יהודית יחזקאלי גלילי

יהודית יחזקאלי גלילי
	יהודית יחזקאלי גלילי "אשת סוד"
לידה	29 ביולי 1930 (בת 93); טְבֶרְיָה, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	מ-1944
מקצוע	אשת חינוך
תפקיד	חברת פלמ"ח ושליחה של המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים בצפון אפריקה
השקפה דתית	יהודית
בן זוג	שלמה יחזקאלי
מספר צאצאים	3
פרסים והוקרה	רשימת פרסים והוקרה
	אתר אינטרנט

יהודית יחזקאלי גלילי (נולדה ב־29 ביולי 1930) היא חברת פלמ"ח ושליחה של המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים בשלוחת "המסגרת" בצפון אפריקה. גדלה בעיר נשר שם גם שימשה כגננת. מחנכת ותיקה שעסקה בחינוך ובכתיבת ספרות ילדים בתחום שילוב אומניות בהוראה וכן חלוצת תחום תיאטרון הבובות בארץ. זכתה בפרסים רבים וביניהם פרס רוטרי, פרסי חינוך, יקירת חיפה וכנשיאה בבני ברית זכתה בפרס הוקרה ארצי על פעילותה והתנדבותה בקהילה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודית גלילי נולדה ב-1930 בטבריה לשמעון בן משה-מזרחי (דור שישי בארץ) ולנעמי מרד לבית לוריא מצפת. המשפחה עברה לגור בנשר על ידי חיפה עקב עבודתו של אביה במפעל המלט נשר שהוקם ביישוב. יהודית היא מבני נשר הראשונים והתחנכה ולמדה בגן הילדים ובבית הספר לילדי העובדים בנשר.

בנעוריה הדריכה בסניף הנוער העובד והלומד במקום וכן הצטרפה לגדנ"ע. בגיל 14 הצטרפה לארגון ההגנה. לאחר מכן עבדה כגננת לילדי נשר. ב-1941 במהלך מלחמת העולם השנייה הצטרפה, יחד עם בני כיתתה, למאמץ הביצורים במצדה על הכרמל. ב-1945, אחרי הפריצה למחנה בעתלית, הצטרפה לליווי העולים לבית אורן.

ב-1946, אחרי השבת השחורה התנדבה לעבודה בקיבוץ יגור.

השירות בפלמ"ח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1947 עברה יהודית קורס מכי"ם בקיבוץ אלונים ובג'וערה והייתה חלק מהמלווים החמושים באוטובוסים מנשר לחיפה. בוואדי רושמיה עברה את טבילת האש הראשונה שלה.

באפריל 1948 השתתפה במבצע "חסימה" שנועד לעצור את הלגיון הערבי ליד יגור כדי שלא יגיע לחיפה ונפצעה בקרב על שחרור חיפה.

במאי 1948 הצטרפה יהודית לפלמ"ח להכשרת תל יוסף והמשיכה בהכשרה בקבוצת גבע. בהמשך עברה לשרת בפלוגה ב' בגדוד השישי של חטיבת הראל עסקה בהדרכה ובליווי שיירות.

פעילותה החינוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1949, עם תום מלחמת העצמאות, למדה בסמינר למורים בחיפה ועבדה בבית הספר הריאלי בהדר. עברה ללמוד באוניברסיטה בירושלים ולימדה בבית חינוך ארלוזורוב.

ב-1952 הייתה בין מקימי בית הספר הממלכתי במעברת בית שמש (הר-טוב). כסטודנטית לקחה חלק בפעילות בשירות המתנדבים. במעברה פיתחה שיטת למידה באמצעות שירים ושימוש בבובות תיאטרון אותן הכינה עם התלמידים. לימים השיטה הודפסה בחוברות למידה בשם: "אני שר וקורא" ורבים מתלמידי ישראל למדו בדרך זו.

השירות במוסד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפעילות במרוקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1954 נשלחה יהודית למרוקו, מטעם מחלקת החינוך והתרבות של הסוכנות היהודית לגולה. הוטל עליה להקים גן ילדים עברי ישראלי וללמד עברית באולפן.

