השבת השחורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לחצו כדי להקטין חזרה
דוד רמז משה שרת יצחק גרינבוים דב יוסף דוד הכהן דוד שינקרבסקי חיים אלפריןLatrun detention camp.jpg

לדף הקובץ
תמונה אינטראקטיבית (לחצו להסבר)‏

כמה מן המנהיגים העצורים במחנה המעצר בלטרון, לאחר השבת השחורה (למידע על אדם, לחצו עליו)

חיפושי נשק בקיבוץ יגור על ידי הבריטים בשבת השחורה
חלק מהנשק שנתפס בקיבוץ יגור במהלך השבת השחורה

השבת השחורה - כינוי שניתן ליום שבת, 29 ביוני 1946, שבו ערך השלטון הבריטי בארץ ישראל סדרה של פעולות כנגד היישוב היהודי, שבמסגרתן הוטל עוצר על ערים (תל אביב, ירושלים, חיפה, רמת גן, נתניה ועוד) קיבוצים ומושבים, נערכו חיפושים מבית לבית, ורבים ממנהיגי היישוב נעצרו. המבצע, שכונה על ידי הבריטים "אגאתה" (Operation Agatha), היה גרסה מצומצמת של "מבצע ברודסייד", אותו תכננו הבריטים זמן מה לפני כן במטרה לשבור את כוחו של הפלמ"ח, להשאיר את ההגנה ללא הנהגה, ולמצוא מסמכים שיוכיחו את פעולותיה הלא חוקיות של הסוכנות.

הרקע למבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעולה זו של הבריטים באה בעקבות פעולות נרחבות אחדות של תנועת המרי העברי, שהבולטת בהן הייתה ליל הגשרים. כבר למחרת ליל הגשרים, ביצע הצבא הבריטי חיפושים נרחבים בקיבוצים מצובה שבגליל המערבי ובית הערבה שבצפון ים המלח, בחשד ששימשו כבסיסי יציאה לפעולות ליל הגשרים. למחרת צרו הבריטים על קיבוץ כפר גלעדי.

אמנם הבריטים תכננו את מבצע ברודסייד בסודיות, אך פרטי התוכנית הגיעו לש"י. ראשית, צבי זהבי, מפקד הש"י באזור ראשון לציון, קיבל מקצין חינוך של החטיבה הבריטית שחנתה בבסיס סרפנד (צריפין) את התיק של הצבא הבריטי על ההגנה, שכלל רשימה של 5,000 מבוקשים‏[1] ואת פרטי מבצע ברודסייד. צבי זהבי העביר את המידע תוך סיכון עצמי רב. מפקדת ההגנה פרסמה את פרטי התוכנית בתחנת השידור שלה קול ישראל, בתקווה שחשיפת התוכנית תמנע את ביצועה, אך הבריטים לא נרתעו מהחשיפה המוקדמת.

בליל המבצע, הגיע הקצין ברגל מבסיס תל השומר, בו רוכזו הכוחות שיצאו למבצע, לכפר אז"ר ומסר לזלמן מסחרי וליעקב ליפשיץ את הידיעה שהמבצע יוצא לפועל‏[2]. את המידע העביר ליפשיץ לתל אביב באמבולנס שהוביל ילד שהתחזה לחולה‏[3][4]. בזכות הידיעה המוקדמת קיבלו רבים מראשי ההגנה התראה בזמן, הסתתרו ולא נאסרו. כמו כן, הועבר חלק מהנשק למקומות מסתור אחרים‏[5].

מהלך המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

חדר הפוך בקיבוץ יגור בעקבות החיפוש שנערך בו ב"שבת השחורה" (מאוספי הספרייה הלאומית).
אנדרטה לחיים חרודי, חבר קיבוץ תל יוסף שנהרג מאש הבריטים ב"שבת השחורה".

במבצע השתתפו 17,000 חיילים, ובסך הכול נעצרו בו יותר מ-2700 איש, שהועברו ברובם לרפיח ובחלקם למחנות המעצר בעתלית ובלטרון.

בירושלים, נתפסו בנייני הסוכנות היהודית וחברי ההנהלה - משה שרת, יצחק גרינבוים, דב יוסף, דוד רמז והרב י.ל. פישמן (מימון) - נעצרו. דוד בן-גוריון, ששהה באותו הזמן באירופה, ניצל ממאסר. כמו כן, החרימו הבריטים מסמכים רבים, שהובלו בשלוש משאיות גדולות למלון המלך דוד בירושלים, שם שכנה מזכירות הממשלה והמפקדה הראשית של הצבא. מסמכים אלו הוכיחו בעליל את חלקה של הסוכנות היהודית בהנהגת תנועת המרי העברי.

