2005 התקיימו בחירות למועצת העיר, לראשונה מאז כינון הרשות הפלסטינית. בבחירות זכה החמאס בכל 15 המושבים במועצת העיר ואיש חמאס, וג'יה נזאל, שהיה כלוא במעצר מינהלי בישראל בשנה וחצי שלפני הבחירות נבחר לראשות העיר. הוא גבר בבחירות על מערוף זהראן, ראש העירייה המכהן מטעם הפת"ח[27]. בספטמבר 2009 הורה אבו מאזן על פיזור מועצת עיריית קלקיליה בגלל חובות כבדים ואי ציות להוראות המשרד לשלטון מקומי‏[28].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קלקיליה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הטלת הענש על הכפרים, דואר היום, 28 בנובמבר 1921
  2. ^ שרות נוספת לרכבות יום הראשון, דואר היום, 19 באוקטובר 1923
  3. ^ האומנם תהא תחנת הרכבת בכפר קלקליה ולא סמוך לכפר סבא?, דבר, 2 ביולי 1935
  4. ^ ש. אטינגר, למצב מסלות הברזל בארץ ישראל, דבר, 17 במרץ 1932
  5. ^ משטרת קלקיליה, דבר, 20 ביוני 1933
    האין להשליט בטחון בסביבות קלקיליה?, דבר, 29 באוגוסט 1933
    אין בטחון בדרכים, דבר, 8 באוקטובר 1933
  6. ^ נגמרה סלילת הכביש שכם יפו, דואר היום, 31 באוקטובר 1935
  7. ^ בשירה וברכבת, דבר, 13 ביולי 1936
  8. ^ יובל העשרים של גדוד העבודה, דבר, 19 בספטמבר 1940
  9. ^ הודעת הממשלה, דבר, 28 ביולי 1936
    קנס על קלקיליה, דבר, 18 באוקטובר 1937
  10. ^ קלקליה מוחה, דבר, 12 באוגוסט 1938
  11. ^ אזהרה לקלקיליה, דבר, 11 בספטמבר 1936
  12. ^ עוזבים את קלקיליה, דבר, 8 ביוני 1938
  13. ^ עוד קרבן של הטרור הערבי הפנימי, דבר, 28 בנובמבר 1938
    אושר דין מוות, על המשמר, 21 בפברואר 1944
  14. ^ משטרת קלקיליה לידי הערבים, על המשמר, 28 במרץ 1948
  15. ^ 15.0 15.1 שלמה אנגל, הגדולה בפעולות התגמול, דבר, 20 באוקטובר 1966
  16. ^ תעודות למדיניות החוץ של מדינת ישראל, עמוד כד
  17. ^ 17.0 17.1 Learning to Live with the Foe, LIFE, September 29, 1967, pages 118-119
  18. ^ 18.0 18.1 שלמה אנגל, כיבוש קלקיליה הפורעת - קץ לתקופה, דבר, 16 ביוני 1967
  19. ^ 19.0 19.1 שלמה אנגל, ביקור ראשון בקלקיליה הכבושה, דבר, 9 ביוני 1967
  20. ^ מלחמת ששת הימים, אתר דובר צה"ל
  21. ^ REPORT OF THE COMMISSIONER-GENERAL OF THE UNITED NATIONS RELIEF AND WORKS AGENCY FOR PALESTINE REFUGEES IN THE NEAR EAST, June 30, 1967, paragraph 30
  22. ^ ירדן מתלוננת: ישראל הרסה כל בתי קלקיליה, מעריב, 22 ביוני 1967
  23. ^ קוסיגין מחלל, מעריב, 22 ביוני 1967
  24. ^ מ. דיין: יוחלפו שבויים עם ירדן, תושבי קלקיליה יורשו לחזור, דבר, 26 ביוני 1967
  25. ^ מאה הימים הראשונים, פנים, יוני 2007, מתוך מעריב, 18 באפריל 1997
  26. ^ איה אורנשטיין, איני יכולה לשכוח כיצד הזהירו אותנו, מעריב, 20 במאי 1980
  27. ^ ארנון רגולר, ניצחון לפתח בבחירות המקומיות שנערכו בשטחים, באתר הארץ, 5 במאי 2005
  28. ^ חדשות הטרור והסכסוך הישראלי-פלסטיני (8-15 בספטמבר 2009), באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור
קלקיליה מצפון
Magnify-clip.png
קלקיליה מצפון