חנה ארנדט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בול מערב גרמני לזכרה של ארנדט

חנה ארנדט (גרמנית: Hannah Arendt)‏ (14 באוקטובר 1906 - 4 בדצמבר 1975) הייתה פילוסופית יהודיה-גרמניה (על אף שניסתה להתנער מההגדרה כ"פילוסופית" והעדיפה לתאר עצמה כ"תאורטיקנית פוליטית"). היא זו שטבעה את המונח "הבנליות של הרוע" בהקשר לנאצים, כאשר סיקרה את משפטו של אדולף אייכמן בישראל.

ארנדט נולדה בשנת 1906 להורים יהודים חילונים בעיר האנובר בגרמניה. לאחר מכן עברה לגור בעיר קניגסברג, בה פעל לפנים הפילוסוף הנערץ עליה עמנואל קאנט. משבגרה, למדה תאולוגיה ולימודים קלאסיים באוניברסיטת מרבורג מפי מרטין היידגר ורודולף בולטמן, ויצרה עם היידגר מערכת יחסים אינטימית. מערכת זו זכתה לביקורת רבה, שכן היידגר נתגלה לאחר מכן כנאצי מושבע, והיה חבר במפלגה הנאצית מיום עלות אדולף היטלר לשלטון ועד התבוסה הגרמנית ב־1945. לאחר שהסתיימו יחסים אלו עברה ארנדט לאוניברסיטת היידלברג שם כתבה דיסרטציה על מושג האהבה במשנת אוגוסטינוס תחת הדרכת הפילוסוף והפסיכולוג קרל יאספרס.

הדיסרטציה התפרסמה בשנת 1929 כספר בשם "האהבה על פי אוגוסטינוס הקדוש", ובאותה שנה התחתנה ארנדט עם הפילוסוף גינטר שטרן ששינה מאוחר יותר את שמו לגינטר אנדרס; בני הזוג התגרשו בשנת 1937. ארנדט לא הייתה יכולה להשלים את המסלול האקדמי ולקבל את הרישיון הנדרש להוראה באוניברסיטה גרמנית (הביליטציה), עקב עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933. לכן עברה ארנדט לפריז שם התחברה עם בן דודו של בעלה, ההוגה היהודי-גרמני המרקסיסט ולטר בנימין. בשנים אלו עבדה על מנת לסייע לפליטים יהודים. עם כיבוש צרפת על ידי הנאצים, בשנת 1940 נאלצה להמלט שוב. היא נישאה לקומוניסט הגרמני היינריך בליכר ובעזרת ידיד, העיתונאי האמריקני וריאן פריי ואשרה שהנפיק להם סגן הקונסול האמריקני, היירם בינגהאם הרביעי, במרסיי, היגרו לארצות הברית. שם הייתה פעילה בקהילה היהודית ובגופים ציונים וביניהם עליית הנוער. במשך השנים נחלשה זיקתה ללאומיות היהודית ולמדינת ישראל. בתקופה זו נוצרו הקשרים בינה לבן הקבוצה שנודעה כאינטלקטואלים של ניו יורק.

הקריירה של חנה ארנדט בארצות הברית כללה משרות של מרצה אורחת באוניברסיטאות יוקרתיות רבות, ביניהן: אוניברסיטת ברקלי, אוניברסיטת ייל, אוניברסיטת שיקגו, אוניברסיטת פרינסטון ועוד רבות אחרות. ב-1959 היא הפכה לאישה הראשונה שקיבלה פרופסורה באוניברסיטת פרינסטון.

עבודתה של ארנדט עוסקת בפוליטיקה, סמכות, טבעו של הרוע, השאלה היהודית והמדינה הטוטליטרית. באחד מספריה ניתחה את המהפכה הצרפתית ווהאמריקאית ועמדה על השווה והשונה ביניהם.

עם תפיסתו של אדולף אייכמן, סיקרה ארנדט את משפטו עבור העיתון "הניו יורקר", סיקור שהתגבש לבסוף לספר "אייכמן בירושלים: דו"ח על הבנאליות של הרוע". בספר עסקה ארנדט בשאלה הפילוסופית - האם הרשע הוא רדיקלי, או שהוא נובע באופן בנאלי מאי רצונם של האנשים לקחת סיכונים. בספר זה טבעה ארנדט את המושג המשמש את חוקרי השואה, "הבנליות של הרוע". ארנדט טענה שהתביעה במשפט הפכה את אייכמן לסוג של מפלצת, אולם הוא לא היה שונה מסביבתו והוא בעצם סמל של כל החברה הגרמנית באותה תקופה, שהפכה את ההשמדה למושג לגיטימי.

על ספרה זה (שהוא המפורסם בספריה, והיחיד שתורגם לעברית) זכתה ארנדט לביקורת רבה מגורמים יהודים, וביניהם מחוקר היהדות והקבלה גרשם שלום. רבים ראו בספר רק את ההתייחסות ההומאנית הכללית, ולא מצאו בו התייחסות ליהדותם של הקורבנות, התייחסות הנראית מתחייבת לאור יהדותה של ארנדט והביוגרפיה שלה[דרוש מקור]. נראה כי יחסה של ארנדט ללאומיות היהודית, ובכלל זה לציונות היה מסויג. לדעתה הייתה יד מכוונת במשפט אייכמן להעצים את הרעיון הציוני ואת המיליטריזם הישראלי על חשבון עריכת משפט צדק. ההיסטוריון האנגלי דייויד סזרני מצא כי בתקופת המשפט ארנדט הביעה במכתביה הפרטיים השקפת עולם המזלזלת ביהודים שמוצאם אינו מגרמניה: היא כתבה על גדעון האוזנר כי הוא "יהודי גליצאי טיפוסי, לא סימפטי" ש"שוגה כל הזמן והוא ודאי מאלה שאינם יודעים שפה כלשהי על בוריה". על השוטרים הישראלים אמרה כי מעוררים בה חלחלה ו"מדברים עברית בלבד ונראים ערבים". ‏‏[1]

ארנדט כתבה אף את הספר "שורשי הטוטליטריות" בו התחקתה על שורשי הקומוניזם והפשיזם והקשר שלהם לאנטישמיות. ספר זה היה שנוי במחלוקת שכן רבים האמינו אז, כי המדובר בשני מושגים הפוכים וסותרים.

המצבה על קברה שבניו יורק

ארנדט נפטרה ב־1975 ונקברה ב"בארד קולג'" בניו יורק שם לימד בעלה שנים רבות.

תוכן עניינים

[עריכה] מספריה

  • שורשי הטוטליטריות, 1951.
  • המצב האנושי, 1958.
  • על המהפכה, 1963.
  • אייכמן בירושלים: דין וחשבון על הבנאליות של הרוע, 1965.
  • חיי המחשבה, 1978.

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ David Cesarani,‏Becoming Eichmann: Rethinking the Life, Crimes, and Trial of a "Desk Murderer" page 345 ‏

[עריכה] לקריאה נוספת

  • חנה ארנדט בירושלים, בעריכת סטיבן אשהיים, הוצאת מאגנס, 2007.
  • המשבר בחינוך, חנה ארנדט (תרגום על ידי יניב פרקש וגדי גולדברג), בכתב העת תכלת, חורף תשס"ח - 2008.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: חנה ארנדט
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חנה ארנדט


מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%A0%D7%94_%D7%90%D7%A8%D7%A0%D7%93%D7%98