ב-1955 המצב הביטחוני של יהודי מרוקו התערער עקב שאיפת מרוקו לעצמאות משלטון הצרפתים. ראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון וראש המוסד איסר הראל, החליטו להקים מחתרת יהודית במדינה זו שנקראה "המסגרת". מטרתה הייתה לגייס צעירים יהודים מבני המקום ולהכשירם להגנה עצמית. ראש המשלחת להקמת הארגון במרוקו ומפקדה הראשון היה סגן אלוף שלמה יחזקאלי.

בתקופה זו יהודית גויסה ל"מסגרת" מטעם המוסד ועסקה בנושאים הקשורים לביטחון המדינה. במסגרת תפקידה גייסה חברים למחתרת, עסקה ברישום עליית יהודים לארץ. קישרה בין חוליות, הכינה סליקים וטיפלה בהצפנת חומר סודי והעברתו ליעדו.

ב-1956 קיבלה מרוקו את עצמאותה. משרדי העלייה וגן הילדים נסגרו והעלייה הלגאלית הוגבלה. השליחים נאלצו לעזוב את מרוקו. הם הוחלפו על ידי שליחי מוסד שהגיעו בזהות שאולה. יהודית נשארה לעבוד במחנה העולים "מזאגאן" שליד קזבלנקה, בהנהלת מינה בלומנפלד, שם עבדה כם ילדי עליית הנוער. שימשה בנוסף גם כקשרית בין אנשי המחנה לבין אנשי המסגרת והממונים עליו מחוצה לו. במסגרת פעילותה סייעה להעביר הודעות מוצפנות, להבריח ילדים במשאיות ממרוקו לטנג'ר ומשם לגיברלטר ולמרסיי.

ב-1957 נסגר מחנה העולים ויהודית עזבה את מרוקו והמשיכה לעבוד בשרות המוסד בעיר מרסיי שבצרפת. במקום זה עבדה במעבדה לצילום ולזיוף דרכונים וחותמות בשיתוף עם המומחה בתחום זה נתן שמר. במעבדה ייצרו מאות דרכונים מזויפים שהוסתרו במזוודות ונשלחו למרוקו כדי לאפשר ליהודים לצאת ממנה.

בין השנים 1960–1964 שהו יהודית ובעלה שלמה יחזקאלי בפריז מטעם המוסד ועסקו בתפקידים מיוחדים ובפרשיות עלומות. בין היתר בפרשת יוסל'ה שוחמכר ובמבצע יכין שבמהלכו הועלו כ-80,000 מיהודי מרוקו לארץ.

השירות באפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1965 יצאה המשפחה לשליחות במרכז אפריקה מטעם מש"ב (המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי של משרד החוץ). בעלה, שלמה יחזקאלי, עמד בראש המשלחת ויהודית הקימה כיתת לימוד לילדי השליחים הישראלים.

עיסוק בחינוך ותרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1976 עברה יהודית קורס עיתונאים מטעם הסתדרות המורים. פרסמה מאמרים וכתבות בתחום החינוך והמשיכה בלימודים אקדמיים.

מ-1977 ועד פרישתה לגמלאות עסקה יהודית בחינוך ובהוראה במכללות בהשתלמויות מורים וגננות (במכללות אורנים, שאנן וגורדון). כמו כן הייתה מדריכה פדגוגית בהכשרת פרחי הוראה ומרצה לספרות ילדים ושילוב אומנויות בהוראה ולתיאטרון בובות ככלי תרפיה בחינוך.

ב-1988 פרשה יהודית לגמלאות והמשיכה בעבודה חלקית. במקביל לפעילותה החינוכית עסקה בציור, פיסול, כתיבת ספרים והכנת סרטים.

כנשיאה בבני ברית, מתנדבת ועוזרת לנזקקים. מרצה בהתנדבות בחוגים שונים. יוזמת ומפיקה פעולות תרבות בקהילה על כול גווניה כמו סדרים לחגים: חגי תשרי, חנוכה, ט"ו בשבט, יום העצמאות, ליל שבועות, טיולים והכנת סרטים לטלוויזיה הקהילתית בחיפה.

