יוכבד בת-מרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חבורת "יחדיו" במרפסת קפה אררט, רחוב בן יהודה 9 בתל אביב, 1938. מימין לשמאל: יוכבד בת-מרים, לאה גולדברג, אברהם שלונסקי, ליובה גולדברג, ישראל זמורה ומשה ליפשיץ
לוחית זיכרון על ביתה של יוכבד בת מרים ברח' דיזנגוף 46 בתל אביב
(ללא כותרת)‏[1]

וְאֶת זֶה, רַק אֶת זֶה הֵן אָבִיא
אֶל בֵּית הַמֶּרְחָק הַכָּחֹל,
קְלוֹן יָמַי אֲבוּדִים, אֲבוּדִים,
וְעֶלְבּוֹן חַם מְחַלְחֵל לְלֹא קוֹל.

וּזְכוּת זֹאת הָאַחַת לִי, תִּפְתַּח
לִקְרָאתִי שְׁעָרֶיךָ זָהָב,
בְּפִיוּס, בְּשִׁדּוּל וּמְבוּכָה
יְחַיְכוּ לִקְרָאתִי, אַךְ לַשָּׁוְא.

כִּי לֹא אֹבֶה, לֹא אֶסְלַח, לֹא אֶשְׁכַּח
בַּלְּהוֹת חִפָּזוֹן וּמְבוּכָה,
שֶׁחָצוּ, שֶׁעָטוּ אֶת יָמַי
בַּעֲוִית דְּמוּת זְעוּמָה וּזְחוּחָה.

וּבְדִין לֹא מִזֶּה נִדּוֹנָה,
וּבְמִדָּה לֹא מִכָּאן מְדוּדָה,
צַד אַחֵר, צַד שֵׁנִי שֶׁל דְּבָרִים
אֲגַלֶּה, אֲנִי הַמְּנֻדָּה.

אַךְ קָשָׁה, מִתְעַקְּשָׁה עוֹד אוֹסִיף,
וְאֶתְבַּע וְאֶתְבַּע קְלוֹן יָמַי,
כַּחַטָּאת לְסִפְּךָ יִרְבָּצוּ,
כְּזָהֳרֵי הֲאָרָה לְפָנָי.

יוכבד בת-מרים (זֶ'לזְנְיַאק) (י"ד באדר תרס"א, 5 במרץ 19017 בינואר 1980) הייתה משוררת עברייה ישראלית. כלת פרס ביאליק לספרות יפה (1964) ופרס ישראל לספרות (1972).

תולדותיה ויצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה כיוכבד זֶ'לזניאק בקפליץ' שברוסיה הלבנה, בתחום המושב של האימפריה הרוסית, בשנת 1901, בתם של נחום, חוכר אחוזה. מצעירותה הכשירה עצמה לעבודת ההוראה. היא הייתה חדורה ברוח עצמאית, וכבר בגיל 17 החליפה את שם משפחתה. היא בחרה בשם בת-מרים כיוון שהיה לה ברור שתהיה משוררת, כמרים אחות משה. היא למדה בקורסים הפדגוגיים בעיר חרקוב, והשלימה את לימודיה באוניברסיטאות אודסה ומוסקבה.

את שיריה הראשונים פרסמה בכתב העת "התקופה", בשנת תרפ"ב-1922, עוד בהיותה בברית המועצות. היא המשיכה לשלוח משיריה לעיתונות העברית שמחוץ לרוסיה הסובייטית, עד שעלתה לארץ ישראל בשנת 1928. את שיריה המוקדמים קיבצה לימים בספר שיריה "מרחוק", שיצא לאור בארץ בשנת 1932. הספר נדפס במהדורה אחרונה ב-1985, חמש שנים לאחר מותה.

בת-מרים לא נישאה מעולם, אך הייתה אם לבת ובן: מהמשורר העברי הסובייטי שמעון הבונה (טרבוקוב), שנרצח על ידי המשטר הסטאליניסטי בשנת 1937, הייתה אם לפרופ' רייסה בת-מרים כצנלסון, גנטיקאית; ומהסופר חיים הזז הייתה אם לנחום זוזיק, שנהרג בשנת 1948 בקרבות להגנת ירושלים במלחמת העצמאות (לזכרו יצא הספר "מכתבי תש"ח ושניים מציוריו של זוזיק (נחום הזז)", תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ה-1975). לאחר נפילתו של זוזיק נהגה ללבוש בגדים שחורים בלבד.

חבורת "יחדיו" במרפסת קפה אררט, רחוב בן יהודה 9 בתל אביב, 1938. מימין לשמאל: יוכבד בת-מרים, לאה גולדברג, אברהם שלונסקי, ליובה גולדברג, ישראל זמורה ומשה ליפשיץ

יוכבד בת-מרים קיימה קשרים עם גדולי המשוררים העבריים של ימיה, ובהם נתן אלתרמן, רחל, שמעון הלקין, אברהם חלפי, אבות ישורון, אברהם שלונסקי, רפאל אליעז, אבא קובנר ונוספים.

יוכבד בת-מרים נפטרה בתל אביב ב-7 בינואר 1980 (י"ח בטבת תש"מ), בגיל 79. נקברה בבית העלמין קריית שאול.‏[2]

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל שיריה (לאחר מותה):

  • מחצית מול מחצית: כל השירים; עורכת: רות קרטון-בלום; עורך משנה: גדעון טיקוצקי, בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד; ירושלים: מוסד ביאליק, תשע"ד 2014.

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ו' ואסיליבסקה, קשת בענן; עברית: י' בת מרים, מרחביה: ספרית פועלים, 1943.
  • ניקולי אנוב, האח האובד; מרוסית: י. בת מרים, מרחביה: ספרית פועלים ('נעורים'), 1943.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשירתה של יוכבד בת-מרים עסקו טובי המבקרים וחוקרי הספרות העברית החדשה; להלן רשימה חלקית:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ (השיר), דבר, 30 במאי 1933.
  2. ^ יוכבד בת-מרים באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  3. ^ ביקורת: יציבשירת בת-מרים, דבר, 27 בינואר 1933.
  4. ^ ביקורת: ד. ל.מעט לעט | בת-מרים, מעריב, 1 בפברואר 1963.
  5. ^ מה התרחש בפרסים הספרותיים, דבר, 17 בדצמבר 1963.
  6. ^ "פרס גרינברג" ליוכבד בת־מרים, דבר, 18 ביוני 1968.
הקודם:
ברוך קורצווייל
פרס ביאליק לספרות יפה
1964
הבא:
יצחק דב ברקוביץ