בקיבוץ יגור נערכה סריקה יסודית, כנראה בעקבות מידע מוקדם שהיה לסורקים על המצאות מחסני נשק במקום. ואכן, בתום שבוע נמצאו 32 סליקים ליד גני הילדים וכן הסליק הגדול והעיקרי. בסך הכל נמצאו בקיבוץ בכל מקומות המחבוא יותר מ-300 רובים, 100 מרגמות למעלה מ-400,000 כדורים ו-78 אקדחים. זמן מה לאחר מכן, הצליחו אנשי ההגנה להשיג בחזרה כ-80% מהנשק, תמורת שוחד של כ-1000 לירות.

בקיבוץ מזרע פרצו החיילים למטה הפלמ"ח והחרימו מסמכים רבים, בהם כרטסת הפלמ"ח שהייתה כתובה בצופן שאותו לא הצליחו הבריטים לפענח.

בקיבוץ תל יוסף סגרו החיילים הבריטים על הקיבוץ והחלו בחיפושים. אחד מחברי הקיבוץ, חיים חרודי, נורה ונהרג על ידי הבריטים. במקום נופלו, ליד רפת הקיבוץ, הוקם עמוד לזכרו.

הפלמ"חניקים בגבעת חיים התכוננו באותה שבת לחג תנובת החלב במשק, כאשר בשעה 5 לפנות בוקר הקיפו את הקיבוץ שריוניות בריטיות ועשרות חיילים תפסו סביבו עמדות וחיכו שם לאות כדי להסתער ולערוך בתוכו חיפושים אחרי נשק בלתי-חוקי. אנשי פלוגה ה' ניסו להסוות במהירות את הסליקים שהיו פזורים ברחבי הקיבוץ.

מחשש לשפיכות דמים, קבעה מפקדת ההגנה כי ההתנגדות לחיפושים תהיה סבילה בלבד. בקיבוצים עין חרוד ותל יוסף פתחו הבריטים באש והרגו שלושה אנשים.

תגובת היישוב היהודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית המלאכה ביגור, מתחתיו היה הסליק העיקרי שבו נמצא הנשק בשבת השחורה

"תנועת המרי העברי" תכננה פעולות גמול אחדות בעקבות "השבת השחורה", אך פנייתו של חיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית, מנעה פעולות אלה. משה סנה, שהיה ראש המפקדה הארצית של ההגנה, התפטר מתפקידו לאות מחאה. במכתב לבן-גוריון הציג סנה את עמדתו:

"לא ראיתי ואינני רואה בהתקפה זו של ה-29 ביוני, הנמשכת למעשה עד היום הזה, לא אסון ולא כישלון. אדרבה, ההתקפה הוכיחה כי השלטון רואה בכוחנו הפעיל גורם רציני, ולכן הוא הגיע לכלל מסקנה, שהוא מוכרח את הכוח הזה לשבור. ההיגיון המדיני חייב להפעיל שוב את כוחנו מיד לאחר ה-29 ביוני, כדי להוכיח, כי כוחנו לא נשבר ואף רצוננו להשתמש בו לא נשבר."

מתוך חשש קיומי לקיומן של המחתרות היהודיות בארץ ישראל, החליטו ראשי "תנועת המרי" לשנות את עמדתם לבדלנית, תוך מתן דגש על הפעלת לחץ בינלאומי בשילוב הגברת הפעילות לעלייה והתיישבות בארץ. הנהגת התנועה קבעה איסור על ניהול פעילויות טרור כנגד הבריטים. חרף זאת, ב-22 ביולי 1946, ביצע האצ"ל, פעולת גמול: פיצוץ מלון המלך דוד. לאחר הפעולה, שעלתה בחייהם של 91 קרבנות: יהודים, ערבים ובריטים, הוחלט על פירוק "תנועת המרי העברי", מתוך תפישה כי המחלוקת במדיניותם של ההגנה למול האצ"ל והלח"י, לא ניתנת לגישור.

בחקירה שערכו אנשי הש"י ביגור, העידו כמה מילדי הקיבוץ כי הבחינו במהלך הפעולה הבריטית בעולים מצ'כוסלובקיה - אוטו פרוינד וברנרד פפנק, משוטטים בקיבוץ, לבושים במדי צבא בריטי. השניים נחטפו על ידי ההגנה ב-3 ביולי 1946 ועונו בחקירתם במטרה להודות בשיתוף פעולה עם הבריטים, פרוינד הוכיח כי לא היה בקיבוץ כלל ושוחרר, ואילו על פפנק (פלגי) הוטל עונש מוות, אולם הוא הצליח להמלט וחזר לצ'כוסלובקיה, משם עלה בשנית ב-1964 לישראל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אורי מילשטייןההתראה על מבצע בורסייד, דבר, 26 ביוני 1981; המשך
  2. ^ זלמן מסחרי, מי הודיע על השבת השחורה?, דבר, 26 באוקטובר 1966
  3. ^ יעקב ליפשיץמד"א והשבת השחורה, דבר, 22 בנובמבר 1966
  4. ^ יעקב ליפשיץבליל השבת השחורה, דבר, 29 ביוני 1962
  5. ^ אפרים דקל, עלילות ש"י, 1953, בפרק "הבולשת מפסידה עמל שלושים שנה"