מ-2017 החלה יהודית להתנדב בארכיון חיפה, שימשה חברה בוועד הכרמל, הייתה יו"ר בית 9 (בית ספר לתיאטרון בובות), הייתה מרצה בהתנדבות בנושאי מורשת במרכזים קהילתיים, בבתי ספר ובבתי אבות בחיפה.

ב-2020–2021 (תקופת מגפת הקורונה) הדריכה יהודית תלמידים בהכנת עבודות בנושאי מורשת. ביוני 2021 השלימה סרט תיעודי נשר בת מאה לכבוד מאה שנים לשכונת ילדותה.

סרטיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככתבת בטלוויזיה הקהילתית, יהודית יחזקאלי גלילי הכינה למעלה מ־50 כתבות וסרטים. הפיקה וביימה סרטי דיוקן וזכתה בפרסים על שלושה סרטים.

הגדת- סרט על שחרור חיפה בשנת תש"ח.
קצר בקשר נגד האלימות בחברה.
הים לא אכזר [סרט דיוקן].

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודית עוסקת בציור, פיסול ובהכנת בובות תיאטרון. היא השתתפה ב-10 תערוכות.

ב-2010 הייתה לה תערוכת יחיד על "ששים שנות יצירה". חלק מהבובות שהוצגו בתערוכה נתרמו לגני ילדים באזורי מצוקה, לבית יד לבנים וההגנה בקריית חיים ולמוזיאון הבובות בחולון.

ב-2021 הציגה בתערוכת יחיד את יצירותיה במוזיאון הווירטואלי העולמי [ציורים, פסלים, בובות.]

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודית יחזקאלי גלילי, אני שר וקורא
יהודית יחזקאלי גלילי, חשוב וכתוב נכון ויפה
יהודית יחזקאלי גלילי, תיאטרון בובות^[1]^[2]
יהודית יחזקאלי גלילי, גלי חיים
יהודית יחזקאלי גלילי, מעשה בקיפוד^[3]
יהודית יחזקאלי גלילי, עוד ינובון בשיבה

יהודית יחזקאלי גלילי, ממורה ותיקה למורה מתחילה (מכתבים מהבוידעם)^[4]
יהודית יחזקאלי גלילי, שליחות גורלית
יהודית יחזקאלי גלילי, חוברות לטקסים וחגים.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודית יחזקאלי גלילי זכתה בעשרות תעודות הערכה והוקרה (רשימה חלקית):

1975 - פרס רוטרי ישראל
פרס משרד החינוך ובפרס מטעם הסתדרות המורים על יישום דרכים חדשות בשיפור ההוראה.
2007 - פרס הוקרה ארצי על פעילותה והתנדבותה בקהילת בני ברית בזמן ששימשה כנשיאת לשכה וכמפקחת.
2008 - אות מלחמת לבנון השנייה לאחר שהתנדבה לסייע לילדים בבתי החולים והמקלטים במשך כול תקופת המלחמה.
2008 - עיטור יקירת חיפה על מפעל חייה.
2010 - לכבוד יום האישה הארצי, נערך ערב הצדעה לשלוש נשים. בערב זה זכתה בהוקרה על היותה חלוצה בחינוך הטיפולי ובהכשרת מורים וגננות להוראה באמצעות תיאטרון בובות.
2018 - נערך שבוע נשים מובילות בחיפה. יהודית הייתה בין הנשים אשר זכו בתואר זה.
2018 - ביום האישה הבין לאומי העניק הרמטכ"ל תעודת הוקרה ליהודית על תרומתה ופועלה במלחמת העצמאות.

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודית גלילי נישאה לשלמה יחזקאלי אותו הכירה בעת שליחותה במרוקו. לזוג נולדו שלושה ילדים: יגאל, נועם ויעל. סא"ל שלמה יחזקאלי [שורנשטיין], נולד בווינה (אוסטריה) ב-1922 ונפטר ב-1993 בישראל.

הארכאולוג הימי אהוד גלילי, הוא בן אחיה של יהודית יחזקאלי גלילי. אחיה יוסף גלילי היה ממייסדי האגודה למחקר תת-ימי בישראל.